שבת הארץ, הלכות שמיטה ד׳:י״זShabbat HaAretz, Laws of Shemitah 4:17
א׳הבצלים הסריסים ופול המצרי, שמנע מהם מים שלשים יום קודם ראש השנה, ושל בעל, שמנע מהם שלש עונות לפני ראש השנה, הרי אלו מפירות ששית. פחות מכאן, הרי הם כספיחי שביעית. ופול המצרי זה, בין שזרעו לזרע, שדינו הוא שהולכין בו אחר גמר פריו, בין* שזרעו לירק, שהולכין בו אחר לקיטתו, כיון שמנע ממנו מים שלשים יום לפני ראש השנה, זה מכניס אותו בכלל זרעים, שדינן ללכת בהן אחר גמר פרים ולא אחר לקיטתן. וגם זאת, המניעה עצמה, שמנע ממנו ההשקאה שלשים יום, מכשרת אותו להחשב אצלו גמר פריו, וממילא הוא נידון ע"י זה כפירות ששית. ויש מי* שנראה מדבריו, שבמה דברים אמורים, שמועיל מה שמנע ממנו מים שלשים יום לפני ר"ה בפול המצרי, דוקא כשזרעו לירק, אבל כשזרעו לזרע הולכין בו תמיד אחר גמר פריו. ומה שאלו השנים: הבצלים הסריסים ופול המצרי, אם לא מנע מהם מים שלשים יום לפני ר"ה של שביעית, נדונים כספיחי שביעית. זהו רק להסוברים, שגם ירקות שגדלו בששית, כיון שנכנסו לשביעית, דין ספיחי שביעית להם. אבל כבר בארנו* שיש אומרים, שאין נחשב לספיחי שביעית רק מה שהתחלת גידולו היתה בשביעית, וי"א שצריך ג"כ שיהיה גמר גדולו בשביעית, ולדבריהם, גם אם לא מנע מים מהבצלים הללו ופול המצרי זה, בין שזרעו לזרע ובין שזרעו לירק, כיון שנתגדלו בששית אין להם דין ספיחי שביעית, באופן שיהיו אסורים באכילה להאוסרים את הספיחים באכילה, או לשארי חומרות הנאמרות דוקא בספיחים, אלא שיש להם אז דין קדושת פירות שביעית, שכיון שנגמר פרים, של אותן הנחשבים בכלל זרעים, או שנלקטו, אותם הנחשבים בכלל ירקות, בשביעית, חלה עליהם קדושת שביעית.
1