ספר התרומה, פסקים צ״בSefer HaTerumah, Psakim 92
א׳הנה דברנו ביודעת שראתה דם אבל מצאה כתם בחלוקה או בסדינה אם יודעת שיש לה גרב או חבורה שאם היתה מסירה הגלד והקליפה היתה מוציאה דם טהורה דתולה כתם זה בה או בבנה או בעלה שכבו עמה או אשה אחרת ויודעת שיש לה מכה או גרב שיכולה להוציא דם ע"י הסרת הקליפה כמו כן הוי טהורה דתולה בהן ואע"פ שעתה אינו מוציא דם מ"מ שמא חפפו וגררו עצמן עד שהוציא דם ולאו אדעתייהו או נתעסקה בצפור או בבשר בהמה שיכולה לתלות שבא משם דם על חלוקה או ישבה בצד עוסקי בשר תולה בם וטהורה ואפי' הכתם גדול ואם אין מכה ולא גרב לא בה ולא באחר ששכב עמה וגם לא נתעסקה בשום דבר אדום אז אם הכתם גדול יותר מכגריס של פול טמאה דמהיכא קא אתי אם לא מן המקור ואם הכתם פחות מכגריס של פול ר' חנינא בן אנטיגנוס או' תולה במאכול' ואע"פ שלא הרגה תולה בה וטהורה שאין לך מטה ומטה שאין בה כמה טיפי דמים אם כן לא תמצא אשה שטהורה לבעלה לכך עד כגריס תולה במאכולת הוא פרעוש וטהורה כל זה שנינו פ' הרואה כתם וכן הלכה ומה שאמרתי כי הכתם שנמצא בחלוק ובסדין טהור הוא עד כגריס לפי שתולה במאכולת היינו לא שנא אם הכתם עגול ול"ש אם הכתם משוך וארוך טהור אם אין בו כגריס אף ע"פ שלפי פשוטה של הלכה משמע שאם ארו' טמא בכל שהו זה יהיה חומר' גדולה מ"מ טהור' כמו שאפר' דתנן העד הנתון תחת הכר פי' בדקה עצמה בבגד לבן ולא ראתה לאלתר מה היה עליו ונתנתו תחת הכר ולמחר נמצא עליו דם אם עגול טהור שיש לתלות במאכולת ואם הדם משוך טמא כדברי ר"א בר' צדוק ומבעיא להו מי פליגי רבנן עליה או לא תא שמע כתם ארוך מצטרף לכגריס מני אי רבי אליעזר בר ר' צדוק למה לי צירוף אלא לאו רבנן ופליגי עליה לו' ארוך דאפי' משוך טהור עד כגריס ודחי לעולם ר"א דמודה בחלוק ובסדין שכתמן אפי' משוך טהור עד הגריס והא דקאמר משוך טמא בכל שהו היינו בעד שבדקה בו ולא עיינה מה היה בו לאלתר עד למחר. תא שמע דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"א בר' צדוק מכלל דפליגי רבנן עליה שמע מינה. משמע מהכא דמסיק ליה רבנן פליגי עליה דר"א דא"כ ברייתא דכתם ארוך מצטרף הוי פירושא כדסליק אדעתין מעיקרא דרבנן דווקא היא וליכא חלוק בין כתם לעד אבל לר"א דהלכה כמותו משוך כל שהו טמא אפי' בכתם הנמצא בחלוק או בסדין זה חומרא גדולה מיהו או' מו' רבינו דאף ר"א דהלכה כמותו דאמר משוך כל שהו טמא היינו דווקא בעד שבדקה בו אבל בכתם הנמצא בחלוק ובסדין אפי' משוך טהור עד כגריס דתניא בתוספ' ר"א בר צדוק או' משוך טמא בכל שהו מפני שהוא דם הקנוח מדיהיב טעמא למילתיה שהוא דם הקנוח משמע דבכתם הנמצא טהור.
1
ב׳ודין אשה שיש לה מכה באותו מקום ואינה יודעת אם מוציאה דם אם לאו אם בודקת עצמה באותו מקום ומצאה דם או אם מרגשת כשנופל הדם מן הרחם טמא ואינה תולה במכה דתניא נאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שממנה יוצא דם משמע דווקא יודעת שיוצאה דם מן המכה ותולה בה אבל אם ספק לה אינה תולה אבל בשעת ווסתה אפילו יודעת בודאי שדם יוצא מן המכה אינה תולה בה דאם לא כן לא תהא טמאה לעולם אמנם כל כתמים שתמצא בבגדיה טהורים ותולה במכה אפי' אינה יודעת שהמכה מוציאה דם דבכתמים הלכו רבנן להקל וסתם מכה היא לפעמים מוציאה דם ואם סופרת ז' נקיים מסברא משלשה נקיים ואילך הכתמים טהורין ותולה במכה ואינה סותרת אבל צריכה שתדע בודאי שפסק דם המקור ולכך צריך שלשה ימים ראשונים נקיים לגמרי משבעה ימי ספירה.
2
ג׳והזרתם את בני ישראל מטומאתם מכאן א"ר יאשיה אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לווסתן וכמה אמר רבא עונה או יום או לילה. היתה למודה לראות עם הנץ החמה ר' יהודה אומר כל היום שלה מותרת לשמש כל היום ואסור' לשמש כל הלילה שלפני אותו הנץ והתני' ר' יהודה אומר כל הלילה שלה בהיתר ואסורה ביום שאחר הנץ לא קשיא הא דרגילה למחזי בתחלת יממא הא דרגילה למחזי בסוף ליליא תני חדא ר"י אוסר לפני ווסת ומתיר לאחר ווסת ותניא אידך ר"י מתיר לפני ווסת ואוסר לאחר ווסת לא קשיא הא דרגילה למיחזי בתחלת יממא הא דרגילה למיחזי בסוף ליליא. היתה למודה להיות רואה מיום כ' ליום עשרים בשש שעות לאמצע היום הגיע יום עשרים אסורה לשמש מתחלת היום עד שש שעות דברי ר"י ור' יוסי מתיר עברו שש שעות ולא ראתה אסורה לשמש עד אותו היום דברי ר"י ור"י מתיר אמר רבא הלכה כר"י.
3