ספר התרומה, פסקים נ״אSefer HaTerumah, Psakim 51
א׳והא דאמרן היכא שאיסור לבדו ידוע ורוב ההיתר ידוע לבדו ואם פירש אחד מותר משום כל דפריש מרובא פריש הני מילי שלא ראינו שפיר' אלא מצינו הדבר מונח לארץ או ביד עכו"ם או קטן שלא נולדה לנו הספיקא עד אחר שפירש אבל אם בפנינו נפל לארץ או לקח עכו"ם משם ולא הכרנו מאיזה מקום אז אסור מן התורה זהו כמו לקח הישראל גדול ואין יודע מאיזה מקום לקח דספיקו אסור כדאיתא פרק קמא דפסחים תשעה צבורין של מצה ואחד של חמץ ואתא עכברא ושקל אחד מינייהו ולא ידעינן מאיזה צבור לקח היינו תשע חנויות וכו' לקח מאחד מהם אסור וההוא על כרחין קא מיירי שלקח אותו העכבר בפנינו דאי שלא בפנינו ולקח אמאי הוי איסור טפי מאם נמצא ביד דאמרינן דהוי מותר ובפרק התערובות דאמרינן ונכבשינהו דנציידן היינו דניידן שלא בפנינו אז נימא כל דפריש מרובא פריש אי לאו גזירה שמא יקח מן הקבוע ודווקא כי האיסור ניכר וידוע לבדו ורוב ההיתר ידוע לבדו לשם שייך לומר כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואם לקח מאחד ואין יודע מאיזה לקח אסור אבל בדבר המעורב שאין ניכר איזה אסור ואיזה היתר לשם אין לומר קבוע אלא הכל מותר אם רוב היתר במין במינו ותרומה באחד ומאה וערלה באחד ומאתים והא דמשני פרק התערובות גזירה שמא יקח מן הקבוע לאו דווקא קאמר משום דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אלא מקום שהם קבועין עדיין ולא פירשו שאוסרין משום דבעלי חיים לא בטילי כדמפרש התם או משום שהם דבר שבמנין ואם שאינו [מינו] הכל בטל בששים אפילו תרומה וערלה כדתנן במסכת ערלה שאין מינו להקל כו' כל זה פירש מורי רבינו.
1
ב׳תנן טפת חלב שנפלה על חתיכה של בשר אם יש נותן טעם באותה חתיכה ינער הקדירה אם יש בנותן טעם באותה קדירה למאן דאמר אפשר לסוחטו אסור וסובר חתיכה עצמה היא נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות כולן פי' חתיכה שנאסרה מחמת בליעת האיסור ואחר נתן אותה החתיכה בתוך הקדירה שצריך ס' לבטל אותה חתיכה ולא סגי לבטל האיסור הנבלע הכי פירוש של משנה טפת חלב שנפלה על החתיכה של בשר ואין בה ס' באותה חתיכה של בשר לבטל את הטפה נאסרה החתיכה לפי שיש בה נתינת טעם של חלב ואם אחרי כן ניער הקדירה בכף ועל ידי כן נכנסה החתיכה בתוך הרוטב אז צריך ששים בקדירה לבטל כל החתיכה שנאסרה מהכא משמע שחלב מפעפע בכל החתיכה דאי במקצתה גרידא כי נמי ניער וכסה אמאי צריך ששים לבטל כל החתיכה הלא לא נאסרה כולה וש"מ איסור הנבלע בחתיכה אין הולך חוץ מאותה חתיכה אלא על ידי רוטב שמוליך הבליעה חוצה לה אבל ביבש לא אזלא הבליעה אפילו יש חתיכה אחרת נוגעת לה ואינה אוסרת אותה דאם מתפשטת מחתיכה לחתיכה בלא על ידי רוטב כי נמי אין ס' בחתיכה למה נאסרה למה לא יסייעו לבטל הטפה גם חתיכות אחרות שנוגעות לה דאי משום שנאסרה אחת תחלה נעשית כולה נבלה ויצטרך ס' לבטל כל החתיכה א"כ אפילו בלא ניער חתיכה וכסה ברוטב נאסרו כולן שצריך ס' לבטל החתיכה ראשונה אבל למ"ד אפשר לסוחטו מותר ולית ליה חתיכה עצמה נעשית נבלה וכי ניער נמי בסוף אין צריך רק ס' לבטל טפה הבלועה אין להוכיח כל זה דהכי פירש נער הקדירה שנכנסה לה החתיכה ברוטב אם יש טעם של טפה באותה קדירה שאין צריך ס' לבטל החתיכה רק לבטל הטפה אבל יש להוכיח מגמרא דתניא טפת חלב שנפלה על חתיכה כיון שנתנה טעם באותה חתיכה נעשה נבלה ואוסרת את כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי רבי יהודה וחכמים אומרים עד שיתן טעם ברוטב ובקופה ובחתיכו' אמר רבי נראין דברי רבי יהודה בשלא נער ושלא כסה ומפרש תלמודא אילימא לא נער ולא כסה כלל מבלע בלע מפלט לא פליט פירוש אותה חתיכה בלעה הטפה של חלב ולא פלטה אותה ולמה נאסרו שאר חתיכות שאצלה אלמא אין בליעה הולכת מחתיכה לחתיכה שאצלה אפי' שתיהן חמות ורותחות והן ביבש ואין זאת אוסרת חברתה אף על פי שאלו היתה הראשונה נבלה גמורה אוסרת אותה שאצלה כדאמרינן (ע"ו) פרק כיצד צולין חם לתוך חם דברי הכל אסור השתא שלא נאסרה אלא מחמת בליעת איסור ואותה בליעה אינה הולכת חוץ לה אלא ע"י רוטב שנער וכסה לא תאסור חברתה החתיכה אחרת שאצלה כיון שהאיסור עצמו אינו הולך שם כך פירש מו' רבינו יצחק בר רבי שמואל.
2
ג׳והשתא שפירשתי דדבר הקרוי בריה או דבר שבמנין או ראוי להתכבד לפני אורחים שהם אסורים בתערובת עם היתר אפילו באלף אם פירש אחד מן התערובות אותו אחד שפירש לא נאמר כל דפריש מרובא פריש ומותר אלא אסור גזירה שמא יקח מן הצבורין שהם יחד כדאמרינן פרק התערובות כי נתערב שור הנסקל ברבוא שוורים שהם זבחים ימותו כולן ופריך ונכבשינהו דנציידן ונימא כל דפריש מרובא פריש ומשני גזירה שמא יקח מן הקבוע אבל גבי תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח ואינו יודע מאיזה מהם לקח כיון שהספיקא נולדה ממקום הקביעות וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי כדגמרי מקרא ביומא ובסנהדרין ובנמצא על הארץ או בנמצא ביד עכו"ם מותר משום כל דפריש מרובא פריש ורוב החנויות של העיר מוכרות בשר שחוטה והתם ליכא למגזר דילמא יקח מן הקבוע שהרי האיסור מבורר וניכר לבדו וההיתר מבורר וניכר לבדו לא מחזקינן ליה דילמא במזיד יקח מן האיסור כיון שמכירו אבל במקום שהאיסור וההיתר מעורב יחד ומן התורה הכל מותר על ידי שבטל ברוב אך מדרבנן אסרו משום דבר שבמנין או בריה אי שרית כי פירש אחד מהן אתי ליקח ממקום שהם יחד כך פירש מורי רבינו יצחק בר ר' שמואל אבל רבינו יעקב מ"כ הי' מתיר כי אם בא זאב וטרף שנים או שלשה בהמות ונתערבו כולם יחד וכי פריש כל חד וחד היה מותר מטעם כל דפריש מרובא פריש וזה לא נתיישב למו' רבינו משום גזירה שמא יקח מן הקבוע ושמא היה רבינו יעקב מ"כ סובר כי דווקא גבי קדשים החמירו טפי למגזר שמא יקח מן הקבוע ויש להתירן מטעם אחר מטעם ספק ספיקא שהרי אין דרוסה אלא ביד ושמא הנץ שנשא האווז והזאב שנשא הטלה והחזירו שמא הוא לא הכה אותו ביד אלא בשינים נשאה ואפי' אם הכה אותה ביד שמא אין היא זאת שלוקח האיש מן העדר אם כן כולן מותרין לשני אנשים או לאיש אחד מלבד אחת. אמנם אני פי' בסוף הלכות איסור והיתר. דדבר שהוא ספיקא דאורייתא אפי' באלף לא בטיל אם הוא דבר שבמנין כמו ביצה של ספק טריפה שנתערבה באלף כולן אסורות.
3