שבת הארץ, הלכות שמיטה ב׳:ב׳Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 2:2
א׳והרוצה לעשות כל שדהו שלש שלש אשפתות לתוך בית סאה עושה, והרוצה לעשות זבלו אוצר עושה. פירוש אם רוצה להניח את כל הזבל במקום אחד,* ואינו רוצה לחלקו לאשפתות, כי לא אמרו חכמים לחלקו לשלש אשפתות אלא שלא יוסיף עליהן, אבל כל מה שניכר שהזבל כולו הוא צבור יותר במקום אחד הוא רחוק יותר מדרך הזיבול, שהוא בא בפיזור של הזבל על פני כל השדה.* ויש מי שנראה מדבריו שאסור כלל להוציא תבנו וקשו בשביעית לרשות הרבים כדי שיהא נשוף ברגלי אדם וברגלי בהמה, ולא עוד אלא, שזמן היתר הוצאת הזבלים בשביעית, על הדרך שבארנו, מתחיל לדעתו משפסקו עוברי עבירה אלו, שמוציאין זבלם באיסור למקום שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה, וכשרואין אותם שהם מוליכים את זבלם ומפנים אותו מחצרותיהם הם אומרים שהם מוליכים אותו לאשפה בדרך של היתר, ע"כ כל זמן שאלה העברינים עסוקין בהוצאת זבלם למקום האסור, דהיינו למקום שיהא נישוף ברגלי אדם ברגלי בהמה, אסור לכל אדם להוציא זבל מחצירו אפילו לאשפה, לצוברו במקום אחד, ורק אחר שפסקו אלה מותר להוציא זבלים לאשפתות.* ויש מי שאומר, שבמה דברים אמורים שמותר להוסיף על האשפה, לעשות אותה יותר משיעור זה של מאה וחמשים סאה, שאין קפידא כ"א שלא יפחות מזה השיעור, כדי שלא יהיה נראה כמפזר את הזבל על פני השדה לזבל, זהו רק אם על כל משפלה של זבל שהוא מוציא, שכל אחת שיעורה חמש עשרה סאין, שהוא שיעור משא של חמור אחד, - ושיעור האשפה שהוא עשר משפלות כאלה שהוא משא של עשרה חמורים, - הוא מוסיף שיעור הוספה של שלשה קבין שהוא חצי סאה. לכל משפלה, ונמצא שהוא מוסיף חמש סאין על השיעור של מאה וחמשים סאין, אבל יותר מזה אסור להוסיף.* ויש מי שנראה מדבריהם, שאלה השיעורים של הוצאת הזבלים לאשפתות נאמרו אפילו כשאינו מוליך את הזבל לתוך שדהו, כ"א בכל מקום שהוא מוליך אותם לצוברם באשפה, צריך לצוברם על זה הדרך שאמרנו, אלא שכשם שמותר לו להוליך לאצור את זבלו לאשפה במקום אחר, על הסדר האמור, כן מותר לו להוליך אותו לאוצר בתוך שדהו, לצברו שם בציבורים הגדולים של השיעור האמור, שכיון שהוא עושה אותו חמרים חמרים גדולים במקומות המיוחדים ואינו מפזרו, איננו נראה כמזבל את שדהו בשביעית. והא* שאם היה לו דבר מועט מוסיף עליו והולך. יש בזה שתי דעות. יש אומר, שדוקא אם היה לו דבר מועט בתוך שדהו מערב שביעית, מותר לו להוסיף עליו מחצירו ולהוליך לתוך שדהו, אע"פ שאינו מוליך כשיעור אשפה שלמה בבת אחת, שהוא שיעור מאה וחמשים סאה, ואין חוששין שמא הרואה אותו, שהוא מוליך אשפה פחות מכשיעור שהתירו חכמים להוליך, יאמר עליו שהוא עוסק בזיבול שדהו, ולא בעשיית אוצר, שכיון שבאמת כבר יש לו בתוך השדה אשפה שיש בה זבל כ"כ, שאע"פ שלעצמו הוא דבר מועט, אבל כשיצרף אותו המועט עם מה שמוליך עכשו מחצירו יהיו ביחד כדי שיעור האשפה המותרת, וסלו ומגריפו מוכיחין עליו שהוא עוסק בצבירת אשפה ולא בזיבול השדה, כיון שהוא מוליך עמו כלים כאלה הראויים לעשות ציבור של אשפה, ואינם נצרכים למעשה הזיבול. על כן אין בו משום מראית העין. ומזה למדנו, שגם כשהוא מוליך את הזבל צריך להוליך כדי שיעור המותר בבת אחת, אם אין לו בתוך שדהו במה לצרף, אלא שאם יש לו במה לצרף בתוך שדהו מוליך כשיעור הנדרש לו, להוסיף על השיעור, מפני שסלו ומגריפו המוכיחין עליו, בצירוף הזבל שיש לו בשדהו באמת, מוציאין אותו מידי חשד. וי"א שאין צריך כלל שיהיה לו זבל בתוך שדהו, אלא שאם אין לו זבל מרובה בחצירו, כדי שיעור אשפה המותרת, מותר לו להוליך מעט מעט כל זמן שימצא לו זבל, עד שיתקבץ לו השיעור של האשפה המותרת, ואין חוששין שנראה כמזבל אותו המקום, שהוא מעמיד עליו אשפה בשיעור של צבור קטן מכשיעור, כיון שעתיד הוא להוסיף עליו ולילך כל זמן שיזדמן לו זבל, להוציא לאשפה.* ויש מי שאומר שלעולם אין איסור להוליך מעט מעט, ואין צריך כלל להוליך את כל השיעור בבת אחת, ששיעור האשפה הוא משא עשרה חמורים כמו שביארנו. ולא חייבו חכמים שיוליך הכל בבת אחת, אלא כל שיש לו זבל כדי שיעור האשפה המותרת לעולם מותר הוא להוליך מעט מעט, אלא שאם אין לו כ"א דבר מועט, ואין לו במה להשלים את השיעור, בזה נחלקו, יש אומרים שאסור לו להוליך עד שיזדמן לו שיהיה לו זבל כדי שיעור האשפה המותרת, אלא א"כ יש לו בשדהו כדי שיעור צירוף, באופן שביחד יהיה כדי שיעור אשפה המותרת, וי"א שמותר להוציא כמה שיש לו, על סמך שיזדמן לו אח"כ זבל במה להשלים, ואינו אסור אלא א"כ אין דעתו להשלים כלל, ואינו רוצה להוליך כ"א זה הדבר המועט ותו לא, שזה עובר הוא על דברי חכמים, שתקנו שלא תעשה אשפה בשביעית פחותה משיעור שנתנו לה.
1