שבת הארץ, הלכות שמיטה ב׳:א׳Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 2:1
א׳לא יוציא אדם זבלים מחצירו ויתן בתוך שדהו בשביעית, מפני שנראה כמזבל שדהו שתהיה יפה לזריעה. ואם הוציא והעמיד ממנו אשפה מותר. ולא יעשה אשפה בתוך שדהו עד שיעבור זמן שמזבלין בו לעבודת הארץ והוא משיקשור המתוק. פירוש* שיש עשב מר הנקרא פקועות שדה, ועל דרך סגי נהור קורין אותן מתוק, וכשהוא מתחיל להתיבש הוא נעשה קשרים קשרים, וכיון שנקשר בו קשר העליון מיד הוא מתיבש, והוא קרוב ליבשות שלו, ובזמן שהוא מגיע לידי מדה זו של היבשות, שהקשר העליון מתקשר בו, אז כבר עבר הזמן שנוהגין המזבלין לזבל לעבודת הארץ. וי"א* שהוא הזמן שהזבל, שהוא נקרא מתוק מפני שממתיק את הפירות, מתחיל להתיבש, וכיון שנקשר בו קשר העליון קרוב הוא להתיבש. וי"א* שהוא הזמן, שדרכה של האדמה להיות מתבקעת ע"י שינוי האוירים ומתקשרת בבקעים, וכשעבר זמן זה כבר פסקו המזבלים לזבל לעבודת הארץ.
1
ב׳ולא יעשה אשפה פחותה ממאה וחמשים סאה של זבל כדי שתהיה ניכרת שהיא אשפה. שכיון* שהיא צבורה במדה גדולה במקום אחד אינו נראה כמזבל את שדהו, שדרך המזבל לפזר את הזבל על פני השדה.
2
ג׳ואם ירצה להוסיף מוסיף. היה לו דבר מועט מוסיף עליו והולך, ולא יעשה בכל בית סאה יותר משלש אשפתות.* וי"א שאם יש לו בית השלחין, שדרכו הוא בכל השנים לזבל אותם, גם לאחר שיפסקו עובדי עבודת הארץ מלזבל את שאר השדות, אסור לו להוציא זבלין לאשפתות, גם לאחר שיעבור הזמן שמזבלין בו לעבודת הארץ. אבל אם אין לו בית השלחין אין חוששין משום מראית עין, שמא יאמרו הרואים שהוא מוציא את הזבלין, שזה יש לו בית השלחין, וכדי לזבלה הוא מוציא, משום שבני עירו יודעים שאין לו בית השלחין, ולמראית עין של עוברין ושבין לא חשו בזה, שאין חוששין אלא למראית עין של בני אותה העיר אם יש מקום לחשד, שיאמרו בלבם אם היה זה שעושה באופן המותר היו יודעים מזה כיון שהם בני עירו, וכאן כיון שאם היה לו בית השלחין היו באמת יודעים, ומי שאין לו יודעים הכל ג"כ שאין לו, ע"כ אין חשש לחשד של בני העיר, ולעוברין ושבין אין חוששין, שהם צריכין לדון לכף זכות ולתלות בהיתר, שזה אין לו בית השלחין. ויש* מי שאומר, שלאחר שפסקו עוברי עבירה, דהיינו לאחר שעבר זמן שדרך המזבלין לזבל, מותר להוציא לאשפתות אפילו מי שיש לו בית השלחין. ואין חומר במי שיש לו בית השלחין אלא בזה, שמי שאין לו בית השלחין מותר להוציא את תבנו וקשו לזבלים על פתח חצירו, כדי שיהא נשוף ברגלי אדם וברגלי בהמה, גם קודם שעבר הזמן שפסקו המזבלין לזבל, ומי שיש לו בית השלחין אסור להוציא על פתח חצירו קודם הזמן שפסקו המזבלין.* ויש מי שסובר, שספק הוא אם מותר להוציא על פתח חצירו קודם הזמן שפסקו המזבלין בכל אדם, בין שיש לו בית השלחין בין שאין לו.
3