ספר התרומה, פסקים נ״חSefer HaTerumah, Psakim 58
א׳השתא לפי' רש"י אם בשל כבד בקדירה לאחר שנמלח ושהה כדי מליחה והודח במי' הכבד מותר ואם יש בשר עמו הבשר אסור לפי שלעולם הכבד פולט מחמת רוב דמו ואינו בולע לפי שטרוד לפלוט אבל נבלע בבשר. ומהאי טעמא אפילו לבשלו לבדו אינו טוב דאף על פי כן שהכבד אינו בולע מכל מקום אוסר הכלי שבולע הדם הנפלט. ולפירוש רבינו יעקב אפילו לא נמלח כך הוא הדין אבל לאחר שנמלח מותר לבשלו בקדירה ואפי' עם בשר שפסק מלפלוט לאחר שהיית שיעור מליחה. ולאחר שנצלה מותר לטגנו במחבת ולתתו בקדירה דאינו פולט עוד אחר שנצלה באש. ואם רוצה לצלותו נגד הגחלים צריך לקורעו שתי וערב או לנקבו בעומק בהרבה מקומות. וכן איתא בה"ג האי מאן דמטווי כבדא בשילומא צריך לחתוכיה מ"ט דאזיל דמא ונכנס בסמפונא והיכא דלא חתכיה ליקרעי' לאחר בישולי' ומותר ויצא דם הכנוס בסמפונות. אבל משום דם הסמפונות הנבלע בבשר הכבד אין לחוש בכך דכבולעו כך פולטו כדאיתא ריש כיצד צולין. ורבה בר רב הונא דאמר גבי כבדא צריך קריעה שתי וערב וחתכי' לתחת. והני מילי כבדא אבל טחלא שומנא בעלמא הוא. רבינו שלמה פירש לצלי משום דם הסמפונות מיהו תימא בטחלא נמי אי איכא סמפונות ליתסר. ואי ליכא למה לי טעמא דשומנא בעלמא הוא. ואי לקדירה מה לי חתכיה לתחת או לעיל הלא לעולם פולט. ולפירוש רבינו יעקב אתי שפיר דאם נמלח וקרעיה שתי וערב וחתכיה לתחת הלכתא בין כבד' (לתחוב) [בין טחול] יוצא כל דמו מבשר עצמו ומותר לבשלו אחרי כן בקדירה עם בשר.
1
ב׳אמר ליה אביי לרב ספרא כי סלקת להתם בעי מינייהו כבדא מה אתון ביה פי' רש"י מ"כ מהו לבשל בקדירה לאחר שהוא נמלח דכיון דכולו דם לעולם פולט וחוזר ונבלע אבל לצלי מה שפולט נופל לארץ ומה שאין פולט מותר כל כמה דלא פירש ואין נראה לרבינו יעקב מ"כ דכיון שנמלח ושהה שיעור מליחה יצא כל הדם שעתיד לצאת כמו אלו נצלה ומעשים בכל יום שרגילות לאחר שנצלה הכבד שמטגנין אותו במחבת או נותנים תוך קדירה והוא הדין שיהא מותר לקדירה על ידי מליחה דבה"ג פי' שיעור שהיית מליחה כשיעור צלייה משמע דהיינו טעמא דאז יצא כל הדם ממנו כאלו נצלה ועוד דמליח כרותח לצלי ועוד דאמרינן (כ"א) פרק הקומץ רבה טעמא דמעטיה קרא דם ממליחה הא לא מעטיה נמלחיה הא נפקא ליה מתורת דם דאמר רב יהודה דם שבשלו או שמלחו אינו עובר עליו אלמא מליחה של קדשים היינו כבשול וקאמר במסקנא התם אמר רב וכן לקדירה שצריך להיות מליחות של בשר שלנו לקדירה כמו של קדשים ומפרש רבינו יעקב מ"כ דמבעיא ליה בלא מליחה דכיון דכבד כולו דם שמא יהא דמו מותר אפילו אותו שנפלט כדאמרינן לעיל אסר לן דמא שרא לן כבדא וצריך לפרש שמעתתא בין לפירוש רש"י בין לפי' רבינו יעקב דמיבעיא לן לענין לאסור בשר שנתבשל עמו אבל כבד עצמו פשיטא ליה לאביי ורב ספרא דאין נאסר לקדירה דתרוייהו ידעי מתניתין דמסכת תרומות כדמוכח בסמוך דתנן הכבד אינה נאסרת מפני שהיא פולטת ואינה בולעת דלעולם טרוד לפלוט רוב דמו ואינו בולע. ורב ספרא היה סבור שאביי לא היה שואל אלא לאסור הכבד עצמו מאחר שנשלק הרבה נתרכך ובולע דמו שנפלט דרבי יוחנן בן ברוקא אומר בסמוך שלוקה אוסרת ונאסרת אבל באינו שלוק רק בשול בינוני אז פשיטא שכבד עצמו אין אוסר כדתנן (פ"ו מי"א) בתרומות ותרוייהו בעי ליה כדמוכח בסמוך כי סליק אשכחיה לרבי זריקא א"ל שלקי ליה לרבי אמי ואכל כי הדר לגבי אביי אמר ליה לא מיבעיא לי למיסר נפשיה ואפילו בשלוקה אלא למיסר חברתה בשר שעם הכבד אמר ליה רב ספרא מאי שנא מהא דתנן הכבד אינה נאסרת וס"ל דאפילו בשלוקה מיירי הא תנן נמי הכבד אוסרת א"ל דילמא בכבדא דאיסורא של טריפה או נבלה ומשום שמנונית. כי הדר סליק אמרו ליה קריבו לקמן קניא בקופיזא פי' עם הלב וריאה וכבד ואוכלינן. לפירוש רבינו יעקב קשה דילמא הכבד נמלח כמו הלב וריאה ושמא הא היו יודעים שלא נמלח דאי נמלח מה חדוש אמר רב אשי דילמא פי קנה חוץ לקדירה הוה אי נמי חלטי ליה מעיקרא.
2