ספר התרומה, פסקים ס״טSefer HaTerumah, Psakim 69
א׳והשתא לכל הפירושים אם בשר שנמלח עכשיו נותן על בשר שלא נמלח כלל אותו בשר שלא נמלח ימלחנו ומותר דכמו שפולט דם עצמו כן יפלוט דם הנבלע ממקום אחר ולא תימא דם עצמו אם שמא [לא] יפלוט הכל ואין בכך כלום דדם האיברים שלא פי' מותר אבל דם הנבלע ממקום אחר שמא לא נפלט הכל לא היה [מותר] אלא ודאי אף דם הנבלע בו ממקום אחר נפלט הכל דאי [לא] תימא הכי היאך מולחין בשר ע"ג בשר שמא התחתון אין פולטת את כל מה שבלע מן העליון ותו חתיכה אחת שנמלחה על כרחין כל דמה יוצא ע"י מלח שאל"כ כשנותנין אותו בקדירה הרי פולט אותו הדם הנשאר שהרי פעמים כל הבשר מתחתך לו בחתיכות קטנות מאד מחמת רתיחת האש ואם היה שם דם היה יוצא ואם כן היה אוסר הכל אלא ודאי כל הדם יוצא ע"י מלח ה"ה דם שנבלע ממקום אחר נפלט הכל ויש תימה כי יש פעמים צורמין וחותכין בסכין את הבשר הצולה לנסות אם הוא צלי הרבה ופעמים שמקום שחתך מלא דם לפי שעדיין לא נגמר לצלות למה לא נאסר הסכין הלא הדם לא שריק ממקום הגומ' והוא רותח סביביו וגם פעמים שנוקבים בסכין או בקוץ או בשפוד ברזל קטן את הכבד כשהוא צולה על האש והגומא מלאה דם רותח מדוע לא יאסר הכלי.
1
ב׳סכין של עכו"ם רב א' קולף בי' השחיטה אם שחט בה קודם שהדיח הסכין ולא נעצה בקרקע ולא הגעי' אי משום דבית השחיטה הוי רותח וללישנא תניינא אפי' אם בית השחיטה צונן משום דאגב דוחקא דסכינא בלע וקא מיירי כגון שאותו הסכין של עכו"ם בן יומו שנשתמש בו ביום דאי לאו הכי א"כ נותן טעם לפגם הוא מותר או שמא רב הוה סבר נותן טעם לפגם אסור תלמודא מספקא ליה מאי קסבר רב (ס"ח) בשלהי ע"ז גבי עכברא בשכרא או שמא היינו טעמא משום שמנונית הנדבק בדופני הסכין ורבה בר בר חנה א' מדיח אחרי כן בית השחיטה דלא בלע כלום ומסתמא הלכה כרב דמחמיר וללשון שני דמפרש דאפי' בית השחיטה צונן מ"מ קולף משום דוחקא דסכינא בלע הבשר מן הסכין ור' יצחק בר"מ היה מצריך קליפה לכל הבשר שמנקר בסכין משום חלב משום דסכין בולע החלב שחותכו ואחרי כן בעת שחותך הבשר רוב פעמים כשמנקר מבליע החלב בבשר וכן כשחותכין בסכין של עכו"ם הכבש או הפרה צד שלפנים מצד שלאחריו היה מצריך קליפה למקום חתך ואין נראה למו' רבינו דלדבריו כל הבהמה נמי צריכה קליפה שהרי עכו"ם מפשיטה בסכין שלו אלא הא דאמרי' אגב דוחקא דסכינא בלע היינו דווקא גבי בית השחיטה שהיה קצת רותח שהרי אמרי' צנון שחתכו בסכין בשר אסור לאכלו בכותח ומוקי לה טעמא משום דאגב חורפא דצנון בלע אבל אי לאו חורפא דצנון משום דוחק' דסכינא לא בלע צנון וסגי בגרירה או בהדחת צונן ה"ה סכין של עכו"ם אם לא עשה לא הדחה ולא נעיצה לחתך בה בשר צונן אין הבשר בולע כלום וסגי הבשר בהדחה ותו דפליגי נמי בסכין ששחט בה טריפה אי מותר לשחוט בה חד אמר בחמין שצריך הגעלה אלמא סבר לחד לישנא אגב דוחקא דסכינא בלע ופרי' כי שחיט נמי כשרה בלע אבר מן החי ומשני דלא בלע אלא כי חיימא והיינו בגמר שחיטה דליכא דוחק תו דאבר מן החי וללישנא דאגב דוחקא דסכינא בלע מה תי' אלא אפי' למאן דמחמיר דמצריך הגעלה לסכין של טריפה מודה דלא בלע סכין אלא לכי חיימא אם לא תאמר סכין אינו בולע ודאי אלא לכי חיימא אבל סכין של עכו"ם ודאי יש שמנונית עליו ונכנס ונבלע בבשר בקל אגב דוחקא דסכינא גרידא וסכין טריפה רב אחא ורבינא חד א' בחמין פי' צריך הגעלה לסכין כדי לשחוט בה פעם אחרת או לחתוך בה רותח וחד א' בצונן הדחת הסכין בעלמא גרידא והלכתא בצונן תחלה בסכין של עכו"ם פליגי היכא שעבר ושחט בה ולא הכשיר הסכין כתקנו תחלה ופליגי מה יעשו בבשר ששחט או קליפה או הדחה והכא פליגי היאך יכשירו תחלה הסכין אי בהגעלה או בהדחה והא דלא נקט הכא פלוגתייהו בסכין של עכו"ם משום דפשיטא להו דצריך הגעלה תחלה אם רוצה לחתוך בה רותח לפי שהסכין בלוע מאיסור לכך נקט סכין של טריפה דאפי' אם לחתוך בה רותח אין הסכין צריך תחלה רק הדחה בצונן לחד אמורא ובצונן לפי שלא בלע הסכין כלום בשעת שחיטת הטריפה ולא מצינן למימר הכא דמיירי לחתוך בה רותח גרידא דא"כ אמאי נקט סכין ששחט בה טריפה שצריך הגעלה כיון דסבר בית השחיטה רותח או אגב דוחקא דסכינא בלע אפי' סכין ששחט בה כשרה נמי משום דדם אסור לחתוך רותח כדאמר שמואל (קי"א) פרק כל הבשר סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח משום דם אלא ודאי נקט סכין טריפה ומשום שמנונית דאיסורא לא ישחוט בה עוד אבל סכין ששחט בה כשרה דליכא איסור רק משום דם מותר לשחוט בה עוד לכולי עלמא שהרי בלא דם שמובלע בסכין הרי יש בה דם הרבה בבית השחיטה אלא אגב דטרידי סימנין לאפוקי דמא לא בלעי דמא אבל שמנונית טריפה בלעי שפיר.
2