ספר מצוות קטן צ״זSefer Mitzvot Katan 97
א׳ רמב"ם פ"א דהל' אבל סמ"ג דהלכות אבילות סי"ב דף רמו טור י"ד ש"מ.
1
ב׳להתאבל על קרובים מי שמת לו מת צריך לקרוע לו קודם שיסתום פני המת: ומעומד אפי' בכלי ואפי' שלא כנגד העם אם ירצה וקורע עד טפח: ומבדיל קמי שפה וקורע בגד עליון ונהגו העול' שלא לקרוע בגלימ' העליוני' שקורין גורנק"א או טב"ר או מנ"ט או קאפ"ע משום דכי אפקריסותא חשיבי ואיש ואשה שוין בזה ושולל קרעו לאחר שבע' ואינו מאחה עד לאחר ל': ודין זה בבן ל' אבל בפחות מל' יום אין מתאבלין עליו ואין קורעין עליו דכנפל חשיב: ויום ל' כיום שלפניו דמי ואין מתאבלין עליו וזה הדין נוהג בשאר מתים: אבל על אביו ועל אמו קורע ביד עד שיגלה את לבו וכנגד העם: ולחלוץ כתף לא נהגו עתה וצריך לקרוע כל בגדיו אפי' לבוש מאה בגדים ומאה חלוקים ואינו קורע באפקרסותו שקורין קאפ"ע : וקורע נמי בתוך האיחוי וצ"ע מאביו ואמו בס"ג: ואדם שמתו לו הרב' מתים ביחד קורע קריע' א' על כולן ועל אביו קריע' אחרת ועל אמו קריעה אחרת ואם בזה אחר זה תוך ז' קורע קריעה אחר' לאחר ז' מוסיף על הקריעה: וכן מוסיף והולך עד שיגיע לטיבורו הגיע לטיבורו מרחי' ג' אצבעו' מלמעלה וקורע נתמלא מלפניו מחזירו לאחריו. נתמלא למעלה הופכו למטה: ומי שהיה לו חולה ונתעלף וסבור שמת וקרע ואמרו לו חי הוה ואחר כך מת אם תוך כדי דבור מת אינו חוזר וקורע: ואם לאחר מכדי דבור מת חוזר וקורע: ואמרי' בירושלמי אמרו לו מת ראובן ואח"כ אמרו היה שמעון הרי זה יצא ידי קריעה: גם האשה קורעת כל בגדיה על אביה ועל אמה ואפי' התחתון שקורין קמי"זא אכן מחזירתה לאחוריה: ואינו ממהר לקבור אביו ואמו אבל אם היו גשמי' מזלפין עליו או היה ערב שבת או עי"ט ימהר לקברו פן יתגנה שצריך שילינו למחר ואין זה כבודו: אבל בשאר מתים המדחה מטתם לקברם מהרה הרי זה משובח: וקרע דאב ואם אינו מאחה לעול' והאיש שולל לאח' שלשים יום והאשה אינה שוללתו לאלתר אבל שוללת לאחר שבע' ואם ירצה להפוך המלבוש אז יוכל להאחות הקרע ואין צריך להמתין י"ב חדש: ע"ד כ"אן די"ן קר"ע: אחר שנקבר המת יחלוץ מנעליו אך במקום שיש רוב אומות וחיישי' משום שלא ירגישו בדבר אז יבא לביתו ויתעטף ראשו ואח"כ יחלוץ מנעליו המשלח מתו אפילו בחצי הלילה משיצ' מפתח ביתו ויתחיל אבלותו וילך בראש וישב בראש המסובין וסעודה הראשונה לא יאכל משלו: ואינו בוצע אלא גדול שבמנחמין ומותר בבשר ויין וברכת אבלים בג' ואבל מן המנויין ורבינו נתנאל היה אבל וישב בתענית וסמך לדבר לא תאכלו על הדם ובלילה סעד משלו לפי שלא היה רוצה ליהנות משל אחרים ונוהג שבעה ושלשים ואלו הן גזיר"ת שבע"ה שלא לשמש מטתו ואסור לנעול סנדל אכן בבתי שוקים אפשר לו להיות: ואין בוכין על המת יותר מג' ימים ושבעה להספד ולא ירחוץ פניו ידיו ורגליו וכ"ש כל גופו בחמין: אכן ירחוץ פניו ידיו ורגליו בצונן ויולד' יכולה לרחוץ אף בחמין תוך שבע' ימי אבילות' והאבל מותר לרחוץ בחמין לאחר שבעה: ואסור לחתוך צפרניו רק על ידי שינוי כגון בשיניו כל שבעת הימים: ואחר כך מותר אפי' תוך שלשים א"עפ שתספורת אסורה: אסור לצאת מפתח ביתו אכן מפני צרכיו ילך שפיר חוץ לעיר וינעו' מנעליו וכשיבא לבית אשר ילין בו יחלוץ מנעליו ואסור ללמוד תורה רק בקינות ובאיוב ובדברי' הרעים שבירמיה או בפ' אלו מגלחין או במקום שאינו רגיל כמו בט' בא' ואינו כופה מטתו מפני האומו' שלא יאמרו מעשה כישוף הוא עושה ואסור בתפילין מעת לעת מקבורת המת ומכאן ואילך אם לא באו פני' חדשות אינו חולץ ואסור בשאלת שלום וגם להשיב בג' ימים הראשונים : ואם אחרי' שואלי' בשלומו יודיע' אבלו ומכאן ואילך עד שבעה משיב ואינו שואל: ומשבעה ועד שלשי' שואל ומשיב כדרכו: ואסור בעשיית מלאכ' כל ג' ימים הראשונים בכל ענין אך מכאן ואילך אם הוא עני המתפרנס מן הצדקה יעשה בצינעה ואינו הולך לבית אבל עד לאחר שלשה ימים וכשילך אל ישב במקום המנחמין אלא במקו' המתנחמין ואינו נכנס בשום מקו' שמחה אפי' לאחר שבעה תוך ל' ודוקא לאכול אבל כניס' גריד' מותר בשאר מתים תוך ל' אסור לאכול ובאביו ואמו תוך י"ב חדש ואפילו בשמחת מצוה דחופה אך בסעוד' ברית מילה נוהגין להתיר וגם הוא ראוי להחמיר ולאסור לאכול עם המשמשי' אם אינם אוכלי' בבית אחר במקום שאין מברכין שהשמח' במעונו: שבת שנייה לא ישב במקומו ובשלישית יושב ואינו מדבר וד' הרי הוא ככל אדם: ואסור לישא אשה כל ל' יום כדמוכח ביבמו' ואף אירוסין אסו' ואם מתה אשתו אסו' לישא אשה אחרת עד ג' רגלים: אכן אם יש לו בנים קטני' או אם אין לו מי שישמשנו נושא לאחר ז' ולא יבעול עד לאחר ל' יום כי ההיא דיוסף הכהן ואשה אינה צריכה להמתין ג' רגלי' אפי' מת בעלה : וספיקא הוא לדין שכתבתי אם ר"ה וי"הכ וסוכו' יעלה לשלשה רגלים:
2
ג׳דין שלשים@ אסור ללבוש בגדי' מגוהצין שקורין ליקיש (פי' כל ל' יו') אבל חלוק לבן מותר ללבוש מיד אחר ז' והעולם נהגו איסור בדבר והמנהג עיקר כדאי' בירושלמי אם הלכ' רופפת בידך הלך אחר המנהג ואסור בתספורת י' ולהסיר שום שיער מעליו עד אחר ל' יום ומקצת יום ככולו ומותר להסתפר ביום שלשים מה שאין כן בשמועה רחוקה כי יום ל' כלפני ל' והאשה מותרת בנטילת שער לאחר ז' וסורק ראשו במסרק לאחר שבעה ימים: ואם הוא אסטניס או שיש לו קטטין בראשו יכול לחוף ראשו אף תוך שבעה: ומותר לרחוץ בחמין משעמדו מנחמין מאצלו:
3
ד׳דין הרגלים@ כל הדינין הללו שאמרנו בשאין בם רגל אבל אם עשה אבילתו אפילו יום אחד או שעה אחת קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שבעה וסמוך לחשיכה בערב יום טוב מותר לרחוץ וכל שכן אם עשה אבילתו כבר שלש' ימים או ארבעה ואם יש שבעת ימי' קודם הרגל אז בטלה ממנו גזירת שלשי': ומותר להסתפ' ערב הרגל ואפי' בערב שבת שהוא ערב הרגל אם שבת הוא יום שמונה לאבילו' ומותר להסתפר בע"ש שחרית שהוא ז' ולא הוזכר ערב אלא בתוך ז' כדאמרינן התם הכל מודים שאם חל ג' שלו להיות ערב הרגל שאסור ברחיצ' עד הערב וה"מ בשאר מתים אבל באביו ואמו אין הרגל מפסי' אלא ימתין עד שיגערו בו חביריו לגלח שערו וזקנו: אבל אם עברו השלשים יום קודם הרגל הרגל מפסיק ואינו צרי' להמתין עד שיגערו בו חביריו ושיעור גערה ל' יום אחר ל' ובשאר מתים היכא דאיכא ז' ימים לפני הרגל דבטלה ממנו גזרת ל' אף ע"ג דלא התירו לו לגלח כי אם בשביל כבוד הרגל אפילו הכי אם לא גילח ערב הרגל יגלח אחר הרגל ואינו צריך להמתין ל' והלכה ר"ה וי"הכ כרגלי' ואם מת לו מת קודם ר"ה ער"ה ור"ה עולי' י"ד וז' ימים קודם י"כ ויסתפר ערב י"כ ויה"כ עול' לו למנין שבת רביעית ואם מת לו מת ערב יום הכפורי' יסתפר ערב סוכו' דבטלה ממנו גזרת שלשים: ואם מת לו מת ערב סוכות יום אחד לפני החג והחג ושמיני עצרת עולים לעשרי' ואחד יום: וכן עצרת דזהו שבועות ויום אחד לפניו עולין ארבעה עשר: וערב הפסח ופסח עולין לו ארבעה עשר: ובכולן אין קורעין היכי דמת לו מת בחול המועד אכן רבינו שלמ' קרע וקובר מתו ברגל רגל עולה לו למנין שלשים ואחר הרגל ימנה שבעה ימי אבילות כי לא נהג דין אבלו' כלל אך לא יהא חמורו ועבדו ושפחתו עושין מלאכה בביתו כי אם בצינעה ואין צריכין רבים לנחמו שכבר נתעסקו בו ברגל: והלכה אין מברין במועד וגם לאח' מועד הואיל ונדח' מיום ראשון וכן בשבת: במסכת שמחות יש דאין עושין הברא' לנשים אבל בתלמוד לית' :
4
ה׳דין שמועה קרובה או רחוקה@ שמועה קרובה תוך שלשים ויום שלשים בכלל וצריך לקרוע ונוהג הבראה וכל דין ז' ול' ובאדם שאינו בעיר אפילו נפטר מתו קודם הרגל שבע' ימים והוא לא שמע עד לאח' הרגל נוהג ז' ול' שמועה רחוק' לאחר ל' אין צריך קריע' אכן באביו ואמו מצריך ר"ת קריע' כל י"ב חדש: ואין ההלכ' מתיישבת לדבריו: והעול' נהגו כדברי ר"ת: שמע שמוע' קרוב' בשבת שבת עולה ליום אחד ולמחר קורע: ונוהג ששה ימי אבילות ששבת עולה ליו' א' שמע שמוע' קרוב' ברגל ולמוצאי הרגל נעשה רחוק' וכן בשבת ולמוצאי שבת נעשי' רחוקה בטלה ממנו גזירת שבעה ושלשים ואין צריך לקרוע:
5
ו׳דין אבל@ הבא מחוץ לתחום תוך מהלך עשר פרסאות ומצא אבילי' אם בא תוך שבעת ימי אבילות הוא מונה עמה' ואפילו ביום השביעי מונה עמהם: והני מילי כשהוא קטן מהם בשני' ובלבד שיהא בן שלשה עשרה שנה אז דומה לשאר המתאבלין: אבל אם היה גדול הבית אינו מונה עם הצעירי' אלא יתחיל למנות שבעת ימים: אבל אם שמע שמועה קוד' לכן ר"ל קוד' ביאתו אצל האבלים אפילו אינו גדול הבית מכל מקום כיון שחל עליו אבילות קודם לכן מונה לעצמו: ואדם ההולך עם המת לקוברו בעיר אחרת כשיחזור תוך שלשה ימים ימנה עם הצעירים ואפילו הוא גדול הבית: ואם לא יחזור תוך שלש' ימנה לעצמו וכל אבל ינהוג אבילו' כל ליל ז' וגם למחר ביום הז' ינהיג שעה אחת דמקצת לילה ככולו לא אמרינן: והעומד על כל אדם בשעת יציאת נשמה קורע: ואינו קורע למטה ולא מן הצדדין ואלו הן המתי' שמתאבלין עליהן לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו בין מן האב בין מן האם לבנו ולבתו ולאשתו וכן האש' על בעל' ואם פירשו מן הצבו' אין מתאבלין עליהם וכן על הרוגי ב"ד אין מתאבלין: וזה הכלל כל שמתאבלין עליו מתאבל עליהם: ועל שנים אין מתאבלין רק בפני המתאבלין כגון חמותו וחמיו: ואבי אביו ואבי אמו ואם אביו ואם אמו. בן בנו בן בתו ובת בנו ובת בתו. בן אחיו בת אחיו בן אחותו: בת אחותו: על כלתו אין מתאבלין כלל ואפי' בפני בנו: תניא הקורע למטה או מן הצדדין לא יצא רבי יהודה אומר יצא ונראה דהלכה כרבנן ומתוך כך נראה דהקורע בשעת יציאת נשמה אין לו לקרוע לא למטה ולא מן הצדדין: ואונן אסור לאכול בשר ולשתות יין ואינו מברך ברכת המוציא. ואוכל בלא ברכה ולא אחרי' מברכין עליו ולא מזמנים עליו לפי שהוא פטור מתפילה ומתפילין ומקריאת שמע ומכל מצות האמורות בתורה ומותר בנעילת הסנדלולצאת מביתו לפי שיש לו לחזור אחר צרכי המת אבל בשבת וי"ט וחול המועד אין אנינות אבל דברי שבצנעה נוהג: וקריאת התורה דברים של צנעה הם אך אם יש לו מקום קבוע כמו היום או שהוא כהן או במקו' כהן הוי פרהסיא ומותר: ובירושלמי משמע דיש אנינות בחול המועד וכן עשה רש"י בח"ה וקרע קריע' ואונן במוצאי שבת לא יבדיל ולא אחרים בשבילו ואוכל בלא הבדל' אכן יבדיל ביום א' או ביום ב' לאחר שעבר אנינתו ממנו ולא מברין אלא על מטות זקופות ואיזהו אונן כל שמוטל עליו לקברו ואם צוה המושל שלא לקברו אינו אונן וגם אינו אבל כיון שלא נתייאש מלקברו: ואם שמע שמת לו מת בעיר אחר ויש שם קרוב אינו אונן ומספר תורה שנשרף חייב לקרוע שתי קריעות אחת על הכת' ואחת על הגויל משום דאפי' ריקנין שבך מלאי' מצות כרימון: ומיירי היכי שראהו שנשרף אבל אם שמע לא מתחייב למיקרע: ומיירי שנשרף בזרוע כמעשה דיהויקים לאפוקי היכא שנשרף פתאום וחכם כל זמן שעסוקין בהספדו קורעין עליו: (ישעיהו כ״ה:ח׳) בלע המות לנצח ומחה י"י אלדים דמע' מעל כל פנים:
6