ספר התרומה, פסקים צ״הSefer HaTerumah, Psakim 95
א׳הלכך נראה למורי רבינו דאשה ששימשה ואח"כ ראתה לא מבעיא אם ראתה ג' ימים ולא יותר שלא תתחיל לספור ברביעי דהלכה כרבנן דבעו שש עונות לפליטה שלמות פרק אמר ר"ע והרי גם ברביעי אולי תפלוט עד זמן מעת לעת יום הג' לשמוש וסתרה מן התורה אלא אפי' ראתה אחר התשמי' רק יום אחד או כתם אחד צריכה להמתין ג' ימים לאחר תשמי' ואח"כ תתחיל לספור דהיינו יום ה' עם יום שמוש' דכל יומא ויומא אולי תפלוט ויום הפליטה אינו מן המנין דיום א' לכל הפחות סתר אם כן לא תתחיל עד יום ה' דלרואה טפה כחרדל או כתם שתקנו לספור ז' נקיים מסתמא תקנו כל דין ספירה כמו שצריך לעשות מן התורה לרואה ג' ימים וא"כ לא תתחיל לספור עד יום ה' לשמוש' כגון אם שמש' למוצאי שבת וראתה בו ביום אינה מתחלת לספור עד יום ה' בשבת ובערב רביעי בשבת תבדוק עצמה כדי להפסיק בטהרה ותלבש בטהרה חלוק לבן או תרחץ הכתם ותתחיל לספור מליל חמישי ואילך ותבדוק עצמה כל ימי הספירה שחרית וערבית ותרחץ רביעי בשבת הבא בחמין שהוא יום ז' ותטבול ליל ה' ומותרת אמנם אם להתחיל לספור ממחרת הראייה יכולה בזה ענין לספור שתכניס מוך או בגד רך באותו מקום ותקנח יפה יפה להסיר השכבת זרע ואם דואגת שלא תדע לקנח יפה תרחץ בחמין גם תקנח עצמה ולא חיישינן שתפלוט עוד אחרי כן בלא הרגשה ואז תוכל להתחיל ולספור למחרת הקנוח והרחיצה שהרי תנן פרק ח' דמסכת מקוואות (מ"ד) האשה ששמשה וירדה וטבלה ואח"כ כבדה הבית כאלו לא טבלה משמע דקודם טבילה יכולה לכבד ולקנח ופרק אלמנה לכהן גדול גם גבי משמשת מת בעלה טובלת ואוכלת בתרומה לערב ופרק בית שמאי גבי קטנה עומדת מחיקו וטובלת ואוכלת בתרומה לערב ואין סברא לומר דמיירי בהטבילו' במטה ולא נתהפכ' דזה דוחק וגם פרק אמר ר"ע ראויה היתה תורה לינתן לטבולי יום ומ"מ נתנה למערבי שמש שטבלו מבעוד יום ע"ש ואם היתה חשש פליטה א' טבילה לא היה לה לטבול עד הלילה וכן בסוף בא סי' (נדה נ"ד ע"א) קתני הרואה יום א' טמא ויום א' טהור משמשת שמיני ולילו וארבע לילות מתוך י"ח ומוכיח התם דמשמשת הלילה ורואה למחר ושומרת יום כנגד יום וטובלת לערב וטהורה. והמקילות לספור למחרת ראיה בלא קנוח ורחיצה סומכות אהא דאמרינן פרק יוצא דופן דאזלה בכרעה בהדי דאזלא שרתה לכך סומכת על הילוך מרובה שהולכת משעת תשמיש עד הלילה ולא טוב הדבר דהא דקאמר בהדי דאזלא שרתה היינו שיכול להיות שאינה פולט' עוד דשמא נפל כל השכבת זרע אבל מ"מ אינו ודאי כן אלא עדיין יש לחוש שתפלוט עוד דדילמא אשתייר ביה ומילתי' דרבא דאמר פרק יוצא דופן משמשת כל שלשה ימים אסור לאכול בתרומה א"א שלא תפלוט לא בעא לאוקומ' דאזלא בכרעה דאיכא למיחש עוד לפליטה משום דלישנא א"א שלא תפלוט משמע שודאי פולטת ואי דהלכה ברגליה. אם כן חיישינן שלא תפלוט מבעי ליה. דליכא ודאות אלא חששא לכך מוקי לה בישנה במטה ונתהפכה דודאי פולטת וקרא דורחצו במים וטמאו עד הערב ולא יותר מוקי לה בהטבילוה לאמה במטה ולא נתהפכה דאינה פולטת אבל לא בעי לאוקומי קרא בכבדה את הבית ורחצה וקנחה יפה ואח"כ טבלה כמו שהוכחתי לעיל דקנוח לרחיצה מועיל בטוב משום דמשמע דקרא מיירי בלא עשיית שום מעשה טובלת וטהורה לערב כל זה פירש מורי רבינו הקדוש.
1
ב׳פרק בנות כותים בעי רמי בר חמא פולטת שכבת זרע מהו שתסתור כזיבה רואה הויא וסתרה או נוגעת ולא סתרה. אמר רבא לפום חורפא שבשתא נהי דסתרה כמה תסתרה תסתרה שבעה דייה כבועלה שאין קריו סות' בזיבה רק יום א' ואי תסתור יום אחד ואחר תטהר אמר רחמנא שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם. וליטעמיך גבי זב היכי סתר יום אחד לטהרתו אמר רחמנא שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם אלא מאי אית לך למימר שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהם. הכי נמי שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהם אומר מורי רבינו דרבא קבל דברי רמי בר חמא שהרי הקשה בטוב לרבא דלא נראה לומר לטהרתו לא משמע ליה לרבא אבל אחר תטהר משמע ליה שלא תהא טומאה מפסקת אין זה סברא ומתוך כך יש לחוש לפליטת שכבת זרע לאשה ששמשה וראתה דם בו ביום או כתם שלא תתחיל לספור שבעה נקיים עד יום רביעי מלבד יום שמושה ואין להוכיח דרבא לא חזר בו מהא דאמר בההוא פרקא ימי לידה אינה סותרת ועולה. (נדה ל"ג ע"ב) אמר רבא מנא אמינא לה דתניא אחר תטהר שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם. ואי אינה עולה כיון דאינה סותר' דבהא לא פליגי א"כ טומאת ימי לידה הוי מפסקת ואביי אמר שלא תהא טומאת זיבה מפסקת אבל רבא מקפי' על טומאה אחר' נמי שלא תפסיק וזה כשיטתיה דלעיל לא היא דודאי טומאת לידה מודה רבא שלא תפסי' בספירת זיבה פי' שטומאת לידה תטמא כטומאת זיבה לכל מילי לטמא אדם ובגדים לעשות משכב ומושב להצריך ז' ימים אבל טומאת קרי שפולטת בימי זיבה אינו קרוי הפסקה שאינו חמור בימי זיבה ולא תסתור מה שספרה קודם הפליטה. וכן פי' רבינו חננאל דבעיא דרמי בר חמא לא אפשיטא אם כן סובר דרבא חזר בו לגבי רמי בר חמא וגם ריש פרק יוצא דופן (מ"ב ע"ב) בעא מיניה רב שמואל בר ביסנא מאביי פולטת שכבת זרע רואה הויא או נוגעת הויא למאי נפקא מינה לסתור כזיבה ולטמא במשהו ואמר ליה אביי רואה הויא אתא שייליה לרבא אמר ליה רואה הויא ולרב יוסף אמר ליה רואה הויא הרי אביי ורבא ורב יוסף כולן שוין כרמי בר חמא דפולטת שכבת זרע מותרת כזיבה לכל הפחות עם הפליטה א"כ אין לסמוך על דברי רבא להתיר אפילו לא חזר בו וכ"ש לדברי ר"ת מ"כ שפוסק כאביי דימי לידה אינן עולין אע"ג שאינה סופרת א"כ סובר כשיטת רמי בר חמא שלא תהא טומאת זיבה דוקא מפסקת ביניהם אבל ימי לידה אינן קרויין הפסקה כ"ש דימי הפליטה אינה קרויין הפסק' וזהו כרמי בר חמא כ"ש שיש להחמיר בפליט' שכב' זרע ואין לומר כדברי האומר דסתירת פליטת שכבת זרע לא משכחת לה אלא במשמשת באיסור או בימי ספירתה או בימי ראייתה דאם שמשה עכשיו בהיתר אפי' ראתה דם אחרי כן בו ביום אחד ביום ראייה אחת או דם או כתם אינה לכל היותר רק נדה שסופרת ז' בין טמאין בין טהורין ואפי' האידנא דאית לן כרבי זירא לספור ז' נקיים אפי' לטפת דם כחרדל מ"מ לא תקנו להחמיר אלא ז' נקיים מדם אבל נקיים מקרי אין חוששין כיון דליכא רק ראייה אחת דלא מצי למהוי איסור' דאורי' אפי' תפלוט דאפי' כולן טמאין מדם אין בכך כלום ואי לאחר ששמשה ראתה שלשה ימים רצופין ולא יותר דהשתא איכא לספוקי בזבה גדולה אם כן לאחר שלשה ימים אין הפליטה שכבת זרע דהא מסריח ואינו ראוי להריון ואין נראה למו' רבינו אלא אפי' בראיי' אחת שתקנו לספור ז' נקיים מסתמא אפי' נקיים משכב' זרע קאמר ועוד כמו שאם שמשה אפי' לאחר שראתה ג' ימים באיסור צריך ז' נקיים אפי' משכבת זרע מן התורה מסתמא אפי' ראתה יום אחד נמי צריך נקיים אפי' משכבת זרע שלא תחלוק בספירות ועוד כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ובר מן דין אפי' בשמשה בהיתר משכחת לה פולטת שכבת זרע דסתרה מן התורה דהלכה כחכמים דבעו שש עונות שלימות (שבת פ"ו ע"ב) דאמר ר' זירא א"ר יוחנן זו דבר' ר' ישמעאל ור"ע אבל חכמים אומרים שש עונות שלימות בעינן ומשמע זו ולא סבירא ליה דדייקא פרק בית כור (ב"ב ע"ה ע"ב) ורבא נמי דאמר פרק יוצא דופן (נדה מ"א ע"ב) משמשת אסור לאכול בתרומה כל שלשה ימים א"א שלא תפלוט לא פליג על רבי יוחנן דשלשה ימים רצופין קאמר מעת לעת כדתנן (שבת פ"ו ע"ב) פולטת יום השלישי טמאה ואתיא כרבנן דבעו שלשה ימים מע"ל ומוקי רבי למתני' דהתם כתרי תנאי והתם סתם משנה ואפי' למאן דמשני התם פ' ר"ע ביום השלישי טהורה דהשתא הוי רישא וסיפא כחד תנא כר"א בן עזריה אפי' הכי ההוא אמורא לא סבר כוותיה אלא מדרבנן דבעו שש עונות ואע"ג דרבי ינאי אמר פרק האומר בקדושין (ס"ג) מוקמינן מתניתא בתרי טעמי ובחד תנא ולא מוקמינן לה בתרי תנאי אם כן מסתמא הוה תני ביום השלישי טהורה כדי לאוקמא בחד תנא ורבי ינאי הוא רבו של רבי יוחנן כדאיתא פרק אלו הן הלוקין (מכות כ"א) פרק האשה רבה (יבמות צ"ב ע"ב) דאמר ליה רבי ינאי לא משנתנו היא זו על מנת שיחלוץ יבמיך וכן פרק מי שמת (ב"ב קנ"ד ע"ב) יכפור ר' יוחנן ברבי ינאי רבו אפי' הכי הלכה כרבי יוחנן לגבי רב דתני שפיר בתרי תנאי פרק המפקיד (ב"מ מ"א ע"א) דהא רבי יוחנן שלח לרב לקדם רבינו שבבבל ואפי' הכי הלכה כר"י לגבי רב ואע"ג דרב פפא סבר לה כרבי פרק כל המנחות (מנחות נ"ה ע"א) באות מצה לאוקומי מתניתין בחד תנא אפילו בתרי טעמי מ"מ אין הלכה כר"א בן עזריה דאמר ביום השלישי טהורה דהא רבא דהוה בתראה סבר ביום השלישי טמאה הא משמשת כל שלשה ימים אסורה לאכול בתרומה א"א שלא תפלו' א"כ הלכה כר"י וכרבנן דאמר בעינ' שלשה עונות שלמות. כל זה דקדק מו' רבינו יצחק בר רבי שמואל זכרונו לחיי העולם הבא.
2