ספר התרומה, פסקים צ״אSefer HaTerumah, Psakim 91
א׳ואשה שאמרה לבעלה טמאה אני ואח"כ אמרה לא כי טהורה אני בזה אמרינן פ"ב דכתובות אינה נאמנה לומר תחלה הייתי מכחשת ומשטה בך אלא צריך הבעל לפרוש ממנה עד שתספור שבעה נקיים ותטבול אבל אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת שנתנה טעם לדבריה למה אמרה כן מעיקרא אומרת הייתי סבור' להיות נדה אבל עכשיו בדקתי עצמי ומצאתי שמחמת מכה או חבור' בא אלי הדם או חולה הייתי ולא הייתי יכולה לסבול תשמיש או דברים אחרים כיוצא באלו נאמנת ומותרת מיד לבעלה אבל שמואל מחמי' היה ולא עבד עובדא בנפשיה ומפ' בירושלמי שמואל בעא לאזדקוקי באתתיה אמרה ליה טמאה אני ולמחרת א"ל טהורה אני אמר לה שמואל אתמול טמאה שמורין טהורה בתמיה פי' שמורין עכשיו כלומר לאחר המתנה מועטת כמו שמר את הדבר אמרה ליה אתמול לא הוה בי חילא.
1