ספר התרומה, פסקים צ״חSefer HaTerumah, Psakim 98
א׳ואשה היולדת בזמן הזה וספרה ז' נקיים כמשפט בשביל חשש יולדת בזוב כדפירש לעיל וראתה קודם שטבלה אינה סותרת כלום כיון שלא ראתה באמצע הספירה וגם עדיין עומדת בימי טוהר בתוך מ' לזכר או פ' לנקבה טובלת בליל שמיני ומותרת לבעלה ומביא ר"ת ראיה לדבר דאמרינן פרק בנות כותים דם יולדת שספרה ולא טבלה וראתה הלכו בית שמאי לשטתן לטהר את הדם ובית הלל לטמא את הדם לח ויבש מן התורה ופריך ללוי דאמר שתי מעיינות הן אמאי מטמאין לח ויבש ומשני בשופעת והא ספרה קתני הכא ביולדת נקבה בזוב עסקינן ושבוע קמא פסק ושבוע בתרא לא פסק וקא סבר ימי לידה שאינה רואה בהן עולין לספירת זיבתה אלמא כי ספר' שבוע קמא של לידתה אין שבוע בתרא של נקבה שראתה סותר ספירתה והיינו טעמא לפי' אע"פ שהדם טמא כ"ש שהדם טוהר אינו סותר ספירתה והיינו טעמא לפי שהדם אינו גורם שום טומאה ובתוך שבועים בלא דם היא טמאה ולאחר שבועים אפילו רואה היא טהורה עד שמנים אבל לאחר ימי טהרה אם רואה אחר ספירה קודם שטבלה צריכה ז' נקיים אחרים שהרי אם טבלה וראתה צריכה ז' נקיים כל שכן אם ראתה קודם טבילה דכמה שלא טבלה אין לה להרויח.
1
ב׳פרק בנות כותים
2
ג׳תניא רבי מרינוס אומר אין לידה סותרת בזיבה שאם ספרה מקצת שבעה או כולן ואחרי כן לידה ובשעת לידה לא ראתה אינה סותרת אע"פ שראתה תוך השבעה של לידת זכר או בתוך שבועים של נקבה ישלים אחר כן ותטבול ומותרת אבעיא להו מהו שתעלה אם לא ראתה בתוך השבעה של לידת זכר או בתוך שבועים של לידת נקבה וכי עולין לספירת זיבתה שראתה קודם לידה או לא אמר אביי אינה סותרת ואינה עולה רבא אמר אינה סותרת ועולה אמר רבא מנא אמינא לה דתניא אחר תטהר אחר אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן ואי אמרת אינה עולה אם כן קרויין ימי טומאה ואמאי אינה סותרת הא אפסיק להו ימי לידה ואביי אמר שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן. ואם תאמר ולרבא מי ניחא דהא סבר א"א לפתיחת הקבר בלא דם והיאך אינה סותרת הא אפסיק להו דם שבשעת לידה וצריך לומר דרבא אליבא דרבי מרינוס סובר שפיר אפשר למהוי פתיחת הקבר בלא דם. ועוד מייתי רבא ראיה מקרא מזובה ולא מלידתה ודותה תטמא לרבות יולדת בזוב ואביי דחי להו. אביי אמר מנא אמינא לה. דתניא כימי נדתה כך ימי לידתה מה ימי נדתה אין ראיי' לזיבה ואין ספירת שבעה עולה בהן אף ימי לידתה אין ראויין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה בהן ורבא אמר הא מני ר"א דאמר מסתר נמי סתרא. ופרי' וכי דנין אפשר משאי אפשר אמר רב ששת הא מני ר"א היא דאמר דנין אפשר משאי אפשר פסח דורות להביא מחולין ולא מן המעשר מפסח מצרים שעדיין לא נצטוה מעשר רב פפא א' אפי' תימא רבנן דהכא מודו דדנין דעל כרחך הקישן הכתוב כימי נדת דוותה ואם תאמר דשלהי בא (ד' נ"ד ע"א) סימן אמרינן ימי נדתה שאינה רואה בהן עולין למנין זיבתה, יש לו' התם מיירי בשומרת יום כנגד יום דכי חזיא יום עשירי ויום אחד עשר אי פסקה יום שנים עשר טהורה אע"ג דההוא יומא ראוי לנדה דאי חזיא הויא תחלת נדה אבל כי ראתה ג' ימים בתוך ימי אחד עשר לעולם לא תחזור לימי פתח נדותה עד שתשב שבעה נקיים ולכך קאמר שאין ימי נדותה עולין בה ולכך נמי קאמר וכי דנין אפשר משאי אפשר דהא לא אפשר שימים הראויים לנדה כשיעלו לימי זיבה גדולה ושלהי בא סימן דתני' שמנה ימים טמאין ושמנה ימים טהורין משמשה ט' ימים בתוך מ"ח יום ופריך ארבסר הוו פירש השלשה שלישים שהיו טמאין היו שנים בימי זיבה וששה בימי נדה והח' ימים שאחרי כן שהם טהורים אמרינן שהאחד היה להשלים ימי נדה והשני לשמורה והשבעה טהורין הנותרין תשמש. ואמאי הלא האחד היה להשלים ימי נדה והשני לשמורה לשני ימים שראתה בימי זיבה ולא תשמש רק ששה ימים באחרונה ומשני זאת אומרת ימי נדה שאינה רואה בהן עולי' לזיבתה דאיבעיא להו ימי לידה שאינה רואה בהן מהו שיעלו לספירת זיבתה. ת"ש ראתה שנים ולשלישית הפיל' ואינה יודעת מה הפילה אם רוח או ולד הרי זה ספק לידה ספק זיבה מביאה קרבן ואינו נאכל וימי לידתה שאינה רואה בהן עולי' לספירת זיבתה א"ר פפא שאני הכא דאיכא למימר יולדת זכר פי' דהוי ספק ספיקא שמא לא ילדה כלום ואפי' הוא ולד שמא זכר הוא ולכך הני שבעה יתירי דיהבינא ליה סלקי לספירת זיבתה א"ל רב הונא בריה דרב יהושע ביולדת זכר איכא לספוקי אלא שמע מינה ימי לידתה שאינה רואה בהן עולין לספירת זיבת' פרש"י בהגה' דבין אביי בין רב' מודו שפיר דימי לידתה שאינה רואה בהן עולה שפיר לספירת זיבה דהכי מוכח ברייתא דשלהי בא סי' ראת שני' ושלישי הפילה שהבאתי לעיל והא דפליגי אביי ורבא פ' בנות כותים אליבא דרבי מרינוס פליגי דאמר אין לידה סותרת זיבה תדע חדא דאין רגילות למבעיא חדא מלתא בתרי דוכתי בפרק בא סי' ובפ' בנות כותים. ותו דאביי דא' אינה עולה היאך יחלוק על ברייתא דלקמן ותו דקתני לאביי אינה סותרת ואינה עולה ולרבא סותרת ועולה למה הזכירו בפלוגתייהו סתירה כלל הלא הבעיא לא הויא כי אם מהו שתעלה אלא לרבי מרינוס פליגי דאיבעיא להו מהו שתעלה דמדקאמר אין לידה סותרת ולא קאמר נמי עולה דהא כמו יומי טהרה לעליי' כמו לסתירה א"כ סבר אינה עולה או דילמא על כרחך סבר עולה שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם וכתיב ואחר תטהר וכי תימא מנא אמינא לה מזובה ולא מלידתה ואידך דוותה תטמא לא רצה לומר רבנן היא דמסתמא רבי מרינוס לא פליג אקרא ואביי דאמר אינה עולה הוה מצי לאתויי ראיה מברייתא דטועה מאשה שיצתה מלאה דפרק המפלת דמוכח' כן אלא הוה משני ר"א היא כדסמוך ולכך נמי אינה עולה ע"כ דברי רש"י.
3
ד׳והא דפי' דמוקי ההיא דהמפלת כר"א דאמר מסתר נמי סתר' והוא הדין שאינה עולה קשה קצת דהא מוקי לה כר"ע דאמר בעינא ספורין לפנינו ור"א פליג עליה בהא אליבא דרב כדמוכח בפ' בתר' (ס"ט ע"א) וא"כ לא מתוקמ' כר"א מיהו יש לומר דהוה מצי למימר סבר כר"א בחדא ופליג עליה בחדא א"נ כר"א לגמרי ואליבא דרבי חנינא דפ' בתר' דאמר אף לר"א בעינן ספורין לפנינו ולעיל בריש הלכות נדה כתבתי פלוגתייהו. ורבינו תם פי' דהלכה כאביי דאמר ימי לידה שאינה רואה בהן אין עולין לספירת זיבתה כדמוכח' ברייתא דהמפלת (כ"ט ע"א) ולכך נמי לא קאמר שמע מינה ארבע הנהו תלת דקדושין ועוד ימי לידתה אין עולין דפשיטא דין הוא ואיתא ברייתא בסוף בא סימן לא כמו שפי' רב הונא בריה דרב יהושע אלא כמו שפי' רב פפא משום דאימר ילדה זכר להכי יהבינן לה שבוע שני לספירת זיבתה דהוי כמו ס"ס דפי' לעיל ועל כרחך שמא לא ילדה כלל מדקרבנה אינו נאכל. ותו על כרחיך לא הדר ביה רב פפא למסבר כרב הונא בריה דרב יהושע דהא רב פפא אמר פרק בנות כותים דהכא דנין אפשר משאי אפשר אפילו לרבנן דר"א משום דעל כרחך הקיש הכתוב לידה לזיבה. ואי סבר רב פפא שפיר עולין אם כן אמאי דחיק לאוקמא כרבנן הלא בלאו הכי על כרחך אתיא כר"א דווקא דאמר דבר שאין גורם סותר ולכך אין עולין כדמתרץ רבא. אלא שמע מינה סבר רב פפא לכולי עלמא אין עולין כאביי. ואי גרסינן ר"א גבי סותר דהיינו כר"א בן שמוע לא קשיא היא דהכא גבי דנין אפשר משאי אפשר היינו ר"א בן הורקנוס בר פלוגתיה דר"ע פרק התודה (מנחות י"ט ע"ב ופ"ב ע"א) השתא דאמרן דהלכה כאביי דאמר ימי לידה אינן עולין לא קשיא אמאי לא חשיב ליה בהדי יע"ל קג"ם אמר רבינו תם דהיינו לידתה וגם למד ע"כ דברי רבינו תם. עוד היה מביא ראיה מדברי רב סעדיה אע"פ שחולק עליו לגמרי כמו שאפרש בסמוך. ונראה שאין מדברי רב פפא ראיה. דאף ע"ג דהוי ספק ספיקא לא הוה לן למימר עולין אי סבירא לן בעלמא אין עולין דאי זכר יהבינן לה מטעם ס"ס. א"כ ניתב ליה נמי קולת נקבה בסוף לידה מטעם ס"ס שאם תראה יום ל"ה ויום מ"א תהא טובלת לערב ומשמשת דשמא רוח היה. וא"כ יום ל"ה היתה תחלת נדה ויום מ"א שביעי לנדתה מותרת לערב. ואפי' הוה ולד שמא נקבה הוה ושניהם ימי טוהר עד שמנים. אלא מסתמא מספקינא ליה אימר זכר היה. וא"כ יום ל"ה הוה ימי טוהר ויום מ"א תחלת נדה. ויש לומר דהיינו טעמא דכל חומרות דזכר וכל חומרות של נקבה מסתמא יהבינן ליה. דהי מינייהו מספקת אם כן לא נכונו דברי רב פפא. והיינו נמי טעמא דמתניתין דהמפלת (נדה ס"ט ע"א) ואין ידוע מה הפילה תשב לזכר ולנקבה דלא סגי ליה בשבוע כדין זכר מטעם ס"ס אלא תשב שבועיים. דאם לא כן ניתב נמי לה קולת נקבה בסוף לידה. ואין סברא לומר דיהבינ' לה קולת זכר וקולת נקבה דאדרבא חומרת שניהם יהבינן לה. ואלה דברי רב סעדיה מ"כ.
4