ספר התרומה, סימנים רמ״בSefer HaTerumah, Simanim 242
א׳דין מותר לתת מלח על נתחי עוף ואח"כ יין ומים וינענע יחד ואפי' לרבי יוסי דאסר מים ומלח תחלה כי אם שמן ומלח תחלה הוי טעם לחלוחית העוף הוי כמו שמן תחלה והשתא דאין הלכה כר' יוסי בהלמי כדאיתא פרק קמא דעירובין דאסר מים ומלח מועטין א"כ מותר לערב תחלה מים ומלח מועט ולטבול בו פתו או לשפוך על העוף או לטבול בו בליל ראשון של פסח שחל בשבת דטבול ראשון אינו בחרוסת עד יבא מרור שהוא עיקר המצוה שהיא לתיאבון וגם במשנה אין נזכר חרוסת עד טבול שני וצנון אסור למלוח כדי לשהות בתוך המלח יותר מחתיכה אחת אבל לטבול במלח שרי כדאמר רב נחמן ויין בתוך העין אסור וכן קילור אבל על גב העין שרי ורוק תפל שבו אסור ומי שנגפה ידו או רגלו צומתה ביין בשבת אבל לא בחומץ דמחזי רפואה טפי ואיכא למגזר משום שחיקת סמנין אבל אי אגבה דכרעיה או דידיה שרי דהוי כמכ' של חלל שמחללין עליה השבת מי שיש לו חולי בשניו לא יגמע את החומץ לרפואה כדי לפלוט החומץ לאחר ששהה בפיו אבל אם בולע החומץ מותר כל האוכלים אוכל בשבת לצורך רפואה וכן כל המשקין שותה לצורך רפואה אם רגילות בחול לאכלן או לשתותן בלא רפואה וכל האוכלין אפילו אין רגילות לאכלן בחול וכן בכל המשקין שאין רגילות לשתותן בחול מותר לאכלן ולשתותן לרעבו ולצמאו אם אין לו חולי שיועיל לו. וסך שמן על גבי מכתו אפי' שמן ורד באתרא דשכיח שמן ורד ואסור ליתן תוך המכה מים חמין אבל נותן חוץ למכה ושותת אל תוך המכה ואסור ליתן על המכה גמי יבש או משום דעביד רפואה כדאיתא פ"ב דזבחים ובירושלמי אומר משום גזירה אטו להוציא דם כדמשמע פ' המוצא תפלין ולא כתיתין יבשין הוא מה שגורר מבגד פשתן.
1