שבת הארץ, הלכות שמיטה ה׳:כ׳Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 5:20
א׳מרחץ שהוסקה בתבן ובקש של שביעית מותר לרחוץ בה בשכר. ונראה קל וחומר הדברים, שמותר לרחוץ בה בחנם, אלא אפילו בשכר, שנראה כמו סחורה בפירות שביעית, ג"כ מותר,
1
ב׳ואם אדם חשוב הוא אסור, שמא יסיקו בה דברים אחרים בשבילו, כדי שיהיה ריחה נודף, ונמצאו מפסידין פירות שביעית. וי"א* שדוקא בחנם מותר לרחוץ במרחץ שהוסקה בתבן ובקש של שביעית, אבל בשכר אסור, ואדם חשוב אפילו בחנם אסור, משום דחנם דידיה כשכר דמי, שהנאה היא לבעלי המרחץ כשאדם חשוב רוחץ במרחץ שלהם. וי"א* שאם המרחץ הוא של חשובים אסור לכל אדם לרחוץ בתוכו, כשהוסק בתבן ובקש של שביעית. ויש* מי שאומר, שכל אדם רשאי להחמיר על עצמו בזה, ולעשות עצמו כאדם חשוב, שלא לרחוץ במרחץ זה, ואין בזה משום יוהרא. וי"א,* שאין היתר לרחוץ במרחץ שהוסקה בתבן ובקש של שביעית, אפילו למי שאינו אדם חשוב, כ"א לאחר רביעה שניה, שאז כבר נהנים ושורפים בתבן ובקש, ואפילו הכי אדם חשוב צריך להחמיר על עצמו גם אז. ונראה, שדעה זו סוברת, שאין היתר ליהנות ולשרוף לאחר רביעה שניה כ"א בתבן וקש שבשדה, ומכל מה שבבית אסור אפילו אח"כ, ומתוך שאין היכר לרואים באיזה תבן וקש הוסקה מרחץ זו, ויאמרו שהוסקה באלו שבבית שאסורין, ע"כ צריך אדם חשוב להחמיר על עצמו בזה. וי"א* שמיירי בתבן וקש שקודם רביעה שניה, בעוד שהן אסורין בשאר הנאות של איבוד* בכל אלה שאסורין במאכל בהמה, ולכתחילה אסור להסיק בהן מרחץ, אלא שבדיעבד אם הוסקה מותר לרחוץ בה. וי"א* שאפילו לכתחילה מותר להסיק מרחץ בתבן וקש של שביעית לרחיצת אדם, אפילו קודם רביעה שניה, משום שההסקה לצורך רחיצה היא כמלוגמא לאדם, שמותר לעשות ממאכל בהמה. ויש* מי שאומר, שאע"פ שמותר לרחוץ במרחץ זו, שהוסקה באיסור בתבן ובקש של שביעית קודם זמן היתר שריפתו, מ"מ צריך שיאכל כנגדו בקדושת שביעית, כדין כל מי שלוקח מדמי שביעית דברים שאסור לקנות אותן בדמי שביעית, כגון עבדים וקרקעות ובהמה טמאה, שאוכל כנגדן. ויש מי שאומרים * שאדם חשוב אסור לרחוץ במרחץ בשביעית במקום שדרך להסיק בתבן ובקש, ולערב בהם דברים שריחם נודף, שאסור לשורפם בשביעית, אפילו אם הוסקה המרחץ בכל דבר המותר בשריפה בשביעית. וי"א* שדוקא כשהוסקה בתבן ובקש, שריחם אינו טוב, יש לחוש שמא יערבו עמם, לבסם את ריח המרחץ, דברים שעושים ריח טוב, שאסור לשורפם בשביעית, אבל כשהוסקה בעצים וכיוצא בהן, שאין בהם צורך להפיג ריחם ע"י דברים המריחים ריח טוב, אין איסור גם לאדם חשוב לרחוץ בה. וי"א *שאין היתר לרחוץ במרחץ שהוסקה בתבן ובקש של שביעית, כ"א כשאינו מחשב את השיווי של התבן והקש בפ"ע לשלם עליו, אבל כשמתחשב עמו* לשלם בעד ההוצאה של התבן והקש, אסור דזהו ממש כסחורה בפירות שביעית. וי"א*, שאפילו באופן המותר אינו מותר כ"א כשהוסקה מרחץ לחמם בה מים לרחיצה, שבאה ההנאה מהמים ולא מגוף התבן והקש, אבל במרחץ שהוסקה להזיע ומזיעין בחומה, שבאה ההנאה בלא אמצעי מחום התבן והקש, זה אסור אפילו בדיעבד, אם התבן והקש הן מהאסורין בשריפה, כגון קודם רביעה שניה.* ויש מי שנראה מדבריו, שעיקר האיסור באדם חשוב, שלא ירחוץ, הוא דוקא כשבעה"ב מסיק בשבילו, אבל אם לא הסיק בשבילו מותר.
2