שבת הארץ, קונטרס אחרון י׳Shabbat HaAretz, Kuntres Acharon 10
א׳לפ"א ה"ה, אות י"ז
1
ב׳[ולא יעשן. י"ל דתולעים הללו הם מזיקים רק שלא יתגדל האילן, והויא מניעת פעולתם בכלל אברויי אילנא, אבל אם הם מזיקים כ"כ עד שמגרעים את האילן, אז הוא בכלל לאוקמי אילנא דשרי, מיהו אם הם מפסידים רק את הפירות ולא את גוף האילן אז בכל אופן אסור. אמנם בפאה"ש סי' כ' סקי"א מבאר הרהמ"ח דעתו לפרש שיטת הרמב"ם, דבעבודת האילן גופיה אפילו לאוקמי אילנא ג"כ אסור. אלא שכל יסודו הוא משום דפשיטא ליה דזיהום, כדי שלא יאכל העוף הנטיעות כשהן רכות, הוא לאוקמי אילנא, ואין זה פשוט, די"ל דמה שהעוף אוכל מהנטיעות חוזר הוא וצומח, אלא שמתוך שהוא אוכל קצת מהעץ אינו יכול להוסיף ולאברויי יותר בשנה זו, והוי בכלל לאברויי. ועל כרחינו צריכין אנו לומר כן, מהא דהתוס' בע"ז שם (כ' ע"ב ד"ה ואין), שכתבו דמיירי בדבר שאינו אבד, דאל"כ הי' מותר ג"כ בחוה"מ, ואם הי' האילן מתקלקל עי"ז הרי זה דבר האבד, א"ו שרק אינו משתבח. ובחנם השיג לפ"ז הרהמ"ח שם על מרכבת המשנה, ושפיר י"ל דרבינו סמך דזיהום הוה אברויי אילנא' ומה שהקשה הרהמ"ח שם דא"כ ל"ל לאוקמי מתניתין כרבי, דגם כרבנן אתיא, דאברויי גם רבנן ס"ל דאסור, כמו עשיית הבתים, נראה דכונת הירושלמי לחלק באברויי אילנא גופא בשני אופנים, אופן אחד הוא שעושה פעולה שבזה האילן מוסיף כח, זהו אברויי דאסור לכו"ע, והב' הוא שמסיר מניעה של קלקול, שהוא ראוי להיות מתתקן מאיליו, אלא שע"י שיהי' כח הצומח עסוק בתקון הקלקול לא יוסיף האילן כח, ובזה פליגי רבי ורבנן, דלרבי, דסתם מתניתין כותיה, גם כה"ג, דהיינו זיהום הנטיעות, בכלל לאברויי אילנא הוא כיון דהחסרון של אכילת העוף לא יזיק לאילן בעצם, אלא שעי"ז לא יתוסף כחו הטבעי, ונמצא דהסרת מניעה זו דאכילת העוף אינה כ"א לאברויי אילנא, וחכמים ס"ל דאין זה בכלל אברויי אילנא, ואין אברויי אילנא לדבריהם כ"א כשעושה מעשה שזו הפעולה בעצמה משבחת היא, אבל כשהפעולה היא רק מסירה המניעה, שלא יתקלקל האילן, ה"ז כמושיב שומר. ומדויק עוד המשל שאמרו בירוש', שהוא כמושיב שומר, שאע"פ שהאברויי בא מאליו, אין פעולתו כ"א הגנה בעלמא, והבתים הם עושים צל להשביח את האילן ע"י צילם, ולא להסיר הנזק. ולפ"ז אין לנו יסוד לומר שיש איסור גם בלאוקמי אילנא בעבודת האילן לדעת הרמב"ם. ולפ"ז מש"כ הרהמ"ח שם: וכן אין עושין להם בתים להגן עליהם מן הגשם והשמש, ע"פ פירוש הר"מ במשנה, נכון הוא לדינא, ולא מטעמיה, דהוא ז"ל ס"ל שכך היא הכונה בירושלמי, בחילוק שבין בתים, דמודים חכמים לאסור, לבין זיהום, דאסור רק לרבי. ולפי דברינו, לרבנן דרבי הבתים שהם רק לתכלית מניעת ההיזק מותרין הם בכל גווני, ואע"ג דע"י מניעת ההיזק יבא אברויי אילנא הוי דומיא דזיהום דשרי לדידהו. והא דאסרי בבתים היינו באופן שהצל שלהם הוא משביח, והוי אברויי אילנא גמור, או שהוא כן בכל האופנים, אבל זהו הטעם, אלא דלדידן דקיי"ל כרבי, דזיהום אסור, ואע"ג דמסיר ההיזק, כיון שבא עי"ז אברויי אילנא, אסור בבתים גם להסיר ההיזק של הגשם והשמש, משום דעי"ז בא ממילא אברויי אילנא] *) נדפס בהערות לס' פאת השלחן, הוצאת הרא"מ לונץ ז"ל...
2