שבת הארץ, הלכות שמיטה ד׳:י״חShabbat HaAretz, Laws of Shemitah 4:18
א׳הדילועין, שקיימן לזרע, אם הוקשו לפני ראש השנה ונפסלו מלאכול אדם, מותר לקיימן בשביעית, שהן מפירות ששית. ואם לא, אסורין כספיחי שביעית. וכן הירקות כולן, שהוקשו לפני ראש השנה, מותר לקיימן בשביעית. ואם היו רכים, אסור לקיימן משום ספיחין. אין מחייבין אותו לשרש את הלוף, אלא מניחו בארץ כמות שהוא, אם צמח למוצאי שביעית מותר. ואין מחייבין אותו לשרש את הקנדס, אלא גוזז בעלין, ואם צמח למוצאי שביעית מותר. ובודקין* את הדלועין, אם הוקשו כ"כ עד שנפסלו מלאכול אדם או שעדיין לא הגיעו לשיעור זה, עוקצו ועושה בו נקב, אם מתאחה הנקב ונסתם ניכר שעדיין רך הוא ואסור, ואם אין הנקב נסתם הדבר מוכיח שכבר הוקשו ומותר.* התמרות של הדלועין, שהוקשו, אע"פ שהוקשו לפני שביעית, מ"מ התמרות עצמן אסורות בשביעית, ונוהג בהן דין ספיחי שביעית, ואע"פ שהדלועין עצמן הוקשו לפני ר"ה והותרו, אין היתר של הדלועין מועיל להתיר את התמרות שלהן. ויש מי* שנראה מדבריו, שאפילו אם הוקשו גם התמרות עצמן לא מהני אצלן להפקיען מדין ספיחין, שלא נאמר היתר זה, של הוקשו לפני ראש השנה של שביעית, אלא בדלועין עצמן ולא בתמרות שלהן. ויש מי* שנראה מדבריו, שאם הוקשו התמרות עצמן, כשם שהדלועין מותרין ע"י מה שהוקשו לפני ר"ה, כך התמרות מותרות בזה, אם הוקשו כ"כ עד שנפסלו מלאכול אדם, אלא שאין דרכן של התמרות להיות באות למדה זו, להעשות כ"כ מוקשות עד שלא יהיו ראויות לאכול אדם, ע"כ אע"פ שעצם הדלועין הוקשו והותרו, לא נאמר שכשם שהדלועין מותרין כך מותרות התמרות שלהן, קא משמע לן, שהדלועין עצמן מותרין, מתוך שהוקשו ואינם ראויים לאכול לאדם, אבל התמרות, שנשארו ראויות לאכילת אדם באיסורן עומדות. ותמרות הללו י"א* שהן הנץ של הדלועין, וי"א* שהן כמין לולבין, כמו לולבי גפנים הראוים לאכילה. ויש מי שנראה* מדבריהם, שעיקר יסוד האיסור של הדלועין, שקיימן לזרע, הוא רק מפני שקיימן לזריעה, ופירות שביעית כתיב בהן "לאכלה" ולא לסחורה ולא לזריעה, ע"כ אסור לקיימן בשביעית, ויש* מי שאומר, שעיקר האיסור הוא שאסור לקיימן אחר זמן הביעור, מפני שהם חייבים בביעור, כל זמן שלא הוקשו לפני ר"ה עד שנפסלו מאוכל אדם, אבל עד הביעור מותר לקיימן, אלא שצריך לנהוג בהן קדושת שביעית.* מין ירק הראוי למאכל חיה ובהמה, וכשמשמשין בו איזה שימוש כמו לגמות בו מים מתקלקל, אסור לגמות בו מים, כשהוא מגידולי שביעית, שבזה הוא מפקיעו מקדושת אכילת שביעית, שניתן ג"כ לחיה אשר בארצך.
1