ספר התרומה, פסקים צ״דSefer HaTerumah, Psakim 94
א׳שמעינן מכל הני דאשה שהיא טהורה אינה צריכה לבדוק עצמה לא שחרית ולא ערבית ולא בשעת תשמיש ולא מבעיא אשה שיש לה ווסת שמותר בלא בדיקה עד יום הווסת וכדתנן (ט"ו ע"א) כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן והבאין מהדרך נשיהם להם בחזקת טהרה אלא אפילו אין להן ווסת מותרות בלא בדיקה דהא אמר ר"י אמר שמואל לא שנו אלא לטהרות אבל לבעלה לא בעיא בדיקה. ואוקימנא לה בשאין לה ווסת ורבה בר ירמיה אמר אשה שאין לה ווסת אסורה לבדוק לטהרות אבל לבעלה לא בעיא בדיקה וגם תניא נמי הכי לעיל ופרישנא לה לעיל באין לה ווסת וכן פרק שני א"ר זירא בעל נפש לא יבעול וישנה. פי' בלא בדיקה. רבא אמר בועל ושונה ותניא נמי הכי ומיירי אפי' באין לה ווסת כדפריש' לעיל. ואפי' רבי זירא לא קאמר אלא בבעל נפש שמקדש עצמו במותר לו וגם אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ח בן אנטיגנוס דאין לה ווסת צריכה לבדוק ואוקימנא לטהרות אבל לבעלה לא צריכה בדיקה ואפי' לדברי רבינו יעקב דמוקי לה פיסקא דרבי חנינא בן אנטיגנוס דמצריך בדיקה אף לבעלה הרי מתיר אידך רב יהודה אמר שמואל ואמוראי אחריני טובא כדפרישנא ובשל סופרים הלך אחר המקיל.
1
ב׳פרק בנות כותים בעי רמי בר חמא פולטת שכבת זרע מהו שתסתור כזיבה רואה הויא וסתרה או נוגעת ולא סתרה. אמר רבא לפום חורפא שבשתא נהי דסתרה כמה תסתרה תסתרה שבעה דייה כבועלה שאין קריו סות' בזיבה רק יום א' ואי תסתור יום אחד ואחר תטהר אמר רחמנא שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם. וליטעמיך גבי זב היכי סתר יום אחד לטהרתו אמר רחמנא שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם אלא מאי אית לך למימר שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהם. הכי נמי שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהם אומר מורי רבינו דרבא קבל דברי רמי בר חמא שהרי הקשה בטוב לרבא דלא נראה לומר לטהרתו לא משמע ליה לרבא אבל אחר תטהר משמע ליה שלא תהא טומאה מפסקת אין זה סברא ומתוך כך יש לחוש לפליטת שכבת זרע לאשה ששמשה וראתה דם בו ביום או כתם שלא תתחיל לספור שבעה נקיים עד יום רביעי מלבד יום שמושה ואין להוכיח דרבא לא חזר בו מהא דאמר בההוא פרקא ימי לידה אינה סותרת ועולה. (נדה ל"ג ע"ב) אמר רבא מנא אמינא לה דתניא אחר תטהר שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם. ואי אינה עולה כיון דאינה סותר' דבהא לא פליגי א"כ טומאת ימי לידה הוי מפסקת ואביי אמר שלא תהא טומאת זיבה מפסקת אבל רבא מקפי' על טומאה אחר' נמי שלא תפסיק וזה כשיטתיה דלעיל לא היא דודאי טומאת לידה מודה רבא שלא תפסי' בספירת זיבה פי' שטומאת לידה תטמא כטומאת זיבה לכל מילי לטמא אדם ובגדים לעשות משכב ומושב להצריך ז' ימים אבל טומאת קרי שפולטת בימי זיבה אינו קרוי הפסקה שאינו חמור בימי זיבה ולא תסתור מה שספרה קודם הפליטה. וכן פי' רבינו חננאל דבעיא דרמי בר חמא לא אפשיטא אם כן סובר דרבא חזר בו לגבי רמי בר חמא וגם ריש פרק יוצא דופן (מ"ב ע"ב) בעא מיניה רב שמואל בר ביסנא מאביי פולטת שכבת זרע רואה הויא או נוגעת הויא למאי נפקא מינה לסתור כזיבה ולטמא במשהו ואמר ליה אביי רואה הויא אתא שייליה לרבא אמר ליה רואה הויא ולרב יוסף אמר ליה רואה הויא הרי אביי ורבא ורב יוסף כולן שוין כרמי בר חמא דפולטת שכבת זרע מותרת כזיבה לכל הפחות עם הפליטה א"כ אין לסמוך על דברי רבא להתיר אפילו לא חזר בו וכ"ש לדברי ר"ת מ"כ שפוסק כאביי דימי לידה אינן עולין אע"ג שאינה סופרת א"כ סובר כשיטת רמי בר חמא שלא תהא טומאת זיבה דוקא מפסקת ביניהם אבל ימי לידה אינן קרויין הפסקה כ"ש דימי הפליטה אינה קרויין הפסק' וזהו כרמי בר חמא כ"ש שיש להחמיר בפליט' שכב' זרע ואין לומר כדברי האומר דסתירת פליטת שכבת זרע לא משכחת לה אלא במשמשת באיסור או בימי ספירתה או בימי ראייתה דאם שמשה עכשיו בהיתר אפי' ראתה דם אחרי כן בו ביום אחד ביום ראייה אחת או דם או כתם אינה לכל היותר רק נדה שסופרת ז' בין טמאין בין טהורין ואפי' האידנא דאית לן כרבי זירא לספור ז' נקיים אפי' לטפת דם כחרדל מ"מ לא תקנו להחמיר אלא ז' נקיים מדם אבל נקיים מקרי אין חוששין כיון דליכא רק ראייה אחת דלא מצי למהוי איסור' דאורי' אפי' תפלוט דאפי' כולן טמאין מדם אין בכך כלום ואי לאחר ששמשה ראתה שלשה ימים רצופין ולא יותר דהשתא איכא לספוקי בזבה גדולה אם כן לאחר שלשה ימים אין הפליטה שכבת זרע דהא מסריח ואינו ראוי להריון ואין נראה למו' רבינו אלא אפי' בראיי' אחת שתקנו לספור ז' נקיים מסתמא אפי' נקיים משכב' זרע קאמר ועוד כמו שאם שמשה אפי' לאחר שראתה ג' ימים באיסור צריך ז' נקיים אפי' משכבת זרע מן התורה מסתמא אפי' ראתה יום אחד נמי צריך נקיים אפי' משכבת זרע שלא תחלוק בספירות ועוד כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ובר מן דין אפי' בשמשה בהיתר משכחת לה פולטת שכבת זרע דסתרה מן התורה דהלכה כחכמים דבעו שש עונות שלימות (שבת פ"ו ע"ב) דאמר ר' זירא א"ר יוחנן זו דבר' ר' ישמעאל ור"ע אבל חכמים אומרים שש עונות שלימות בעינן ומשמע זו ולא סבירא ליה דדייקא פרק בית כור (ב"ב ע"ה ע"ב) ורבא נמי דאמר פרק יוצא דופן (נדה מ"א ע"ב) משמשת אסור לאכול בתרומה כל שלשה ימים א"א שלא תפלוט לא פליג על רבי יוחנן דשלשה ימים רצופין קאמר מעת לעת כדתנן (שבת פ"ו ע"ב) פולטת יום השלישי טמאה ואתיא כרבנן דבעו שלשה ימים מע"ל ומוקי רבי למתני' דהתם כתרי תנאי והתם סתם משנה ואפי' למאן דמשני התם פ' ר"ע ביום השלישי טהורה דהשתא הוי רישא וסיפא כחד תנא כר"א בן עזריה אפי' הכי ההוא אמורא לא סבר כוותיה אלא מדרבנן דבעו שש עונות ואע"ג דרבי ינאי אמר פרק האומר בקדושין (ס"ג) מוקמינן מתניתא בתרי טעמי ובחד תנא ולא מוקמינן לה בתרי תנאי אם כן מסתמא הוה תני ביום השלישי טהורה כדי לאוקמא בחד תנא ורבי ינאי הוא רבו של רבי יוחנן כדאיתא פרק אלו הן הלוקין (מכות כ"א) פרק האשה רבה (יבמות צ"ב ע"ב) דאמר ליה רבי ינאי לא משנתנו היא זו על מנת שיחלוץ יבמיך וכן פרק מי שמת (ב"ב קנ"ד ע"ב) יכפור ר' יוחנן ברבי ינאי רבו אפי' הכי הלכה כרבי יוחנן לגבי רב דתני שפיר בתרי תנאי פרק המפקיד (ב"מ מ"א ע"א) דהא רבי יוחנן שלח לרב לקדם רבינו שבבבל ואפי' הכי הלכה כר"י לגבי רב ואע"ג דרב פפא סבר לה כרבי פרק כל המנחות (מנחות נ"ה ע"א) באות מצה לאוקומי מתניתין בחד תנא אפילו בתרי טעמי מ"מ אין הלכה כר"א בן עזריה דאמר ביום השלישי טהורה דהא רבא דהוה בתראה סבר ביום השלישי טמאה הא משמשת כל שלשה ימים אסורה לאכול בתרומה א"א שלא תפלו' א"כ הלכה כר"י וכרבנן דאמר בעינ' שלשה עונות שלמות. כל זה דקדק מו' רבינו יצחק בר רבי שמואל זכרונו לחיי העולם הבא.
2
ג׳תנו רבנן אשה שאין לה ווסת אסורה לשמש ויוציא כו' דברי ר"מ ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר משמשת אשה בשני עדים הן הם עיוותיה ותקוניה אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ח בן אנטיגנוס ופריך במאי אי לטהרות הא אמרה שמואל חדא זימנא ואי לבעלה הא אמר כל לבעלה לא בעיא בדיקה דאמר ר"י אמר שמואל אשה שאין לה ווסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואוקימנא בטהרות ומשני דמתני הא לא מתני הא. פי' פסקא דאמר רב יהודה אמר שמואל כרבי חנינא איירי לטהרות. ורב יהודא הוה מתני ההיא דרבה בר ירמיה אמר שמואל ולא ידע ליה וכי תימא הלא רב יהודה עצמו אמרה כבר חדא זימנא משמ' דשמואל ברישא דשמעתין על מתניתין לא שנו אלא לטהרות. אבל לבעלה לא. שמא קאמר אליבא דמתניתין אבל איהו סבר כר' מאיר דאמר יוציא קא משמע לן דאפילו לטהרות מותרת בבדיקה ולא שייך לשנויי על ההיא דרבה בר ירמיה חדא מכלל חברתה אתמר כדלעיל שהרי שניהם נאמר בהם בפי' דצריכה בדיקה ולכל הפחות לטהרות מיירי ומהו מכללא. ורבינו יעקב מוקי פיסקא דאמר רב יהודה אמר שמואל לבעלה ופליג על רבה בר ירמיה דאמר משמיה דשמואל לבעלה לא בעיא בדיקה אפי' אין לה ווסת והיינו לא מתני הא דקאמר וקשה ע"ז דבריו דר"י גופיה אמר משמיה דשמואל לא שנו אלא לטהרות אבל לבעלה לא בעיא בדיקה אפי' אין לה ווסת.
3