ספר התרומה, פסקים נ׳Sefer HaTerumah, Psakim 50
א׳תנן גיד הנשה שנתבשל עם הגידין אם מכירו בנותן טעם ואם אינו מכירו כולן אסורין הרוטב בנותן טעם. (צ"ט) ופריך בגמרא ולבטיל גיד הנשה ברובא בריה שאני ובריה לא בטלה הכא משמע דקרי בריה אפילו דבר שאין בו עכשיו חיות. וכן לעיל אכלו לגיד הנשה ואין בו כזית לוקה מאי טעמא בריה הוא ואין לו שיעור. וכן שלהי כל הבשר אכל צפור טהורה בחייה בכל שהו משום אבר מן החי במיתתה בכזית משום איסור נבלה. צפור נבילה בין במיתתה בין בחייה בכל שהו משום עוף טמא דהוי כמו בריה ואין לו שיעור (י"ז) ואם כן פ' אלו הן הלוקין דאמרינן רסק תשעה נמלים ואחד חי לוקה שש. ומפרש שם חמש לאוין האמורין בשרץ הארץ משום החי ואחת משום כזית נבלה השתא חי דקאמר לאו דווקא חי שהרי צפור דווקא טמאה אף במיתתה במשהו אלא חי היינו שלם אז קרוי בריה ולוקה בכל שהו אבל חתוך צריך כזית אף משום שרץ הארץ כדאמרינן במעילה לוקה על אכילת שרצים בכזית והיינו כי אינם שלמים. והשתא מה טעם יש שצפור טמאה קרויה בריה אם אוכלה שלם להתחייב בכל שהו משום אוכל בשר אפי' במיתתה אם כן קרוי בריה אפילו אין בו חיות וכן גיד הנשה ואפילו צפור טהורה במיתתה צריך כזית משום נבלה אפילו שלם ואינו קרוי בריה (ע"ז) ועוד דתנן פרק התערובות כל הזבחים שנתערב שור הנסקל או אחד מחטאות המתות אפילו אחד ברובא ימותו כולן ופריך בגמ' אמאי וליבטלו ברובא ומשני במסקנא בעלי חיים לא בטילי. ופריך ונכבשינהו דנציידן פי' נעמידם במקום צר וקטן כי היכי שילכו משם בדוחק וכל אחת ואחת כשהיא פורשת מן החדר נימא כל דפריש מרובא פריש ומשני גזירה שיקח מן הקבוע ולשם הם אסורים משום דבעלי חיים לא בטילי והשתא מאי פריך וליבטלו ברובא ולימא בריה הוא ולא בטלה ואפי' בלא חיות כמו גיד הנשה וצפור טמאה במיתתה ויש מפרשים דאין קרוי בריה כי אם אותו דבר שאיסורו בא מיום שנברא כמו גיד הנשה ועוף טמא ודג טמא אבל שור הנסקל וצפור טהורה שנתנבלה לא וקשה על זה הרי חלב המכסה הקרב וחלב הכליות וערלה וכלאי הכרם דאסירי משום ברייתן ובטילי ומו' רבינו מפרש דכל דבר ששמו עליו בעודו שלם וכשאין שלם אבר שמו אותו קרוי בריה כגון עוף טמא כשאין שלם אין קרוי עוף טמא אלא חתיכה של עוף טמא. וכן גיד אין קורין אותו גיד רק כשהוא שלם וכשהוא חתוך אומרין חתיכה של גיד אבל נבלה אפילו חתיכה אחת קורין אותה נבלה לכך כי אמר הכתוב לא תאכל גיד ולא בשר הגיד כאלו פירש בין גדול בין קטן כדאמרינן (כ"א) פרק שלישי דשבועות לא מצינו אוכל כל שהו שחייב ופריך והרי בריה ומשני בריה נמי כמפרש דמי אבל נבלה לא שייך למימר בין גדול בין קטן אלא בדבר שהוא שלם והרי אפילו חתיכה אחת קרויה נבלה ושור הנסקל נמי הרי אמר הכתוב את בשרו והא דתנן (י"ג) פרק אלו הן הלוקין כמה יאכל מן הטבל ויהיה חייב כזית רבי שמעון אומר כל שהו ובגמרא אמר להם ר' שמעון הרי נמלה דבכל שהו ורבנן בריה נשמה חשיבא והשתא הלא דבר שאין בו נשמה נמי חשוב בריה כמו גיד הנשה וכמו צפור טמאה במיתתה ואידכר שהיתה תחילה בריה קאמר לאפוקי חטה הלא צפור דברי' במיתתה אפילו שלם צריך כזית במיתתה משום נבלה וכן חלב הכליות. וי"ל לדבריו קא אמרי לדידי אין קרוי בריה אלא דבר ששמו עליו כשהוא שלם דווקא אבל חטה אפילו כתושות מקרי טבל אבל לדידך דקא אמרת כל שהוא למכות בכל דבר אודי לי מיהא דווקא במידי דאיכא נשמה. וכן תנן חתיכה של נבלה ושל דג טמא שנתבשלו עם חתיכות אחרו' אם מכירן בנותן טעם ואם אינו מכירן כולן אסורות והרוטב בנותן טעם ופריך בגמ' ולבטיל ברובא ומשני שאני חתיכה הואיל וראויה להתכבד לפני האורחין השתא משמע דחתיכה נבלה קרויה חשובה ולא בטלה באלף הואיל וראויה להתכבד לפני האורחים עכו"ם וקשה שלהי ע"ז דתנן אלו אוסרין בכל שהו וחשיב חתיכת בשר בחלב. ובגמרא נמי קאמר איסורי הנאה קא חשיב במתני' דאוסר בכל שהו והשתא הלא אינה ראויה להתכבד לשום אדם שהרי אסורה בהנאה ותו (פ"ב) פ' הערל דתניא חתיכת חטאת טהורה במאה חתיכות חולין כולן אסורות חתיכת חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות חטאות טהורות כולן מותרות אמאי מותרות מאי שנא מחתיכת בשר בחלב דאוסר' בכל שהוא ועוד מאי שנא מחתיכת חטאת בחתיכת חולין דאוסרין בכל שהו. ויש לומר שזהו כללו של דבר כל חתיכה שאם תתבטל תהא ראויה להתכבד לפני אורחים מקרי חשוב ולא בטל ולכך חתיכת בשר בחלב אם תתבטל בחתיכת היתר תהא מותרת וראויה לתת אחת מהם לפני אורחים לכך אוסרת בכל שהו וכן חתיכת חטאת שנתערבה בחתיכות חולין. אבל חתיכת חטאת טמאה שנתערבה בחתיכות חטאות טהורות כי נמי תתבטל ותהא כולן טהורות בשביל כך אין אחת מהן ראויה להתכבד לפני אחרים דכל הכהנים יש לזה חלק כמו לזה ואפילו לכהן שאינו ממשמר שלו אינו קרוי בכך ראוי להתכבד כיון שאף אם נאמר שבטלה מכל מקום אסור' לעכו"ם ולישראלים ולנשים כי אם לזכרי כהונה.
1
ב׳הלכך אם נתערב איסור בהיתר במין במינו בטל ברוב בדבר יבש אפילו מדרבנן דמן התורה כל מין במינו בטל ברוב בין דבר יבש בין דבר לח כדאמר רבא פ' התערובות והיינו טעמא משום שטעם של איסור אינו יכול להיות ניכר אפילו כשיבשלם יחד הלכך בדבר יבש שאין איסור נבלע בהיתר בטל ברוב אפילו מדרבנן מדפריך פרק גיד הנשה או חתיכה נבלה ונבטיל ברוב' והוצרך לתרץ גיד בריה הוא וחתיכה ראויה היא להתכבד לפני אורחים ולא בטילי ואם נתבשלה נמי חתיכה של איסור קטנה עם חתיכות של היתר אם אינו מכירה בטלה ברוב חתיכות היתר כי על חתיכה שנתבשל עם שאר חתיכות [פריך] וליבטיל ברובא אבל אם מכיר חתיכת האיסור יסירנה. וכיון שלא הותרה על ידי בטול ברוב אם כן יצטרך (ברוב) [ברוטב] ובחתיכות היתר ס' לבטל המחוי כדאמר רבא אמור רבנן בס' כגון מין במינו מדרבנן ואפילו אינו מכיר חתיכת האיסור דהשתא מותרת ברוב מכל מקום צריך ס' ברוטב ובחתיכות לבטל המחוי שנכנס בשל היתר דאין בטל ברוב אלא מיעוט שהוא בעין ולא דבר שנבלע בהיתר וכן חלב של איסור שנתערב בחלב של היתר או יין ביין שנגעו בו עכו"ם ואין אסור במשהו אלא אותו שנסכו עכו"ם לע"ג צריך ששים כיון שנתערב זה בזה ולא סגי ברוב אבל מין בשאינו מינו צריך ס' בהיתר אפילו בדבר יבש דאם יבשלם יחד יהא הטעם של איסור ניכר בהיתר ואם מכירו יסיר האיסור וצריך ששים לבטל המחוי ואם אינו מכירו כגון שנסרך בחתיכות קטנות בטל בששים והכל מותר ואינו צריך להסיר אחת לא במין בשאין מינו הבטל לו בששים ולא במין במינו הבטל ברוב בדבר יבש דאף על גב דתרומה שנתערב' במאה של חולין בטלה ומותר הכל לזרים וצריך להרי' אחד כשיעור תרומה שנפלה כדתנן במסכת תרומות ובפרק נוטל נמי אמרינן מעלין בשבת המדומע בא' ומאה אלמא צריך להרים שיעור תרומה שנפלה הרי מפרש בירושלמי היינו מפני גזל השבט פירוש גזל הכהן יאכל באיסור שבטל בהיתר ליכא למימר שום גזל אם הם מאדם אחד ואין צריך להרים. ואם אסור שקרוי בריה כגון דנטמא כשהוא שלם או עוף טמא או זבוב או גיד הנשה כשהם שלמים קרויים בריה. ואפילו מתים אם נפלו תוך היתר אם מכירם יסירם. והטעם אם נתבשלו עם ההיתר יתבטל בששים ואם אינו מכירן אפי' באלף לא בטיל דבריה לא בטלה והני מילי כשהוא שלם ואז קרוי בריה כדאמרינן ריסק תשעה נמלין ואחד חי דדווקא אחד חי דהיינו שלם ואפילו מת קרוי בריה אבל מקצתן חתוכין אפי' ישנן עם ההיתר בטלים בס' ועוף טהור שהוא נבלה או נאסר מחמת בליעת איסור וכן דג קטן וטהור שנבלע האיסור אינו קרוי בריה. ואם נתבשלו או נתערבו עם אחרים של היתר אם אינו מכירן בטלים בס' וכמו כן כל דבר חתיכה נבלה או חתיכה של בשר בחלב או עוגה של חלה וכל דבר הראוי להתכבד לפני אורחין אם נתערבו באחרות אפי' באלף לא בטילי אם אינו מכירן כדתנן חתיכה של נבלה שנתערבה בחתיכות של היתר אם אינו מכירה כולן אסורות וכן פרק בתרא דע"ג אלו אוסרין בכל שהו בשר בחלב ודווקא חתיכת בשר בחלב שנתערבה בשאר חתיכות לא בטלה משום דחשיבא שראויה להתכבד לפני האורחים אבל טפת חלב שנפלה על חתיכת בשר אם יש ס' על החתיכה לבטל הטפה מותרת כדתנן פרק כל הבשר דטפת חלב אינה ראויה להתכבד וכמו כן כל דבר שבמנין מה שרגילין למכור במנין ביצה טריפה או של נבלה או פירות גסות של ערלה אפילו באלף לא בטילי ואם חתיכה היתר נאסרת מחמת בליעת איסור בטלה בשאר חתיכות כיון שאינה אסורה מחמת עצמה כי אם מחמת בליעת איסור אם כן חשובה שראויה להתכבד אינו מחמת איסור הבלוע ובטלה ברוב ביבש בצונן או בס' אם נתבשלה עם אחרות ולא דמי לחתיכת בשר בחלב שאינה בטלה דכיון דכל אחד בפני עצמו וכי נתבשלו נאסרו דמיא לחתיכת נבלה ולא בטלה וכן ביצה כשרה שנאסרה מחמת בליעת איסור ונתערבה באחרות בטלה ואינה קרויה דבר שבמנין וצריך עיון.
2
ג׳והשתא שפירשתי דדבר הקרוי בריה או דבר שבמנין או ראוי להתכבד לפני אורחים שהם אסורים בתערובת עם היתר אפילו באלף אם פירש אחד מן התערובות אותו אחד שפירש לא נאמר כל דפריש מרובא פריש ומותר אלא אסור גזירה שמא יקח מן הצבורין שהם יחד כדאמרינן פרק התערובות כי נתערב שור הנסקל ברבוא שוורים שהם זבחים ימותו כולן ופריך ונכבשינהו דנציידן ונימא כל דפריש מרובא פריש ומשני גזירה שמא יקח מן הקבוע אבל גבי תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח ואינו יודע מאיזה מהם לקח כיון שהספיקא נולדה ממקום הקביעות וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי כדגמרי מקרא ביומא ובסנהדרין ובנמצא על הארץ או בנמצא ביד עכו"ם מותר משום כל דפריש מרובא פריש ורוב החנויות של העיר מוכרות בשר שחוטה והתם ליכא למגזר דילמא יקח מן הקבוע שהרי האיסור מבורר וניכר לבדו וההיתר מבורר וניכר לבדו לא מחזקינן ליה דילמא במזיד יקח מן האיסור כיון שמכירו אבל במקום שהאיסור וההיתר מעורב יחד ומן התורה הכל מותר על ידי שבטל ברוב אך מדרבנן אסרו משום דבר שבמנין או בריה אי שרית כי פירש אחד מהן אתי ליקח ממקום שהם יחד כך פירש מורי רבינו יצחק בר ר' שמואל אבל רבינו יעקב מ"כ הי' מתיר כי אם בא זאב וטרף שנים או שלשה בהמות ונתערבו כולם יחד וכי פריש כל חד וחד היה מותר מטעם כל דפריש מרובא פריש וזה לא נתיישב למו' רבינו משום גזירה שמא יקח מן הקבוע ושמא היה רבינו יעקב מ"כ סובר כי דווקא גבי קדשים החמירו טפי למגזר שמא יקח מן הקבוע ויש להתירן מטעם אחר מטעם ספק ספיקא שהרי אין דרוסה אלא ביד ושמא הנץ שנשא האווז והזאב שנשא הטלה והחזירו שמא הוא לא הכה אותו ביד אלא בשינים נשאה ואפי' אם הכה אותה ביד שמא אין היא זאת שלוקח האיש מן העדר אם כן כולן מותרין לשני אנשים או לאיש אחד מלבד אחת. אמנם אני פי' בסוף הלכות איסור והיתר. דדבר שהוא ספיקא דאורייתא אפי' באלף לא בטיל אם הוא דבר שבמנין כמו ביצה של ספק טריפה שנתערבה באלף כולן אסורות.
3