ספר התרומה, פסקים נ״בSefer HaTerumah, Psakim 52
א׳השתא אתי שפיר דאף על גב דחתיכת היתר שנאסר' מחמת איסור פורתא ולא היה בחתיכה ס' לבטל אם נתחב' אותה חתיכה ברוטב של היתר צריך ס' לבטל החתיכה ולא סגי בס' לבטל איסור הנבלע בה דחתיכה עצמה נעשית נבלה ואף על פי כן כי מלחו בשר היתר דהמלח אסור משום שבלוע מדם הנפלט (חולין קי"ג) כדאמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אלא אם כן מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה אמאי אין אותו מלח כמו חתיכת איסור ויאסור הבשר והלא נותן טעם בבשר אלא מכיון שהדם האוסר את המלח אינו נבלע בבשר לפי שדם אין מפעפע אין הבשר אסור דאין לו כח במלח לאסור במקום שדבר האוסרו אין יכול ללכת ולהתפשט וכן כל מקום שהצריכו חכמים קליפה ולא יותר מחמת כי אין האיסור מפעפע למה אין אותה קליפה נעשית נבלה ותאסר עוד קליפה סמוך לה ואותה קליפה שניה תאסור עוד אחרת וכן לעולם וגם פעמים שבקליפ' יש שומן ואותו שומן הוא מפעפע ותאסור הרבה אלא כיון שאיסור עצמו אינו הולך יותר אין הקליפה אוסרת ולא יהיה טפל חמור מן העיקר וגם פעמים שנותנין בגיגית הרבה בשר למלוח ונותנין עצים ואבנים בשולי הגיגית להפסיק בין הבשר והדם והציר הנוטף מן הבשר ופעמים לאחר זמן כשמסירים הבשר מן הגיגית מוצאים מקצת חתיכת בשר בתוך הציר והדם שנטף אותו מקצת פשיטא שהוא אסור ואפילו לית ביה פילי ולא סגי בקליפה דמה שהיה בציר חשיב כמו כבוש ואמרי' כבוש הרי הוא כמבושל וכן הוא מנהג לחתוך מה ששורה בציר ועוד מעט שיעור קליפה ומתירין כל המותר. ויש תימה הלא הדם הולך למעלה כמו חלב המפעפע בכל החתיכה ואותה חתיכה עצמה נוגעת למעלה באחרות והכל אסור וצריך לומר שדם שבלוע אין מפעפע למעלה (שם קי"ב) והא דאמרינן דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורים שאני דגים ועופות דרכיבי ומכל מקום יש לחוש כי פעמים באותו מקצת בשר שבתוך הציר יש שמנונית והוא בלוע מדם ונהי דהדם אין הולך למעלה השמנונית מיהא שנאסר נעשה נבלה ומפעפע למעלה כמו חלב דאמרי' גדי שצלאו בחלבו אסור למיכל אפילו מריש אוניה משום דחלבו מפעפע ומסתמא הוא הדין שמנונית ולמה לא תאסור כל החתיכה ואפילו מה (שבתוך) [שחוץ] הציר ואותה חתיכה תאסור האחרות אלא כיון שהדם הבלוע בשמנונית אין מפעפע אין השמנונית אוסר אף על פי שמפעפע למעלה כיון שהדם האוסרו אין הולך שם אבל אין לומר אע"פ שהחלב מפעפע וכן שומן היינו לצדדין או למטה אבל למעלה אין מתפשט והולך שהרי כי פליגי רב ושמואל פרק כיצד צולין בחם לתוך צונן אי עילאה גבר או תתאה גבר היכא דהוי חם לתוך חם מודו דהכל אסור בין תחתון בין עליון. ואולם לפירוש הרב רבינו אפרים האומר כי אין אומר חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא דווקא בבשר בחלב לא יקשה כלום מה טעם אין קליפה ראשונה אוסרת עוד סמוך לה והמלח הבלוע מדם למה אין אוסר הבשר ושמנונית שבציר למה אין אוסר שהרי לא נעשית נבלה רק הדם הבלוע והוא אין מפעפע ואדרבא אי הוה מפעפע הוה מתבטל בס' והשמנונית או המלח הנאסר אינו נעשה נבלה אפילו תוך רוטב להצריך ששים רק דם הבלוע אמנם אין לסמוך על דבריו ולהקל אלא יש להחמיר ככל רבותינו הקדמונים שתופשים כן שחתיכה עצמה נעשית נבלה אפילו בשאר איסורין ואוסרת כל החתיכות כולן ואם כן אם חתיכה אחת נאסרה אם אחרי כן תחבה ברוטב צריך ס' לבטל כל החתיכה ולא סגי בששים לבטל כל האיסור כדברי הרב רבינו אפרים שתופש שההיתר לא נעשה איסור נבלה רק בבשר בחלב חדא שהקדמונים לא נהגו כמותו ועוד שיש לנו די להקשות ולתרץ על דבריו כמו שמפרש בסמוך ואשנויא לא נסמוך ורב ורבי יוחנן ורבי חנינא סברי פרק כל הבשר אפשר לסוחטו אסור גבי בשר הבלוע מחלב ושמואל וריש לקיש סברי אפשר לסוחטו מותר ומסתמא הלכה דאסור חדא דהלכה כרב באיסורי לגבי שמואל כדאמר (מ"ז) פרק מי שהוציאוהו והלכה כרבי יוחנן לגבי ריש לקיש כדאמרינן (ל"ו) בהחולץ ובפרק (דף ע"ז) בהמה המקשה.
1
ב׳פירש הרב רבינו אפרים אפילו למאן דאמר חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות עד ס' לבטל החתיכה ולא סגי בס' לבטל הבלוע היינו דווקא בבשר בחלב דהתם פליגי והיינו טעמא דכל אחד לבדו מותר וכי נתערבו נאסרו אז נעשית כל החתיכה נבלה וצריך ס' ברוטב ובחתיכות היתר לבטל כל החתיכה ולא סגי בששים היתר לבטל טיפת חלב הבלועה שגם הבשר מיקרי נבלה ולוקה עליה אם אכל חצי זית מבשר וחצי זית מחלב אבל משאר איסורין אין לוקה עד שיאכל מן ההיתר כל כך שיאכל בו כזית מן האיסור הבלוע דאין היתר מצטרף לאיסור ולכך אם אותה חתיכה היתה אחרי כן ברוטב לא יצטרך רק ששים לבטל האיסור הבלוע ונהי דהחתיכה לעולם אסורה דשמא לא פלטה כל איסור שבלעה מכל מקום הרוטב מותר אם יש ששים לבטל הבלוע וגם מייתי ראיה מההוא (חולין צ"ח) כזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא סבר רב אשי לשעורי במאי דבלע דקולא ופירש רש"י דקולא קלחת ונפל בתוך הרוטב הכזיתא אף על פי כן שמא נצמק היה רוצה לבטלו אפילו במה שבלע הקלחת אבל לא רצה לפרשו כמשמעו דקולא סל מלא בשר משום שחתיכה ראשונה נאסרה כולה שאין בה ס' לבטל הכזיתא ויצטרך ס' חתיכות אחרות לבטל אותה חתיכה לכך הוצרך לפרש שנפל בתוך יורה של רוטב שאין צריך ס' רק לבטל הכזיתא אבל לפירוש הרב רבינו אפרים אתי שפיר כמשמעו דקולא סל מלא בשר ואפילו ביבש שלעולם אין צריך רק ס' לבטל הכזיתא ולא ס' לבטל החתיכה שנאסרה תחלה מיהו אין ראיה כלל שהרי הוכחתי לעיל על משנת דטפת חלב דביבש איסור הבלוע בחתיכה אחת אין מפעפע אל החתיכה הנוגעת בה וגם אותה חתיכה ראשונה אף על פי שהיא שמנה אינה אוסרת את האחרות הנוגעות בה כיון שהאיסור עצמו הבלוע בה אין יכול לילך יותר ממנה ואם כן אפי' בסל מלא בשר כי נמי אין ס' בחתיכה שנפל עליה כזיתא בשביל כך לא אסרה אותה חתיכה את האחרות וגם אין לשער בסל כיון שלא נכנס בתוכו מן הכזיתא הבלוע בחתיכה כיון שהם ביבש ולכך נמי הוצרך לפרש קלחת שיש בה רוטב. ועוד היה מביא ראיה דאמר רב הונא (דף ק') פרק גיד הנשה חתיכה של נבלה ודג טמא כיון שנתנה טעם בחתיכות חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהם מינה ופריך רב ספר' כיון דסבר רב מין במינו לא בטיל ואפילו לא נתנה טעם נמי ומשני בשקדם וסלקו לחתיכה של נבלה ולא נכנס ברוטב כי אם חתיכת היתר שנאסרה וצריך ברוטב ס' לבטל כל החתיכות וכיון שאין ברוטב שאינו מינה ששים לבטלה נאסרו כל החתיכות אפילו אלף לפי שהן מינה והשתא מ"מ למ"ל נתנה טעם בה והלא בלא טעם נאסרה כיון דמין במינו לא בטיל ואותה חתיכה לבדה אוסרת כל החתיכות שבקדירה כיון שצריך ס' לבטל כל החתיכה אבל לפירוש הרב ר' אפרים אתי שפיר דאין צריך ברוטב רק ס' לבטל הבליעה כיון שאין זה בשר בחלב ואי לא נתנה טעם בחתיכה אף על פי שאותה חתיכה נאסרה במשהו מכל מקום כשנכנסה ברוטב אין צריך ס' לבטל הבלוע דכמאן דליתיה דמי מיהו אינה ראי' כלל דנהי דכשקבלה טעם אז יצטרך ששים לבטל כל החתיכה היכא שלא קבלה טעם אף על פי שנאסרה אותה חתיכה לרב לא החמירו חכמים לומר חתיכה עצמה נעשית נבלה להצריך ששים כמוה אלא כשקבלה טעם ואדרבא מו' רבינו מקשה מההיא שמעתתא על פירושו רבא אמר אפילו תימא שלא קדם וסלקו הוה ליה מין במינו ודבר אחר וסלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו לדידן הכי פירושו ברוטב שהוא אינו מינו יש ששים לבטל חתיכה אחת אבל אין ששים לבטל שתי החתיכות ולכך אי לא קבלה חתיכה ראשונה טעם הנבלה לא יצטרך ברוטב רק ס' לבטל הנבילה והרי ישנו והכל מותר כדפרישית לעיל ועתה שקבלה טעם נעשית גם כל החתיכה נבלה ויצטרך ס' לבטל שתי החתיכות והרי אין ברוטב לבטל את שניהם והכל אסור אפילו באלף חתיכות שברוטב שהן מינו אבל לפי' הרב ר' אפרים כיון שהחתיכה נבילה היא תוך הרוטב שלא סלקה מאי נפקא מינה אי החתיכה של היתר קבלה תחלה טעם של נבלה הלא לעולם א"צ ברוטב כי אם ששים לבטל האיסור הראשון. ויש לפרש דקא מיירי שנתמעט נפח חתיכה נבלה במה שבלעה אותה חתיכה של היתר וקמ"ל דאף על גב דאם אין נותן טעם באותו הבלוע של היתר אין צריך רוטב אלא כדי לבטל החתיכה של נבלה שנתקטנה מכל מקום כיון שנתן הבלע טעם הרי הוא כמו בעין וצריך ברוטב ששים מן החתיכה של נבלה ומן הבלוע שבחתיכת היתר. תירוץ זה לשון מורי וקמ"ל דאם אין נותן טעם אף על גב שהחתיכה נאסרה במשהו חוץ לרוטב לפי שהוא מינה מכל מקום כי נתחבו שניהם ברוטב אין צריך ששים ברוטב אלא מן הנבלה שנתמעט' ולא מן הבלע דהוי כאלו אינו בעולם לגבי אינו מינו והא דתנן (י"ב ע"א) פרק קמא דתמורה אין המדומע חוזר ומדמע אלא לפי חשבון סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין ונאסרו חזר ונפל מן המדומע למקום אחר אין אוסר אלא לפי חשבון התרומה שבה ולפירוש הרב רבי אפרים אתי שפיר דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא בבשר בחלב ולדידן נמי לא תקשי דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא בדבר לח או בבליעת טעם (דף ע"ג) שלהי ע"ז דכי אתא רבין אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור של יין היתר ונפל שם קיתון של מים רואין היין של היתר כאלו אינו והשאר יין נסך רבה עליו ומבטלו ומפ' התם דלרבנן לא בעי קיתון של מים תחלה אלא לבסוף הוא מועיל כמו כן והשתא מיד כשנפל היין נסך לבור יין היתר אסרו במשהו ונעשה הכל נבלה וכי נפל קיתון של מים לבסוף אמאי סגי ביה לבטל היין נסך לחודיה דקאמר סלק את מינו כמי שאינו וי"ל דמיירי שלא נפל מן היין נסך תחלה עד נתינת טעם ביין של היתר ואף על פי שנאסר במשהו לא אמרינן נעשה הכל נבלה להצריך ששים גם ביין של היתר וכן פירשתי לעיל גבי שקדם וסלקו למאן דאמר מין במינו לא בטיל ונאסרה מן התורה כל שכן גבי יין דאינו אסור במשהו כי אם מדרבנן לרבי יוחנן וקשה דאמרינן התם חמרא מן היתיר' לגו מיא דאסור' בנותן טעם ואם יש ששים של מים לבטל טעם היין הכל מותר ואמאי והלא קמא קמא שנפל היין לתוך מים נעשה הכל נבלה ולדברי הרב רבי' אפרים אתי שפיר דלעולם אין ס' כי אם לבטל האיסור ראשון מיהו לדידן צריך לומר דאיירי שנפל היין של היתר הכל בבת אחת שיעור ששים ולדברי הרב ר' אפרים אתי שפיר תקנת הגעלה בכלי מדין דיורה גדולה מסתמא אין ששים במים לבטל איסור הנפלט דבדידה משערי' וגם להגעילה באחרת לא תמצא מחזקת ששים יורות כזאת ואם כן כי הגעילו' נעשו המים כולן נבלות וחוזרין ונבלעים ומסתמא לא הצריך הכתוב להגעיל אלא כלי בן יומו דאין בן יומו הוי נותן טעם לפגם ומותר ולא תמצא שהגעילו כי אם כלים קטנים מאד כגון סכיני' ביורה מחזקת ס' כמותן ולדבריו אע"פ שהמים נאסרים כי חוזרים ונבלעים אינו חוזר ונבלע מן האיסור רק מעט שהרי משליך כל המים של הגעלה לחוץ. ובשביל אותו פורתא שחוזר ונבלע מגעילה פעם שניה ומה שנפלט מן האיסור בטל בששים מיהו אי חתיכה עצמה נעשית נבלה אינו אלא מדרבנן בשאר איסורין אתי שפיר ולכל הפירושים דאין אנו מגעילין כלי הנאסר אלא לאחר שאינו בן יומו כל אלה דקדק מורי רבינו יצחק בר' שמואל.
2
ג׳רב אמר אפשר לסוחטו [אסור] והא אתמר כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב אמר רב בשר אסור חלב מותר פי' שיש ס' בחלב לבטל טעם בשר ואין ס' בבשר לבטל טעם חלב ואי סלקא דעתך אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי שרי חלב נבלה הוא פירוש שחוזר ונפלט מן הבשר ואוסר את כל החלב שביורה משום דמין במינו לא בטיל לרב ומשני אמר קרא לא תבשל גדי בחלב אמו גדי אמרה תורה ולא חלב ופריך והא אתמר חצי זית בשר וחצי זית חלב שבשלן זה עם זה א' רב לוקה על אכילתו אלא ל"ש בשר ולא שנא חלב אסור והא דחלב שביורה מותר דנפיל כזית בשר לתוך יורה של חלב רותח דמבלע בלע הבשר את החלב מפלט לא פליט חלב סוף סוף כי נייח הדר פליט ומשני בשקדם וסלקו. מהך שמעתתא דקא פריך תלמודא חלב שנפלט מן הבשר חלב נבלה הוא ואוסר את כל החלב שבתוך היורה משום שהוא מינו וכן נמי הוא במסקנא דכל החלב שביורה הוי אסור אי לא קדם וסלקו קודם דנייח. מכאן מוכיחין רבינו שמואל ורבינו יעקב דאם חתיכת נבלה נפלה בקדירה שיש בה הרבה רוטב והרבה חתיכות של היתר למ"ד מין במינו לא בטיל דכי נמי נאמר סלק את מינו את החתיכה של היתר כמי שאינו והרוטב שאין מינו יש ס' על החתיכה נבלה ומבטלה אכתי צריך בחתיכות ששים לבטל הרוטב הנבלע בחתיכת נבלה וכי הוא חוזר ונפלט אוסר את כל הרוטב שהוא מינו ומורי רבינו יצחק בר רבי שמואל אומר דאדרבא מהכא קשיא לדבריהם שהרי תירץ תחלה גדי אסרה תורה ולא חלב ולפיכך חלב שביור' מותר מה בכך הלא בלע מים הנבלעים בנבלה כי נפלטו המים נעשו מים של איסור כמו מים של הקדש ושל ע"ז ואוסר כל המים שביורה מטעם מין במינו הוא הדין חלב הנפלט מן הבשר יהיה לו דין חלב של איסור ויהיה אוסר כל חלב שביורה מדרבנן דמי גרע החלב הנפלט מן הבשר מן המים הנפלטין מן הנבלה אלא ודאי היינו טעמא שרוצה לומר דחלב הנפלט אינו אוסר חלב שביורה משום דאע"פ שחלב הנפלט נעשה נבלה היינו טעמא משום טעם בשר ושמנונית המעורב בו ולכך יותר לא יהיה בו כח לאסור כאלו היה כולו בשר דאז יתבטל בחלב שביורה לפי שהוא אינו מינו ולכך תירץ גדי אסרה תורה ולא חלב שמדמה בשר בחלב לדין שאר איסורין ואם כן ה"ה רוטב הנפלט בין הנבלה אין לו דין רוטב של איסור אלא יש לו דין בשר נבלה ויתבטל ברוב שבקדירה אפילו למ"ד מין במינו לא בטיל והא דקאמר מעיקרא דחלב נבלה הוא ואוסר כל חלב שביורה וכן אמת הוא במסקנא דכל חלב שביורה אסור היינו דווקא גבי בשר בחלב ומן התורה נמי אסור והיינו טעם דכל אחד ואחד לבדו מותר וגזירת הכתוב הוא דכי נתערבו אסורים ולוקה על חצי זית בשר ועל חצי זית חלב אבל בעלמא אין לוקה על כזית רוטב שנפלט מן הנבלה עד שישתה כל כך מן המים שיהיה בו כזית מן טעם שמנונית הנבלה הבלוע בהם דאין היתר מצטרף לאיסור רק בקדשים ולכך מים שנבלעו אפילו מדרבנן אין אוסרין כשנפלטו אלא כולן הם דבר שאסר אותם.
3