ספר יסודי התורה ל״חSefer Yesodei HaTorah 38
א׳ואולם עם כל מה שחזקה התורה האמונה הזאת, היות ישראל עם סגלה, ועם כל מה שהרחיקה אותם מהתערב עם הגוים עובדי אלילים, מעולם לא הבדילה התורה בין העברי והנכרי בשום דבר ממה שמשפטי הצדק והיושר מחייבים כל אדם לחברו. לא אמרה תורה לא תרצח בני עמך, לא תנאף את העבריה, לא תגנוב את העברי. ולא הבדילה בין העברי והנכרי אלא בארבעה משפטים פרטיים שאין שורת הדין מחייבת אותם, ואינם נוהגים אצל שאר העמים אפילו אצל הכשרים שבהם, והם חדוש שחדשה תורה לצוות אותם לישראל, למען יתנהגו זה עם זה לא בשורת הדין לבד, אלא לפנים משורת הדין, כאלו כלם אנשים אחים. והם.
1
ב׳א) להלוות כספנו בלא רבית, לא הרבה ולא מעט, וזה ידוע שאין שורת הדין מחייבתו, והרבית המוגבלת מותרת אצל כל האומות.
2
ג׳ב) שלא לתבוע המלוה אחרי שנת השמטה, וגם זה חק לפנים משורת הדין, ואינו נוהג אצל שאר האומות.
3
ד׳ג) להוציא העבדים חפשי מקץ שש שנים, וליעד האמה לו או לבנו, או להשתדל בפדיונה. וגם זה לפנים משורת הדין, ובלתי נהוג אצל שאר אומות.
4
ה׳ד) שלא לנקום ולנטור, ואין לך דבר לפנים משורת הדין ומדת חסידות יותר מזה. כי אמנם במה הכתוב מדבר? אם לחבול בגופו או בממונו כבר אסרה תורה והזכירה ענשו. הא אינו מדבר אלא כגון לומר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני, ולהמנע גם מזה הוא לפנים משורת הדין.
5