דרשות אל עמי, ימים נוראים כ״וSermons Unto My People, The High Holidays 26
א׳כו. המפלגות בישראל והתשובה שלהן
לשבת שובה
לשבת שובה
1
ב׳"קחו עמכם דברים ושובו אל ד', אמרו אליו כל תשא עון... אשור לא יושיענו, על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו" (הושע יד, ג-ד).
2
ג׳היחיד והרבים.
3
ד׳הנה אחרי שמוכיח הנביא לכל יחיד ויחיד באמרו "שובה ישראל", הנה הוא מתחיל להוכיח גם את הרבים, והתוכחה הזו עוד יותר ארוכה מהתוכחה להיחיד.
4
ה׳"קחו עמכם דברים ושובו אל ד'", אתם הרבים, המפלגות הגדולות עם הקטנות, עם ראשיכם, זקניכם, שוטריכם וכל המלכחי פנכא שלכם, הה, כמה זקוקים אתם לתשובה שלמה, כמה עליכם להכות על לבכם על חטא ועל חטא...
5
ו׳ואמנם גם בדורנו זה הנה עלינו לכוון את התוכחה יותר להרבים מאשר להיחיד, מפני שרוב החטאים בזמננו המה חטאות הציבור, חטאות המפלגה.
6
ז׳היום כמעט שקשה למצוא יחיד בעולם, זאת אומרת, יחיד שחי בעולמו המיוחד מבלי להיות כפוף לשום מפלגה, כי כל יחיד ממין זה הרי הוא "פרא" ויוצא מן הכלל, שהכל מראים עליו באצבע, והוא ללעג ולקלס בעיני כל הבריות היפות ובלתי יפות... וכל איש מן הישוב, בין אם ירצה בכך ובין אם לא ירצה בכך, עליו להתכסות בטלית של איזו מפלגה ולהתחמם שם...
7
ח׳היום אם תבקשו בנרות יהודי סתם, יהודי בלי שם לווי, לא תמצאו בשום אופן. והיה אם תעמדו על פרשת דרכים לשאול את כל יהודי עובר ושב מה הוא, אזי תשמעו אמנם תשובות רבות, רבות כל כך ממספר המפלגות הפרות ורבות אצלנו ששים בכרס אחד ממש. זה יאמר לכם, למשל, שציוני הוא, השני יאמר לכם שאורטודקסי הוא, השלישי שהוא מתבולל, הרביעי - פועל ציון, החמישי - צעיר ציון, הששי - בונדאי השביעי... אך מי יוכל לחשוב כרוכלא את מספר המפלגות המרובות אצלנו כחול אשר על שפת הים, אכן גם אחד ממאה לא יאמר לכם שיהודי סתם הוא, מפני שבאמת , כאמור, אין כלל סתם יהודי כעת במציאות.
8
ט׳ובעשרת ימי תשובה כל על המפלגות הללו לעשות את חשבון הנפש שלהן להתוודות על חטאתן אשר חטאו בגלוי ובסתר, ביודעים ובלא יודעים.
9
י׳"קחו עמכם דברי ושובו אל ד' אמרו אליו כל תשא עון"...
10
י״אאשור לא יושיענו.
11
י״בהנה נמסר את משפט הבכורה בתוכחת הנביא למפלגת המתבוללים, והננו עושים זאת מפני שני טעמים, ראשית, מפני שמקוה אנכי, כי אף אחד ממפלגתם אין כעת בביהכנ"ס, כי המה "בבל יראה ובל ימצא" במקומות אלו, זולת אולי "אחת בשנה"... ואפשר לקיים בהם "זכין לאדם שלא בפניו"... ולהגיד את כל שבחם שלא בפניהם... ושנית, מפני שבני מפלגה זו פוחתים והולכים מיום ליום, ואם נחכה הרבה אז אולי לא יהיה כבר את מי להוכיח.
12
י״גאשור לא יושיענו. זוהי התשובה העיקרית הנחוצה לכם, המתבוללים מכל המינים, האשכנזים, הצרפתים, הפולנים, המדירים וכו' וכו' בני דת משה.
13
י״דואמנם בדברי על המפלגה הנכבדה הזו, אי אפשר לי לעבור עליה מבלי להגיד באמת איזו דברים בשבחה, שאמנם לא בשקר לגמרי לקחו להם את השם הזה, השם של "בני דת משה".
14
ט״וכי אמנם יותר ממה שמתפלאים עליהם האשכנזים, הצפרתים הפולנים האמיתיים, על שלקחו להם אלה המתבוללים עטרה שאינה הולמתם, במה שמתכנים בשמותיהם הם, הנה יותר מזה מתפלאים הרבה יהודים עליהם במה שמתכנים בשם "בני דת משה", והמה שואלים, ובצדק לכאורה. "מה ענין שמיטה להר סיני", מה ענין לאלה, שקראו שמיטה על כל מה שנתנו לנו בהר סיני. מה ענין להם להר סיני להכנות בני הדת של סיני?
15
ט״זאבל בני ישראל "אם אינם נביאים בני נביאים הם" ואמנם גם להם להמתבוללים, יש איזו שייכות לדת משה.
16
י״זהשייכות היא בזה, שהמה מקיימים מצות עשה אחת בתורה, הרבה יותר ממה שמקיימים אותה כל שאר המפלגות.
17
י״חהלא זוהי העשה של:
18
י״ט"ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני... לא אצא חפשי, והגישו אדניו... אל הדלת או אל המזוזה, ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם". (שמות כא, ה-ו).
19
כ׳ואת המצות עשה הזו המה מקיימים בכל לבבם, בכל נפשם ובכל מאודם, ובכל השס"ה ימים של השנה, ערב ובוקר וצהרים לא יחדלו מלזעוק בקולי קולות בכל מקום שהמה פונים: אהבתי את אדוני... ומנשקים את ידי האדון בחשק גדול ובהתלהבות עצומה, מנשקים עד כלות הנפש, עד שנעשה לגעל נפש להאדון גופא, והוא, האדון, מגיש את העבדים האלה אל הדלת... מראה להם פשוט את הדלת, וכשאינם מבינים רמיזה זו מה טבעה, הוא מרצע להם פשוט את אזניהם במרצע, כדי להתעולל בהם מעט, כמנהג "הפריץ" עם גוברין יהודאין אלה... אבל בכל זאת המה מקיימים את המצוה הזו במסירת נפש ממש ואחרי כשהדם כבר נוטף מאזניהם הפצועות המה מקיימים עדיין את ה"ועבדו לעולם".
20
כ״אואמנם לא לחנם נקראים האדונים-העבדים האלה בשם "בני דת משה"...
21
כ״באבל בכ"ז הרהור תשובה נחוצה גם לבני דת משה הללו.
22
כ״גוכשיהרהרו בתשובה לו רק רגע אחד יראו ויוכחו תיכף ומיד, כי "אשור לא יושיענו", זאת אומרת, כי כל מה שיזעקו יותר בקול גדול "אהבתי את אדוני", הנה להיפך האדון ישנא אותם בתכלית השנאה, כי כל אדון אוהב לשמוע את המלה "אהבתי", רק מאדון אחר, אבל לא מעבד, ואדרבא לגעל נפש הוא לו להאדון לשמוע זאת ממנו, עליהם לשוב סוף סוף בתשובה ולבוא לידי הכרה, כי אפשר להיות יהודי כשר בתכלית הכשרות, ממהדרין מן המהדרין גם בלי העשה הזו, וגם אלה שדרשו לאמר "מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף? אמר הקב"ה, אזן ששמעה על הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע", (קידושין כב, ב) כי גם אלה שדרשו כך היו בכל זאת ג"כ בני דת משה אמתיים...
23
כ״ד"אשור לא יושיענו" זהו הודוי הנחוץ לכם, המתבוללים מכל המינים, להגיד ולשנן תמיד בלי הרף, עד שתרפא משובתכם ותחדלו לשום את עיניכם רק אל אשור, רק אל ה"למה יאמרו הגוים" ותחדלו לזמר את ה"מה יפית" שלכם, שכבר נעשה לזרא. והייתם לאנשים... ולא רק לבני דת משה לבד...
24
כ״המתבוללים למחצה לשליש ולרביע.
25
כ״ואמרנו מקודם, כי בטוחים אנחנו, שממפלגת המתבוללים לא נמצא אף אחד כעת בבהכנ"ס, וגם כי המה בכלל פוחתים והולכים, ובשביל זה נתנו להם בזה משפט הקדימה, ואמנם הדבר הזה אמת בנוגע להמתבוללים השלמים, אבל דא עקא, כי יש גם מתבוללים למחצה, לשליש ולרביע, והללו לא רק שאינם פוחתים והולכים, אך להיפך מתרבים מיום ליום, והללו נמצאים בבהכנ"ס ובבהמ"ד, לא רק בשבת תשובה ובעשי"ת בכלל, אך גם בכל שס"ה ימים של השנה, שמתפללים כותיקים גמורים...
26
כ״זכי, דא עקא, שיש אצלנו לא רק מתבוללים בדעת, אך גם מתבוללים שלא בדעת, שחושבים את עצמם להיפך, ליראים ושלמים, אדוקים ולאומיים נלהבים.
27
כ״חכבר הרגלנו כל כך בהתבוללות זו, עד שכבר נעשה לטבע ואיננו מרגישים שוב בה.
28
כ״טהננו רואים זאת באופן יותר בולט בהבחירות לשלטוני הקהלה שלנו וכדומה, שגם בהערים, או יותר נכון ביחוד בהערים, שרוב מנין ורוב בנין שלהם המה "חסידים", הנה הנחברים המה רובם ככולם אסימילטרים ממש, ומה מראה לנו זה? כי אמנם גם הבוחרים "החסידים", אם אינם, חלילה, מתבוללים שלמים, הנם לכה"פ מתבוללים למחצה לשליש ולרביע, וכשם שהמתבולל השלם כורע ומשתחוה לכל עכו"ם ומזמר לו זמירת "אהבתי את אדוני", כך החצאי מתבוללים הללו כורעים לפני כל מתבולל גמור משלנו ושרים לו גם כן שירת "אהבתי את אדוני".
29
ל׳"ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו" (תהלים ח, ו) ויפה המליץ על זה הגאון ר"י סלנטר זצ"ל, כי רואים אנו את החולשה שבנו, שגם יראים ושלמים מעטרים כבוד והדר לאיזה איש, שאין לו שבח אחר זולת השבח הזה שחסר לו מעט או הרבה מאלהים, זאת אומרת, שכל גדולתו ותפארתו היא בזה, שרק אין יראת אלהים בלבבו, והחולשה הזאת באה לנו רק מפני זה, שרבים בתוכנו המתבוללים למחצה, לשליש ולרביע, גם בין אלה המלובשים בטלית שכולה תכלת.
30
ל״אוגם לאלה מכוונים דברי הנביא באמרו "קחו עמכם דברים ושובו אל ד', אמרו אליו... אשור לא יושיענו" וגם מאלה שנדמים כאשור, שנדמים לעכו"ם, גם מאלה לא תבוא תשועתנו.
31
ל״בוכבר באה העת, שתהיה לכם איזו הכרה עצמית, ולבלי לפול כורעים לפני כל מי שעליו נאמר "ותחסרהו מעט מאלהים".
32
ל״געבדים משלו בנו.
33
ל״דאבל גם בזמן שאין בחירות בעולם היהודי, גם אז אפשר לראות את תוצאות ההתבוללות למחצה הזו - בחינוך הילדים. גם אלה הנותנים לילדיהם חינוך יהודי איך הם מתיחסים להמחנכים היהודים ולהמחנכים הבלתי יהודים, איך הם מתיחסים להמלמד העברי ולהמורה הכללי, וגם בקבוצה של יהודים חרדים תשמעו כשמריבים זה עם זה אז קורא האחד להשני: הנך מלמד, וזהו החרוף היותר גדול, וכל זה בא גם כן רק מההתבוללות המפנימית הזו, אם כי החיצוניות מכוסה "בירמולקה" ובאבנט.
34
ל״ה"לעינינו עשקו עמלנו ממושך וממורט ממנו, נתנו עלם עלינו, סבלנו על שכמנו, עבדים משלו בנו פורק אין מידם". הננו אומרים זה איזה שבועות בכל יום ויום באשמורת הבוקר, ואמנם לא שקר אנו מדברים בזה.
35
ל״ולעינינו עשקו עמלנו, - ואת עמלנו אלו הבנים. אם רואים אנו, שבנינו נגזלים ממנו והולכים לרעות בשדות אחרים, אם רואים אנו שנתקימה הקללה של "בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך" (איכה ה, ח) - בכל מלאה, הנה הסיבה העיקרית לזה הוא מה ש"עבדים משלו בנו פורק אין מידם". עבדים משלו עלינו לא נאמר, אך בנו, והבדל גדול יש ביניהם, לפנים משלו העבדים רק עלינו, מלבר, משלו בגופנו, ולא משלו בנפשנו ואז יכולנו לפרוק מידם, אבל עכשיו שהמה מושלים בנו מלגו, בפנימיות נפשנו, ורק בשביל זה נעשקו "עמלנו" אז "פורק אין מידם".
36
ל״זואם נרצה לפרוק מידם, אז יש לזה רק עצה אחת לשמוע את דברי הנביא הצועק עלינו בקול גדול: "אשור לא יושיענו".
37
ל״חעל סוס לא נרכב.
38
ל״טואמנם מאידך גיסא רבו בנו המפלגות ככמהין וכפטריות, שחרתו על דגלם את הדברים: "אשור לא יושיענו", אלו הן המפלגות הלאומיות השונות שבנו עם הפרוגרמות המיוחדות שלהן, אבל הצד השוה שבהן, שכולן טוענות תמיד: "אם אין אני לי מי לי", ו"ואין לך דבר העומד בפני הרצון", וכדומה, אבל גם הן זקוקות לתשובה גדולה, גם להן יש מה להתודות הלא זו היא הודוי של:
39
מ׳"על סוס לא נרכב".
40
מ״אכי אמנם כשם שיודעות הן היטב את ראשית מאמרו של הלל הזקן "אם אין אני לי מי לי", כך עליהן לדעת גם את הסיפא. "וכשאני לעצמי מה אני".
41
מ״בודא עקא, כי המפלגות האלה בתור מפלגות, כמו מסיחות הן את דעתן מזה.
42
מ״ג"על סוס לא נרכב". "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ד' אלהינו נזכיר" (תהלים כ, ח) זה היה לנו לכלל גדול מימות עולם, ואם כי "סוס שוטף למלחמה" והוא מוכשר מאין כמוהו לזה, אבל לא מהמלחמה ולא מערמומיות המלחמה - הדיפלומטיא - לבדה תבוא תשועתנו "לא בחיל ולא בכח, כי אם ברוחי אמר ד'" (זכריה ד, ו), וכבר ידענו, כי "סוס ורכבו רמה בים, עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה" (שמות טו, א-ב).
43
מ״ד"על סוס לא נרכב", "אין חכם כבעל הנסיון", והנסיון, הנסיון של ההיסטוריה הארוכה שלנו, מראה לנו בעליל את צדקת דברי הנביא בזה, כי אי אפשר לנו לתלות את כל ישועתנו רק בסוס ורוכבו לבד. כי "כשאני לעצמי מה אני".
44
מ״הלא היה בעולם גבור יותר נערץ מבר כוכבא, אשר גם ר' עקיבא ראה בו את מלך המשיח ודרש עליו את הפסוק "דרך כוכב מיעקב", אבל כשהתחיל לבטוח בהסוס שלו - סמל המלחמה - לבד, ואמר להקב"ה "לא תסעוד ולא תכסוף", הנה נעשה מבר כוכבא לבר כוזיבא, נכזבה תקות ישראל באופן נורא למאד ולא נשארה לנו מכל הגבורות והמלחמות שלו רק הברכה האחת, ברכת הטוב והמטיב "הטוב על שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה" (ברכות מח, ב).
45
מ״וו"העיד ר"י בר אליקים משום קהלא קדישא דירושלים, כל הסומך גאולה לתפלה אינו ניזוק כל היום כולו" (ברכות ט, ב) ואמנם טוב עושות המפלגות הללו, שמשתדלות הן בכל כחן בגאולה, אבל עליהן לדעת שצריכות הן לסמוך את הגאולה לתפלה לאלהי ישראל, שישלח להן את הברכה במעשה ידיהן, כי רק אז יהיו בטוחות, שלא תיזקנה ולא תתנגפנה רגליהן, ואם אינן עושות זאת הרי הן עוברות בשאט נפש על דברי הנביא בשם ד':
46
מ״זעל סוס לא נרכב!
47
מ״חולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו.
48
מ״טואמנם תמצא לומר יש גם מפלגה אחת ודוקא מפלגה גדולה המתהללת לפעמים, כי היא רוב מנין ורוב בנין של ישראל, אשר על דגלה רשומים גם שני הדברים הללו, גם "אשור לא יושיענו", וגם על "סוס לא נרכב", הלא הן המפלגות האורטודוקסיות שפרו ורבו אצלנו ת"ל בשמות שונות ובמטרה אחת לחזוק הדת, ואמנם הכל טוב ויפה אצלן, ובכל זאת, לדאבוננו, גם הן עודן זקוקות לתשובה רבתי, גם עליהן נאמר "קחו עמכם דברים ושובו אל ד'", וגם עליהן להרהר בתשובה ולאמר:
49
נ׳"ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידנו".
50
נ״אכי הנה כבר שאל הגאון ר"י סלנטר זצ"ל הנ"ל בטעמו של דבר, שאנו רואים תמיד במלחמת החרדים עם החופשיים, שיד האחרונים על העליונה, הלא קיימא לן, שקושטא קאי ושקרא לא קאי, והאמת הלא היא בודאי עם החרדים? והוא מותיב לה והוא מפרק לה, כי אמנם החופשיים נלחמים בעד השקר אבל - באמת, והחרדים נלחמים אמנם בעד האמת, אבל - בשקר...
51
נ״בוהדברים באמת נוקבים ויורדים עד התהום של היהדות החרדית, שחסר לה בהרבה פעמים ה"בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך".
52
נ״גוכבר המלצנו על זה את המליצה "הקול - קול יעקב, והידים - ידי עשו", כי אמנם לו היה באמת הלב - לב יעקב, אז אולי לא שלטו בנו הידים - ידי עשו, כי אז היו מקבלים היינו צורה אחרת, ואז אולי "וראו כל עמי הארץ, כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך" אך דא עקא, שרק הקול - קול יעקב, והלב ריק אין בו מאומה, וכל מעשינו המה רק מצות אנשים מלומדה, ובשביל זה שולטות בנו כל כך הידים ידי עשו ואין מי שיציל אותנו מהם.
53
נ״ד"ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו" החסרון הוא מה שהאלהים נמצא אצלנו רק במעשה ידינו, במעשה ולא במחשבה, בהידים ולא בלבב. והאדם יראה לעינים וד' יראה ללבב.
54
נ״הוהשאלה הנושנה "היש ד' בקרבנו אם אין", שנשאלה לפני אלפים שנה, עדיין לא מצאה תשובה עד היום הזה גם אצל רבים מחרדינו.
55
נ״וכי אמנם היש ד' בפינו לא נשאלה, שהלא צועקים אנחנו פעמים בכל יום: "שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד", היש ד' בידינו או בראשנו לא נשאלה, כי הלא יש לנו תפילין של יד ותפילין של ראש, ואמנם יש ד' אצלנו גם בפינו וגם בראשנו, גם בידינו וגם בבגדינו - ציצית, ואף גם בבתינו - מזוזות, ורק בקרן זוית אחת חסר לנו ד' - בהלב שלנו, העיקר חסר מן הספר.
56
נ״זהיש ד' בקרבנו במעמקי הלב, בפנימיות הנפש שלנו, זאת נשארה עד היום בה' השאלה גם אצל הרבה מהיראים והשלמים.
57
נ״חבמסתרים תבכה נפשי.
58
נ״טומה נמרצה בזה אגדת חכז"ל:
59
ס׳"אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, שממה עלי נפשי כשאני עוברת על ביתך והוא חרב וקול דממה בתוכו ואומר, מקום שזרעו של אברהם הקריבו קרבנות לפניך והכהנים עומדים על הדוכן, והלוים מקלסים בכנורות יהיו שועלים מרקדים בו, הדא הוא דכתיב, על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו. באותה שעה היה הקב"ה בוכה ואומר אוי לי מה עשיתי, השרתי שכינתי למטה בשביל ישראל, ועכשיו שחטאו חזרתי למקומי הראשון, חס ושלום, שהייתי שחוק לגוים ולעג לבריות. באותה שעה בא מטטרון ונפל על פניו ואמר לפניו, רבש"ע, אני אבכה ואתה לא תבכה. אמר לו, אם אין אתה מניח אותי לבכות עכשיו, אכנס למקום שאין לך רשות ליכנס ואבכה, שנאמר, ואם לא תשמעו במסתרים תבכה נפשי מפני גוה וגו' (מדרש רבה איכה).
60
ס״אואמנם באגדה נפלאה זו יש לראות גם מציאות חיה שבזמננו.
61
ס״בכי כשאנו מסתכלים בהשקפה שטחית ידמה לנו, כי ע"י החורבן הרב רק המצב החומרי של ישראל הוא שיורד מאז ועד היום מטה מטה, אבל המצב הרוחני להיפך עוד עלה מעלה מעלה, כי במקום ירושלים השגנו את יבנה, סוריא ופומבדיתא ועוד ועוד, והתורה נפוצה בכל קצוי הארץ, ויש שנתקיים אצלנו "כל בניך למודי ד'", יצרא דעבודה זרה נשרף לגמרי, והעמי הארץ שמלפנים - ג"כ כמעט שאינם כעת כלל במציאות, ונתרבו אצלנו ב"ה הותיקים הנוהגים מנהג חסידות, הזהירים במצוה קלה כבחמורה, המהדרים מן המהדרים, ואמנם "אשרנו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו".
62
ס״גאבל כל זה נדמה רק למטטרון שר הטבע, הרואה רק את החיצוניות ולא את הפנימיות, הרואה רק מלבר ולא מלגו, ולכן הוא טוען להקב"ה כשהוא נופל על פניו "אני אבכה ואתה לא תבכה", זאת אומרת, אני שר הטבע והחומר יש לי על מה לבכות, כי בחומר היה החורבן גדול ונורא עד מאד, אבל אתה, סמל הרוחניות, על מה יש לך לבכות, הלא להיפך לשמוח אתה צריך כאמור.
63
ס״דאכן הקב"ה הרואה גם את הפנימיות כהחיצוניות הוא יודע, כי יבנה באמת לא ירשה לגמרי את מקומה של ירושלים, הוא יודע, כי החורבן לא היתה רק בכמותנו, אך עוד יותר באיכותנו, ואמנם מן אז ועד היום נתרבה אצלנו חומר היהדות, אבל רוחה של זו פוחתת והולכת אצלנו מיום ליום.
64
ס״הוזהו שמשיב לו הקב"ה יש מקום "שאין לך רשות ליכנס - במסתרים", במסתרי הנפש, במעמקי הלב, בחדרי חדרים של האדם, בהקדשי קדשים שלו, ושם, כשמסתכל אני, שם אני בוכה בלי הפוגות "במסתרים תבכה נפשי מפני גוה" וכדברי חכז"ל "מפני גאותן של ישראל שנטלה מהם ונתנה לאומות העולם", כי דא עקא, שגם להיראים ושלמים שלנו חסרה הגאותן של ישראל כידוע.
65
ס״ובקיצור, הנביא מורה דרך תשובה לכל המפלגות שבנו, ורק אז כשנשמע לדבריו, אז "ארפא משובתם"...
66