ספר התרומה, פסקים צ״גSefer HaTerumah, Psakim 93
א׳הילכך אשה הרגילה לראות ביום קבוע כמו מחדש לחדש או זמן אחר אם רגילה לראות בתחלת הלילה או באמצעית' או בסופה אסורה לשמש כל הלילה אולי תראה ומותרת לשמש כל היום שלפניה אפי' בסופו וכל היום שלאחריה אפי' בתחלתו וכן אם רגילה לראות ביום אפי' בתחלתו או אפי' בסופו מותרת לשמש בלילה שלפניה אע"פ שסמוכה ממש לוסת בשעה אחת או רגילה לראות בסוף היום מותרת לשמש אפי' בתחלת הלילה שאחריה אבל כל היום אסור לשמש מתחלה ועד סוף והא דאמרינן פ' הדר עם הנכרי היוצא לדרך חייב לפקוד את אשתו אמר רבא לא נצרכא אלא סמוך לוסתה, לא להתיר את התשמיש קאמר כדפי' רש"י מ"כ דהא מן התורה אסור מדכתיב והזרתם את בני ישראל אלא לדבר אלי' דברי רצוי ופיוסין קאמר ולא חיישינן שמא יבא עליה.
1
ב׳תנן פעמים צריכים להיות בודקת עצמה שחרית וערבית ובשעה שהיא עוברת לשמש ביתה אמר רב יהודה אמר שמואל ל"ש אלא בעסוקה בטהרות דמגו דבעי' בדיקה בסוף תשמיש לטהרות בעיא נמי בדיקה מקודם תשמיש לבעלה אבל אינה עסוקה לטהרות לא בעיא בדיקה לבעלה מאי קמ"ל תנינא פרק שני כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן הוה אמינא אשה שיש לה ווסת קמ"ל שמואל אפי' אין לה ווסת והא אמרה חדא זמנא א"ר זירא אמר רבא בר ירמיה אמר שמואל אשה שאין לה ווסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואוקימנא לה בעסוקה בטהרות אבל לבעלה לא בעי בדיקה ומשני ההיא דרבה בר ירמיה סתמא אמרה ואוקימנא לה לטהרות דווקא מכלל דחברותיה אתמר משום דהך דאמר רב יהודה אמר שמואל דאמר בהדיא לבעלה מותרת בלא בדיקה. תניא נמי הכי בד"א לטהרות אבל לבעלה מותרת במה דברים אמורים שהניחה בחזקת טהורה אבל הניחה בחזקת טמאה היא בטומאתה עד שתאמר טהורה אני והך ברייתא מסתמא מיירי אפי' באין לה ווסת מדלא משכח איסור אלא כשהניחה בחזקת טמאה אע"פ דתניא בתר הכי חמרין ופועלין והבאין מהדרך נשותיהן להם בחזקת טהרה ובאין ושוכבין עמהן בין עירות בין ישנות משמע כשהיא ישנה יבא עליה אבל אין לה ווסת אפי' ישינה צריכה בדיקה והשתא מוקמה בטהרות אע"ג דקתני בסיפא התם אבל הניחה טמאה לעולם היא בטומאתה והוה מצי לאשכוחי טומאה באין לה ווסת י"ל התם קמ"ל דבין עירות בין ישינות צריכה שתאמר טהורה אני ולא סגי בתביעה אבל אם הניחה בחזקת טהורה אפילו אין לה ווסת אינה צריכה רק תביעה אפי' לטהרות כדאמרינן התם כיון שתובעה אין לך בדיקה גדולה מזו והא דהוצרך לאוקמה לטהרות ולא לבעלה ואפי' אין לה ווסת משום דכיון דתנא נשיהם בחזקת טהרה למה הדר ותני ובאין ושוכבין עמהם אלא משמע לכל מילי ואפי' לטהרות ועוד ברייתא קמייתא מוכחא דמיירי אף באין לה ווסת דקתני בגווה בתוספתא מעוברת ומניקה בועלן טהור ואשה שיש לה ווסת ושאר נשים טהורות לבעלה במה ד"א בהניחה בחזקת טהרה אבל התלמוד הביאה בקוצר ושאר כל נשים דקאמר היינו אפי' אין לה ווסת דאי לרבות בתולה וזקנה הוה ליה למתנינהו בהדי מעוברת ומניקה.
2
ג׳תנו רבנן אשה שאין לה ווסת אסורה לשמש ויוציא כו' דברי ר"מ ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר משמשת אשה בשני עדים הן הם עיוותיה ותקוניה אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ח בן אנטיגנוס ופריך במאי אי לטהרות הא אמרה שמואל חדא זימנא ואי לבעלה הא אמר כל לבעלה לא בעיא בדיקה דאמר ר"י אמר שמואל אשה שאין לה ווסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואוקימנא בטהרות ומשני דמתני הא לא מתני הא. פי' פסקא דאמר רב יהודה אמר שמואל כרבי חנינא איירי לטהרות. ורב יהודא הוה מתני ההיא דרבה בר ירמיה אמר שמואל ולא ידע ליה וכי תימא הלא רב יהודה עצמו אמרה כבר חדא זימנא משמ' דשמואל ברישא דשמעתין על מתניתין לא שנו אלא לטהרות. אבל לבעלה לא. שמא קאמר אליבא דמתניתין אבל איהו סבר כר' מאיר דאמר יוציא קא משמע לן דאפילו לטהרות מותרת בבדיקה ולא שייך לשנויי על ההיא דרבה בר ירמיה חדא מכלל חברתה אתמר כדלעיל שהרי שניהם נאמר בהם בפי' דצריכה בדיקה ולכל הפחות לטהרות מיירי ומהו מכללא. ורבינו יעקב מוקי פיסקא דאמר רב יהודה אמר שמואל לבעלה ופליג על רבה בר ירמיה דאמר משמיה דשמואל לבעלה לא בעיא בדיקה אפי' אין לה ווסת והיינו לא מתני הא דקאמר וקשה ע"ז דבריו דר"י גופיה אמר משמיה דשמואל לא שנו אלא לטהרות אבל לבעלה לא בעיא בדיקה אפי' אין לה ווסת.
3