ספר יסודי התורה ל״אSefer Yesodei HaTorah 31
א׳הגמול המיועד בתורה הוא כללי ופרטי, לכלל האומה, ולכל אחד מישראל, לכלל האומה על העברות המפורסמות, ולכל יחיד ויחיד על הנעשות בסתר. כי הנה רצה נותן התורה ית' לעשות כל ישראל ערבים זה לזה, וזה אמצעי חזק למנוע התפשטות הקלקול וההשחתה באומה. כי בהיות הגמול האלהי לכלל האומה, ימשך מזה שאם אדם רואה חברו משחית דרכו, לא יאמר. מה לי ולו? אלא הוכח יוכיח אותו, ואם עוד יוסיף לחטוא יעיד עליו בב"ד ויענישוהו, וכל העם ישמעו וייראו. לפיכך הברכות והקללות כלן הן לכלל האומה ורק על החטאים אשר מטבעם להיות נסתרים, ועל בטול מצות עשה בסתר (כאשר העירו רשב"ם וראב"ע, וגם ראב"ן באבן העזר סי' מ"ה) אמר. ארור האיש ורצה ד' שבבואם אל הארץ ישמיעו הלוים לכל העם הברכות והקללות (והיה אם שמוע תשמע, והיה אם לא תשמע), למען יוחק בלבם הענין הזה שהם כלם ערבים זה לזה, כי השכר והענש הם לכלל האומה. אך לפני הברכות והקללות רצה ד' שיאמרו הלוים. ארור האיש אשר יחטא בסתר, וזה לשתי סבות. האחת לבלתי יתברך בלבו החוטא בסתר לאמר. מאחר שרוב העם כשרים, אם אני חוטא מה בכך? האיש אחד יחטא, ועל כל העדה יקצוף. והשנית לבלי יתיאשו העם ויאמרו. אבדנו כלנו אבדנו, כי אולי אחד או רבים יחטאו בסתר, ועל כל הקהל יהיה הקצף. אבל ידעו ויזכרו כי הנסתרות לד' אלהינו, ורק הנגלות לנו ולבנינו, לענוש את החוטאים והנה אמירת ארור האיש אשר יחטא בסתר, ברכה היא לכלל האומה, שלא תהיה נענשת על עונות נסתרים. וזהו מה שכתוב ביהושע (ח' ל"ג) כאשר צוה משה עבד ד' לברך את העם ישראל בראשונה, ואח"כ קרא את כל דברי התורה הברכה והקללה (כך נראה לי עומק פשוטן של מקראות הללו).
1