ספר הערוך, אות הה"אSefer HeArukh, Letter Heh

א׳אות הא

ב׳הא קרבן [היער איזט] עולה (נדרים יג) (א"ב הא קרבן והא עולה והא מנחה והא חטאת שאוכל לך מותר שלא נדר זה אלא בחיי חטאת תרגום הנה נתתי לכם הא יהבית לכון):

ג׳הא [דיעזער דיא] בלשון גמרא פירש זה הא לחמא עניא ולפעמים כתוב האי:

ד׳האידנא [דיזע צייט] מלה מרכבת הא עידנא כלומר בזמן הזה:

ה׳האיך [דער] בלשו גמר' אותו ולפעמי' כתוב הך:

ו׳האן [וויא] תרגום איה בית נדיבו האן בית טרכונא תרגום איפה היית ביסדי ארץ האן הוית:

ז׳הבאי [איבערטרייבונג] דברו נביאים לשון הבאי כבר פירשתי בערך גוזמא:

ח׳הבהב [זענגען ברעננען] (שבת כח) פתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה. (מציעא פט) מהו שיהבהב בחור פי' שיהבהב שבלים באש כדי שיטיבו לו לאכילה. אל תאכלו ממנו נא ת"י מהבהב. (ובסוף פיסקא דהחדש אל תאכלו ממנו נא) לא תיכלון יתיה מהבהב ענין חירוך:

ט׳הבהב [קאפ שיטטעלין] (ברכות לד) שנייה מהבהב פירוש נענע בראשו:

י׳הובאי [דערנער] ובור תרגום לשמיר ושית קוץ שמיר תעלה:

י״אהבטח [שוועלע] כבר פירש בערך בטח:

י״בהבל [רויכען, דאמפף, רויך] (שבת יז) אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו פירוש כדי שיתחממו שיעלו עשן כי היכי דתיפוק הבלא ממנו (שם קיט) אין העול' מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן (יבמות פ) ר"א אומר כל שרוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל. (ב"ק נ) בור שחייבה עליו התורה להבלו ולא לחבטו. (מציעא קיו) הבלא דאגמא קטלה ליה (א"ב תרגום כלינו שנינו כמו הגה שיצינא יומי חיינא היך הבל פומא):

י״גהבל [שנעלל געשווינד] (פסחים כ) בבית תשפך הבל בשדה תיעשה זילוף (ב"ק קיו) זה בא בחבית של יין. פירוש לאלתר (א"ב בנוסחאות דפסחים גרסינן חבל ופי' רש"י לשון חבילה כלומר תשפך ביחד ובב"ק גרסינן הבל ופי' רש"י כלה ביחד וגרסינן הפך דברי בעל הערוך בבית תיעשה זילוף ובשדה תשפך):

י״דהבלילא [שכייזע רעהר מאגעמונד] בי כסי בי כסי הבלילא (שבת לו. סוכה לה חולין נח) פירשנו בערך חצוצרת:

ט״והבר [ווידער טאהן] (ראש השנה כז) אם קול הברה שמע לא יצא. (גיטין פט) לא ששמע קול הברה אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי רוח היום רוח דקה ונעתקה מלה זו לבת קול ואולי הברה כמו העברה ואות עין מובלעת):

ט״זהבר [דונקל נעבעל פינסטרניס] (פסחים קיב) אמר רב פפא לא ליעול איניש בביתא דאית ביה שונרא בהברא בלא מסני. (ס"א בחשוכא) (תמיד לב) אייתי חמרי לובאי דפרשי בהברא. (כריתות ה) המפטם את השמן בביתי דהברא. דרך רשעים באפילה תרגומו ואורחא דרשיעי בהבירא. באישון לילה ואפילה בחשוכא דליליא והבירא (א"ב בנוסחאות תרגום דידן כתוב חכירא):

י״זהג [אויסשפרעכען] (סנהדרין צ) ההוגה את השם באותיותיו. (ברכות כט סנהדרין צד) מנעו בניכם מן ההגיון פירו' מפתרון פסוק כצורתו:

י״חהג [דערנער] (סוכה יג). הני היזמי והיגי מסככין בהו. (עירובין לד) האטדין וההגין מין אילן הן. (ובבתרא פג) אלא מעתה זבין ליה תלת היגי רמיתא. (בפסיקתא דויהי אומן את הדסה) תרגום נעצוץ הגתא:

י״טהגדום [נאמע איינעס זענגערס] בן לוי על השיר (שקלים ו) פ' אלו הממונין. א"ה נ"ד בסמך:

כ׳הגמון [הערשער. הערשאפט] (שבת קמה) הגמון וקומן (ע"ז יא) דוכסא להגמונא הגמונא לקומא. (גיטין ב) מהגמוניא להגמוניא. (ובילמדנו פ' וישמע יתרו) אמרו להגמוניות שעליהן עשו עמנו מדת רחמים והעבירונו על בני ישמעאל אחינו פי' שלטונין. (א"ב פי' בלשון יוני פקיד וקצין ופי' הגמוניא מדינ' אשר תחת ממשלת ההגמון תרגו' בפסוק ויאמר אחשורוש לאסתר המלכה אעביד מינך הגמונין):

כ״אהגן [יונגעס קאמעעל]. (סנהדרין נב) נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני פי' הוגני ינקי כלומר נשחטו הקטנים ונשארו הגדולים ונושאין עורותיהן אחריהן. בכרי מדין ועיפה תרגום הוגני מדין וחלך. (הולד כתיב) בכרה קלה תרגומו לינקא קליליא. (ובב"ר פ' סה) גדי העזים הלבישה שני תמידין שהיו ישראל מקריבין בחג היו מרכיבין על שני הוגנים והיו רגליהן שפיפות בארץ:

כ״בהגן הוגני כלים כבר פירשנו בערך אגן:

כ״גהגן [עדעל. פאן עדלער אבקונפט] (בב"ר פ' מט בריש וירא אליו) אמר אם אראה פני שכינה ממתנת עליהן אני יודע שהן הגונין ואם אראה חולקין כבוד זה לזה אני יודע שהן הוגנסין (א"ב <לשון מקרא בפני הגדרת הגינה פי' ישרה ונכונה ופירוש הוגנסין בלשון יוני מיוחסים ונכבדים):

כ״דהגן [אנקער] (בתרא עג) מכר את התורן ואת הנס ואת ההיגין. ס"א עגינין ופירש' בערך עגן. (ובבראשית רבה פרשה י"ב אלה תולדות השמים) בשר ודם עושה ספינה בתחילה מביא קורות ואחר כך מביא חבלים ואחר כך מביא הוגגין ואחר כך מביא הנווטין אבל הקב"ה ברא הן ומנהיגן כאחד הה"ד כה אמר ה' בורא שמים ונוטיהם ונטהים כתיב. ואלה המלכים אמר רבי יצחק נמשלו אומות העולם לספינה מה ספינה עושין לה תורן ממקום אחד והוגין ממקום אחר כך שמלה ממשרקה שאול מרחובות הנהר:

כ״ההגר [נאמע] (בב"ר פ' מט ושרי אשת אברם) אר"ש בן יוחאי הגר בת פרעה היתה כיון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה נטל בתו ונתנה לה אמר מוטב תהא בתי שפחה בבית זה ולא תהא מטרונה בבית אחר הה"ד ולה שפחה מצרית ושמה הגר. אמר הא אגריך:

כ״והגרני [צוזאממען ציהען] (נדרים מט) הימנותא בידה דההיא מטרוניתא אי טעימנא אלא קידושא ואבדלתא וד' כסי דפסחא והוגרני צדעי מפסח ועד עצרת: יש מפרש ואומר והוגרני צדעי פי' וחוגר אני צדעי ראשי כלומר שחוששני בראשי משתיית היין כדי שלא אצטער כי כן בני אדם כאשר חוששין בראשיהן קושרין בראשם סודרין וסניפין פי' אחר והוגרני צדעי כלומר חוזק היין מסבב ראשי במחוש ראש. (ובפ' ערבי פסחים) ירושלמי ר' יונה שתי ארבע כסי דלילי פסחים וחזק רישיה עד עצרתא רבי יהודה בר אלעאי שתי וחזק רישיה עד חגא:

כ״זהגשיש עיין ערך גשש:

כ״חהדא [נאהע. מיט, בייא] (בב"ר בהדא טבריא) פי' אצל טבריא (ע"ז נט) כל דלהדי ברזא חמרא אסור פי' סמוך לנקב ואצלו. ועיקר פי' מלת בהדי בל' בבלי עם. (פסחים קיב) אל תהוי לך דינא בהדי תלתא. תרגו' חצי שדי עמדי (איוב ו׳:ד׳) טגרי שדי בהדי ובפרק מ"ש (גיטין סח) כבשינהו אהדדי פי' זה עם זה וכן שם ולישלוקנהו בהדי הדדי פי' אלו עם אלו וכולם ביחד:

כ״טהדו [אינדיען]. מפתרוס ומכוש ומעילם תרגום מפתרוס ומהדו ומעילם לנהרי כוש. היהפוך כושי עורו תרגום האפשר דישנא הנדאה משכיה:

ל׳הדיא [איילען אבגעזאנדערט] תנן בהריא פירוש בלשון יוני ביחוד כלומר בפי':

ל״אהדייב [איין לאנד] (בבא קמא כח) רב הונא נח נפשיה פתאום הוו קא דייני רבנן תנא להו זוגא דמן הדייב לא שנו אלא שלא הגיע לגבורות אבל הגיע לגבורות זו היא מיתת נשיקה. (בתרא כז) בעא מיניה יעקב הדייבא מרב חסדא פי' שם מקום (א"ב ובערך חדייב יש מימרות אך הדייב הוא עיקר):

ל״בהדיוט [געמיינער אונגעלערטער] (מציעא קד) רבי מאיר הוה דריש ל' הדיוט פי' רבי מאיר דבעיא תנאי כפול וסבר נמי כל דאי לא קני בהא מתניתא היה דורש לשון הדיוט בדברי תורה שאין צריכין חיזוק ומקיים דבריהן אע"ג דאינון אם לית בהו תנאי כפול. הדיוט תרגום נקלה. ואנכי איש רש ונקלה מסכן והדיוט (א"ב פי' בל' יוני ורומי אחד מהמון העם):

ל״גהדיוך [לוסט פערגניגען] (בב"ר פרשת ויכלו השמי') הרבה להם בדיצה והרבה להם בהדיוכין פי' טובות (א"ב פי' בל' יוני הצלחה ורצון היכול להיטיב לאחרים ומלה זו שייכא לחפץ ויכול לבדו כשהוא מטיב לבריות):

ל״דהדם [אין שטיקען צערשניטען] (ע"ז לח) בגמרא ודלמא הדומי הדמי ועייליה. (קידושין עג) משלטי הדמיה אין בו משום אסופי ר"ח כתב משלבי הדמיה כלומר אברים משולבות משלטי גדולות וישסעהו כשסע הגדי (שופטים) תרגום והדמיה כמה דמהדמין גדיא. וינתחה לעצמיה (שם יט) תרגו' והדמ':

ל״ההדוסטא [איין ארט שוחא] (ירושלמי דשבת פ' במה אשה לא יצא איש בסנדל מסומר) מה נפיק מן ביניהון הדוסטא פי' המפרש מין מנעל:

ל״והדסטב [איין ראבינשער צייכן] (יבמות עד) אדרבה מעשר עדיפה שכן הדסט"ב כי מעשר שני טעון הבאת מקום וידוי מעשר אסור לאונן האוכלו בטומאת עצמו נוקה וחייב בביעור והוא נוטריקון הבאה וידוי אסור טומאה ביעור:

ל״זהדפה [שטאסן שענהייט]. (ברכות יא) ויגש גחזי להדפה נתן ידו בהוד יופיה פי' בין דדיה:

ל״חהדק [צוזאממען שלאגען]. (שבת סה) הא דמהדק הא דלא מהדק. (פסחים קח) אלא הדוקי הוה מהדיק. (שבת קמא) אמר רבה לא ליהדוק איניש אודרא בפומה דאשישא דלמא אתי לידי סחיטה פי' לא ידחוק אדם מוכין שרויין בפי אשישא שמא יבא לידי סחיטה. (חולין נז) שנפחת' גולגלתה והטיל לה רופא הדוק של קרא וחייתה פי' שם באותה פחיתה חתיכת קרא והדקה וחייתה:

ל״טהדר [עהרען] (שבת כב) המהדרין מן המהדרין פי' מהדרי מצוה. (בבא קמא ט) א"ר זירא ולהדור מצוה עד שליש מצוה אמרי במערבא משמיה דרבי זירא עד שליש משלו מכאן ואילך משל הב"ה פי' אם נזדמן לולב בכסף חצי יש עליו ללוקחו עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקב"ה פי' עד שליש משלו כך הוא חובתו דכתיב זה אלי ואנוהו ונוטל שכרו בהדי שאר מצות לעתי' מכאן ואילך מה שמוסיף יותר משל הקב"ה שהוא משלם שכר התוספת בעול' הזה: (ובריש גמ' דפיא' ירושלמי) מהו שליש לדמים היך עבידא לקח מצוה אחת וראה אחרת נאה הימנה עד כמה מטריחין עליו עד שליש נמנו באושא שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצות רבן גמליאל בן חנינא בעא קומי רבי מונא מהו חומש בכל שנה לחמש שנים הוא מפסיד כולה אמר ליה בתחילה לקרן מכאן ואילך לשבח:

מ׳הדר [רונד].(חולין נט) סימני חיה הדורות כרוכות וחרוקות פי' הדורות עגולות כרוכות סדק על סדק דמיחזי כקרן בתוך קרן חרוקות דאינון חלוקות (ב"ב יב) וזרעי לה בהדורי פי' בערך דרי:

מ״אהדר [ווידער האלען] (ברכות נה) שלחה ממהדורי מילי ומסמרטוטי קלמי פי' רוכלים המחזירים למכור בפתחי בני אדם ורובן עשויין למכור לנשים בפתחיהן מיני תכשיטין לא תמצא בהן אלא דברים הרבה כעין משלים ומבלאי בגדים שהן סמרטוטין לא תמצא בהן אלא כנים כך זה עולא בעל דברים הוא כמו הרוכלים (ובבבא בתרא קנט) מהדורא קמא דרב אשי פי' ר"ח קבלה הוא בידינו כי כל שנה כשמתעסקין שני חדשים בתלמוד משלימין בשלשים שנה וחוזרין מתחילה ורב אשי האריך בישיבה ששים שנה שהיה מתעסק בכל שנה באלול ואדר שהן חדשי הכלה והשלים התלמוד שני פעמים ובמהדורא קמא כשהגיע בזה העניין פי' לתלמידיו ראשון קנה ובשנייה פי' יחלוקו והלכתא יחלוקו:

מ״בהדרורא (חולין קיג) א"ר משרשיא אין מחזיקין דם בבנימעיא תרגומא הדורא דכנתא ומעיא וכרכשא פי' הדורא אלו הדקים כנתא שומן שקורין איצטרי' ליו פי' חכמי מגנצא בהדורא אין מחזיקין דם אבל כנתא צריך למלחה יפה ולהדיחה יפה מעיא המעים הגדולים כרכשא טבחיא. פי' אחר הדורא דכנת' המעים הדקין המסובבין זה על זה כמו המכנן את החבל (א"ב בדניאל וליקר מלכותי הדרי):

מ״גהדר [וואסעער] (סוכה לה) ר' אבהו אומר אל תקרא הדר אלא הדור שכן בלשון יון קורין למים הידור איזהו אילן שגדל על כל מים הוי אומר זה אתרוג:

מ״דהדראה [גראב ברויט] (שבת קיז) הציל פת נקיה אין מציל פת הדראה בעל הערוך גריס הרדאה עיין ערך רד:

מ״ההדריינא [דער רעמישער קיזר] טריינא שיפא (ע"ז נב בכורות נ) חמש סלעים פי' דינר זהב של מטבע הדריינוס קיסר טריינ' של טוריינוס קיסר:

מ״והדריינא [ליים גיקנעטין מיט וואסער אין וויין] (ע"ז לב) וחרם הדרייני פי' בלשון יוני מים ויין והיה החרס מגובל בהם:

מ״זהדרניקוס כבר פירשתי בערך דרניקוס:

מ״חהדרס [איינע מינצע]. (קידושין יב) ו' מעה כסף דינר ב' הדריסין למעה ב' הניצין הדרס ג' שמינין להנץ ב' פרוטות לשומן (א"ב מין מטבע):

מ״טהדרקון [וואססער זוכט] (ברכות כו שם סד תמיד כז) רשי שמעון בן גמליאל אומר עמוד החוזר מביא את האדם לידי הדרקון סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון. (עירובין מא) ג' מתים כשהן מספרין ואילו הן חיה וחולי מעים והדרקון. (יומא סו) שמח לבו בהדרקון (שבת לג) ג' מיני הדרקון הן של עבירה עבה של רעב תפוח של כשפים דק פי' עמוד החוזר עמוד של צואה שהתחיל לימשך לצאת חו'. לטבע' ונטרד ולא הפילו לחוץ אלא החזירו ועמ' והנך מביא את האדם לידי הדרקון ניפוח בטן וחולי מעים עד שימו' (א"ב פי' בלשון יוני בעל חולי המעים אשר בטנו צבה הנקרא גם כן אידרופיקוס):

נ׳הה [איין ווארם] דרמוני (שבת נ) פירוש תולעת שמתליעין הרימונים כשהן מחוברין לקרקע:

נ״אהוא [ער] (נזיר כד) איסי בן יהודה אומר והוא לא ידע ואשם ונשא עונו וע"ד זה ידוו כל הדווים כו'. (בב"ר פמ"ב ובויקרא רבה ריש ויהי ביום השמיני) וישובו ויבאו אל עין משפט עין שנעשה מידת הדין לעולם בקשו לסמותה והיא קדש אמר ר' אחא הוא כתיב הוא שקידש שמו של הב"ה בכבשן האש כיון שראו הכל כן התחילו צווחין ווי:

נ״בהויא [וועזען אבהאנדלונג] (סוכה כח) דבר קטן הויא דאביי ורבא פי' הקושיות שהיו נושאין ונותנין בהן אביי ורבא פשוטות וסדורות ומכוונות היו ביד רבן יוחנן בן זכאי וכך היו מתעסקין בהן:

נ״גהויה [באמאנט ווערען] מקיש יציאה להויה והלכה והיתה:

נ״דהווכריא [בערייט וויליגקייט] (ב"ר פרשת מט) המכסה אני מאברהם רבי יודן בשם רבי אלכסנדרי זו הווכריא פי' בלשון יוני זריזות וחריצו':

נ״ההוונא [איינזוכט פערשטאנד] תרגום נגיד חסר תבונות שליטא חסר הוונא מלה זו כמו הבנה:

נ״והזיו לך [איין ראבינישער צייכען]. האזינו זכור ירכיבהו וירא לו חכמו כי ידין (א"ב בפ' יום טוב (דראש השנה לא) ומנהגינו לחלוק פרשת האזינו לששה פרקים אלו זכור ירכיבהו וירא לולי כי ידין):

נ״זהזמי [דיסטעל, דערנער] (סוכה יג) הני הזמי והיגי מסככין בהן. (ב"ק פא) ומלקטין עצים משדותיהן לא אמרו אלא בהזמי והיגי (ע"ז מז) דגדר לו בהזמי והיגי פי' הזמי סנה היגי קוצים (א"ב תרגו' ותחת שעורה באש' וחלף סעורת' הזמי):

נ״חהזמת [בינדעל זאנגען] (סנהד' כו) בגמ' אמר רבי אימתי חד גנב הזמת כפא ופסליה פי' הזמת היינו כפא והיא אלומה של שבולים ובלשון ערבי הזמת (א"ב בנוסחאות דידן קבא דשערי כתיב):

נ״טהזר [קלייען וואסער]. מיא דהיזרא ס"א חיזרא ופי' בערך חזר (א"ב בנוסחאות דידן דחוור' כתוב):

ס׳הט [ליכט אויס פיצן] (ביצה לב) אמר רב מוהטין את הפתילה ביום טוב האי מוהטין עדויי חשוכא כלומר להסיר ראשו המחשיך העשוי כפחם כדי שידליק יפה (א"ב בנוסחאות דידן כתיב מוחטין):

ס״אהטב [פילץ] (נדרים מח) דביתהו דר' יהודה נקטת עמרא עבדת גלימא דהיטבי (א"ב פי' רש"י דהיא טב):

ס״בהטליס [אלליין] (בב"ר פרש' ב') ותקח מפריו ותאכל. ולאדם אמר אמר' לו מה אתה סבור שאני מתה ונבראת לך חוה אחרת אין כל חדש תחת השמש או שמא אני מתה ואתה יושב לך הטלים לא תהו ברא' לשבת יצרה. ויהי אחר הדברים האלה ותשא עכשו אני מודה לך שאני בריוח אמר לו הקב"ה הטליס יחידי (א"ב וכן פי' מלה זו בל' יוני בדד):

ס״גהטני [פילץ שוחא] (יומא עח) רב יהודה נפיק בדהטני פי' יש לומר שהן עדילרין של צמר כמו גלימ' דהיטבי (א"ב פי' בל' יוני דבר עשוי מעץ ערבה ויש מנעלים לאנשי הכפרים עושים מעץ):

ס״דהטריות [קליינע ארביזין]. (נדרים מט) ואסור בהטריות רכות שהחולין אוכלין בהן פיתן פי' קרי קטנים פי' אחר קטניות רכות (א"ב פי' בל' יוני קמח של חטים מבושל במים או ביין או בחלב).

ס״ההייא [געך געשווינד] (שבת קיח) אשור הייא אשור הייא. כי היכי דלוקמן הייא. (פסחים קיב) בגמ' ואפי' מן התמחוי ניזהא דארבא הילייני הייא. סליק בשרא הייא. פי' הייא מהרה (א"ב פי' בל' יוני ורומי מלת הטעם קום עשה):

ס״והייא [זיהע דא] (ירושלמי דע"ז פ' כל הצלמים) הייא דאהן סבא דעבדת ליה שושבתא פי' זו היא (סנהדרין עט) אהייא אלימא אסיפא פי' לאי זה ומלת לייא היא כמי להייא (פסחים ה) כלפי לייא פי' להיכן:

ס״זהידא [וויא דא] (תרגום על פסוק יעשו עץ גבוה חמשים אמה והידא מיתה תתעביד ליה פי' אי זה ומלה זו מורכבת הי דא)

ס״חהיידי [איזט דא]. (ב"ר פרש' וישב יעקב) הנה בעל התלומות היידי ליה אתי וטעין חלמיה פי' הנה הוא:

ס״טהידין [ווא דאן] תרגום אז אמרתי היידין אמרית תרגום איזה דרך ישכן אור הידין אורחא:

ע׳היך [וויא] (תרגום ואיך תנחמוני הבל והיך. תרגום ככלי יוצר היך מאן דפחר):

ע״אהיכל [טעמפעל] ה' היכל ה' היכל ה' המה זה מקדש ראשון ומקדש ב' ומקדש שלישי שמע מינה תרי חרוב ושלישי יעמוד עד עולם (נזיר לא קידושין עא) היכלא בידינו הוא פי' בשבועה ידועות הן בידינו המשפחות אבל מה אעשה וכו':

ע״בהיכדין [וויא דא] תרגום איך תאמרו לנפשי היכדין תימרון לנפשי מלה מורכבת מן היך דין:

ע״גהיכמא [זא וויא]. תרגום כאשר ראיתי חורשי און היכמא דחמיתי מלה מורכבת מין היך מא:

ע״דהיכנא [עבען זא] תרגום לא כן הרשעים לא מטול היכנא רשיעי מלה מורכבת מין היך נא:

ע״ההך [געהן] (תרגום ואלכה לאדוני ואיהך לרבוני):

ע״והכא [היער] תרגום מי לך פה מא לך הכא:

ע״זהיכדין [אלזא] תרגום כן ארחות כל בוצע הכדין אינון אורחתא מלה זו מורכבת מן הכי דין:

ע״חהכלום [איינע ארט פרוכט] (משנת תרומות פרקא י"א) הכלוסין והחרובין של תרומה אסורין לזרים פרשתי (בערך אכלוס):

ע״טהכן בחוץ מלאכתך [פורברייטין] (סוטה מד):

פ׳הכר [אנגעל לאך] (ציר עיין בערך אבקת' ובערך ציר ומלה זו מגזרת בור כרה או מגזרת ויכירה ויאמר וטעם המלה חור המשקוף כרוי בו אשר הציר מכירו):

פ״אהל [בעמיהען] לא יכהה ולא ירוץ תרגום לא יהלי ולא ילאי. לא יגעו לריק תרג' לא יהלון לריקנו. ויגעו עמים בדי ריק הלאות אנשים כי תלאו תרגום מהלן ית נבייא ארי תהלון ית פיתגמי:

פ״בהל [זיפען] (ביצה כט) כמה מהולתא קא רקדן בנהרדעא היה קא נהלה קמחא אגבא דמהולתא (ובב"ר בפרש' ס) קום עלה בית אל מהולתא טרשא אקיש עלה פי' בערך טרש מהולתא פי' נפה:

פ״גהלבשוש [וואנדע, געשוויהר] אספר כל עצמותי אחוי הלבשושי גרמי נמקו חבורותי איתמסיאו הלבשושי (א"ב פי' הלכשיש באות כ"ף בל' יוני פצע וחבורה):

פ״דהלה [דער דאזיגער] (מציעא לה) כיצד הלה עושה סחורה פי' בל' יוני אחר עיין אלון ובל"ר פי' הלה הוא:

פ״ההלואי [ווען דאך] תרגום לו עמי שומע לי הלוואי דעמי שמיע לי:

פ״והלז [קיסטען. בעהעלטניס] (פסחים קיג) תמרי בהלוזך לבי נזייתא רהוט (א"ב בנוסחאות כתיב בחלוזך ופירושו בל' יוני תיבה וארגז):

פ״זהלטתא [עיידעקסע. שלאנגע] תרגום והכת והלטאה וכוחא והלטתא פי" בל' יוני חלטתא מין שרץ:

פ״חהליוני [אויס געשרייא. הארייא] הייא (פסחים קיב) מן המתחוי נזהא דארבא הילוני הייא הילא הילוף פי' קול וגערת הספנים במשכם הספינה הן בחבל הן במשוט צועקים זה אל זה:

פ״טהלייסטון כבר פירשתי בערך אליסטון:

צ׳הלך [גאנג. ארט. פערכהייט. רעכט געריכטס ארדנונג] (סוטה כב) תנא התנאים מבלי עולם אמר רבי שמעון וכי מבלי עולם הן והלא מישבי עולם המתעסקים במשנה דכתיב הליכות עולם לו פי' הלכות של משנה אלא המתעסקים במשנה ואין מבררין הלכה למעשה. (מגילה כב) תנא דבי אליהו כל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (קידושין מט) התקדשי לי בכוס זה על מנת שאני שונה חזקיה אמר הלכות ורבי יוחנן אמר תורה מיתיבי אי זו היא משנה רבי מאיר אומר הלכה רבי יהודה אומר מדרש מאי מדרש מדרש דעל התורה (ברכות כג) בעל קרי שונה בהלכות דרך ארץ פי' מסכת קטנה ושמה דרך ארץ ומותר לשנות בה. (יבמות לה) הלכתא כריש לקיש בהני תלת ומפורשין שס א' החולץ למעוברת שני דתנן (בבא בתרא קכו) המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד וכו' (שם קלו. פסחים עד) בכל התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא כרבינא לקולא (כריתות יג) אשר דבר ה' זו הלכה ביד משה זה תלמוד. הלכה כרבי אליעזר (נדה ח) פי' הלכה דכריתות נדה בערך תלמוד. פי' הלכתא דבר שהולך ובא מקודם ועד סוף או שישראל מתהלכין בו כאשר תאמר בל' ישמעאל אל סירה. (ב"מ צג) שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה (במגלת איכה קראתי למאהבי המה רמוני) שיתי לבך למסלה דרך הלכת אמר ר' אחא הלכתי כתיב ללמדך שכל מקום שגלו ישראל שם גלתה שכינה עמהן (א"ב תרגום כמשפט הבנות כהלכתא בנת ישראל ובל' גמ' אומרים סוגיא תרגום הלך סגי):

צ״אהלך [שטייער] (בעזרא יג) (מנדא בלו והלך פי' מין מס):

צ״בהלכא [היער] באו הנה תרגום אתו הלכא. גושו הנה תרגום איתקריבו הלכא:

צ״גהלולא [הויך צייט] (עירובין נד) חטוף ואישתי דעלמא דאזלינן מניה כהלולא דמי פי' חופה והענין שהיו משוררים בעת החופה הלולים לשבח החתנים וזה פי' ובתולותיו לא הוללו לא הגיעו לחופה לדעת קמחי:

צ״דהלם [צופאססען] (סנהד' כא) ואדוניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך אמר רב יהודה שביקש להולמו ולא הולמתו פי' ביקש שתמלא ראשו חלל העטרה ומתיישב חלל העטרה של מלכות על ראשו ולא הולמתו שזו עדות לבית דוד. (ע"ז מד) אמר רבי יהודה אמר רב עדות היא לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו וכל שאינו ראוי למלכות לא הולמתו (א"ב כאן גרס הראוי למלכות הולמתו ובערך חלם גרס חולמתו):

צ״ההלמה [איין ארט גרינצייג] (ירושלמי דכלאים פ' כרם שחרב) אלו הן מיני דשאים הקינרס ההלמה והדמוע והאטד פי' בל' יוני ורומי מין נטע ועליו נאכלים והם כעלי זית ומן נטע זה עושים גדרים וסייגים לשדות ולכרמים:

צ״והלמי [זאלץ בריה] (שבת קח) אין עושין הילמי בשבת אבל עושה הוא מי מלח אמר רבי יוסי והלא הילמי בין מרובה בין מועט פי' בירושלמי כל שנותנין בתוכה ביצה ושוקעת זו היא מי מלח אינה שוקעת הילמי. וכן פי' בגמ' שלנו תני יהודה בר חביבא אין עושין מי מלח עזין מאי מי מלח עזין אבא ורב יוסף דאמרי תרויהו כל שהביצה צפה בהן וכמה אמר אביי תרי תילתי מילחא ותילתא מיא (עירובין יד) אין הלכה כרבי יוסי לא בהלמי ולא בלחיים (א"ב פי' בל' יוני מורייס בל' רומי):

צ״זהלמן [געליכען פין אייא] (תרומות פ' י') ביצה שנתבשלה בתבלין אסורין אפי' הלמון שלה אסור. (חולין סד בפ' אלו טריפות בגמ' סימני העוף. ע"ז מ) הלבון מבחוץ והלמון מבפנים טהור' הלמון מבחוץ והלבון מבפנים טמא הלמון והלבון מעורבין זה בזה בידוע שהיא ביצת השרץ פי' הלמון הוא הפנימי אדום שבביצה. בריר חלמות תרגום הלבון ביעתא והלמונא (א"ב בנסחאות דידן כתוב חלמון):

צ״חהלין [דיעזע] (תרגום אף אלה לחכמים אף הלין לחכימיא):

צ״טהלני המלכה (סוכה ב):

ק׳הלקט [שיידעוואנד] (שבת קנד) הלקיטי קטנה היתה בין ב' בתים פי' מל' תל המתלקט והוא כמין קיר חוצץ בין שני בתים:

100

ק״אהלקט [קלויבען בייטעל] (שבת קלג) ת"ר מהלקטין את המילה ואם לא הלקט ענוש כרת פי' מלקטין ציצין המעכבין את המילה וזה עיקר. פי' אחר מל' ילקוט שהערלה הי' כמו ילקוט שבתוכו העטרה וצריך לחתוך הילקוט כולו לגלות העטרה ואם לא חתכו כאלו לא מל. רב שרירא ורב האי בני הגאונים פי' מהלקטין עושה אותה כהלקטי כמו הלקטי קטנה היתה בין ב' בתים ופי' כמין זיז יוצא ויש בעיקר העטרה כמו זיז יוצא שעודף על שאר של אמה וכשחותך את הערלה יש שמשתיירין ציצין בעיקר עטרה שכשנוטל אותה עטרה מהלקטת ויוצא אותו הזיז כהילקטי. ואיכא נמי הריני נזיר כמנין הילקטי קיץ (נזיר ח ובתוספות דמעשר ראשון) ר"מ אומר אף הקרקס שעוקציהן קטנים והלקטיהם מרובין פי' תרמליהון מרובין ויש בהן גרגרין הרבה דמדקרי לעוקץ הקצר מעט קרי לתרמיל הארוך מרובה ונראין הדברים שהציצין עצמן נקראים הלקטון ונטילתן אפשר דמקרי הלקוט ודברים אלו מסברא דילן אינון ולא מפי שמועה:

101

ק״בהמס [פערוויהערן]. (תרגום לא תתגודדו לא תהוממון):

102

ק״גהמם [אוים קערין] (תרגום וטאטאתיה במטאטא השמד ואהממינה כמא דמהממין):

103

ק״דהמה [טובען. בעגירדע] (בויקרא רבה אחרי מות בפרשת ויתרון ארץ) אוהב כסף לא ישבע כסף אוהב בממון לא ישבע ממון ומי אוהב בהמון לא תבואה גם זה הבל כל מי שהומה ומהמ' אחר הממון ואין לו קרקע מה הנאה יש לו דאמר שמואל ב"ר תנחום כתיב וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט והם על הארץ יעמודו וכי אין אנו יודעין שעל הארץ יעמודו אלא זה שהיה מפרש בים וטבעה ספינתו בים אם יש לו קרקע קרקע מעמידתו ואם לאו גם זה הבל אוהב תורה לא ישבע תורה כל מי שהומה ומהמ' אחר התור' ואין לו תלמידים מה הנאה יש לו תדע שהרי כל המצות שסיגל משה קבע לו מצוה קבועה לדורות אז יבדיל משה שלש ערים:

104

ק״ההמיה [גערויש] (בסוף מגלת איכה) עלו לרומי ושמעו קול המיה של מדינה (מכות כד) שמעו קול המונה. (ובמגלת איכה) עיר הומי' קרתא מרבבתא:

105

ק״והמיין [גירטעל] (עירובין קד) שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו בהמיינו (סוכה נא) מבלאי מכנסי הכהנים ומהמייניהן היו מפקיעין. ואת האבנט תרגומו וית המיינא ובל' ישמעאל המאין:

106

ק״זהמיונוס [מויל עזעל] (ב"ר פרשת וירא אלהים אל יעקב) אשר מצא את הימים במדבר ר' יהודה ב"ר סימון אמר המיונוס פי' בל' יוני פרד:

107

ק״חהמלטא [טינקע. קיטט] א"ר הונא בי כוי לא הוי חזקה אע"ג דמנח ביה המלטא פי' זו תקרת החלון ויש אומרים חתיכות של קורות במקום הראוי בכותל להכניס בו ראשי הקורות של תקרה וי"א ל' לעז הוא מלטא שעושין מן הסיד להניח הקורה:

108

ק״טהמלתא [אינגבער] (ברכות לו) האי המלתא דאתי דבי הנדואי שריא פי' הוא זנגבילא דינה כדין פילפלי יבישתא ולא כלום וביום הכפורים פטור זנגבילא רטיבא בורא פרי האדמה וביום הכפורים חייב ואם שרה זנגביל במים אין בו משום בישולי עכו"ם:

109

ק״יהמינא [איינע מאס] (תרגום שני) על והשתי' כדת הוו אתיין לון כסא רבא דהוה לכיד ארבעא חמשא המינון והוה מתקרי שמיה פיתקא (בל' יוני ורומי מין מדה חצי ההין פי' המי חצי פי' הינא הין):

110

קי״אהמניא [איינע שטאדט] (קדושין עב) כי הוה קא מנמנם רבי אומר הימוניא איכא דבבל כולה דעמונאי היא. צוה ה' ליעקב סביביו צריו אמר רבי יוחנן כגון הימוניא לפום נהרא פי' שם מקום:

111

קי״בהמוניא [איין צוזאממען קונפט] (בויקרא רבה אל תונו בפרשת מות וחיים) כשהייתם בארצכם לא הייתם עושין המוניאות לעבודה זרה הה"ד וקול המון שליו בה (ובריש מגלת איכה) וכולן עשו לישראל המוניא ועבדו אותן (א"ב פי' בל' יוני הסכמת של רבים ע' ערך אומניא):

112

קי״גהמניכא [האלז שטוק] (בדניאל והמניכא דדהבא פירש ענק):

113

קי״דהמנון [לאב געזאנג] (מדרש תהלים מזמור אשרי האיש) משל לחבורה של זמרין שהית' מבקשת לומר שבחו של מלך הימנון למלך פי' בל' יוני ורומי שיר של שבח:

114

קי״ההמנק [גאבעל, פערמיג] (מציעא כה) הא בסכיני ובהמנק. (סוכה לב) והוא דעביד כי המנק טי' כלי של מתכת הוא שאוכלין בו פרסיים שלא יהו מכניסים ידם לפיהם והיו אוכלין בו בשר וחתיכות. ולעניין לולב שני הוצין העליונין שהן תיומת אם נפרדו זה מזה והמנק הוא כלי שישבו שני ראשים:

115

קי״והמיסו [העלפט] (ב"ר אשר מצא את הימים במדבר) רבנן אמרי המיסו חציו חמור וחציו סוס פי' בל' יוני חצי:

116

קי״זהימיסיון [עדעל שטיין] (שמות רבה פרשת וזה הדבר אשר תעשו להם) נפתלי אכאטיס גד הימיסיון פי' מין אבי טובה:

117

קי״חהמצא [דאס פעט פאן אונטערלייב] (חולין נ) בר הימצא סתים הימצא לא סתים. הי הימצא והי בר הימצא תא שמע דאמר רב נחמן אינהו מיכל אכלי להו לדידן נמי מסתם לא סתי' דאקשתא כולי עלמא לא פליגי דאסיר דאייתרא איכא דאמר וכו' אמר רבי אמי מקמצין פי' דאייתרא שעל יתר של קיבה מפני שהקיבה עומדת כקשת דרוך ויתר שלו מתוח מל' כוננו חצם על יתר ויש חלב על זה ועל זה שעל הקשת דברי הכל אסור אבל שעל היתר בארץ יכראל נוהגין בו היתר ובבבל נוהגין בו איסור וזה החלב דאקשתא קרו ליה הימצא ודאייתרא קרו ליה רבנן בר הימצא וכל החלב שעל יתר הקיבה אמר ליה רבה בר בר חנה לבריה אתה לא תאכל לא בפני ולא שלא בפני (א"ב בנוסחאות דידן כתוב חמצא):

118

קי״טהמיצתא [העמד] (מ"ק כג) רבא נפק בהמיצתא רומיתא סומקתי חדתי כרבי אלעזר בר' שמעון דאמר לא אסרו אלא כלים לבנים בלבד ואלו הן אדומים (א"ב בנוסחאות חמיצתא גרסינן ופי' רש"י חלוק):

119

ק״כהמר [טוישען] (חולין קיב) רבא אכיל ליה וקרי ליה המר בשר פי' תמורא בשר כלומר שני לבשר ויש שגורסין חמר בשר כלומר הרוטב של בשר:

120

קכ״אהמר [פערי] (שם קלד) דורשי חמורות אומרים הזרוע כנגד היד וכן הוא אומר ויקח רומח בידו לחיים כנגד תפלה וכן הוא אומר ויעמד פנחס ויפלל קיבה כמשמעה וכן הוא אומר את האשה אל קובתה (סוטה טו) תניא אמר להן רבן גמליאל סופרין הניחו לי ואדרשנו כמין הומר כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה. (קדישין כב) רבן יוחנן בן זכאי הי' דורש מקרא הזה כמין הומר מה נשתנה אזן מכל איברים שבגוף אמר הקב"ה אזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע לפניהם פי' רב סעדיה יש גורסין חומר ומפרשין להחמיר עליו אבל אנו גורסין הומר בה"א ופי' כמין מעשה שכן קורין המעש' בל' ארמית אי המרא וכי יפגשו זה את זה אומר לחברו מאי אהמרך כלומר מאי אגרך ומאי טובך ומה מעשיך וכן מפורש לענין סוטה כשם שמעשיה מעש' בהמה וכן מפורש לענין נרצע בין בעבור אזנו בין בעבור דלת ומזוזה וכן כיוצא בהן על שם המעש' שלהן שהוא המר והיא המרא. (פ"א הומר והיא מרגלית):

121

קכ״בהמרוד [אויסערוועהלטער] (בבראשית רב' פרש' נד) אנשי דור המבול היו לוקחים ב' נשים א' לפריה ורביה וא' לתשמיש זו של פריה ורביה הית' יושבת כאלמנ' בחייה ושל תשמיש הי' משק' כוס עקרין שלא תלד והית' יושבת לפניו כזונ' הה"ד רועה עקר' לא תלד ואלמנ' לא ייטב תדע לך שהוא כן שהרי המרוד שבהן זה למך לקח לו שתי נשים עדה וצלה עדה דיעדי מינה צלה שתהא יושבת בצלו (א"ב בנוסחאות שלנו כתוב הברור כלומר המובחר):

122

קכ״גהן [לאנגזאם] אתנהל' לאיטי ת"י אדבר להוני. (ובב"ר פרש' עט) ואני אתנהל' לאטי להורי אני מהלך המד"א את מי השילוח ההולכים לאט (ובמגלת איכה ממרום שלח אש בעצמותי. ובויקרא רבה בסוף פרשת אמור אל הכהנים. ובריש פרשת וצדקתך אלהים עד מרום) כיון שלא עשו תשוב' בא לזרקן עליהן ולקעקע ביצתם אמר לו הקב"ה גבריאל להונך להונך יש בהן בני אדם שעושין צדקה אלו עם אלו פי' להונך בנחת:

123

קכ״דהן [צוועגען, ברינגען] פן יבולע למלך תרגום דלמא איתהני למלכא:

124

קכ״ההן [איינס] (בילמדינו הן עם לבדד ישכון) חמר רבי פנחס הכהן בר חמא הן בל' יון אחד אינן מתחשבין עם אומ' אחרת תדע לך שכן הוא חשוב כל האותיות ואת מוצא כולן יש להן זוג וה"א ונו"ן אין להם זוג כמו שכתוב בערך אטבח. (ב"ב קסד) הינא אחת פי' בל' יון קורין לאחת הינא ב' דיו ג' טריאה ד' טיטרא ה' פינטי וכן פינה בלשון יון גוניאה וכשרוצה לומר בית זה ג' פנות ויאמר טריאגונו פי' שלש טריאה פינה גון וכן כולם:

125

קכ״והן [דער] בלשון תלמוד פי' זה הני אלו וכן הנהו:

126

קכ״זהנון [זיא] תרגום הן כמו אנון ובלשון נקבה הינין כמו אינין:

127

קכ״חהנראה [נאטצען. פארטהייל] הנאתו וביעורו באין כאחת (סוכה מ) פי' דרך האכילה ללעוס ולבער המאכל וכיון שמגיע בחניכתו נהנה חכו מן המאכל ונתבער הפרי כאחת לאפוקי משרה וכביס' כגון פירות שמלבנין ומכבסין בהן משרה ששורין בו הפשתן וכביסה שאחר ביעורן מתכבסין ומתלבנין ונמצא הנאתן אחר ביעורן ואסור וכן העצים (א"ב תרגום לא יועילו לא יהנון):

128

קכ״טהנדא [וויקט איינע פרוכט]. (בכורות לז) מאי כרשינא אמר רב משרשיא הנדא פי' בלשונם היו קורין לכרשינין הנדא ובלע"ז ביצ"י:

129

ק״להנדבי [איינע ארט קרויט] (פסחים לט) עולשין הנדבי פירוש בלשון ישמעאל הינדיבא ובלעז סינצונ"י:

130

קל״אהנדז [געאמטריא] (גיטין ס) מהו דתימא מצי א"ל סכר מסכר ואשקי בהנדזא קא מ"ל פירוש סתום בורך ואשקי בהנדזא בשוה בדוולא אתה כמו אני (ב"ב פט) ובאתרא דלא חתמי נמי לא אמרן אלא באתרא דלא מהנדזי אבל באתרא דמהנדזי כמה דלא מהנדזי לא שקיל פי' שמשוין המדה ומודדין ועל זה נקרא ספר הנדזא ששם מכוין כל דבר והישמעאלים למי שמשוה מעשיו ומפלס דרכיו קורין לו פלוני מהנדס ז' וס' אחד הן כמו יעלוז יעלוס פי' אחר מהנדזי משערין:

131

קל״בהנדוי [אינדיע] (ברכות לז) האי המלתא דאתאי מבי הנדויי (בב"ב עד) רב יהודה הנדואה משתעי. (ע"ז טז) אמר רב זביד בפרזלא הנדואה וישכנו מחוילה (תרגום ירושלמי) מן הנדויין:

132

קל״גהנדוין [אינדעשעס קלייד] (יומא לד) ובין הערבים הנדוין של ת"ת זוז פי' לשון מלבוש בלשון יון (א"ב פי' בלשון רומי מין מלבוש שלובשים על החלוק ויותר נכון נ"ל לפרש מלבוש עשוי בארץ הנדיא וכן בשחר היה לובש פלוסין מלבוש עשוי בפלוסין עיר מצרים):

133

קל״דהנדיוסין [ווידערזאכע שטרייטענדע] (מדרש תהלי' מזמור שמעה ה' צדק) בנוהג שבעולם שני הנדיוסין רצין בהפרכוס מי שנוטל ובא הוא נוצח פי' בל' יוני בעלי ריב:

134

קל״ההנדק [קיכען] (ברכות לה) נהמא דהנדקא פירשתי בערך טרייתא:

135

קל״והנדיקי מהודו ועד כוש תרגום מהנדיקי ועד כוש ס"א חוילה ת"י הנדיקי:

136

קל״זהנדיקיקי [דרייא בלאט] כבר פירשתי בערך גדגדניות:

137

קל״חהנה [זיהע] שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער (זבחים נד) הנה שמענוה באכרתה זה ספר יהושע דקאתי משבט אפרים מצאנוה בשדי יער זה בנימין דכתיב ביה זאב יטרף פי' בכל השבטים כתיב ועלה הגבול ותאר הגבול ובשבט בנימין ועלה הגבול כתיב ותאר הגבול לא כתיב וכתיב וקמת ועלית אל המקום מלמד שב"ה גבוה מכל הארצות הלכך מספר יהושע למדנו לבנות בית המקדש בארץ בנימין שהוא זאב שדה יער:

138

קל״טהני [נאהמע איינע שטאדט] (ב"מ עב) הא חיטי בהיני והא חיטי בשילי דאי זבני ופרעי (שמות של מקומות הם):

139

ק״מהנביה [שאדען] (ירושלמי דברכות) פ' בתרא פירוש מה הנכיה פי' בלשון יוני נזק:

140

קמ״אהנמא [דעקין] (כתובות טו ובב"ב צב) שיצאת בהינומא וראשה פרוע פי' ר"ח הינומא ל' יון הוא תורה כלומר חוק הבתולות גמ'. מאי הינומא תנורא דאסא ור' יוחנן אמר קרייתא דמנמנמא בה כלתא (א"ב מדברי רבינו חננאל נלמוד לבאר המלות שהן נכריות אף כי הפירוש נוטה קצת מדברי הגמ' לא לחלוק עליהם כי אם להוציא לאור עיקר המלה ונראה לי שפירוש הינומא בלשון יוני מסוה נתון מן הפנים ומכסה העינים וכן נהגו הבתולות לצאת בו):

141

קמ״בהנפק [בעשטעטיגונג] (בבא מציעא ז) אפי' כתוב בו הנפק ומפרש ומאי ניהו דמקויים והיינו אשרתא דדייני ולמה נקרא הנפק שכתוב בו שטרא דנן נפק לקדמנא ואשרונוהי וקיימנוהי (א"ב פי' הנפק בלשון יוני מליץ ומשתדל בדברי איש אחר ופקיד עליהם ובשטרי הנפק משתדל בית דין לקיים החוב למלוה ופי' אשרתא בלשון רומי דבר מקויים):

142

קמ״גהנץ [איינע מינצע] שני הניצין להדרס מטבעות הן:

143

קמ״דהנקי [לעער] (קדושין סא במשנה דתנאי כפול) א"ר תנחום הנקי כתיב פי' הנקי רוחך מגופך וישאר הגוף נקי בלא נפש וכיון שיש לדרשו לרעה הרי בפסוק עצמו כתוב קללה ואינה קללה הבאה מחמת ברכה פי' אחר והכי משמע לרבי מאיר דבעי תנאי כפול אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי ומשמע הנקי עם פסוק של אחריו והכי הוא הנקי ואת כי שטית חחת אישך וכי נטמאת ושקול הוא במקראות שאין להם הכרע שאת מחר משוקדים ארור וקם פי' הנקי כמו ונקתה לארץ תשב וכמו יצא פלוני נקי מנכסיו וכן נקי כפים כפיו נקיות בלא חטא וכן נקיון שינים:

144

קמ״ההנתובין [באלקין] תרגו' גבים ויספון את הבית גבים:

145

קמ״והסס [איבערלייגען] (שבת קמז) אביי הוה קאים קמיה דרב יוסף א"ל הב לי כומתאי חזא דאיכא עלא עילוה והוה קא מהסס למיתבה ליה א"ל נפוץ שדי אנן לא קפדינן מידי (כתובות כ) לסוף אידכר רב אשי ואסהיד ליה חזייה לרב כהנא דקא מהסס א"ל מי סברת עליך קא סמיכנא אנא דרמאי אנפשאי ואידכרי. (בב"מ) א"ל זיל שקול לנפשך חזייה דהוה קא מהסס אמר ליה זיל פלוג ליה לחייא ברי פי' מדקדק על עצמו מליגע בו שמתיירא מן העון (חולין ע) שמעיה דרבי חנינא הוה קאים קמיה דר' חנינא א"ל קמיץ והב לי דאיכול חזייה דהוה קא מהסס א"ל בבלאה את גום שדי פי' כיון שאת מתיירא מן העבירה חתוך זה החלב דאייתרא והשליכה (א"ב חסם כתוב בנוסחאות דידן ושם הביא בעל הערוך קצת מימרות אלו):

146

קמ״זהסת [בעשוועהרונג. שוואר] (בבא מציעא ה) השתא נמי ניחייביה מדרב נחמן דתנן (שבועות נו) וא"ר נחמן משביעין אותו שבועת היסת פי' גאון לשון כבידות שהיסת כבדות שהכבידו עליו לישבע ופי' עוד מה בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן ואי זו שבועה דאורייתא שבועת השומרין ובעדות עד אחד ובהודאה במקצת הטענה ושבועת היסת אנו מחייבין על כל טענות ממון אף ע"פ שאין בה אחת מכל אלו כדרב נחמן והיכא דמחוייב שבועה דאורייתא נותנין ספר תורה בידו בשעה שנשבע דאמר לאנקוטי חפצא בידיה. ואמר נמי שבועת עם הארץ מעומד תלמיד חכם מיושב ואם היה חכם אינו נשבע ואינו מקבל חרם ות"ת מיושב בספר תורה תלמיד חכם לכתחילה בתפילין וכן המנהג עדיין בתלמיד חכם כשמשביעין אותו חולץ את תפיליו ואוחזן בידו תחת ספר תורה ומביאין מטה שנושאין עליה מתים ומניחין אותו באמצע ונודות נפוחים שמבקעין אותן או מתירין אותן בשעת השבועה כדי שתצא הרוח ונרות דולקין שמכבין אותן בשעת השבועה ואפר מקלה מפוזר ושקים מוטלין באמצע ועומד שליח בית דין בפני הנשבע וסודר הטענה והכפירה ואומר לנשבע אתה פלוני בן פלוני אם יש עליך כלום לפלוני זה מכל הטענה שטען עליך בשמתא דישראל ליהוי ההוא גברא בחרם בית דין העליון וחרם בית דין התחתון וכל דברים האלה ותוקעין בשופר עם האלם והוא עונה אמן ומקבל על עצמו כי על דעת בית דין נשבע ולא על דעתו ועל דברים שבלב בית דין ולא על דברים שבלבו ואע"פ שאנו אומרים לעניין שבועת הדיינין היכי משבעינן ליה א"ר יהודה בשבועה האמורה בתורה ואשביעך בה' אלהי השמים הא אקשינן כמאן כרבי חנינא בר אידי דאמר עד דאידכר שם המיוחד ופרקינן אפילו תימא רבנן לאנקוטי חפצא בידים וגם מאז כן כתיב כי יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלותו וגו'. ושבועת היסת כן סדורה מוציאין ספר תורה לבית דין ומניחין על גבי הכסא כמנהג או שנושאו שליח בית דין בידו וסודר את הטענות ואומר אם יש לפלוני על פלוני זה כלום מן הטענה הזאת בשמתא דישראל להוי ושאר כל האל' והוא אומר אמן ומקבל המושב' על עצמו כי שבועתו על דעת בית דין ובזו ובזו אנו מוכיחין אותו טרם ישבע כדרך ששנו חכמים אומר' לו הוי יודע שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה לא תשא וכל דברי המשנה (המפורשים בגמרא דשבועות הדיינין) ועוד דברים אחרים מוסיפין כל אחד כפי חכמתו וכפי צורך השעה וכשם שמוכיחין את הנשבעין כך מוכיחין את המשביע שאם הוא מתאנה בטענתו כדי לפגום את בעל דינו האלם חוזרת עליו כדכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם אינה יוצ' מכלל שניהן על הנשבע אם הוא נשבע לשקר ועל המשביע אם הוא טוען שוא וקורין זה הפסוק הוצאתיה נאום ה' ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ואח"כ שואלין המשביע התשבי' אותו ואם אמר הין שואלין הנשבע התשב' כמו שאמרו חכמים אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד אמר הריני נשבע העומדין שם אומרים זה לזה סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה כלומר אחד מהן רשע או זה טוען לשוא או זה כופר באמת. ובזמן שמשביעין את האשה מצניעין אותה לפי כבודה ואין מבזין אותה בקהל כי דבר זה לא נתן אלא לענין סוטה דתנן כל הרוצה לראות יבא ויראה דכתיב ונוסרו כל הנשים וגו' ואומר לכן כה אמר ה' אלהי' העלה עליהן קהל ונתון אתהן לזעוה ולבוז אבל בשבועות ממון מצניעין אותה:

147

קמ״חהפג [שפאצירען געהן] (משנת דיומא פרק קמא) עמוד והפג אחת על הרצפה (פי' בלשון יוני לך וטייל):

148

קמ״טהפיא [בונדעל] (סוכה לב) א"ר פפא נפרצו דעביד כי הפיא פי' ההוצין שבשדרה נקרא הפיא (בב"ק צו) א"ר האי מאן דגזל לוליבא ועבדיה הוצי קני מאי טעמא מעיקרא לוליבא והשתא הוצי הוצי ועבדינהו הפיא קני מעיקרא הוציא והשתא הפיא הפיא ועבדינהו שישור' לא קני מ"ט דהדר סתר לי' והוי הפיא והוא כעין שבירה מעין פרצה נפרדו עליו כשר שנתפרדו ההוצין כעין פתיחת החריות ולא ניתק אחד מחברו כשר כדתנן אם היה פרוד יכפתנו מכלל שהפרוד כעין פתיחה בהוצין. פי' אחר גזל לוליבא ועבדיה הוצי שנטל עליו עלה עלה בלבד גזל הוצי ועבדיה הפיא שחילק את העלין וקרען ועשאן לטאט הבית שישירא חבל קטן. (א"ה נ"ד חופיא):

149

ק״נהפיא [שוים] (חולין קה) אמר אביי מריש הוה אמינ' האי דלא שתי הופיא משום מאיסותא אמר לי מר משום דקשה לברסם פי' בל' חכמים רתיחה ובל' המקרא קצף כדכתיב כקצף על פרי מים:

150

קנ״אהפך [אומקערין] (יבמות לה) אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר פירוש בסוף תשמיש לאלתר מתהפכת כדי שיצא הזרע מרחמה ולא תתעבר:

151

קנ״בהפצי [גאל עפפעל] (חולין נב) כל מיני קטניות לא חיישינן לבד מחמצי והפצי. פי' הפצי עפצים חמצי אפונים (א"ב אם הפצי מין קטניות לא יתכן שיהיו עפצים כי אינם מאכל ולא קטניות ולדעת רש"י הפצי הם מין קטניות אינו חלק ואינו עגול ויש לו עוקץ הוא המין המובחר מכל הקטניות ואם אינם בכלל קטניות כפי דעתא קמא דתוס' אתיא שפיר פי' הערוך אבל לא גרסתו כי אם גירסא של נסחאות שלנו חמצי אין בו משום רסוק אברים הפצי יש בו משום רסוק איברים ובנוסחאות שלנו כתוב חפצי):

152

קנ״גהפרכוס [איין ריטטער] (שמות רבה פרשת ויהי בחצי הליל אלא אתה בא אצלי ושר צבא הזה שעומד עמך וזה הפרכוס שלך פי' בלשון יוני שר הפרשים אך אפרכוס הוא שר מדינה ע"ש. ופעמים יתחלפו שמות אלו:

153

קנ״דהפתק עיין ערך אפתק:

154

קנ״ההץ [צווייגען. בלאט] (שבת קמ) א"ר חסדא האי הוצא דירקא אי חזי למאכל בהמה שרי לטלטוליה (יומא עח) אביי נפיק בדהוצי פי' סנדל העשוי מעלין של לולב. (סוכה לב) אמר רבא האי לוליבא דסליק מחד הוצא כבעל מום הוא ופסול. (ב"ק צג) מנא הא מלתא דאמרי אינשי בהדי הוצא לקי כרבא דכתיב למה תריבו אלי כולכם וגו'. (נדרים מט) ר' יהודה ורבי יוסי חד אכיל דיסא באצבעתיה וחד אכיל בהוצא א"ל דאכיל באצבעתיה להאי דאכיל בהוצא עד מתי אתה מאכילני רוקך א"ל דאכיל בהוצי לדאכיל באצבעתי' עד מתי אתה מאכילני צואתך. (נדרים מט) פרטיה נואף להוצא וערק (שם צא) בהוצא ודפנא (מ"ק י בב"ב ד) וכבר פירשנו בערך דפן (שבת עו) הוצא חציצה פי' הוצין של דקל שעושין ממנה מחיצה. (ב"ב סט) קני לך דקלין ותאלין הוצין וציצין:

155

קנ״והר [בארג] (חגיגה י) הלכות שבת חגיגות ומעילות כהררין התלויין בשערה פי' החופר גומא ואיך כוונתו לגומא אלא ליטול עפר ולכסות הצואה וכיוצא בה פטור עליה שנמצא מקלקל גבי הגומא ותנן כל המקלקלין פטורין והן כמו הרין התלויין בחוט השערה שאין כח בשער להחזיק ההר אלא נראה כתלוי ועומד באויר כך כל הלכות אלו דמדאורייתא כל מלאכה אסורה ובאה ההלכה ופירשה מלאכת מחשבת אינו חייב במלאכה עד שיתכוין לעשות ותהיה מלאכה. (מדות פ' שני) הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה (ובריש כלים) הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם פי' הר שהבית בנוי עליו ארכו חמש מאות אמה ורחבו חמש מאות ומסובב חומה בלא קורות. (ובמדות פרק שני) שהכהן השורף את הפרה עומד בהר המשחה ומתכוין ורואה פתחו של היכל בשעת הזיית הדם פי' הר המשחה הוא הר הזיתים (תמיד ל) אמר ר' אלעזר בן דגלי עזים הוו לאבא בהרי מכוור והיו מתעטשות מריח הקטורת (סנהדרין פא) אל ההרים לא אכל שלא אכל בזכות אבותיו ועיניו לא נשא אל גילולי בית ישראל שלא הלך בקומה זקופה ואת אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות חברו ואל אשה נדה לא קרב שלא נהנה מקופה של צדקה. (בב"ר פ' יב) אלה תולדות השמים אמר ר' יודן הרים הגבוהים ליעלים היעלים אין כתיב כאן אלא ליעלים הרים גבוהים למה נבראו בשביל יעלים אילה זו תשה והיא מתיראה מן החיה בשעה שמבקשת לשתות הקב"ה מכניס בה רוח חזזית ומקרקשת בקרניה וחיה שומעת ובורחת סלעים מחסה לשפנים הדין טפזא מגין תחות שקפא מפני העוף בשעת שהוא פורח שלא יאכלנו ומה בשביל דבר טמא ברא הקב"ה את עולמו בשביל זכות אברהם אע"ה כמה וכמה (ובילמדנו ומקנה רב היה לבני גד) מהו כי לא ממוצא וממערב לא ממה שאדם עמל ויגע ועושה סחורה הוא נעשה עשיר אפילו הוא יוצא והולך בשיירה ואפילו פורש כל המערב ואפילו הוא מחזר כל המדברות וכל ההרים אינו נעשה עשיר שנאמר כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים וכל הרים טורים חוץ מזה שהוא רוממות אין אדם מתרומם מן הדברים הללו מה הקב"ה עושה נוטל ממונו של זה ונותן לזה שנא' כיהשם שופט זה ישפיל וזה ירים למה נקרא שמם נכסים שנכנסים מזה ונגלין לזה וכן חנה אמרה ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם מהו משפיל אף מרומם אלא באף שהות מביא על זה מרומם את זה:

156

קנ״זהר [שוואנגער ווערען] (נדה לח) והאמר שמואל אין אשה מתעברת אלא לרע"א או לרע"ב או לרע"ג יום דכתיב ויתן ה' לה הריון בגי' רע"א הוו:

157

קנ״חהרג [טעטטען] (נדרים מא ובב"ק קיג) נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין שהיא ארומה אע"פ שאינה תרומה וכו'. (כריתות כד) כגון שבא הרוג ברגליו פי' אותו האיש שמעידין עליו שנהרג בא הוא בעצמו ברגליו דליכא לספוקי שנהרג. (פסחים נ) ושמעתי שהיו אומרים הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן וכו' עד שני אחין דלוד פי' נמצאת בת קיסר הרוגה ובקשו להרוג כל היהודים בשבילה ואמרו הם אנו הרגנום כדי להציל כל ישראל ונתרצו הם והם שמעיה ואחיו שנהרגו בי"ב באדר כדמפורש (תענית יח) טריינוס גופיה בטולי בטלוה הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיו וכ"ה (בב"ב י):

158

קנ״טהרגז [אונטער לייב] (בכורות ח) רבי עקיבא אמר מושיבו על הרגיזו וממעך פירוש מושיבו על אליתו וזהו אכוזו שכתוב בכיצד מעברין (א"ב פי' בלשון יוני הורכוז פי הטבעת):

159

ק״סהרגינין [פלאנצין ארט] והרדפנין. (פסחים נג) (א"ב פי' בלשוו יוני ורומי עשב חם ויבש במעלה שלישית והוא כמו אזוב וטעמו חד):

160

קס״אהרדי [לאטטען] (ב"ב ו) אחזיק להורדי אחזיק לכשורי פי' אחזיק להורדי שהן קנים במקום הראויין לקורות אחזיק לכשורי ואין חברו יכול למונעו מלתת שם כשורי:

161

קס״בהורדולוס [איין ארט אורגיל] (ערכין י) מאי הורדולוס אמר אביי טבלא גורגנא מפני שקולה עב ומערבב את הנעימה. (ירושלמי בסוכה) עוגב זה ארדבלס. (ובב"ר פ' כד) אבי כל תופש כנור ועוגב ערדבלין וכרבלין (ובפ' נ"א ויהי כמצחק בעיני חתניו) ערדבלין וכרבלין במדינה ומדינה נהפכה (א"ב פירוש הורדוליס בלשון יוני מין עוגב ואולי יש טעות בגרסאות אשר בהם קדם אות רי"ש לאות דל"ת או בלשון תלמוד הוחלפו האותיות וכן היה במלות ספסל קלוסקא ואחרות ופי' כרבלוס בלשון יוני עוגב ידים וטעם הדרבליס עוגב של מים והיה כלי נגון ידוע אצלם ותופשי כלים אלו נקראים הדורלין וכרבלין):

162

קס״גהרדוס [נאהמע איינער קעניג] (סנהדרין סו) מעשה הרדוס ולאו כלום הוא פי' שבא על נערה לאחר מיתה כדמפורש (בב"ב ג) לישנא אחרינא מעש' חדודים פי' דרך איברים בחור שבין אצילי ידיה:

163

קס״דהרדפה [פערפאלגען] (מ"ק טו) מאי לשרשי א"ר חייא בר ר' אבין וא"ר יהודה הרדפה מאי הרדפה אמר שמואל מנדין לאלתר וכו':

164

קס״ההרדפני [לארבעער] (חולין נח) אחוזת דם והמעושנת ושאכלה הרדפני. (פסחים לט) בגמ' ואלו ירקות מה מצה גידולי קרקע אף מרור גדולי קרקע ואימא הרדוף כמצה מה מצה מין זרעים אף מרור מין זרעים. (סוכה לב) ואימא הרדוף אמר אביי דרכי' דרכי נועם. (ובילמדנו) ויורהו ה' עץ ר' נתן אומר הרדפני מר היה פי' אילן הגדל על שפת הנהר ועושה פרחין דומין לשושנים והן מרין ביותר והוא סם המות של בהמה וי"א סנגי"גו בל' לע"ז שמו (א"ב פי' הרדפני בל' יוני ורומי מין אילן אשר פרח שלו כמו ורד הנקרא בל' יון רודון ועלים שלו כמו עלי דפני והוא סם המות לבהמות ויש מהרופאים שכתבו שיזיק גם לאדם ואחרים כתבו שיועיל למי שנשכו נחש):

165

קס״והרהן [פפענדען] (כתובות צו) מתיב רבא מהא דתנן (עדיות ו) העיד רבי יוסי ורבי זכרי' בן הקצב על תינוקת שהורהנה באשקלון. (פסחים נא) הכא במאי עסקינן שהורהינו אצלו. פי' הניחו ברשות גוי. משכון בל' ישמעאל רהן:

166

קס״זהרהן [אורינגעשיהר] (ב"ר פרש' מ) מקדם לבית אל לשעבר נקראת בית אל ועכשיו נקראת בית און א"ר אלעזר לא זכה להקרות בן העמל הרי הוא נקרא בן העמד א"ר יצחק בר נחמני תמן קרינן לפועל' טבא עמלא ולהרהון של מימי רגלים עמדא (א"ב פי' בל' יוני עביט של מי רגלים וגם שמו בל' יוני נקרא עמידה):

167

קס״חהרהר [דענקען] (בפ"ב דזבין) בז' דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה במאכל במשתה במשא בקפיצה בחולי ובמראה ובהרהור פי' במראה שמא ראית בריה יפה בהרהור שמא הרהרת בלבך כלום במשא שמא סבלת כלום דבר כבד שמא נגעת חולה (א"ב תרגום אחרי לבבכם בתר הרהור לבכון):

168

קס״טהרזפא [פיינענס צין] (פסחים לט) ואימא הרזיפה כמצה מה מנה שנקח בכסף מעשר שני: (פי' הוא ארזפתא ושמו בלע"ז פי"לטרו):

169

ק״עהרזק [פערשליסען] (נדרים צא) ההוא גברא דהוה קא מהרזק בביתא הוא ואיתתיה (ב"ק פה) דהרזקיה באדרונא ובטליה פי' כלאו בחדר:

170

קע״אהרזק [טיהר] (מנחות לג) אמר רחבא אמר רב יהודה בי הרזיקי חייב בשתי מזוזות מאי בי הרזיקי אמר רב פפא סבא משמיה דרב בית שער הפתוח לחצר ובתים פתוחים לבית שער:

171

קע״בהרי [שאדען, פערלוסט] (ב"ק ב) לא הרי השור כהרי המבעה פי' בל' יוני נזק:

172

קע״גהרי [זיהא דא] (נדרים ב) הרי זה נדר בקרבן פי' הנה כמו ארו והרי מלה מורכבת הרי אני (משנת נזיר פרק מי שאמר הריני נזיר):

173

קע״דהרך [קרעמער] (פסחים קיו) כך היו תגרי הרך שבירושלים אומרים בואו וקחו לכם תבלין למצוה (א"ב חרך כתוב בנוסחאות ופי' רש"י חנונים היושבים אצל חלונותיהם):

174

קע״ההרמיז [מערקאר אין אבגאט] (סנהד' לט סוף פרק רביעי) אמר ליה ההיא אמגושא לאמימר מפלגך לעילא דהורמיז פי' הורמיז ברא הפה המכניס הטעמים היפים והמשקין הנקיים וכיוצא בהן ואהורמיז ברא למטה הנקבין שמשמשין הרעי והשתן וכיוצא בהן:

175

קע״והרמיז [אין גייסטער] (ב"ב עג) אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי הורמיז בר ליליתא פי' שידה (א"ב פי' בל' יוני שם אליל ואמרו שהיא בעל כנפים ושליח של האליל הגדול):

176

קע״זהרמיז [נאהמען איינער ריכטער] (גיטין יא) אביי אמר כגון הורמיז ואבא דיינא בר שבתי פי' שמות מובהקין אנשים חשובין ידועים שמתרחקין מדבר שקר ומקבלת שוחד כגון פלוני ופלוני שהיו באותו הזמן ודוקא בערכאות שהוא מושב קבוע לדון לשרים ולשופטים:

177

קע״חהרמך הנהו בני הרמך כבר פירשנו בערך בר שניא:

178

קע״טהרמן [ערלובניס] (מציעא פד) אמר ליה מאי אעביד הרמנא דמלכא אנא (גיטין נז) גחון שקליה כי היכי דלימרו קבל עליה הרמנא דמלכותא. (חולין נז) ודלמא מלכא הוה בהדייהו ומהרמנא דמלכא עביד (תמורה ב) היינו טעמא דלקי דעבר על הרמנא דמלכא פי' צואת המלך. ויצא השטן מאת פני ה' תרגום ונפק שטנא בהרמנא מן קדם ה' (א"ב גם כל מלות שהביא בעל הערוך בערך קהרמנא בנוסחאות שלנו גרסינן הרמנא):

179

ק״פהרמן [איין לאנד] מני ואשכנז תרגום הרמינו והדייב. והושלכתנה ההרמונה תרגום ויגלון יתכון להלא מן טורי הורמיני. (ובסוף מיכה) ולמני מצור ועד נהר תרגום ודמן הורמיני רבתא וקרוי ציירא ועד פרת:

180

קפ״אהרנוגא [איין ארט גראז] (שבת קי) בגמרא ניתי הרנוגא דהיגתא רומייתא פי' מה שגדל סביב הסנה. היגתא כמו היזמי והיגי (א"ב פי' בל' יוני ורומי מין עשב אשר סביבותיה חוחים ובראש שרביטים ראשים מלאים קוצים ושרשו נודף בריח טוב והוא חם מעט אך יבש במעלה שלישית):

181

קפ״בהרגוגא [איין ארט היישעריק] (חולין סב) ח' ספיקות הן הובא סיגא והרנגול והרנוגא וכו' (א"ב בנוסחאות גרסינן חוכא הוגא סוגא והרנוגא תושלמי ומרדא ובערך תלשמי יש גרסא אחרת ובערך חובם עוד גרסא אחרת עיין שם):

182

קפ״גהרני [איין רויז וואס אין דער פריא ווערט זיא גיעפנט אין בייא נאכט צוזאממען גיצוגין] (שבת לה) אי נמי הרני פי' עשב הוא ועלה שלו עגול ומצד אחד הוא פתוח ובלילה כפופה בקרקע וכשחמ' זורחת היא עומדת ופתחה למולה וכשחמ' מסבבת פניה למולה היא מתעגלת עמה עד ששוקעת החמה ואותה החריץ שהוא פתוח כנגד החמה לעולם וכשחמ' שוקעת היא נכפפת בקרקע ובלע"ז שמה מל"בא. ויש שגורסין ארוני פי' ירקות שדה הן בבקר מתפתחין ומתפשטין ובבין השמשות מתכווצין ונראין כסתומין (א"ב בנוסחאות דידן כתיב אדני):

183

קפ״דהרסנא [באק פיש] (ביצה יו ע"ז לח) ואי עבדינהו גוי כסא דהרסנא אסירי פי' מביאין דגים קטנים משוחים וקמח וחומץ ומבשלין אותן ואי עבדינהו גוי כסא דהרסנא אסירי פשיטא מהו דתימא גילדני עיקר קמ"ל קמחא וחלא עיקר פי' זה בתשובות שאלות בסוף תרומות:

184

קפ״ההרפתקי [צואייגניס] (ר"ה י) כל הני הרפתקי דעדו עלה אימת. איתדון (קדושין לג) כמה הרפתקי עדו עלייהו דהני פי' זמנים רעים. נכון למועדי רגל תרגום מכוון להרפתקי. תשימון קנצי למלין תרגום תשוון הרפתקי:

185

קפ״והרק [פערטרעהטער] (כתובות סא) ותימא ליה הא עיילת לך איתתא בהריקאי. הבו לי גברא דדלי בהריקאי ואידון לכו דינא פי' אדם שעומד ומשמש במקומי (א"ב בנוסחאו' דידן גרסי' חריקאי):

186

קפ״זהריקה (נדרים י) כנויי כנויים דחרם הרקיא הרכיא הרפיא (א"ה בגמרא שלנו חרקים חרכים חרפים):

187

קפ״חהרת [געבער מוטער] (ברכות מד נז ע"ז כט) ת"ר ששה דברים מרפאין החולה מחוליו ורפואתן רפואה ואלו הן כרוב ותרדין ומי סיסין יבשה וקיבה והרת ויותרת הכבד פי' הרת הרחם של אשה או של תרנגולין תרדין בליטי"ש סיסין פולין (א"ב ע' ערך רת):

188

קפ״טהשני [בונדעל] (סוכה יב) אמר רבה בב"ח אמר רבי יוחנן סיככה באניצי פשתן פסולה בהוצני פשתן וכו' פי' לאחר שדקקו הפשתן ונפצוהו ונשר הפסולת כבר נגמר מלאכתן וכבגד חשוב ופסול לסיכוך היצני הוא שעקור מן השדה ואינו שרוי במים ולא דייק ולא נפיץ והרי הוא כהוצין וכמו שסיכך בעץ דמי וכשר הושני פשתן קא מבעיא לי' וכו':

189

ק״צהשענא [וויידע, ווערבענע] (סוכה לו) אמר להו רבא להנהו דגדלי הושעני דבי ריש גלותא כי גדלותו הושעני עבידו להו בית יד. לא לידוץ איניש לוליבא בהושענא פירוש לא יכניס אדם לולב בערבה לאחר שאגד ערב' והדס דלמא בהדי דדחיק לי' נקלין עליו ועבדי חציצה אלא כי אגיד לערבה והדס אגיד נמי לולב. לא ליגוז איניש לוליבא בהושענא פי' אם ארוך הלולב ביותר לא יגוז אותו למטה לאחר שנאגד בערבה:

190

קצ״אהשתא [יעצט] (תרגום מעתה ועד עולם מהשתא ועד עלמא):

191

קצ״בהתליטוס ס"א איתליטיס כבר פירשנו במקומו

192

קצ״גנשלם אות ההא

193