ספר הערוך, אות הו"וSefer HeArukh, Letter Vav

א׳אות הויו

ב׳ואלי [ריכטיג. אין שטאנד איז] (נדרים ח) ש"מ לא ואלי למישרא נדרא באתרא דרביה פי' לא ארוך (א"ב פי' בלשון רומי מי שיכול ויש בידו לעשות דבר מה):

ג׳ואני [איינע גרויסע זעע] (קידושין עב) עד היכן היא בבל רב אמר עד נהר גנזק ושמואל אמר עד נהר ואני. (בב"ר פרש' יו) אמר ליה עברת נהר ואלי (א"ב בנוסחאות דידן כתוב נהר בנה):

ד׳וה [איין טרוריגגעשרייא] (במגלת איכה היו צריה לראש) עמד ושרף את האוצרות שמע רבן יוחנן בן זכאי אמר ווי אמר ליה למה אמרת ווי אמר ליה וה אמרית בין ווי לוה נמלט רבן יוחנן פי' ווי לשון צער וה ל' שמחה (בפסיקתא דעשר תעשר ובילמדנו בסוף פ' בראשית) ויעלני מבור שאון מטיט היון ממקום שהן אומרים ווי וה כשהן משליכין אותן באש הן אומרים ווי וכשהן משליכין אותן לשלג הן אומרים (מ"ק כח) נשי דשכנציב אמרן ווי לאזלא וויא לחבילא פי' כשהיה נפטר אדם בלא זרע מקוננות אוי לחבל דלא שבק זרעא. פי' אחר נשי דשכנציב היו חכמות והיו מענות ואומרות אוי להולך כדכתיב כי הולך האדם אל בית עולמו ואוי למי שהוא ממושכן ונתבע לשלם הפקדון שאצלו כלומר האדם מתמשכן לשלם רוחו שהיא אצלו בפקדון לבעלה פי' חבלא משכון כמו אם חבול תחבול (א"ב פי' וה בלשון רומי האח לשון שמחה פירוש ווי בלשון יוני ורומי אוי אבוי לשון צעקה תרגום אוי לך מואב ווי לכון מואבאי):

ה׳וו [דער זעקסטער בוכשטאב, האקען] (קדושין סו) לכן אמור הננו נותן לו את בריתי שלום ו' דשלום קטיעה ללמדך שאין הברית לכהן אלא כשהוא שלם בלא מום אבל אם חסר פסול. וו (נזיר יא) תנא משום רבי יוסי בן חוני מפני מה נקוד עלו' שבובקומה של בכירה לומר שבשכבה לא ידע ובקומה ידע מאי הוה ליה למעבד מה דהוה הוה נפקא מינה דלפניא אחרינא לא איבעי ליה למשתי חמרא. (ובילמדנו אתה עובר היום) ותהרין שתי בנות לוט מאביהן מאי מאביהן אלא שמאביהן היה הדבר ראה מה כתיב ולא ידע בשכב' ובקומ' ובקומ' נקוד למה שהיה שכור מאמש אבל בלילה פג יינו והרגיש בה לפיכך ובקומה נקוד מפני כך הוא מתפרסם בכל שבת הרי הוא חייב לעצמו בוא וראה אע"פ שעשה מה שאפשר וכו'. וו (חולין יו) א"ל ו' דכתיבא אאופתא קאמר פירש אופת' עיקר חריות של דקל מתקרע מעט מעט קרעים ארוכין וכשכותב עליהן ו' נכנס בתוך הקרע ואינו ניכר מקומו והכי קאמר כלומר אין מדבריו כלום. פי' אחר סדקין נראין כמין ו' והן אינן ווין ואין בהן ממש:

ו׳וטיב [שאהמליכעס גליד] (שבועות יח) נועץ עשר אצבעות בקרקע עד שימות וטיב פי' בלעז כן שם האבר להפך:

ז׳ויל [פאהר האנג] (ב"ב סז) המוכר את המרחץ לא מכר את הוילאו'. (פ' כ"ד דכלים) ג' תריסין ג' סדינין הן העשוי לשכיבה טמא מדרס לוילון טמא מת של מצודות טהור מכלום. (פ' י"א בנגעים) כל הראוי ליטמא טמא מת אע"פ שאינו ראוי ליטמא מדרס מיטמא בנגעים כגון קלע של ספינ' וילון ושביס של שבכה. (שבת קלח) וילון מותר לנטותו ומותר לפרקו. (ביצ' יד) מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו. קלעים לחצ' תרגומו וילון לדרתא והוא מסך ובלעז קירטי"נא. (ברכות נח) וילון הוא דמתגלגל ומיתחזי נהורא דרקיעא (חגיגה יב) וילון אינו משמש כלום נכנס ערבית ויוצא שחרית פי' וילון פרוכת והוא הרקיע שלפני כל הרקיעים כוילון לפני הפתחים (א"ב פי' בלשון רומי יריעה ומסך):

ח׳ולס [איין נאמע] (גיטין ע) אמר רבא בריה דרבה ואיתימא רבי הילל בריה דרבי וילס מימות משה עד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד וכו':

ט׳ווס [בעוידלען] (שבת עה) צובע במאי ניחא ליה דליתווס בית השחיטה דמא. (שבת סה. איתוווס מאניה טינא. (פסחים סה) והא קא מיתווסי מנייהו. (ב"ק יח) דמתווס בלישא לשון גיעול הוא:

י׳וסת [גטוואנהייט] (נדרים סו) אילו היית יודע שלמחר יהו אומרים עליך כך וסתו של פלוני לגרש נשיו. (עדיות א נדה ד) כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה. (כתובות קי סנהד' ק) דאמר שמואל שינוי וסת תחילת חולי מעים. (יבמות סב) נישואין ומלקיות כרבי ווסתות ושור המועד כרשב"ג ושם מפורש:

י״אועודות [געוויכט ציגאבע] דרבי שדי עלייהו (עירובין פ"ח מנחות עז) בגמ' הגירסא משנת דיאניה נמצאו י' קבין ירושלמיות שהן ו' עשרונות ועודיין:

י״בורד [רויז] (בפ' ז' דשביעית נדה ד) והתנן הוורד והכופר והקטף והלוטם יש להם שביעית ולדמיהן שביעי' רבי שמעון אומר אין לקטף שביעית מפני שאינו פרי. ורד חדש שכבשו בשמן ישן ילקט את הוורד ישן בחדש חייב בביעור. (ירושלמי) ורד חדש ורד שביעית בשמן של שביעית וישן בחדש ורד שביעית בשמן של שמינית. (פ"ב מעשרות) א"ר יהודה מעשה בגינת ורדים שהיתה בירושלים וכו'. (שבת קיא) בני מלכים סכין על גבי מכותיהן שמן ורד. (תולין מו) וסימנא כיתונא דורדא דמיתנא בה ריאה. (גיטין סח) ליתי ורדא חוורא דקאי בחד דרא. (מציעא פד) ונהדר ליה כלילא דורדא סומקא. בתולת הורד וטווה ורד כבר פירשתי בערך בתולה. שושנת העמקים תרגום ועובדי יאין כוורדא דבעישר גינניתא דעדן (א"ב כן נקרא' השושנה בלשון ישמעאל):

י״גורידין [אדערען, נערפען] (חולין כז) ר' יהודה אומר עד שישחוט את הוורידין (ברכות כה. סנהדר' צו) הזהרו בורידין כר' יהודה (זבחים כה) צריך שיתן ורידין לתוך הכלי חוטין דקין שהן מלאין דם וסמוכים לושט:

י״דורדינא [ארטס נאמען] (סוטה י) דאתי מהאי גיסא עלייה ודאתי מהאי גיס' ירידה וכגון ורדינ' וביבארי ושוקא דנרש (עירובין מט) אלא שנקראין מאנשי ורדינא פי' מקום ואנשיה ציקנים וצרי עין ומקפידין זה על זה בין ככר גדול לככר קטן:

ט״ווורדיני [דארן] (ב"ק פ) ורעיא בני וורדיני פי' רש"י סנה. ועיין עוד (שם עב) חוץ מגינת ורדין:

ט״זורשכי [פעריל הויב] (קדושין יג) ההיא אתתא דקא מזבנא ורשכי (ב"מ נא) ההוא דהוה קא מזבין ורשכי קרי שיתא ושוי חמשה פי' ר"ח ז"ל מרגליות ורבי' גרשום ז"ל פי' מצנפת שנותנין על הפדחת שקורין פרונט"לי (א"ב פי' רושכי בלשון יוני רמוני זהב):

י״זושט [שפייזרעהר שלונד קעהלע] (חולין יב) שחט את הושט (ברכות סה) ושט מכניס כל מיני מאכל (נדה כג) ושטו אטום אמו טהורה פי' כיון דאין מכניס אוכלין ומשקין אע"פ שפניו דומין לאדם כאבן הוא ואמו טהורה:.

י״חושט (מ"ק כט) כפיטורי בפי ושט פירשתי בערך פיטורי:

י״טותא [ווייהע איין פוגיל] (תרגום ירושלמי הדאה ואת האיה וותא וית אבו):

כ׳וותן [אדערען פולס] גידי פחדיו תרגום ותניא דפחדוהי דפי' וותן הוא גיד בספר רפואות:

כ״אותק [בעריהמט זיין] (ברכות ט) ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. (ר"ה לב) ותיקין היו משלימין בתורה פי' תלמיד ותיק (א"ב פי' אותיק בלשון יוני איש בעל מדות ומעלות טובות):

כ״בותקא [צקוסט פאן מעל שפייז] (פסחים לט) ותיקא שריפי' העשויה מלחא ומשחא וקמחא שרי דמי פירות אין מחמיצין:

כ״גותק [שווינר זיכטיג] (כתובות עד נדה ז) המקיז דם ושימש הווין לו בנים ותיקין (גיטין ע) אמר מר עוקבא האי דשתי טילא חיורא אוחזותו ותק פי' חלשות (א"ב פי' פתיקין בלשון יוני בעל חולי הריאה אשר בשרו ירזה ונשאר יבש כעץ לפני מותו וחולי זה בא מאבות לבנים והחולי עצמו נאמר בלשון יוני פתיקי):

כ״דותר [פרלוסט אובערפלוס] (ב"ק נ) א"ר חנינא כל האומר הקב"ה וותרן הוא יתותרון מעוהי וחייו. (ובב"ר פרשה סז) כשמוע עשו וגו' א"ר חנינא כל האומר הקב"ה וותרן הוא יתותרון מעוהי אלא אוריך רוחיה וגבי דידייה זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו והיכן נפרע לו בשושן הבירה שנאמר ויזעק זעקה גדולה וגו'. אפילו ויתור אסור במודר הנאה (מגלה ח) פי' אפילו דברים שדרך בני אדם לוותר עליהן כגון דריסת הרגל בחצרם שאם יכנס אדם ויהלך בה אין מקפידין עליו וכיוצא בו אפילו כגון זה אסור (ב"ק ט) איתמר שלשה אחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר ויתר ורב אסי אמר נוטל רביע בקרקע ורביע במעות וכו' (בתרא קז) פי' רבינו בקרקע ורביע במעות וכו' (בתרא קז) פי' רביע בקרקע ורביע במעות כגון שהיה עזבון מורישם קרקע שוה ת"נ דינרים כל אחד נוטל בחלקו ק"נ דינרין בא בעל חוב ונטל חלק אחד מהן נשארו לשני אחיו ש' דינרין אם יורש נוטל מאה דינרין מן קרקע ואם הוא לוקח שלא באחריות אינו נוטל כלום הוי ממון המוטל בספק נוטל נ' ואלו נ' נוטל קרקע שוה כ"ה דינרין דאמרי' דלמא יורש הוא נוטל כ"ה דנרין במעות דאמרי' דלמא לוקח באחריות הוא ולוקח באחריות בהשלמת מעות סגי ליה וזה אליבא דרב אסי. (סנהד' פט) מוותר על דברי נביא גמ' כגון חבריה דמיכה (א"ב תרגום לא יועילו אוצרות רשע לא מוותרין אוצרין דרשיעי):

כ״הותש [באלד] (נדה יד) נמצא על שלה ותש טמאין ת"ר איזהו שיעור ותש. ס"א אותיאוס וכבר פירשתיו במקומו:

כ״ונשלם ערך אות הויו