שבת הארץ, הלכות שמיטה ד׳:ז׳Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 4:7
א׳בצלים שיצאו משביעית למוצאי שביעית, אם עשו כיוצא בהן מותרין ואם לאו אסורין. וכן שאר הפירות אין לוקחים אותם במוצאי שביעית אלא משיעשו כיוצא בהן מפירות מוצאי שביעית. עשה הבכיר, הותר האפיל. ומותר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד. ויש* מי שאומר שכל עיקרו של היתר זה, שמותרין בצלים שיצאו למוצאי שביעית, לא בבצלים של שביעית הדברים אמורים, שהם אסורים משום ספיחי שביעית, שיהיו מותרים משיעשה כיוצא בהן, אלא שכל ענין זה הוא רק בבצלים של ששית, שנכנסו לשביעית, ונתגדלו ג"כ בשביעית, שאלה אינם אסורים מטעם ספיחי שביעית, כאשר נתבאר, אלא שמכל מקום נוהג בהם דין קדושת שביעית לאכלם בכל חומר של פירות שביעית. אלה הבצלים של ששית, אם נשתהו בארץ כל השנה השביעית, ויצאו למוצאי שביעית, חוזרים הם להיתר, להיות נידונים כפירות של היתר לגמרי, שאין בהם שום דין שביעית, שיעשה כיוצא בהן. וטעם* היתר זה, של משיעשו כיוצא בהן, יש בו שני צדדים: או שהוא משום שכיון שנעשה כבר כיוצא בהם, אנו תולים בסתם שהם מאותן שכבר נתגדלו במוצאי שביעית, ואם כן אין היתר זה אמור, כ"א בפירות שיש איזה ספק בהם, אם הם משל שביעית או משל מוצאי שביעית, שהתירו חכמים לתלות באותו הזמן שיש במציאות כיוצא בהן משל מוצאי שביעית, שפירות הללו הם משל מוצאי שביעית. ונראין הדברים, שהקילו בזה לתלות את הרוב אפילו במיעוט, שאם רק יש שנעשה כיוצא בהם הכל תולין בהם, ותולין ג"כ ממקום למקום, ועל כן משעשה הבכיר הותר האפיל, שאנו תולין שהובא ממקום הבכיר, אבל אם ברור לנו, שפירות הללו הם משל שביעית, לא מהני מה שנעשה כבר במוצאי שביעית כיוצא בהן, לא להוציא את ספיחי שביעית מאיסור של ספיחין, ולא להוציא את שארי פירות שביעית מקדושת פירות שביעית, ולא להתיר אותם בלקיחה. אבל יש ג"כ טעם שני, בדבר ההיתר של הבצלים והפירות, שמשיעשו כיוצא בהן, ונתגדלו כ"כ בהיתר, הרי ההיתר רבה על האיסור. ולטעם זה הדברים אמורים בפירות ברורים שהם משל שביעית, אלא שלא נתלשו והם הולכים ומתגדלים במוצאי שביעית, שכיון שיעשו כיוצא בהם פרח איסור שלהם, שחשוב כאילו היתר רבה עליהם. ונראים הדברים, שהיתר זה אמור הוא לענין איסור ספיחין, שהוא דרבנן לדעת רובא דרבוותא, שהולכין בהן לקולא, משיעשו כיוצא בהן, ותולין ג"כ את המקום האפיל ע"י מציאות הבכיר, אבל לענין הפקעת קדושת שביעית, שהיא מן התורה, נראה שהולכים בו אחר הרוב, כמו בכל התורה כולה, במקום שהדבר מסופק אצלנו אם הוא מן ההיתר או מן האיסור. ושיעור* הזמן, שבו מותר ליקח ירק במוצאי שביעית, י"א שהוא בכדי שיהיה אפשר להביא ממקום היותר סמוך שבחו"ל, ואע"פ שבשביעית עצמו אסרו חכמים לסמוך בסתם על מה שהובא ג"כ ירק מחוץ לארץ, לא להתיר איסור ספיחין ולא להפקיע קדושת שביעית עי"ז מסתם פירות וירקות של א"י, מ"מ במוצאי שביעית הקילו לסמוך ע"ז ולתלות שהובא מחו"ל, ואין בו משום איסור ספיחין. וי"א* ששיעור זה של מיד הוא עכ"פ שנים ושלשה ימים, שמתוך שארץ ישראל היא ארץ צבי, הממהרת לגדל את פירותיה, יש לתלות בזמן קטן של שנים ושלשה ימים, שכבר באו ירקות חדשים מגידולי מוצאי שביעית.* ויש מי שמחלק ואומר, שלא הותר ירק במוצאי שביעית מיד כ"א בירקות שאינם מתקיימים וזרעם כלה, אבל אותם הירקות המתקיימים ואין זרעם כלה, כמו בצלים וכיוצא בהם, לא הותרו מיד. ונראים הדברים, שלסברא זו דין ירקות הללו המתקיימים ושאין זרעם כלה כדין הפירות, שהם מותרין רק משיעשה כיוצא בהן.* בצלים שגדלו בששית ועקרן, ואחר שעקרן בששית נטען בשביעית באיסור, וגדלו מעט בשביעית, ועקרן, וחזר ונטען בשמינית, אז אם העלין שלהן הן בשמינית שחורין, נוטים למראה הירוק העמוק הנוטה לשחרות, שזה מראה שגדלו מעט ג"כ בשמינית, מצטרף זה הגידול שגדלו בשמינית, לגידול שגדלו בששית, ומבטל את הגידול שגדלו משביעית, ואם העלין שלהן הם ירוקים, שניכרת בהם לקותא, כמו שדפון, שזה מורה שאינם נקלטים ואינם יונקים וגדלים בשמינית, אז הם אסורים מחמת תערובת הגידול של שביעית שבהן ולפי מה שנתבאר, שאין איסור של ספיחין כ"א במה שגדל לגמרי בשביעית, אינם אסורים בזה, כשהוריקו העלין שלהם בשמינית, כ"א מלנהוג בהן מנהג של פירות כל השנים, אבל הם נאכלין בקדושת שביעית, כדין שאר פירות שביעית, אותם שאינם אסורים משום ספיחים.* ויש מי שנראה מדבריו שאפילו בצלים של שביעית ממש אם עקרן בשביעית ונטען בשמינית, וגדלו בשמינית, והעלין שלהן הן שחורין, הרי אלו מותרין, שגידולי היתר מעלין את האיסור. וי"א*, שאם הן גידולי שביעית, שיצאו לשמינית, אינם מותרין ע"י שיעור זה, שהעלין שהורין, כ"א דוקא ע"י מה שיודע לנו שנתוסף בשמינית רוב גידולם, שאז ההיתר מעלה את האיסור.
1