ספר התרומה, פסקים צ״טSefer HaTerumah, Psakim 99
א׳כשאמרו חכמים האשה מותרת לבעלה לאחר שבעה לזכר י"ד לנקבה. דברים הללו בשנים הראשונים בימי אבותינו הנבונים שאף נשותיהן ועבדיהן ואמהותיהן היו בקיאין בכל דקדוקי מצוה וחקים. אבל בזמן הזה אין האשה טהורה לבעלה עד שתפסוק ז' נקיים חוששין שמא ילדה וטועה היא לפיכך האשה בזמן הזה לאחר שעברו ז' ימי טומאה לזכר וי"ד לנקבה אם פסקה ז' נקיים מותרת לבעלה כל שאר הימים עד מלאת מ' לזכר ופ' לנקבה ואע"פ שרואה בהם דם הכתוב קראו דם טוהר וכן נמי אם פסקה ז' נקיים והם ימי טומאה של זכר או י"ד של נקבה ולא ראתה בהם דם מותרת לבעל כל ימי טוהר של שלשים וג' לזכר או ס"ו לנקבה שכך שנו חכמים ימי לידה שאינה רואה בהן לספירת זיבתה עולין. וכן נמי אם פסקה ב' ימים או ג' מתוך ז' של זכר או שבועיים של נקבה מוספת עליהן שאר ימי נקיים בימי טוהר שלה. ומותרת לבעלה. וכן הלכה וכן אם לא פסקה ז' נקיים אחר שבעה לזכר או י"ד לנקיבה ובאו ימי טוהר עדיין היא בטומאתה כל ימי טוהר כיון דלא פסקה ז' נקיים לא בימי טומאה ולא בימי טהרה וכן הלכה למעשה שאין לסור ממנה ימין ושמאל ע"כ דברי לשון רבינו סעדיה גאון מ"כ. וסובר לגמרי דימי לידה עולין לספירת זיבתה. וכן רש"י ורבינו שמואל ורב אלפס וה"ג דרב יהודאי. וכן שאלתות דרב אחאי כולם פוסקים כרבא דעולין לספירתה ור"ת חולק ופוסק כאביי וזהו למ"ד של יע"ל קג"ם. כדמוכחא שמעתתא דטועה דהמפלת. ולכך נמי לא חשש נמי לו' שמע מינה ארבע תלת דחשיב ועוד ימי לידה אין עולין לספירת זיבתה דמלתא דפשיטא היא. ופירושו כתבתי למעלה מיהו אין משם ראיה דבשלמא הא דמזכיר התנא שמע מיניה ר"ש היא דאמר אסור לעשות כן שלא תבא לידי ספק שמע מינה ר"ע דאמר בעינן ספורין לפנינו. ושמע מינה טבילה בזמנה מצוה דהיינו כבית הלל. אבל היאך היה אומר ש"מ ר"א היא שאמר ימי לידה שאינה רואה בהם אין עולין הלא לאביי לכולי עלמא אין עולין ואי הוה אמר סתמא שמע מינה אין עולין לאפוקי ממ"ד (עולין) או לאפוקי מדרבא דאמר ימי לידה עולין הלא לרבא נמי מודה דר"א אין עולין ולפי מה דמדמה תלמודא שלהי בא סימן ימי נדתה וימי לידתה שאין שוין קשה לפי' רבינו תם דפסיק כאביי דימי לידתה אין עולין והוא הדין ימי נדתה אין עולין ופרש"י ימים הראויין לנדה כגון ראתה דם תשיעי עשירי ואחד עשר דעתה היא זבה גדולה ואם אחרי כן ראתה יום שנים עשר ולא יותר לא תספור ז' נקיים עד יעברו ז' ימים הראשונים שהיו ראויין לנדה וא"כ הני נשי דידן כיון שראו ארבע ימים או יותר היאך סופרת ז' נקיים הלא פעמים ימים הראשונים שראתה דם הם תוך י"א ימים ויום אחרון הוא י"ב ועומדת בימים הראויין לנדה ובשלמא לרש"י ניחא שהרי הוא סובר דהלכה כרבא דימי לידתה עולין והוא הדין דימי נדתה שאינה רואה בהן עולין למנין שפיר אבל לרבינו תם דפסיק כאביי דימי לידה אין עולין והוא הדין ימי נדתה אין עולין. לא קשה למנהג שלנו שהרי פי' לעיל גבי שמנה ימים טהורין ושמונה ימים טמאין בענין אח' הפי' ימי נדתה ממש גמר השבעה אין עולים לספירת זיבתה היינו לזבה קטנה כגון ראתה יום אחד עשר ויום שנים עשר ולא יותר דהשתא היא תחלת נדה מן התורה וגם צריכה שימור ליום אחד לראיית יום אחד שהיא זבה קטנה וקאמר דאין גמר שבעת ימי נדה שאין רואה בהן אין עולין לשימור למאן דאית ליה אבל לפי' רש"י דהתם קשה דכיון שראתה שלשה ימים בתוך אחד עשר יום לעולם לא תהא קרוי' נדה עד שתספור ז' ימים נקיים ואמאי קרי ליה ימי נדתה ועוד קשה תקשי ליה רישא ז' ימים טמאין וז' ימים טהורין משמשת רביע יום בתוך כ"ה יום משמע דחוזרת חלילה והלא שבעה שלישים שהיו טמאים היו ארבעה בימי זיבה ושלשה בימי נדה וא"כ שבעה טהורין שאח"כ לא יעלו לספירת זיבתה א"כ לא תשמש רביע ימים בתוך כ"ח יום שאחרי כן אלא כדפרישית ניחא ועל דברי רבינו תם שפוסק כאביי בימי לידתה שאינה רואה בהן אין עולין א"כ היה נראה להצריך לכל היולדות שתי טבילות קודם שתהא מותרת לבעלה אחת לאחר ז' לזכר או שבועים לנקבה להשלים ימי לידתה שתוכל לספור אחריהן שבעה נקיים בשביל הששה של יולדת בזוב. ואחרי הספירה שבעה נקיים תטבול ומותרת לבעלה דאם לא טבלה קודם הספירה א"כ לרב דאמר מעיין אחד הוא והלכה כמותו אם כן כל הימים קרויין ימי לידה עד שתטבול שהרי בית הלל סברי דם יולדת שלא טבלה מטמא לח ויבש כדם נדה מן התורה וטעמא משום דסברי ביומי וטבילתה תלא רחמנא שעד טבילה קרויין ימי לידה והרי אין עולין לספירת זיבה דמסתמא כמו שקרויין ימי לידה אפי' לאחר שבעה לזכר לטמא את הדם מן התורה עד שתטבול למה לא יהו קרויין ימי לידה נמי לענין בעלה עד שתטבול.
1
ב׳כך אמרו משמיה דר' יוחנן אשה לא תחוף בערב שבת ותטבול למו"ש. ותמה על עצמך היאך אשה חופפת ביום וטובלת בלילה והלכתא אשה לא תחוף אלא בלילה קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר ופירש רש"י ותמה על עצמך היאך אשה כו' כלומר בקושי התירו להרחיק טבילה מחפיפה אלא משום דהכי עדיף טפי לחוף ביום דאי חייפא בלילה מתוך שמהירה לביתה לא חייפא שפיר ופי' הא דאפשר לחוף ביום כגון בחול חופפת ביום היכא דלא אפשר לחוף אלא בלילה כגון שליל טבילתה ליל מו"ש שאם חופפת ע"ש לא תהא סמוכה לטבילה לכך חופפת ליל טבילת' במו"ש מיהו היכא שאינה יכולה לחוף אלא בלילה כגון שליל טבילתה אירע במ"ש והוא י"ט שריא לחוף בע"ש אע"פ שאין החפיפה סמוכה לטבילה דהא פסקינן התם כרב חסדא דאמר דאשה חופפת בערב שבת וטובלת אפי' ליל ב' בשבת כי ארעו ב' ימים טובים אחר השבת להאי פי' מותר לרחוץ בחמין ולחוף בלילה סמוך לטבילתה אפי' בחול אלא דעדיף טפי לחוף ביום וכן משמע לישנא דקאמר אשה חופפת ביום ולא קאמר אשה לא תחוף אלא ביום כדקאמר אשה לא תחוף אלא בלילה וכן התם איבעיא להו אשה מהו שתחוף בלילה ומייתי ראיה מעובדא דאינשי ביתיה דמר עוקבא דאייקט ועייל רב נחמן לפייסה ואמר לה עבדי חסרת דודי חסרת ולמה תמתין עד למחר ובשאלתו' דרב אחאי פר' אחרי מות (סי' צ"ו) מפרש איפכא הא דאפשר לחוף בלילה לא תחוף כי אם בלילה ולא ביום הא דלא אפשר לחוף בלילה כגון שהוא שבת או י"ט אז חייפא שפיר ביום להאי פירוש' אדרבא אסור לחוף ביום היכא שיכולה לחוף בלילה ורבי' תם מפרש דלא מיירי כלל בימי החול אלא הכי קאמר. הא דאפשר לחוף במו"ש תחוף בלילה ולא תרחיק לחוף מע"ש הא דלא אפשר לחוף בליל טבילתה כגון שהוא י"ט במו"ש אז חופפת בע"ש אע"פ שטבילתה ליל מוצאי שבת או ליל שני בשבת והם שני ימים טובים אחר השבת.
2
ג׳תניא רבי מרינוס אומר אין לידה סותרת בזיבה שאם ספרה מקצת שבעה או כולן ואחרי כן לידה ובשעת לידה לא ראתה אינה סותרת אע"פ שראתה תוך השבעה של לידת זכר או בתוך שבועים של נקבה ישלים אחר כן ותטבול ומותרת אבעיא להו מהו שתעלה אם לא ראתה בתוך השבעה של לידת זכר או בתוך שבועים של לידת נקבה וכי עולין לספירת זיבתה שראתה קודם לידה או לא אמר אביי אינה סותרת ואינה עולה רבא אמר אינה סותרת ועולה אמר רבא מנא אמינא לה דתניא אחר תטהר אחר אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן ואי אמרת אינה עולה אם כן קרויין ימי טומאה ואמאי אינה סותרת הא אפסיק להו ימי לידה ואביי אמר שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן. ואם תאמר ולרבא מי ניחא דהא סבר א"א לפתיחת הקבר בלא דם והיאך אינה סותרת הא אפסיק להו דם שבשעת לידה וצריך לומר דרבא אליבא דרבי מרינוס סובר שפיר אפשר למהוי פתיחת הקבר בלא דם. ועוד מייתי רבא ראיה מקרא מזובה ולא מלידתה ודותה תטמא לרבות יולדת בזוב ואביי דחי להו. אביי אמר מנא אמינא לה. דתניא כימי נדתה כך ימי לידתה מה ימי נדתה אין ראיי' לזיבה ואין ספירת שבעה עולה בהן אף ימי לידתה אין ראויין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה בהן ורבא אמר הא מני ר"א דאמר מסתר נמי סתרא. ופרי' וכי דנין אפשר משאי אפשר אמר רב ששת הא מני ר"א היא דאמר דנין אפשר משאי אפשר פסח דורות להביא מחולין ולא מן המעשר מפסח מצרים שעדיין לא נצטוה מעשר רב פפא א' אפי' תימא רבנן דהכא מודו דדנין דעל כרחך הקישן הכתוב כימי נדת דוותה ואם תאמר דשלהי בא (ד' נ"ד ע"א) סימן אמרינן ימי נדתה שאינה רואה בהן עולין למנין זיבתה, יש לו' התם מיירי בשומרת יום כנגד יום דכי חזיא יום עשירי ויום אחד עשר אי פסקה יום שנים עשר טהורה אע"ג דההוא יומא ראוי לנדה דאי חזיא הויא תחלת נדה אבל כי ראתה ג' ימים בתוך ימי אחד עשר לעולם לא תחזור לימי פתח נדותה עד שתשב שבעה נקיים ולכך קאמר שאין ימי נדותה עולין בה ולכך נמי קאמר וכי דנין אפשר משאי אפשר דהא לא אפשר שימים הראויים לנדה כשיעלו לימי זיבה גדולה ושלהי בא סימן דתני' שמנה ימים טמאין ושמנה ימים טהורין משמשה ט' ימים בתוך מ"ח יום ופריך ארבסר הוו פירש השלשה שלישים שהיו טמאין היו שנים בימי זיבה וששה בימי נדה והח' ימים שאחרי כן שהם טהורים אמרינן שהאחד היה להשלים ימי נדה והשני לשמורה והשבעה טהורין הנותרין תשמש. ואמאי הלא האחד היה להשלים ימי נדה והשני לשמורה לשני ימים שראתה בימי זיבה ולא תשמש רק ששה ימים באחרונה ומשני זאת אומרת ימי נדה שאינה רואה בהן עולי' לזיבתה דאיבעיא להו ימי לידה שאינה רואה בהן מהו שיעלו לספירת זיבתה. ת"ש ראתה שנים ולשלישית הפיל' ואינה יודעת מה הפילה אם רוח או ולד הרי זה ספק לידה ספק זיבה מביאה קרבן ואינו נאכל וימי לידתה שאינה רואה בהן עולי' לספירת זיבתה א"ר פפא שאני הכא דאיכא למימר יולדת זכר פי' דהוי ספק ספיקא שמא לא ילדה כלום ואפי' הוא ולד שמא זכר הוא ולכך הני שבעה יתירי דיהבינא ליה סלקי לספירת זיבתה א"ל רב הונא בריה דרב יהושע ביולדת זכר איכא לספוקי אלא שמע מינה ימי לידתה שאינה רואה בהן עולין לספירת זיבת' פרש"י בהגה' דבין אביי בין רב' מודו שפיר דימי לידתה שאינה רואה בהן עולה שפיר לספירת זיבה דהכי מוכח ברייתא דשלהי בא סי' ראת שני' ושלישי הפילה שהבאתי לעיל והא דפליגי אביי ורבא פ' בנות כותים אליבא דרבי מרינוס פליגי דאמר אין לידה סותרת זיבה תדע חדא דאין רגילות למבעיא חדא מלתא בתרי דוכתי בפרק בא סי' ובפ' בנות כותים. ותו דאביי דא' אינה עולה היאך יחלוק על ברייתא דלקמן ותו דקתני לאביי אינה סותרת ואינה עולה ולרבא סותרת ועולה למה הזכירו בפלוגתייהו סתירה כלל הלא הבעיא לא הויא כי אם מהו שתעלה אלא לרבי מרינוס פליגי דאיבעיא להו מהו שתעלה דמדקאמר אין לידה סותרת ולא קאמר נמי עולה דהא כמו יומי טהרה לעליי' כמו לסתירה א"כ סבר אינה עולה או דילמא על כרחך סבר עולה שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם וכתיב ואחר תטהר וכי תימא מנא אמינא לה מזובה ולא מלידתה ואידך דוותה תטמא לא רצה לומר רבנן היא דמסתמא רבי מרינוס לא פליג אקרא ואביי דאמר אינה עולה הוה מצי לאתויי ראיה מברייתא דטועה מאשה שיצתה מלאה דפרק המפלת דמוכח' כן אלא הוה משני ר"א היא כדסמוך ולכך נמי אינה עולה ע"כ דברי רש"י.
3
ד׳והא דפי' דמוקי ההיא דהמפלת כר"א דאמר מסתר נמי סתר' והוא הדין שאינה עולה קשה קצת דהא מוקי לה כר"ע דאמר בעינא ספורין לפנינו ור"א פליג עליה בהא אליבא דרב כדמוכח בפ' בתר' (ס"ט ע"א) וא"כ לא מתוקמ' כר"א מיהו יש לומר דהוה מצי למימר סבר כר"א בחדא ופליג עליה בחדא א"נ כר"א לגמרי ואליבא דרבי חנינא דפ' בתר' דאמר אף לר"א בעינן ספורין לפנינו ולעיל בריש הלכות נדה כתבתי פלוגתייהו. ורבינו תם פי' דהלכה כאביי דאמר ימי לידה שאינה רואה בהן אין עולין לספירת זיבתה כדמוכח' ברייתא דהמפלת (כ"ט ע"א) ולכך נמי לא קאמר שמע מינה ארבע הנהו תלת דקדושין ועוד ימי לידתה אין עולין דפשיטא דין הוא ואיתא ברייתא בסוף בא סימן לא כמו שפי' רב הונא בריה דרב יהושע אלא כמו שפי' רב פפא משום דאימר ילדה זכר להכי יהבינן לה שבוע שני לספירת זיבתה דהוי כמו ס"ס דפי' לעיל ועל כרחך שמא לא ילדה כלל מדקרבנה אינו נאכל. ותו על כרחיך לא הדר ביה רב פפא למסבר כרב הונא בריה דרב יהושע דהא רב פפא אמר פרק בנות כותים דהכא דנין אפשר משאי אפשר אפילו לרבנן דר"א משום דעל כרחך הקיש הכתוב לידה לזיבה. ואי סבר רב פפא שפיר עולין אם כן אמאי דחיק לאוקמא כרבנן הלא בלאו הכי על כרחך אתיא כר"א דווקא דאמר דבר שאין גורם סותר ולכך אין עולין כדמתרץ רבא. אלא שמע מינה סבר רב פפא לכולי עלמא אין עולין כאביי. ואי גרסינן ר"א גבי סותר דהיינו כר"א בן שמוע לא קשיא היא דהכא גבי דנין אפשר משאי אפשר היינו ר"א בן הורקנוס בר פלוגתיה דר"ע פרק התודה (מנחות י"ט ע"ב ופ"ב ע"א) השתא דאמרן דהלכה כאביי דאמר ימי לידה אינן עולין לא קשיא אמאי לא חשיב ליה בהדי יע"ל קג"ם אמר רבינו תם דהיינו לידתה וגם למד ע"כ דברי רבינו תם. עוד היה מביא ראיה מדברי רב סעדיה אע"פ שחולק עליו לגמרי כמו שאפרש בסמוך. ונראה שאין מדברי רב פפא ראיה. דאף ע"ג דהוי ספק ספיקא לא הוה לן למימר עולין אי סבירא לן בעלמא אין עולין דאי זכר יהבינן לה מטעם ס"ס. א"כ ניתב ליה נמי קולת נקבה בסוף לידה מטעם ס"ס שאם תראה יום ל"ה ויום מ"א תהא טובלת לערב ומשמשת דשמא רוח היה. וא"כ יום ל"ה היתה תחלת נדה ויום מ"א שביעי לנדתה מותרת לערב. ואפי' הוה ולד שמא נקבה הוה ושניהם ימי טוהר עד שמנים. אלא מסתמא מספקינא ליה אימר זכר היה. וא"כ יום ל"ה הוה ימי טוהר ויום מ"א תחלת נדה. ויש לומר דהיינו טעמא דכל חומרות דזכר וכל חומרות של נקבה מסתמא יהבינן ליה. דהי מינייהו מספקת אם כן לא נכונו דברי רב פפא. והיינו נמי טעמא דמתניתין דהמפלת (נדה ס"ט ע"א) ואין ידוע מה הפילה תשב לזכר ולנקבה דלא סגי ליה בשבוע כדין זכר מטעם ס"ס אלא תשב שבועיים. דאם לא כן ניתב נמי לה קולת נקבה בסוף לידה. ואין סברא לומר דיהבינ' לה קולת זכר וקולת נקבה דאדרבא חומרת שניהם יהבינן לה. ואלה דברי רב סעדיה מ"כ.
4