שבת הארץ, הלכות שמיטה ד׳:א׳Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 4:1
א׳כל שתוציא הארץ בשנה שביעית, בין מן הזרע שנפל בה מקודם שביעית, בין מן העיקרים שנקצרו מקודם וחזרו ועשו, ושניהם נקראו ספיח, בין מן העשבים והירקות שעלו מאליהם, ואין להן זרע, הכל מותר לאכלו מן התורה, שנאמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה. ואפילו שדה שנטייבה בשביעית וצמחה, פירותיה מותרין באכילה. וזה שנאמר את ספיח קצירך לא תקצר, שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה. ואם קצר כדרך הקוצרים לוקה, כגון שקצר כל השדה והעמיד כרי ודש בבקר, או שקצר לעבודת הארץ כמו שביארנו, אלא קוצר מעט מעט וחובט ואוכל. ויש* מי שנראה מדבריו, ששדה שנטייבה, אע"פ שמצד קנס לא תזרע במוצאי שביעית, כמו שנתבאר, מ"מ כל מה שהוציאה שדה זו, כל שאין בו דין של ספיחים, שהם אסורין מטעם אחר שיתבאר, אפילו אם היתה תועלת במה שנטייבה, לענין הוצאת אלו הפירות אין כאן שום איסור, אפילו איסור דרבנן מטעם קנס, משום שדוקא למוצאי שביעית, שהפירות שייכים לבעלים, שייך קנס, אבל בשביעית עצמה, שהפירות הן הפקר, אין שייך קנס. וי"א* שמה שמותר לאכול בשביעית, אפילו אם עבר על האיסור של השמטת הפירות, שיתבאר, ושמר את פירותיו ולא הפקירן, אע"פ שעבר על עשה של תורה, מ"מ אין הפירות נאסרין, ומותר לכל לאוכלן, לפני הביעור, ולאחר הביעור הדבר תלוי לפי השיטות של מהות הביעור, שיתבארו בדברנו. וי"א* שכל שהוא משומר, לא הותר כלל באכילה, שלא התירה תורה לאכלה אלא שבת הארץ, דהיינו הפירות שנתקיים בהם דין תורת שביעית, שהוא ההפקר, אבל כיון שעברו ושמרו אותם לא התירתן תורה באכילה, ואין מועיל במשומר מה שיקצור שלא כדרך הקוצרים, רק במופקר מותר לקצור שלא כדרך הקוצרים. ויש* מי שאומר, שקצירה לעולם אסורה בפירות שביעית, ואינה מותרת אפילו במופקר, ואפילו שלא כדרך הקוצרים, ואין היתר בפירות שביעית המופקרים כ"א בקטיפה ותלישה.
1