דרשות אל עמי, חגים וזמנים שונים י׳Sermons Unto My People, Chanuka, Purim, and Special Shabbatot 10
א׳י. העשיר לא ירבה
לפרשת שקלים [עם פרשת משפטים]
לפרשת שקלים [עם פרשת משפטים]
1
ב׳"כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם, ונתנו איש כפר נפשו לד' בפקד אתם, ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם, זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקודש... העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" (שמות ל, יב-טו).
2
ג׳"למה מחצית השקל? ר' יהודא ור' נחמיה, חד אמר, לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל, וחד אמר לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל, דעביד שיתא גרמיסין" (ירושלמי שקלים פ"ב ה"ג).
3
ד׳אשר תשים.
4
ה׳רבותי, קראנו היום לא רק פרשת שקלים, אך גם פ' משפטים, ולא רק השתא, אך תמיד, בכל השנים אם רק אינה שנה מעוברת, שתי הפרשיות הללו, משפטים ושקלים, מחוברות יחד אצלנו. ואמנם לכשנסתכל בזה היטב נראה, כי יש סמיכת הפרשה ביניהן, באופן שבאה זו ולמדה על זו והאחת משלמת לחברתה, כי לא תתכן פרשת משפטים בלי פרשת שקלים, כשם שלא תתכן פרשת שקלים בלי פרשת משפטים. ורק מקודם אנו צריכים לחדור לתוך פשוטו של מקרא.
5
ו׳"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", "אשר תשים" ולא "אשר תאמר" ומדוע?
6
ז׳וחז"ל אומרים על זה "שלשה דברים נתן משה את נפשו עליהם ונקראו על שמו, ואלו הם ישראל והתורה והדינים. ישראל, כמה נצטער עליהם ונקראו על שמו שנאמר ויזכור ימי עולם משה עמו, התורה, שנאמר זכרו תורת משה עבדי, הדינים, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (מדרש רבה שמות ל, ד).
7
ח׳כי בזה, בשימת המשפטים, מסתמלת תכונתו של משה ראש הנביאים ותכונת הנבואה בכלל.
8
ט׳הסגנון והתוכן של הנביאים.
9
י׳כי אף על פי שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, אבל תוכן אחד לכל הנביאים והנביאות.
10
י״אמ"ח נביאים וז' נביאות נתנבאו לישראל, ולכל אחד ואחת מהם סגנון מקורי מיוחד, אבל הצד השוה שבהם, שכולם נתנבאו למטרה אחת משותפת לכולם: "לתקן עולם במלכות שדי", זאת אומרת, שבמקום האגרוף הגדול ישלוט המשפט, שבמקום החיל והכח יבוא הרוח של צדק ויושר, ובמקום היד החזקה ישררו החסד והרחמים.
11
י״ב"וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט, בחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה וידעת את ד'", זהו כל תוכן הנבואה בישראל.
12
י״גואמנם הרבה מאות בשנים היו קולם של כל המ"ח נביאים והז' נביאות כקול קורא במדבר, ומלבד הבני-נביאים, בני ישראל, לא שם אליהם איש לב, וזהו זמן קצר שהננו רואים לכאורה דבר מרנן ומשמח את הלב, שבכל מקום שאנו פונים מדברים רק על דבר צדק ויושר, על דבר חסד ומשפט, ותמלא כל הארץ בהאידיאלים של הנביאים, אכשר דרא.
13
י״דאכן כל זה רק לכאורה, כי באמת אמנם קול הנביאים מצא הד מסלות רק בפיהם של האנשים ולא בלבבם, בתיאוריה אבל לא בפרקטיקה, במדרש אבל לא במעשה.
14
ט״וומי יודע רוח בני האדם אולי גם בזה אפשר להשתמש באותו הכלל של הדיפלומט הידוע, שאמר, כי הלשון לא נברא אלא לכסות על המחשבה שבלב, ויען כי הלב נתרחק כל כך, ומיום ליום הם מתרחקים יותר מהיסודות של הנביאים לכן הלשון מרבה כל כך לטפל בהם.
15
ט״זכן תעשה כאשר דברת.
16
י״זכי בני הנביאים האמיתים יודעים ש"כן תעשה כאשר דברת" כתוב בפסוק אחד, וה"כן תעשה" איננו צריך להתרחק מה"כאשר דברת" אך במשהו מן המשהו, והמה צריכים ללכת תמיד בד בבד, ואילו אצל אלה המתימרים בהאידיאלים של הנביאים רחוק ה"כאשר דברת" מה"כן תעשה" כרחוק מזרח ממערב. ה"כאשר דברת" כמה נאה ויאה הוא, ממש רכו משמן, "נפת תטופנה שפתותיך דבש וחלב תחת לשונך", אבל ה"כן תעשה" מה מכוער הוא ממש עד לגועל נפש.
17
י״חולא לחנם עשתה ההשגחה העליונה את ראש הנביאים לכבד פה, כדי להדגיש כי לא ה"כאשר דברת" הוא העיקר אצלנו אך ה"כן תעשה", ונביאינו לא היו מצוינים כלל בדבור, אך במעשה, ולא כהבני נביאים, כביכול, של היום, שכל כחם אינו אלא בפה.
18
י״ט"רוממות אל בגרונם - אבל וחרב פיפיות בידם".
19
כ׳ויפה אומרים חז"ל על הכתוב "את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו", כי את משפטי תעשו, דברים שאלמלא לא נכתבו דין הוא שיכתבו, ואת חוקותי תשמרו דברים שהשטן משיב עליהם" (יומא סז, ב), כי אמנם כן, השטן משיב רק על החוקים, ועל המשפטים אינו קורא תגר כלל ואדרבא הוא טוען שאלמלא נכתבו דין הוא שיכתבו. אבל דא עקא כי רוצה הוא רק שיכתבו ולא שיעשו, הוא מסכים שיכנסו המשפטים בהתורה שבכתב, ואינו מסכים שיכנסו בהתורה שבחיים, בהתורת חיים.
20
כ״אוכדי להוציא מלב השטן מקפידה התורה לכתוב "את משפטי תעשו" לומר שבכתיבה לבד אין אנו יוצאים ידי חובתנו.
21
כ״בוכשמצוה הקב"ה למשה על דבר המשפטים, מצא לנכון להדגיש "ואלה המשפטים אשר תשים", כי אמנם הרבה מחוקקים עמדו להן לאומות העולם, שאמרו משפטים וחקקו אותם על הכתב, אבל מי כמשה ששם משפטים, בשימה בפועל ממש, והמעשה קדם אצלו להמדרש, וטרם שאמר אותם לפני בני ישראל, כבר נהג על ידם בריש גלי לעיני כל תיכף כשגדל ויצא אל אחיו.
22
כ״גוזהו שאמרה התורה "שופטים ושוטרים תתן לך", כלומר, למשה שהיה לא רק שופט לאחרים אך גם שוטר להוציא את כל המשפטים מכח אל הפועל, ולא רק כשהדבר נוגע לאחרים, אך גם כשהדבר נוגע לעצמו גופא לך.
23
כ״דוחז"ל, שירדו לתוך עומק פשוטו של מקרא, אומרים בצדק, כי לא לחנם השתמשה התורה בכאן בלשון "תשים" כי זהו אחד משלשה דברים ש"נתן משה נפשו עליהם ונקראים על שמו".
24
כ״ההשקפת התורה על הרכוש בכלל.
25
כ״ואכן מאידך גיסא עלינו לדעת כי בשום אופן לא יגיע העולם למשפט צדק, כל זמן שלא ננהוג הלכה למעשה את הפרשת שקלים.
26
כ״זובשביל כך תמיד, כמעט, כשאנו קוראים פ' משפטים אנו מוסיפים על זה גם פרשת שקלים, והפרשה האחרונה זוהי הבסיס שעליו נשענת כל הפרשה הראשונה.
27
כ״חכי מקודם שאנו באים לפסוק משפטים בדיני ממונות, אנו צריכים שתהא לנו השקפה נכונה על דבר הממונות בכלל.
28
כ״טואת זה נותנת לנו התורה בבהירות יתירה בפרשת שקלים.
29
ל׳שאלת הממון - שאלה מימות עולם.
30
ל״אכי שאלת הממון, או כפי שקוראים זאת בלשון המודרני, שאלת המשטר הסוציאלי ימיה כימות עולם.
31
ל״בהשאלה הזו נתעוררה תיכף מיציאתם של קין והבל לאויר העולם, זאת אומרת רק כשהיה אדם יחידי בתבל, לא היתה שאלה זו במציאות, ותיכף כשבמקום האחד באו שנים נתעוררה מיד השאלה בכל תקפה ועוזה.
32
ל״גקין והבל, זה אומר כל העולם כולו שלי הוא, וזה אומר כל העולם כולו שלי הוא, ומההלכה הפסוקה בכהאי גונא ש"יחלוקו" לא ידעו ולא רצו לדעת, והפשרה היתה ש"ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו" וכל מה שנתרבו האנשים נתרבו הבעלי מחלוקת ונתרבו ההריגות ביניהם.
33
ל״דובגופא דעובדא איך צריך להיות באמת המשטר הסוציאלי בתבל? בזה יש חלוקי דעות גם בין החכמים גופא.
34
ל״היש אומרים, כי המשטר הקיים עכשיו, זאת אומרת ש"איש זורע לו הארץ", הוא גם המשטר הצודק, שהלא עוד לפני יציאתו של אדם לאויר העולם, נכרז עליו, טפה זו מה תהא עליה, עשיר או עני, ועל כן דרכו של עולם כך הוא, שאחד צריך להיות עשיר של אוצרות כבירים שגם אם יחיה ויאריך ימים כמתושלח לא ילחך מאוצרותיו כלחוך השור, והשני עני ש"אזיל בפלגא דמחצלא" וגווע מרעב ומקור.
35
ל״וויש אומרים, לא זה הדרך, ומכל שכן שלא זה מן היושר, כי הלא אב אחד לכולנו אל אחד בראנו, ולמה יגרע חלק העני מחלק העשיר, בעוד שלד' הארץ ומלאה וכל בני אדם בנים הם למקום, ובכן כיס אחד צריך להיות לכולם וחלק כחלק יקח כל אחד בלי שום הבדל. ועם מי מהם הוא האמת?
36
ל״זהאמת הוא שאלו ואלו שגו ברואה, אלו ואלו הרחיקו ללכת מדרך הישר, וגם בזה יש שביל הזהב, דרך המלך שזו היא דרך התורה בשאלה המכאיבה הזו.
37
ל״חדעת התורה.
38
ל״טדעת התורה היא, כי אמנם מחד גיסא "לא יחדל אביון מקרב הארץ", אבל אל לנו להסיח דעת מאידך גיסא מהכתוב "אפס כי לא יהיה בך אביון".
39
מ׳הכתוב הראשון מורה לנו, כי הפתגם "כיס אחד לכולנו" הוא אך הזיה בעלמא, שלעולם לא תצא מכח אל הפועל, כי כל התפתחות העולם באה מהיזמה הפרטית, בהיות כל אדם קרוב אצל עצמו והוא משתדל בעדו וממילא מביא תועלת גם להכלל, ו"אין בכלל אלא מה שבפרט", ואם נסלק את כל הנגיעה הפרטית שבאדם ולא תהא קנאה ותחרות ביניהם, אז אנו מסלקים בזה גם כן את הכח המניע שמביא לגדול ולפתוח.
40
מ״אוזהו מה שתארו חז"ל ביומא (סט, ב) כשחבשו את היצר הרע בהתחלת הבית שני תלתא יומי "ובעו ביעתא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח".
41
מ״בואמנם העשירות היא בכלל משוגעת, אבל כבר אמר הרמב"ם "אלמלא המשוגעים לא נתקיים העולם".
42
מ״גוזהו שאמרה התורה "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ".
43
מ״דאכן הכתוב השני מורה לנו, שגם בזה אסור להפריז על המדה, כי המסתכל בעינים פקוחות יראה, כי לפעמים הרבה הסיבה לעניותו של פלוני ועשירותו של אלמוני, באה לא מצד הבת קול שהכריזה בשעתה על הטפה, כששאלו אותה "טפה זו מה תהא עליה", אלא שבאה מפני סדרי החיים המקולקלים המבוססים רק על העריצות והתקיפות בלבד המושלות בעולם בממשלה בלתי מוגבלת ו"איש זרוע לו הארץ", אף על פי שלא בצדק ושלא במשפט הוא מתנהג, ועשירותו הנפרזה של זה היא הסיבה הגורמת לעניותו הנפרזה של חברו.
44
מ״הזהו שאמרה התורה, "אפס כי לא יהיה בך אביון" לא תהא הסיבה להאביונות של חברך בך גופא, שאתה היית הגורם לכך, ומידך באה לו זאת.
45
מ״ווכל העשירים שבעולם צריכים בדיקה מרובה באוצרותיהם הגדולים לראות אם אין קבורים שם הרבה אביונים, ואם כל אוצרותיהם לא באו רק מהעברה על ה"אפס כי לא יהיה בך אביון".
46
מ״ז"אם כסף תלוה את עמי את העני עמך", וכשבא עני לעשיר ומבקש ממנו הלואה, וכמובן שהעשיר אינו רוצה לתת לו בהיותו עני ובלתי בטוח בהתשלומים, אבל לו ידעו עשירינו אלה כי "העני עמך", שכל עניותו של זה באה מעמך מגרמא דיליה כי אז התיחסו באופן אחר להעני.
47
מ״חהעשיר לא ירבה.
48
מ״טואם נרצה לסכם את כל השקפתה של התורה על הרכוש בכלל, אפשר לעשות זאת על ידי המקרא הקצר הזה: "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט".
49
נ׳כלומר, שהתורה איננה באה לבטל לגמרי את המעמדות, שלא יהיו בכלל בעולם עניים ועשירים, אלא כיס אחד לכולם, כי כאמור, זהו לא יתכן. אבל התורה באה להפחית את הרעה ככל האפשר, לקבל את הרע במיעוטו, והיא מכוונת להגביל ולצמצם את ההבדל בין העניים והעשירים ככל האפשר עד שכמעט לא יהא נרגש כלל.
50
נ״א"העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט", שלא יהיו עשירים נפרזים יותר מדאי בעולם ולא יהיו עניים נפרזים יותר מדאי.
51
נ״בכי אם העשיר לא ירבה בעשירותו כל כך אז ממילא הדל לא ימעיט באופן מבהיל ואיום כל כך, כי הרבוי במדה יתירה של זה מביאה למעוטא ולמעוטא דמעוטא, מעוט אחרי מעוט הבא לא לרבות אך להפחית של השני.
52
נ״גהאמצעים לכך.
53
נ״דוהתורה לא היתה בזה רק גוזרת אך מצאה גם כן את האמצעים לכך, אמצעים לתקן עולם במשטר סוציאלי כזה, שגם העשירים וגם הדלים בין אם ירצו בכך ובין אם לא ירצו לא יהא ביכלתם לעבור לא על "לא ירבה" ולא על "לא ימעיט".
54
נ״ההאמצעים היו: א) חלוקת הקרקע במדה שוה "לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו". ב) יובל. ג) איסור רבית. ד) מעשר עני.
55
נ״ועל ידי שני הדברים הראשונים לא היתה שאלה אגררית במציאות כלל בארץ ישראל, השאלה המכאבת ביותר עד היום הזה אצל כל האומות והלשונות ושהיא הגורמת הראשית גם לעשירות נפרזה מחד גיסא - לאלה שלקחו חלק יפה ככל אות נפשם, וגם לעניות נפרזה - לאלה שלא זכו כלל בזה או רק חלק פעוט מאד.
56
נ״זוהשאלה הזו שלא מצאה פתרונים עד היום הזה לא היתה כלל שאלה אצלנו.
57
נ״חעל ידי השלישי, אסור רבית, שבזה נכלל גם הפקעת השער וכדומה לא היה הכסף פרה ורבה כמו היום, והחלק הגדול מהעשירות שמביאה לאידך גיסא לעניות הלא בא מתגרנות, שיש בזו תמיד גם רבית או מעין אבק רבית ועל כל פנים מהפקעת השער בודאי לא תמלט.
58
נ״טואם אחרי כל אלה היו בכל זאת איזה אחוזים מבני ישראל עניים מה שלא ימלט, הרי מצאה התורה תרופה גם לזה על ידי מעשר עני שהיה כולל עשרה אחוזים שלמים.
59
ס׳כלומר אמצעים כאלה שאם שלא בטלו כלל את המעמדות של עשירים ועניים, הם קבעו מסמרות של ברזל ומשמרת למשמרת גם להעשירים שלא יעברו על "לא ירבה" וגם להדלים שלא יעברו על "לא ימעיט".
60
ס״אארבע מדות באדם.
61
ס״באמנם כל זה כשישבנו על אדמתנו והיו לנו מצוות התלויות בארץ, וכמעט כל האמצעים שפרטנו כמו חלוקת הקרקע במדה שוה, שמיטה ויובל, הרי הם מהמצוות התלויות בארץ, ומה נעשה כשגלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתינו ובטלו כל המצוות הנ"ל, מה נעשה אז שלא נעבור על הכתוב "העשיר לא ירבה" וכו'?
62
ס״געל זה נותן לנו תשובה מספקת התנא באבות באמרו:
63
ס״ד"ארבע מדות באדם, האומר שלי שלי ושלך שלך זו מדה בינונית ויש אומרים, זו מדת סדום, שלי שלך ושלך שלי עם הארץ, שלי שלך ושלך שלך חסיד, שלך שלי ושלי שלי רשע" (אבות פ"ה י"ג).
64
ס״הואמנם קודם כל נחוץ להעיר כי הקושיה שמקשים הרבה מפרשים, מדוע בחר לו התנא הלשון ארבע מדות באדם ולא אמר בפשטות ארבע מדות בממון כשם שאומר אחר כך ארבע מדות בדעות, ארבע מדות בתלמידים, ארבע מדות בהולכי בית המדרש וכדומה, שבכולם תפס את הפרטים שעליהם הוא מדבר, ואילו שאלת הממון כלל זאת תחת הכלל של "באדם" כולו?
65
ס״וכי באמת אין זו שאלה כלל, מפני שהממון זהו באמת, לדאבוננו, כל האדם, כמו שאמרו חז"ל (ע"פ ילקוט שמעוני דברים רמז תתנו) והיקום אשר ברגליו זהו הממון, והכסף יענה את הכל, ואם "דמים תרתי משמע" הוא מפני שבדמים ממון, רואה האדם את כל דם התמצית שבו והממון זהו הכח המניע בכל מעשי בני אדם ומחשבותיהם ועל כן כשמדבר התנא על דבר המדות בממון, הוא אומר ארבע מדות באדם, ללמדנו את מנהג העולם שממון ואדם חד הוא.
66
ס״זאכן על כל פנים הננו רואים מהמדות הללו כי רק מדה אחת היא הנכונה, זו "שלי שלך ושלך שלך", כי כל שלש המדות האחרות הן מדות של עמי הארץ, רשעים, או באופן היותר טוב, היא מדת סדום.
67
ס״חשלי שלי ושלך שלך הלא זו היא המדה של הקאפיטליזמוס, המדה בינונית של כל הבעל הבית שבעולם שהם אומרים להעניים שלך שלך, בידעם כי אין להם משלהם כלום, כדי שאלו יסכימו על ה"שלי שלי" של העשירים.
68
ס״ט"שלי שלך ושלך שלי" המדה הקומוניסטית שעל פי רוב דוגלים בה עמי הארץ, הפרלטריון, וגם בזו הנגיעה בולטת, הם אומרים במכוון "שלי שלך" בהיות שאין להם משלהם כלום, כדי שהצד השני - העשירים - יסכימו על הסיפא של "ושלך שלי"... ולמותר להגיד, שמדת הרשע שהרשעות בולטת ממנה באופן גס מאוד תועבה היא בעיני ד'.
69
ע׳ובכן נשארה באמת להיהדות רק מדה אחת, זו היא המדה של החסיד "שלי שלך ושלך שלך", שאין בזה אף שמץ של נגיעה.
70
ע״אזאת אומרת, שהיהדות נלחמת גם כן בהקפיטליזמוס, אלא שהיא נלחמת בזה לא בחיל ולא בכח כי אם ברוח, כי היהדות סוברת שאין קטיגור נעשה סניגור, ואם הקאפיטליזמוס בנוי על החיל והכח אי אפשר לבטלו על ידי אותם האמצעים, ואי אפשר לבטל את היד החזקה של העשירים ע"י היד החזקה של העניים, אי אפשר להלחם בטירור של צד אחד על ידי הטירור של צד השני, כי ע"כ אינה נלחמת היהדות בהקאפיטליזמוס ע"י ה"שלך שלי" כהרשעים, או כעמי הארץ, אך ע"י ה"שלי שלך", זאת אומרת, להרים את הגבה המוסרי של כל אחד ואחד, שכל אחד יבטל במדה האפשרית את הנגיעה הפרטית, ואז ממילא תחדל שאלת הממון, השאלה המכאיבה ביותר מכל השאלות שבעולם, להתקיים.
71
ע״ב"ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו", זה הוא האידיאל של היהדות, כלומר שכל אחד ישליך את אלילי הכסף והזהב שלו, ולא שכל אחד ירצה להשליך רק את אלילי הכסף והזהב של חברו, כדי שהוא יזכה מן ההפקר.
72
ע״גוסוף סוף הלאו של "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" הוא מצוה שאינה תלויה בארץ, כי גם עכשיו אפשר לקיים זאת ע"י ה"שלי שלך".
73
ע״ד"אין כל חדש תחת השמש".
74
ע״הואמנם גם על זה, על הקאפיטליזמוס והקומוניזמוס וכו', נאמר בקהלת "יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא, כבר היה לעולמים, ואין כל חדש תחת השמש", כי כל אלו השיטות אנו רואים תיכף בהתחלת האנושיות עוד קודם המבול.
75
ע״וולא לחנם מתחיל התנא בהמדה של "שלי שלי ושלך שלך", כי אמנם בזה התחילה גם האנושיות.
76
ע״זקין והבל.
77
ע״ח"ויבא קין מפרי האדמה מנחה לד' והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלביהן" (בראשית ד, ג-ד), הכתוב הזה כבר מדבר בעדו, כי ידעו גם אז מקנין פרטי וכל אחד החזיק בשלו, באופן שקין והבל כבר אמרו זה לזה "שלי שלי ושלך שלך" וכדברי חז"ל "על מה היו מדיינים, אמרו בואו ונחלק את העולם, אחד נטל את הקרקעות, ואחד נטל את המטלטלין, דין אמר ארעא דאת קאים עליה דידי, ודין אמר מה דאת לביש דידי, דין אמר חלוץ, ודין אמר פרח, מתוך כך ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו" (מדרש רבה שם).
78
ע״טדור המבול.
79
פ׳והמשטר הרכשני הזה שאינו יודע כל גבול גרם גם כן אחרי כך להמבול.
80
פ״א"קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם", גזל לא נאמר אלא "חמס", וההבדל בין גזל לחמס הרי אנו יודעים "גזלן לא יהיב דמי חמסן יהיב דמי" (בבא קמא סב, א).
81
פ״בואמנם המשטר הרכשני הקצוני שאינו יודע רחם הוא מעין חמס - האדון הרי משלם לפועליו דמים ואינו דורש חלילה מהם שיעבדו לו בחנם, אבל הוא מנצל אותם, אינו משלם להם כפי שווים באמת. הם משתכרים רק אל צרור נקוב בעוד שהוא, האדון, שאינו תוחב את אצבעו במים קרים מתענג על כל טוב, אם כי בכלל גזלן איננו, אבל הוא בכלל חמסן שמשתמש בדחקם של הפועלים כדי לנצל אותם.
82
פ״גאו, למשל, כשהוא מפקיע את השער על צרכי אוכל נפש, וכל אחד כמדומה משלם לו בעין יפה, כי הכל צריכים למארי דחיטא, אבל עושים זאת מצד הכרח באין ברירה אחרת, גם זהו בכלל חמסן שאינו לוקח בחנם, אלא שעושה חליפין המבוסס על החולשה של הצד השני שאין לו עצה אחרת אלא לומר "רוצה אני".
83
פ״דוזהו שאמר "כי מלאה הארץ חמס מפניהם", שהחמס מעין זה בא עפ"י רוב דוקא מפני העיר כידוע, וה"פני" היו אז ה"נפילים", "בני אלקים" "הגבורים אשר מעולם אנשי השם".
84
פ״הדור ההפלגה.
85
פ״וואחרי דור המבול בא דור ההפלגה, כי כל קצוניות מצד אחד גורמת לקצוניות מצד השני, וה"שלי שלי ושלך שלך" (בראשית יא, ג-ד) מביא ל"שלי שלך ושלך שלי".
86
פ״זואם בדור המבול אנו רואים את המדה הראשונה, הנה בדור ההפלגה אנו רואים שוב את המדה השניה.
87
פ״ח"ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים... ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם" (בראשית יא, ג-ד), כלומר, קומוניא ממש, הכל בונים ביחד והכל יושבים ביחד במגדרל אחד, לא נכר שוע לפני דל, יחד עשיר ואביון, מתמחוי אחד הם נזונים וכיס אחד לכולם.
88
פ״טאכן גם מדה זו הביאה לתוצאות מרות מאד, המה רצו בשפה אחת ולבסוף "כי שם בלל ד' שפת כל הארץ", ואין כל פלא בדבר כי תיכף בראשית התנועה היה אפשר לראות שאם למראית עין "ויהי כל הארץ שפה אחת", אבל בגופא דעובדא "ודברים אחדים", יש דברים בגו, ולכל אחד דברים אחרים ופניות שונות, בזה כבר אין אחדות, אך אחדים, העניים באו להקומוניא מתוך פניה של ממון והעשירים באו לזה מלתוך פניה של אישות, כי הקומוניא המסקנית שואפת גם לבטול חיי המשפחה, כי כל זמן שיש "זרענו" יש גם "כספנו" ועל כרחך שנחוץ לבטל גם את ה"זרענו" ויהיה הכל הפקר. בקיצור, כל אחד בא בפניות אחרות "ודברים אחדים".
89
צ׳מדת סדום.
90
צ״אוכשראו בסדום את המפלה הגדולה והמוחלטת של הקומוניא בזמנם, החזירו את העטרה ליושנה, ויאחזו שוב את המדה של שלי שלי ושלך שלך, ועוד ביתר שאת ויתר עוז ככל נסיגה לאחור שבאה תמיד ביתר מהירות, וככל בעלי תשובה שמרחיקים ללכת עוד מצדיקים גמורים ו"במקום שבעלי תשובה עומדים" וכו'.
91
צ״בורק בזה נבין את כל המרירות ששררה בסדום נגד הצדקה, וכל מי שהיה חשוד על זה אחת דתו להמית, כמו שמספרים חז"ל ש"הכריזו בסדום, כל מי שהוא מחזיק בפת לחם לעני ולאביון ישרף באש. פלוטית בתו של לוט היתה נשואה לאחד מגדולי סדום, ראתה עני אחד מדוקר ברחוב העיר ועגמה עליה נפשה מה היתה עושה בכל יום כשהיתה יוצאת לשאוב מים היתה נותנת בכד שלה מכל מה שבביתה ומאכלת לאותו עני, אמרו, מאין חי העני הזה? וכשידעו בדבר, הוציאוה להשרף וכו', באותה שעה אמר הקב"ה, ארדה נא ואראה אם צעקת הנערה הזאת עשו אנשי סדום, אהפוך יסודותיה למעלה" (ילקוט שמעוני בראשית רמז פג).
92
צ״גכי כל מי שהיה נותן איזו נדבה, היה חשוד שוב על הקומוניזם.
93
צ״דואם האומר שלי שלי ושלך שלך זוהי מדה בינונית אבל "ויש אומרים", אם נעשה זאת לשיטה ולהלכה פסוקה, לכלל גדול בדין, שלא נאמר בו חוץ, אז היא מדת סדום.
94
צ״הולא לפלא שהעונש של אנשי סדום היה לאין ערך חמור יותר מדור ההפלגה וגם מדור המבול, כי המדה הזו שנואה בעיני ד' יותר מכולן.
95
צ״וכי אם יש איזה אידיאל ב"שלי שלך ושלך שלי" ואמנם אידיאל מוטעה ומופרך מעיקרו הוא שלעולם לא יתגשם זה בחיים, אבל סוף סוף יש בשיטה זו איזו רוחניות שבמחשבה, אבל איזה אידיאל יש ב"שלי שלי ושלך שלך" בהמדה של הכרסתנים היודעים רק למלא את קיבתם ולהחליק את כרסם העב לאמר שלום עלי נפשי?
96
צ״זאברהם אבינו.
97
צ״חולאושר כל המין האנושי נראה אז על אופק ההיסטוריה אברהם אבינו.
98
צ״טוכשראה ונוכח כי כל השיטות הנ"ל פגול הן, אזי בא והמציא את מדתו הוא שהיא:
99
ק׳שלי שלך ושלך שלך, מדת החסיד.
100
ק״אובצדק אמר התנא באבות (פ"ה, מ"ב) "עשרה דורות מנח ועד אברהם להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסים ובאים, עד שבא אברהם אבינו וקיבל שכר כולם".
101
ק״בכי בשיטתו יש נצוצות הקדושה של כל השיטות הקודמות לו.
102
ק״גמדור המבול ומאנשי סדום לקח את השלך שלך, ומדור ההפלגה את השלי שלך, וממילא יצאה לו המדה של שלי שלך ושלך שלך, זהו "השכר כולם", כי הוא כללם יחד.
103
ק״דוהוא לא היה רק נאה דורש, בחדוש שיטה חדשה, אך בעיקר נאה מקיים, ולמותר להאריך בזה, כי הלא הדברים ברורים וידועים לכל.
104
ק״הוכבר הביאנו בח"א (דרשה כב) כי זהו המכוון בהכתוב "והוא יושב פתח האהל כחם היום" שזאת אומרת שאף על פי שה' ברך את אברהם בכל, הנה חשב את כל רכושו לשלו, כמו חם היום, שרק משוגע וחסר דעה יכול לאמר כי אך לו שייך השמש, ואין לאחר חלק בו, ומה נשתנה הארץ מהשמש שבני אדם מציבים בה גבולים, הלא גם לד' הארץ ומלואה.
105
ק״וואמנם בהמשל הזה משתמשים כל הקומוניסטים שבעולם, אבל ההבדל הוא בזה, שבעוד שהם באים מזה למסקנא לקחת ביד חזקה ובזרוע נטויה מאחרים, בא הוא מזה למסקנא אדרבא לתת לכל אחד בידים פתוחות.
106
ק״זולקחת לא היה חפץ אף כשהיו רוצים לתת לו בעין יפה "הרמתי ידי אל ד' אל עליון, קונה שמים וארץ, אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך".
107
ק״חבקיצור, הוא קיים במלואה את שיטת החסיד הנ"ל.
108
ק״טואולי זהו המכוון גם כן במאמרם (בבא בתרא טז, ב) "אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו שכל חולה הרואה אותה מיד מתרפא ובשעה שנפטר תלאה הקב"ה בגלגל חמה", כי אמנם מהגלגל חמה לבד, אם כל אחד יתבונן בה ויוציא ממנה את המסקנות שהוציא אברהם אבינו ממנה - מה"כחם היום" - אפשר להשיג רפואה לכל מחלה לכל תקלה ולכל קטטה.
109
ק״יוכל אלה מכוונים למטרה אחת שהעשיר לא ירבה והדל לא ימעיט בנתינה, ומכל שכן בלקיחה מן העולם.
110
קי״אולא יהיה בהם נגף.
111
קי״בכי רק מנקודת השקפה זו על הממון אפשר להמנע מארבע אבות נזיקין של האנושיות, וביחוד מהקרן שכוונתה להזיק וכל תולדותיה הכרוכות עמה כמו נגיפה, נשיכה, רביצה ובעיטה.
112
קי״גכי מדוע אינם חדלים בני אדם לנגוף זה עם זה, ואי אפשר להם בשום אופן לשבת בשלוה בהשקט ובטח?
113
קי״דרק מצד זה שעוברים על לא ירבה, היחידים על ה"לא ירבה" שבשקלים, והמלוכות על ה"לא ירבה" שבפרשת המלוכה "רק לא ירבה לו סוסים... וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד". "אין רבוי אחרי רבוי אלא למעט", והרבוי של אלו מביא למעוט של האחרים, ומתקנאים בעלי המועט בבעלי המרובים והם נופלים זה על זה כחיות טורפות, ומכאן המלחמות בין הממלכות שכל אחת מתקנאת בחברתה, ומכאן המלחמות בין המפלגות והמעמדים השונים המביאות לידי מהפכות וריבילוציות בפנים המדינות.
114
קי״הובחנם מנסים החכמים בכל הדורות ובכל הזמנים לבקש אמצעים איך לתקן עולם שישבו להם בני אדם בשלום ושלוה, כי רק אמצעי אחד יש לזה:
115
קי״והעשיר לא ירבה וממילא "ולא יהיה בהם נגף" ולא יתנגפו בני אדם זה עם זה.
116
קי״זהשקלים מכפרים על מעשי העגל.
117
קי״חבקיצור, כל מחלה וכל תקלה וכל קטטה בעולם באות מהעגל הזהב, שעדיין הוא מרקד בכל העולם כולו, או יותר נכון, שמרקדים לפניו כל יושבי תבל ושוכני ארץ ולפניו יכרעו הכל ברך ונופלים "כורעים" שבע פעמים ביום.
118
קי״ט"וירא את העגל ומחולות", ואנו רואים, לא רק עגל הזהב בעולם, אך גם מחולות סביבו, שזאת עוד יותר מכאיבה מהעגל גופא. העשירים המה העגל הזהב והעניים המה העוסקים במחולות מסביב לעגל הזהב... וכל סדרי העולם נמדדים רק על ידי אמת המדה של העגל והמחולות אלה" (לשוני בח"א דרשה טז).
119
ק״כותרופה אחת יש לכל המחלות, התקלות והקטטות האלה - התרופה של השקלים כנ"ל.
120
קכ״אואמנם כהיום עוסקים רבים וכן שלמים במלחמה נגד העגל, והמה קולעים כנגדו חצים של תותחים כבדים וממטירים עליו כל הבלסטראות שבעולם, אבל אמצעים אלו מועילים רק לנפצו לרסיסים כדי שהמנפצים יזכו בהרסיסים האלה כזוכים מן ההפקר. אבל משה רבנו לא כך נהג אלא "ויקח את העגל אשר עשו וישרוף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים", שלא ישארו ממנו אף פרורים קטנים.
121
קכ״בוהשקלים עוד מקדימים את הרפואה להמכה, כי אם נעמוד על נקודת ההשקפה הנ"ל, לא יבואו כלל בני אדם לעגל הזהב.
122
קכ״גמטבע של אש.
123
קכ״ד"זה יתנו כל העובר על הפקודים", וחז"ל מוסיפים על זה שנטל הקב"ה מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראהו למשה ואמר לו "זה יתנו".
124
קכ״הכי רבים הם היום החכמים העוסקים בשיפור הסוציאליות, אבל כל התורה שלהם בנויה על ההשקפה החומרנית הגסה, שאין לה להאנושיות אלא הקבה בלבד ובכל הרוחות המנשבות בעולם, הרוח של האנושיות, נחוץ לבקש את הסיבה רק בהקבה לבד, באופן שהמטבע שהם רוצים בה היא מגושמת עד למאד, ועל כן לא יצליחו בה לעולם.
125
קכ״ובעוד שהיהדות יודעת ממטבע אחרת לגמרי, ממטבע של אש, רוחניות שברוחניות הלקוחה מתחת כסא הכבוד, וזה יתנו כזה יתנו.
126
קכ״זהמה רוצים לשפר את הסוציאליות על ידי החיה שבאדם, ואנו רוצים לעשות זאת על ידי האדם שבאדם, על ידי הצלם אלקים שבו, זאת אומרת, על ידי שפור הגובה המוסרי שבאדם.
127
קכ״חהאופן הראשון מביא ל"שלך שלי", והאופן השני מביא ל"שלי שלך".
128
קכ״טהאופן הראשון זקוק לאמצעי כפיה ואונס, והאופן השני להיפך, כל עיקרו בא מתוך הבחירה כשנדע לבחור את הטוב על הרע.
129
ק״ל"ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו" (ישעיה ב, כ), כלומר שישליך זאת בעצמו ולא שישליכו זאת אחרים בעל כרחו, זוהי מטרת היהדות.
130
קל״אוהיום ההוא, היום של העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, בוא יבוא, ואף על פי שיתמהמה עם כל זה נחכה לו בכל יום שיבוא...
131