ספר התרומה, פסקים צ׳Sefer HaTerumah, Psakim 90
א׳וכל חומר שיש לה ביום שהיא רואה כך יש להחמיר לה בימי ליבונה שלובשת בגדים וסופרת שבעה נקיים ואפי' אחר הספירה אסור' לבעלה עד שתטבול ככל חומר ימים שרואה בהן. וכמעשה דאליהו שאמר לאשה בימי ליבוניך מהו אצליך ואמרה לו אכל עמי ושתה עמי ושכב עמי בקירו' בשר אך שסינר מפסיק בינו לבינה הרי נענש אותו חסיד ומת. ומה שהקל בימי ליבונה יותר מבימי נדותה לפי שהיו רגילין לטבול לאחר שבעת ימי נדות משום טבילה בזמנה מצוה ואח"כ סופר' שבעה נקיים משום חומרא בעלמא ולכך היה מיקל בהן. אבל עכשיו שאינה טובלת בנתיים אסורה כיום ראייתה עד שתטבול. פרק קמא דשבת איבעיא להו נדה מהו שתישן הוא בבגדו והיא בבגדה במטה אחת תא שמע לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה שלא יבא עליה וכן רוצה להוכיח מדתנא העוף עולה עם הגבינה על השולחן דברי בית שמאי. ובית הילל אומרים לא עולה ולא נאכל. ואמר ר"ש ב"ג שני אכסנאין זה אוכל בשר וזה אוכל גבינה על שולחן א' ואתמר עלה לא שנו אלא שאין מכירין זה את זה אבל מכירין זה את זה דאיכא למיחש שיתן לחבירו ממה שאוכל אסור. ואיש ואשה נמי כשהיא נדה מכירין זה את זה ואסור לישן יחד. ומשני התם ליכא שינוי באכילת' הכא איכא שינוי שהם שוכבין בבגדיהם ויהיו זכורים מאיסור. תא שמע ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא קרב, מה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור אף אשה נדה כן. שמעינן מהכא שאסורין לישן במטה אחת ואפי' בבגדיהם וכן מעשה דאליהו. ועוד שמעינן מהא שאסור לבעל ישראל לאכול על שלחן שאשתו אוכלת עליו כשהיא נדה אלא אם כן יש שום שינוי או ישים ככר לחם או הקנקן בין קערתו לקערתה לעשות היכר' שהרי תנן לא יאכל הזב עם הזבה ולא מבעיא בקערה אחת דאסורין לאכול אלא אפי' כל אחד בקערה שלו אסורין לאכול על שלחן אחד בלא הפסק להיכרא שהרי ב' בני אדם שמכירים זה את זה אסורים לאכול על שולחן אחד זה בשר וזה גבינה אלא אם כן איכא שינוי והפסק להיכרא כדפרישנא לעיל ומדמי להו תלמודא לאשתו נדה.
1