ספר התרומה, פסקים נ״זSefer HaTerumah, Psakim 57
א׳והשתא דין כחל לפי' רש"י מ"כ לצלי בעי קריעה שתי וערב לכתחלה ואם לא קרעו כלל לצלי מותר דחלב הנפלט נופל לארץ ואותו שלא פירש מותר בדיעבד כלישנא קמא דרב ותניא כוותיה ולא כרב נחמן דאמר זווקו לה כחלי דאף לכתחלה מותר לצלי בלא קריעה כלל ולקדירה אם קרעו שתי וערב וטחו בכותל מותר אף לכתחלה בלא בשר עמו וכן לעשות מוליית' שקורין פשטיד"א ואם לא קרעו שתי וערב אף דיעבד אסור שחלב הנפלט חוזר ונבלע וכיון שפירש אקרי חלב מדרבנן וכי נבלע אוסר בשר הכחל ואם יש ס' במים עם הכחל שיתבטל עם החלב הנפלט אז מותר ועם בשר אסור לכתחלה אפילו קרעו שתי וערב. ולפי' רבינו יעקב מ"כ כי קרעו שתי וערב מותר לכתחלה אף עם בשר אף לקדירה ואם לא קרעו רק קצת הוי מותר בדיעבד כלישנא קמא דרב אבל לצלי מותר לכתחלה אפילו בלא קריעה כלל כדאמר רב נחמן זווקו לה כחלי ורב נמי לא פליג עליה והוא הדין לקדירה בלא בשר או במולייתא מותר לכתחלה בלא קריעה כלל דחלב הנפלט אף על פי שחוזר ונבלע אין בכך כלום כיון שלא נשתנה טעמו מכמו שהיה מחמת בשר אחר. והכחל שנצלה או כחל שנתבשל מותר לחותכו לכתחלה בסכין שחותכין בו בשר הרבה פעמים או מותר ליתן לכתחלה הכחל כשהוא צלי רותח בקערה שהיה בה בשר שהרי (קי"א) פסקי' הלכתא בין כחלא בין כבדא עילוי בשר' בשפוד לצלי לכתחלה אסיר הא בדיעבד שרי והתם נוגעים בשפוד זה עם זה ושניהם רותחים והא דאמר התם לכתחלה לפי שהחלב נוטף קודם שנצלה וגם בלא קריעה אבל לאחר שקרעו וגם נצלה מותר לכתחלה.
1
ב׳אמר ליה אביי לרב ספרא כי סלקת להתם בעי מינייהו כבדא מה אתון ביה פי' רש"י מ"כ מהו לבשל בקדירה לאחר שהוא נמלח דכיון דכולו דם לעולם פולט וחוזר ונבלע אבל לצלי מה שפולט נופל לארץ ומה שאין פולט מותר כל כמה דלא פירש ואין נראה לרבינו יעקב מ"כ דכיון שנמלח ושהה שיעור מליחה יצא כל הדם שעתיד לצאת כמו אלו נצלה ומעשים בכל יום שרגילות לאחר שנצלה הכבד שמטגנין אותו במחבת או נותנים תוך קדירה והוא הדין שיהא מותר לקדירה על ידי מליחה דבה"ג פי' שיעור שהיית מליחה כשיעור צלייה משמע דהיינו טעמא דאז יצא כל הדם ממנו כאלו נצלה ועוד דמליח כרותח לצלי ועוד דאמרינן (כ"א) פרק הקומץ רבה טעמא דמעטיה קרא דם ממליחה הא לא מעטיה נמלחיה הא נפקא ליה מתורת דם דאמר רב יהודה דם שבשלו או שמלחו אינו עובר עליו אלמא מליחה של קדשים היינו כבשול וקאמר במסקנא התם אמר רב וכן לקדירה שצריך להיות מליחות של בשר שלנו לקדירה כמו של קדשים ומפרש רבינו יעקב מ"כ דמבעיא ליה בלא מליחה דכיון דכבד כולו דם שמא יהא דמו מותר אפילו אותו שנפלט כדאמרינן לעיל אסר לן דמא שרא לן כבדא וצריך לפרש שמעתתא בין לפירוש רש"י בין לפי' רבינו יעקב דמיבעיא לן לענין לאסור בשר שנתבשל עמו אבל כבד עצמו פשיטא ליה לאביי ורב ספרא דאין נאסר לקדירה דתרוייהו ידעי מתניתין דמסכת תרומות כדמוכח בסמוך דתנן הכבד אינה נאסרת מפני שהיא פולטת ואינה בולעת דלעולם טרוד לפלוט רוב דמו ואינו בולע. ורב ספרא היה סבור שאביי לא היה שואל אלא לאסור הכבד עצמו מאחר שנשלק הרבה נתרכך ובולע דמו שנפלט דרבי יוחנן בן ברוקא אומר בסמוך שלוקה אוסרת ונאסרת אבל באינו שלוק רק בשול בינוני אז פשיטא שכבד עצמו אין אוסר כדתנן (פ"ו מי"א) בתרומות ותרוייהו בעי ליה כדמוכח בסמוך כי סליק אשכחיה לרבי זריקא א"ל שלקי ליה לרבי אמי ואכל כי הדר לגבי אביי אמר ליה לא מיבעיא לי למיסר נפשיה ואפילו בשלוקה אלא למיסר חברתה בשר שעם הכבד אמר ליה רב ספרא מאי שנא מהא דתנן הכבד אינה נאסרת וס"ל דאפילו בשלוקה מיירי הא תנן נמי הכבד אוסרת א"ל דילמא בכבדא דאיסורא של טריפה או נבלה ומשום שמנונית. כי הדר סליק אמרו ליה קריבו לקמן קניא בקופיזא פי' עם הלב וריאה וכבד ואוכלינן. לפירוש רבינו יעקב קשה דילמא הכבד נמלח כמו הלב וריאה ושמא הא היו יודעים שלא נמלח דאי נמלח מה חדוש אמר רב אשי דילמא פי קנה חוץ לקדירה הוה אי נמי חלטי ליה מעיקרא.
2