ספר יסודי התורה ל׳Sefer Yesodei HaTorah 30
א׳הן אמת כי בימים האלה השמדת הגוי כלו מאיש עד אשה מעולל ועד יונק, הוא מעשה אכזריות אשר כל שומעו תצילנה שתי אזניו. ואע"פ כן אם בימים האלה היה עומד נביא והיו כל העם מאמינים בו שהוא שליח האל, והיה הנביא ההוא מצוה לאנשי אומה אחת שיקומו על אנשי עיר אחרת המפורסמים לרוע מעשיהם, ויחרימו אותם הנשים והטף, אין ספק אצלי כי אנשי האומה ההיא לא ישחת לבבם מפני המעשה הזה שיעשו במצות הנביא, אבל מהיום ההוא ומעלה ייראו יראה גדולה את האל ההוא, ויזהרו מאד מהעלות עליהם חמתו. וכל שכן בימי קדם שהיתה השמדת העמים ענין נוהג במלחמות והיו מבקעים הנשים ההרות ומרטשים ומנפצים העוללים אל הסלע, לא היתה מצות הכרתת הכנענים ועמלק, ענין זר כאשר הוא בימינו. הלא תראה כי שאול והעם החומלים במלחמת עמלק, על מה חמלו? האם על הזקנים או על הנשים או על ההרות או על היונקים? לא כן. לא חמלו רק על אגג לבדו, ועל מיטב הצאן והבקר. הזאת באמת חמלה? החיו את המלך, להיות להם לשם תפארת, והחיו מיטב הצאן והבקר, לאכול את בשרם. ועל זאת קצף ה' על שאול, כי ידע כי באמת לא מחמלה מרה את דברו, רק להנאת עצמו ועמו ולתפארת שמו.
1