ספר התרומה, סימנים רל״זSefer HaTerumah, Simanim 237
א׳אין הסוס יוצא לר"ה עם האוכף שעליו ולא חמור במרדעת שעליו אא"כ קשורה לו מערב שבת וחמור דוקא שרי בקשירה וכן אסור להסיר האוכף מעל הסוס אפי' בחצרו ולא להסיר המרדעת מעל החמור ואם נצטנן מותר לתת על החמור ודוקא המרדעת לחמם דאית ליה צערא טובא בקור כדאמרי' חמרא אפי' בתקופת תמוז קרירה ליה אבל על הסוס אסור. ואסור להעמיד הסוס במים כדי לצנן גזירה משום שחיקת סמנין דתניא בהמה שאחזה דם אין מעמידין אותה במים ולא משוה אותם התלמוד תנאי כי אם להוליכה בחצר כדי לשלשל אבל להעמידה במים כולי עלמא מודו דאסור. ואין בהמה יוצאה בזוג שבצוארה בכרמלית אע"פ שהוא פקוק דמחזי כמאן דאזיל לחנגא להוליכה בשוק ולמוכרה וגם משום משוי אבל בחצר מותר ובלבד שהזוג פקוק ואין משמיע קול וה"ה נמי לתרנגול אסור כעין בהמה ואין הסוס יוצא בסולם שבצוארו כשיש עליו מכה עבדינן ליה כדי שלא יכוף ראשו לחייך בשניו על מכתו ולא ברצועה שברגליו דעבדי' ליה שלא יחוף רגליו זו לזו בלכתו ולא תרנגולין בחוטין שקושרין להם לסימנא שלא יתחלפו ולא ברצועה שברגליהן דעבדי להו פן יברחו וגם לא ישליכו להם צרורות בלכתם ולא העגל והפרה בגימון של קטן שבצוארו ולא סוס וחמור כמו כן ואסור ג"כ להוליך לרשות הרבים שתי בהמות קשורות יחד דמחזי דאזיל לחנגא לשוק למוכרן אבל שתי בהמות שאינן קשורות מותר להוליך יחד בידו אחת ואם החבלים מבהמה אחת צמר ומבהמה אחת פשתים אסור לכרוך בידו החבלים אפי' בחול משום כלאי החבלים.
1