ספר התרומה, סימנים רכ״בSefer HaTerumah, Simanim 222
א׳דין מותר לתת בגדיו לעכו"ם מערב שבת בקבולת אף על פי שהוא יודע שהעכו"ם מתקנן בשבת כיון שהעכו"ם מתקנן בביתו כדתנן עורות לעבדן וכלים לכובס עכו"ם בית הלל מתירין עם השמש ואסור לומר לעכו"ם מערב שבת תעשה האש או תדליק הנר בשבת אבל מותר לומר לעכו"ם בחול מדוע לא עשית כך בשבת שעברה אע"ג כי שמא העכו"ם ע"י כן עושה העכו"ם בשבת הבאה כן ומותר להניח לעבדו עכו"ם לעשות מלאכתו בשבת כשהמלאכה של עכו"ם עצמו וליכא לאו למען ינוח שורך כדאיתא פרק ד' מחוסרי כפרה ואין משלחין אגרות ביד עכו"ם מערב שבת היכא שיודע שישאם העכו"ם בשבת לפי שניכר יותר שכתב ישראל הוא כיד /ביד/ עכו"ם ויסברו שבשבת נתנו לו אבל אם קצץ ליתן לו מעות בכך מותר דעכו"ם אדעתא דנפשיה קא עבד אבל עבדו שכירו אינו כן אם הדליק הנר או עשה האש בשביל הישראל תנן פ' כל כתבי הקדש לא ישתמש ישראל לאורו ואע"פ שקצץ ושכרו לכך לפי שגוף הישראל נהנה מגוף מלאכת שבת שנעשית בשבילו ולא דמי לשולח אגרות דאין גוף הישראל נהנה מגוף השליחות לכך קצץ מותר אם ישראל שכר עכו"ם לבנות ביתו בקבלנות אפי' לבנות בשבת ולא דמי לעורות לעבדן וכלים לכובס נכרי דמותר שהם תלוש אבל בית שהוא מחובר אסור כדפסיק פרק קמא דע"ז ופ"ק דשבת כרבי שמעון בן אלעזר דקא אסר מחובר וכדמוכח בתוספתא דע"ז ולתקן האבנים או לתקן הקורות והנסרים דזהו תלוש מותר לתקנן לעכו"ם רחוק ממקום החומה ומקום בנין הבית שלא יהא נראה בשביל בנין ישראל הוא מתקן ושמא גם זה אסור כיון שצורך מחובר הוא ובמחובר כי האי דוקא פליגי ופסיק כרבי שמעון בן אלעזר דלעשות הבנין שמא אף רבנן מודו דאסור דברשות ישראל הוא דאף תלוש כמו כלים לכובס נכרי דשרי היינו דוקא ברשות העכו"ם ודין שדה באריסות או כרם או תנור פירשתי שלהי פרק קמא דעבודה זרה.
1