דרשות אל עמי, שלש רגלים ב׳Sermons Unto My People, The Three Festivals 2
א׳ב. הסוכה - תשובה להטבע
לחג הסוכות
לחג הסוכות
1
ב׳"וחגתם אתו חג לד' שבעת ימים בשנה, חקת עולם לדרתיכם, בחודש השביעי תחגו אותו. בסכת תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסכת" (ויקרא כג, מא-מב).
2
ג׳מה מספרת לכם הסוכה הקטנה?
3
ד׳דברנו בהדרשה הקודמת על ערך הד' מיני, ואם שמתם לב לדברי, רבותי הנכבדים, אז בודאי מצאתם במצוה הזו טעם וריח, לא רק במשך זמן הנענועים, אך לכל השנה ולכל ימי חייכם על פני האדמה, אבל בדרשה הקודמת הלא העיקר שכחתי, כי בחג הסוכות, זמן שמחתנו, יש לא רק מצות הד' מינים בלבד, כי למה נקרא שמו חג הסוכות על שם הסוכה שאנו יושבים בה, והאם אפשר לנו לעבור על זה בשתיקה?
4
ה׳ובאמת האם לא שאלתם לנפשכם מה מספרת לנו הסוכה הקטנה הזו? התורה בעצמה אומרת על מצוה זו "למען ידעו דרתיכם" זאת אומרת, כי אין אנו יוצאים בישיבה לבד, אך העיקר הוא הידיעה הכרוכה בה, ומה היא הידיעה החדשה שהיא מלמדת אותנו?
5
ו׳מעץ הדעת לעץ החיים.
6
ז׳ואמנם לא לחנם עזבנו כעת את בתינו היפים מרובי החדרים המרווחים והאולמים הנהדרים המרהיבים דעתו של אדם והלכנו לנוע לסוכה קטנה של ד' על ד' המחזקת בדוחק גדול "ראשו ורובו ושולחנו" ושאינה יכולה לעמוד כמעט גם לפני רוח מצויה.
7
ח׳לא לחנם הוא כל זה, זהו מראה על סדר החיים החדש שעלינו להתחיל מבראשית ממש, זהו התשובה מעץ הדעת לעץ החיים.
8
ט׳מגילת קהלת.
9
י׳וכעין פירוש למס' סוכה באה המגילת קהלת, שאנו קוראים בה במשך ימי החג, כי כל המגילה הזו באה להראות את כל הרקבון והזוהמא הכרוכים בעץ הדעת ולהכריח אותנו לנוס לכל הפחות מזמן לזמן כדי להטהר מעט מן הזוהמא, תחת צל עץ החיים.
10
י״אכי מה זה הקוטב ממגילה זו? הנה לא רק ה"תחילתה ד"ת וסופה ד"ת" (שבת לב, ב) אך גם מאמצעה יש ללמוד הרבה.
11
י״בהלא כה מספר לנו החכם מכל אדם בהמשך דבריו: "כי ברוב חכמה רוב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב... וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה, כי היא קנאת איש מרעהו... ראה זה מצאתי אשר עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים" (קהלת ז, כט).
12
י״גכי לכאורה הננו רואים בדורותינו אלה תרתי דסתרי. מצד אחד, דורנו זה הוא בודאי הדור דעה היותר גדול שבכל הזמנים, ומצד השני אולי לא היה עוד מעולם דור חסר טעם כמוהו, ובעץ הדעת זה אין כל טעם וריח. מצד אחד נפתחו מעינות החכמה לכל בני אדם גם לנערים וזקנים גם לנשים וטף, ומצד השני נסתמו הלבבות לגמרי והחכמה אינה מאירה ואינה משמשת כלל את הלב, והדור המחבק זרועות עולם ויודע איך לעלות בשמים ממעל על ידי האוירונים הנפלאים ולרדת בארץ מתחת על ידי התת-מימיות, הדור הזה הוא דוקא דור צר עין במדה שלא היתה כמעט עוד מעולם, דור אכזרי אשר לא ידע רחם, דור הרומס ברגליו כל צדק משפט. בדורנו זה הנה לאו דוקא "כל המיצר לישראל נעשה ראש" אך גם המיצר לבני נח נעשה ראש, ולכאורה אנו עומדים ומשתוממים, איך יתכנו שני הפכים בנושא אחד, איך אפשר בבת אחת לראות את ה"תרתי דסתרי" האלה?
13
י״דאכן כבר ביארתי במקום אחר ("דרכה של תורה", מבוא לס' "דרכי משה, דרך הקודש" ח"א), כי באמת אין זה כלל תרתי דסתרי אך אדרבא הוא בגדר סיבה ומסובב, ואל תאמר למרות, שלמרות שהוא דור דעה הוא דור לא ידע בושת, אך אמור יען, יען שהוא כ"כ דור חכם, לכן הוא כ"כ דור רע, ויען שהוא כל כך רע ושואף לדם כמו הנחש הקדמוני, לכן הוא כ"כ ערום וחכם.
14
ט״ומלאך המות מלא עינים.
15
ט״ז"מלאך המות מלא עינים" אומרים חכז"ל (מס' עבודה זרה כ, ב), זאת אומרת, שכל העינים - החכמות, כי "החכם עיניו בראשו" - כל עיקר הורתן ולידתן באו מהמלאך המות שאין כמוהו גדול ונכבד בחכמה ודעת ו"הוא השטן הוא היצר הרע הוא המלאך המות".
16
י״זנתבונן נא על המלחמה הנוראה, מלחמת העולם, שבאה זה לא כבר לידי קצה, שהביאה חורבן לעולם ומבול גדול של דמעות ודם, אבל מאידך גיסא אנו רואים איך שע"י המלחמה נתרחבו המדעים כ"כ באופן שלא יאומן כי יסופר מקודם, המצאות כבירות ורבות הערך נמצאו אשר לא שערו אבותינו ואבות אבותינו מעולם באופן שהאבי אבות הטומאה, המלחמה, הביאה תולדות העולות למעלה להשכיל.
17
י״חומי יודע רוח האדם העולה למעלה, אפשר הדבר מאד, כי גם כל ההמצאות שהמציאו מדור דור לפני המלחמה, הנה הסיבה העיקרית שלהן היא המלחמה, אם כי באופן בלתי ישר, כי גם אז אם לא היתה מלחמה בפועל, היתה מלחמה בכח, ובאמת מה שקוראים בני אדם זמן מלחמה וזמן שלום הוא רק לשבר את האזן, באמת אין שלום בעולם, אך יש זמן של מלחמה, ויש זמן של הכנות למלחמה, שנדמה לנו כאילו הוא זמן של שלום.
18
י״טואפשר מאד, כי גם ההמצאות הישנות כבר כמו מסלת הברזל, הטיליגרף, הטלפון וכדומה גם כל אלה המה התולדות של המלחמה בכח, של ההכנות למלחמה שאינן פוסקות לעולם, כי כל אחד מהעמים אשר על פני האדמה חפץ להיות יותר מוכן ומזומן ליום קרב וזו היא שהמריצתם לבקש את ההמצאות האלה, כי כל זמן שהאדם חי את חייו הפרימטיביים שלו היה מסתפק גם בהחמור המשרך דרכו, גם זה היה לפניו די והותר, אבל תכונת המלחמה בכלל היא תכונת ה"בחפזון" ולזה לא יוצלח החמור שהולך בשובה ונחת, אז נסו להשתמש בהסוס הרץ בחפזון יותר מהחמור, אז אמרו "סוס שוטף למלחמה", אכן בהמשך הימים כשאלקי המלחמה נתגדל יותר ויותר, כבר נראה להם גם הסוס לקטן יותר מדאי להכילו, אזי הוצרכו לבקש אמצעים אחרים לזה וכשמבקשים ְ- מוצאים, כי "יגעת ולא מצאת אל תאמין".
19
כ׳בקיצור, בעד כל הדברים הטובים והיפים האלה הננו חייבים תודה להמלאך המשחית, מלאך המות, כי הוא חוללם והולידם.
20
כ״אתכונת עץ הדעת.
21
כ״בכי אמנם התורה גופא מתארת לנו היטב את תכונתו של עץ הדעת.
22
כ״גאם תרצו לדעת את תכונת עץ הדעת של כל העולם כולו, של כל האומות והלשונות, שאמנם קוראים אנו אותו בשמות שונות, ציביליזציה, קולטורה, פרוגרס וכדומה, אם תרצו לדעת את שרשו ומקור גדולו, אם תרצו לדעת זאת נחוץ לנו להתחיל מבראשית ואז נדע - כי המסית לזה, זאת אומרת, הסיבה הגורמת להעץ הדעת שבקרב האדם הוא הנחש הקדמוני, הוא ולא אחר, הנחש, שכוונתו להזיק, הנחש שאין הנאה להיזקו, זולת ההנאה לראות איך שארסו מכלה וממית.
23
כ״ד"והנחש - מספרת לנו התורה (בראשית ג, א) - היה ערום מכל חית השדה אשר עשה אלקים", כי הרשעות שלו יותר מכל חית השדה, עשתה אותו גם להערום מכל, והנחש זה הוא הסבה של עץ הדעת שבאדם.
24
כ״הותוצאות הדבר של ההנאה מעץ הדעת הרי אפשר ג"כ למצוא שם ב"בראשית", זה הוא: "וישלחהו ד' אלקים מגן עדן וישכן מקדם לגן עדן את להט החרב המתהפכת".
25
כ״וכי "משורש נחש יצא צפע" והדעת, שהורתה ולידתה היתה ע"י הנחש, תוכל להביא רק לידי להט החרב המתהפכת, שיעמדו בני אדם כחיות טורפות זה לעומת זה, ששים ושמחים לשפוך דם כמים ולשתות מהם לשכרה בהרגישם בזה את כל התענוגים שבעולם.
26
כ״זואמנם מעץ הדעת הקדמוני כבר צצו ופרחו עצים רבים שמלאו פני תבל תנובה, אבל כמו העץ הראשון כן כל העצים שנשתלשלו ממנו כולם באים מהנחש שגם הוא פרה ורבה מאז מאד מאד ותמלא הארץ ילדיו, וכולם מביאים לידי התוצאות הקדמוניות להלהט החרב המתהפכת, שג"כ כבר לבשה צורות חדשות של קני רובה, תותחים, טאנקסים וכדומה.
27
כ״חוס"ס העץ הדעת איננו מנעים לאדם את החיים, אך להיפך מגרש אותו מגן עדנו שישב שם כמלך במסבו והכרובים ממעל לראשו, כי באמת אחרת לא יכול להיות, כי קימא לן שאין קטיגור נעשה סניגור, והדעת שבאה מהנחש, אי אפשר לה להביא את הגן עדן לאדם.
28
כ״טההתשלמות וההתהדרות שמות נרדפים הן.
29
ל׳אכן לא רק בספר התורה אנו קוראים זאת, כי אם גם בספר החיים - להבדיל בין הקודש ובין החול - ולא רק בזמן מלחמה, אך גם בזמן ששלום בעולם, כאשר כבר ביאר חכם אחד מחכמי אומות העולם במופתים חותכים, כי כל עיקר ההשתלמות של האדם באה ע"י ההתהדרות, לוקסוס בלע"ז, והראיה כי הא בהא תליה, באירופא ואמריקא, למשל, ששם הלוקסוס מפותח מאד, שם גם הציביליזציה חזקה, ולהיפך באסיה ואפריקא ששם גם שתיהן הן במדרגה היותר נמוכה. וגם הוא מבאר, כי לא ההשתלמות היא סיבה לההתהדרות, אך להיפך שההתהדרות היא הסיבה לההשתלמות כי בזה שהאדם אינו מסתפק במועט, אך מבקש הוא התהדרות בכל, התהדרות במאכליו, במלבושיו, בדירתו וכדומה, והוא מוכרח לבקש תחבולות שונות כדי להשיג כל אלה ולעלות על חבירו שאין לו כל זאת, ההכרח יאלצהו ממילא להמציא חדשות לבקרים המצאות שונות, וזו היא כל עיקר השתלמותו של האדם.
30
ל״אהקנאה היא הסיבה לההשתלמות.
31
ל״באכן באמת גם החכם הזה עוד לא ירד לסוף עמקו של הדבר, אמת היא שההתהדרות היא הסיבה לההשתלמות, אבל ההתהדרות גופא זו היא מסובב מסיבה אחרת - מהקנאה, ונמצא שהקנאה, מקור הרשעות שבאדם זו היא אם כל הציביליזציה שבעולם. כי מדוע באמת נעשית תשוקת ההתהדרות גדולה מיום ליום, יען שמקור הרשעות שבאדם מתגבר יותר ויותר מזמן לזמן, וזה מביא לידי קנאה יתירה, שכל אחד חפץ יותר ויותר לעלות על חברו.
32
ל״גושלמה המלך, החכם מכל אדם, היה חכם יותר גדול מהחכם הנ"ל וירד לסוף עומקו של הדבר, והוא שאמר זאת בדברים קצרים, אך נוקבים ויורדים עד התהום: "וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה - ציביליזציה בלע"ז - כי היא קנאת איש מרעהו" (קהלת ד, ד). ועתה אין להתפלא כלל, אם אנו רואים ש"יוסיף דעת יוסיף מכאוב", כי אמנם "אין קטיגור נעשה סניגור" ואין סם המות נעשה לסם חיים בשום אופן, אין האש מכבה ואין היצה"ר מביא לידי טוב, והדעת שמקורה הראשון, אבי אבות שלה, היא קנאה ורשעות, בעל כרחך אי אפשר לה להביא אחרת זולת מכאוב.
33
ל״דואמנם מזמן לזמן, ומדור לדור מתרבה הדעת, אבל ביחד עם זה מתרבה המכאוב, ומכאובי הדור הנוכחי רבו הנה יותר ממכאובי הדור הקודם, ואין מנוס ואין מפלט מזה.
34
ל״הוהשאלה היא איך להחלץ מן המצר, איך להשתחרר מן המכאובים הנוראים האלה, מן המצוקי שאול השמים מחנק לנפש האלה?
35
ל״ואך גם על זה מוצא החכם מכל אדם תשובה מספקת והוא אומר:
36
ל״ז"ראה זה מצאתי, אשר עשה אלקים את האדם ישר, והמה בקשו חשבונות רבים".
37
ל״חכי אמנם לא ממרחק נביא לחמנו. וזהו כל האסון שמבקשים אנו תמיד עצות מרחוק ולא מקרוב, הננו מבקשים חשבונות רבים, בעוד שאין כלל במה לחשוב הרבה. "אלקים עשה את האדם ישר", אבל דוקא מה שהוא ישר אינו מוצא חן בעיני האדם, שיש לו נטיה גדולה לעקמומיות דוקא.
38
ל״טהתשובה אל הטבע.
39
מ׳כל האסון הוא מה שאנו מתרחקים במכוון מהטבע בכל מיני ההתרחקות שיש בידינו, הכל הכל מבדילים אותנו מהטבע, הכרכים הגדולים, הבתי חומה עם הקומות הרבות והכתלים העבים, רעש האופנים של המכונות הגדולות, הכבשונים הגבוהים של בתי החרשת, הקיטור שאינו פוסק בכל מקום שאתה פונה וכדומה וכדומה, הכל באו כדי להקים מחיצה גדולה, מחיצה של ברזל בין האדם ובין הטבע, הכל באו רק כדי לגרש את האדם מעל החיים, שגם צלו של העץ הזה לא יגיע אליו.
40
מ״אהננו מתענגים על המשחקים שמציגים איזה מחזה ממחזות החיים באופן מלאכותי ומשונה בלהג הרבה ובדברים בטלים, ואין אנו מתענגים כלל על המחזה, מחזה החיים גופא שנראה לעינינו בכל רגע באופן טבעי. הננו מוחאים כף וקוראים הידד עד כלות הנפש לקראת כל משורר בחסד אלקים המשורר בחרוזים את הטבע, או לקראת ציר המציר בשרד איזה מחזה מהחיים, ואין אנו מתפעלים כלל ועוברים אנו בשויון נפש גמור על הטבע גופא, ואין אנו אומרים כלל מה יפה אילן זה מה יפה ניר זה, לא מפני שאין אנו רוצים להפסיק ממשנתנו כעצתו של התנא באבות (פ"ג, מ"ז), אך פשוט מפני שעינים לנו ואינן רואות, אזנים לנו ואינן שומעות את כל מה שנושא עליו אופי טבעי, ורק את המלאכותיות אנו אוהבים ורק אפקטים זרים אנו מתגעגעים.
41
מ״בהתשובה אל הטבע זהו הפתרון לכל שאלות החיים, זוהי התרופה היחידית להמכאוב הבא מעץ הדעת.
42
מ״גאמנם אז יחדל ה"עמל וכשרון המעשה", אבל ביחד עם זה תחדל גם הקנאת איש מרעהו, וצלו של עץ החיים יסתיר אותנו מכל מחלה, מכל תקלה ומכל קטטה.
43
מ״דכי "אלקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים"...
44
מ״ההסוכה - פירוש חי למגילת קהלת.
45
מ״וופירוש חי למגילת קהלת, ואולי היותר מובחר מכל מאות הפירושים שכבר נתחברו עליה היא סוכה שאנו יושבים בה בהחג הזה.
46
מ״זכי רק בשביל זה נקראה בשם סוכה בשביל הסכך המסכך אותה, שרק זה נותן לה את האופי המיוחד שלה, כי הלא על הדפנות אין דינים מיוחדים והם כשרים מכל דבר, ורק על הסכך נאמרו דינים מיוחדים ובראש כל נאמר בסי' תרכ"ט באו"ח: "דבר שמסככין בו צריך שיהיה צומח מן הארץ ותלוש ואינו מקבל טומאה".
47
מ״חוזה הכלל לענין קבלת טומאה, שכל דבר שנעבד בידי אדם מקבל טומאה, אבל דבר שלא שלטו בו ידי אדם כמו פשוטי כלי עץ אינם מקבלים טומאה, והידעתם מדוע ולמה הוא כך?
48
מ״טזהו מטעם דברי הקהלת "וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו" ולכן כל דבר שנוצר מהעמל וכשרון המעשה טמא הוא, טמא, טמא יקרא, כי בזה מתגלה הקנאה והשנאה, הרשעות ויצר הרע שבאדם, אבל טהור הוא הטבע, טהור וקדוש הוא, וגם אלף אלפים שרצים לא יטמאוהו, הטבע - זהו יציר כפיו של הקב"ה בעצמו שלא חל בו הידיים המסואבות של האדם, ומה הקב"ה טהור אף הוא טהור.
49
נ׳פשוטי כלי עץ אינם מקבלים טומאה, יען מה שהוא פשוט הוא טהור, וכל הטומאה באה מחמת שאנו בורחים מהפשוט כמטחוי קשת, יען שאנו שונאים את הפשוט שנאת מות, יען שאנו מרגישים געל נפש להישר, ואנו מבקשים דוקא את העקמומיות ומה שמעוקם ביותר זה נח לנו יותר, ובשביל זה אין אנו שבעים רצון כלל מזה שאלקים עשה את האדם ישר, והננו רצים דוקא אחרי "חשבונות רבים".
50
נ״אהאויר המלא טומאה.
51
נ״בוכל השנה, בכל השס"ה ימים והשס"ה לילות הננו נמצאים תמיד באויר של טומאה, הכסא שאנו יושבים עליו, השלחן שאנו נשענים עליו וכו' וכו' וגם התקרה שממעל לראשינו הכל הכל מקבלים טומאה, ובכן כל האויר הסובב אותנו מלא טומאה, ואי אפשר לנו לנשום אף נשימה אחת של טהרה בכל השנה כולה. הננו שוכחים כמעט שיש דבר שצומח מן הארץ וגדולו מן הארץ, כי כל כך אנו נטולים מהטבע ע"י המחיצות של ברזל שמסבבות אותנו, וכדאי הדבר באמת לצאת לכה"פ לשבעת ימים ולשבת תחת סכך שצומח מן הארץ ואינו מקבל טומאה, כדי שלכה"פ אפשר יהיה לנשום אויר טהור במשך של שבוע ימים.
52
נ״גוממעל להסכך ע"י הנקבים שבו נראים השמים המספרים כבוד אל והכוכבים הנוצצים באור צנוע ובסוד שיח שרפי קודש והננו מרגישים הפעם את הטבע הערום כפי שיצא מכפיו של הקב"ה, נפשנו מתדבקת עם כל היצור והמון נסתרות שמבראשית שאין קנאה ואין שנאה ואין תחרות ביניהם, הששים ושמחים תמיד לעשות רצון קונם, או אז הננו שומעים את הקול ממרום האומר:
53
נ״ד"כל מאן דאיהו מגזעה ושרשא קדישא דישראל, ישבו בסוכה תחת צלא דמהימנותא"...
54
נ״הזמן שמחתנו.
55
נ״ומכל החגים הנה חג הסוכות הוא האחד המיוחד, שעליו נאמר זמן שמחתנו מפני שרק זמן שמחה אחד יש בחיים, זהו הזמן שהאדם מרחיק את עצמו במעט מן העץ הדעת תחת צלו של עץ החיים, כי אם עץ הדעת גורם "שיוסיף דעת יוסיף מכאוב", הנה עץ החיים להיפך פועל שיוסיף חיים יוסיף שמחה ונחת, זמן השמחה הוא רק כשאדם מתדבק עם הטבע אם כל חי ויחד עמה הוא אומר שירה לנשמתה, נשמת אלקים, מי שאמר והיה העולם...
56
נ״זאורה ושמחה.
57
נ״חאמנם האורה שבסוכה איננה מרובה כל כך, כי "צלתה מרובה מחמתה" הלכה פסוקה היא, אבל בכל זאת זה אינו ממעט את השמחה, ולהיפך מזה גופא, מה שצלתה מרובה מחמתה, אנו שואבים שמחה, כי האמת ניתנה להגיד, שהיהדות אינה אוהבת כל כך את האורה הצוחנית והקולנית של השמש שמאירה בחוצפה יתירה "אומות העולם נמשלו לחמה" המה הגסים, השחצנים הבעלי ידים... אבל ישראל נמשלו ללבנה, זו הלבנה הצנועה, הבושת פנים, ההולכת לה בלאט ובהסתר "ירח יקר הולך", ולכן הננו מוצאים שמחה דוקא בזה שצלתה מרובה מחמתה, כי שמחתנו היא ג"כ לא שמחה צוחנית וקולנית, חן היהודי שפוך עליה ומסוה הבושה על פניה, שמחה של מצוה...
58
נ״טולא לפלא הוא כלל, מה שאו"ה חקו אותנו כקופים בכל, אך לא בחג הסוכות, שהוא נשאר רק חגנו אנו, כי מרגישים המה בהרגשה אינסטנקטית כי לא להם הוא חג שכזה, אי אפשר להם בשום אופן להרגיש טעם של חג ומכל שכן שמחה בצלתה מרובה מחמתה.
59
ס׳כי רק "כל מאן דאיהו מגזעה ושרשא קדישא דישראל ישבו בסוכות תחת צלא דמהימנותא"...
60
ס״אתוכה אינה כברה.
61
ס״באמנם עלינו להודות על האמת, שתוכה של הסוכה איננה כברה, כי בעוד שמבחוץ אנו רואים אותה והיא כולה מסוככת בפשוטי עץ בלי שום קשוט ונוי, הנה כשתביטו בה פנימה תמצאו בה את ה"כלים הנאים ומצעות הנאות" כי הלכה פסוקה היא באו"ח (סי' תרל"ט) שכל הדברים היפים שיש לו לאדם מחויב הוא להכניסם בסוכה, ולא עוד אלא שיש עוד קדושה לכל נוי סוכה, ואסורים מפני קדושתם כל שבעה.
62
ס״גאמנם "כל האזרח בישראל ישבו בסכות", כמו האזרח בישראל כן היא גם הסוכה שלנו, גם האזרח בישראל, הישראל האמתי, אין תוכו כברו, דו פרצופין לו, צבוע הוא, אך באופן הפוך מכל הצבועים הרגילים הוא צבוע בצבע של כעור מבחוץ ויפה הוא מבפנים, "שחורה אני ונאוה", אומרת כנסת ישראל על עצמה, שחורה מברה ונאוה מתוכה וכן היא גם הסוכה שלנו.
63
ס״דהסוכה והאהל מועד.
64
ס״הובדבר זה שוה הסוכה שלנו להאהל מועד, שגם לו היו יריעות חצוניות ויריעות פנימיות, וגם הוא לא היה תוכו כברו כדאיתא במס' שבת (צט, א) "ת"ר, יריעות התחתונות של תכלת, ושל ארגמן, ושל תולעת שני ושל שש, ועליונות של מעשה עזים", ומי שראה את האהל מועד מבחוץ, נדמה לו כי כולו רק מעשה עזים לבד, בעוד שבתוכו היתה עשירות נפרזה כל כך גם בחומר וגם בצבע.
65
ס״וואם תדמו כי נתנו ערך רב יותר להתכלת וארגמן וכו' על המעשה עזים, אינכם אלא טועים, כי הלא כך מסיים שם בגמ' "וגדולה חכמה שנאמרה בעליונות יותר ממה שנאמרה בתחתונות, דאילו בעליונות כתיב, וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים", כי אמנם חכמה יתירה נחוץ לזה באמת, לכסות את העושר הרב של תכלת וארגמן במעשה עזים פשוטים, וזו היא באמת "חכמת ישראל" שהפרוגרמה שלה היא לבכר את הפרי הפנימי על הפרחים החיצוניים, לבכר את החטה שבתוך מהתבן הקש והמוץ שבבר.
66
ס״זכן "כל האזרח בישראל ישבו בסכות", זו היא תכונתו של האזרח בישראל, שיושב בסכות ואין תוכו כברו...
67
ס״חמה ביני לבין חמי.
68
ס״ט"האזרח" זהו שם תואר בכל האומות שבעולם, והתואר הזה ינתן לאלה שמשכמם ולמעלה המה גבוהים משאר בני אומתם, אלה שהצטינו באיזה דבר והראו בזה גדולות, כי אז המה מוכתרים בתאר "אזרח נכבד לדורותיו", והם ובניהם ובני בניהם עד סוף כל הדורות נהנים מהתואר הזה, שאינו מביא רק כבוד לבד, אך גם עושר - כי להם, להאזרחים ולנכדיהם ניתנה הארץ, המה בעלי האחוזות הגדולות, והשאר המה רק אכרים, התלויים כמעט כולם בחסדי אלה המיוחסים. אכן אם תבקשו בספרי היוחסין שלהם תמצאו כי ההצטינות היתה בזה שעברו יותר משאר הבני בשר ודם על הלאו ד"לא תרצח", ובשביל זה נעשו לגבורי מלחמה והוכתרו בתוארים שונים. אמנם גם היהדות יודעת מתוארים וגם אצלנו יש אנשים שמוכתרים בתואר האזרח מישראל, זהו התואר היותר גדול אצלנו, אבל האזרחים שלנו המה דוקא אלה היושבים בסוכות, אלה המסתפקים בפשוטי כלי עץ, אלה שחיים חיים של צלתה מרובה מחמתה, אלה הצנועים שהתוך שלהם יפה הרבה יותר מהבר שלהם, אלה רק אלה המה האזרחים בישראל.
69
ע׳"כל האזרח בישראל ישבו בסכות"...
70