שבת הארץ, הלכות שמיטה ה׳:י״טShabbat HaAretz, Laws of Shemitah 5:19
א׳אין שורפין תבן וקש של שביעית, מפני שהוא ראוי למאכל בהמה, אבל מסיקין בגפת ובזגין של שביעית * תבן של שביעית אין נותנים אותו לתוך הכר או לתוך הכסת, ואם נתנוהו אחרים הרי הוא כמבוער,* יש שמפרש דוקא כשנתנוהו אחרים לתוך הכר או לתוך הכסת חושבין אותו כמבוער, ואינו צריך ביעור אחר, ומותר ליהנות מהכר והכסת עם תבן השביעית שבתוכם, אבל הנותן עצמו אסור לו, וקנסוהו שיוציאו ויבערו כדין הביעור, ויש מי* שמפרש שאין חילוק בין נתנוהו אחרים, או הנותן עצמו. אלא שאם נתנוהו לאחר השביעית משהגיע זמן הביעור הרי הוא כמבוער, אבל אם נתנו לתוך הכר או לתוך הכסת קודם שהגיע זמן הביעור, כיון שאז הוא עומד עדיין להאכיל לבהמה אסור להנות ממנו הנאה אחרת, וצריך להוציאו ולהאכילו לבהמה. ויש* מי שנראה מדבריו, שיש לחלק בין תבן הדק, שעומד למאכל בהמה, לתבן הגס שאינו עומד לכך, שיש לומר שהוא מותר בכל ההנאות. ונותנים אותו ג"כ לתוך הכר או הכסת, ושורפין אותו. תנור* שהסיקוהו בתבן ובקש של שביעית יוצן, ונראין הדברים, שאין חילוק בין תנור חדש לישן, ולעולם רק יוצן ולא יותץ, אפילו חדש שהוא מתקיים ע"י ההסקה הראשונה. י"א,* שתבן וקש של שביעית, עד רביעה שניה של מוצאי שביעית, יש עליהן קדושת שביעית ככל דבר העומד למאכל בהמה, ואסור להנות מהן שארי הנאות של כילוי ואיבוד, חוץ מאותן ההנאות המותרות במאכל בהמה, ואחר רביעה שניה של מוצאי שביעית מותר לשרוף אותן וליהנות מהן בכל ההנאות שבעולם, שפקעה מהן קדושת שביעית מאז. וי"א* שלא פקעה קדושת שביעית מהתבן והקש של שביעית משתרד רביעה שניה של מוצאי שביעית, כ"א מאותן שהן בשדה שהן נפסדים ע"י רטיבות הגשמים, ונעשים זבל, אבל מה שבבית אסורין אפילו אח"כ אפילו אחר כמה שנים כל זמן שהן קיימין. וי"א* שכיון שנפסד מה שבשדה ונעשה זבל פקעה קדושת שביעית גם ממה שבבית, אע"פ שהן קיימין בעינם. וי"א,* שעיקר קדושת שביעית שהל על תבן וקש. שיהיו נחשבין כמאכל בהמה, זהו דוקא אם לקטן למאכל בהמה, אבל כשלא לקטן למאכל בהמה אינם אסורין בשאר הנאות, ומותר ליהנות מהן, בגיבול טיט ובשריפה, בין קודם רביעה שניה בין אחר כן. וי"א* שזמן ההיתר של שריפת תבן וקש של שביעית והנאתו, הוא עד זמן רביעה שניה של שנת השביעית עצמה, בתבן וקש של פירות שנכנס גידולם בשביעית. ויש מי שאומר,* שעד רביעה שניה נהנים מתבן וקש בכל ההנאות, ושורפין אותן ליהנות מהן במקום שאין עצים מצוים, ששם אין תבן וקש מיוחד לבהמה, כ"א לעצים ולשאר הנאות, ומ"מ קדושת שביעית חלה עליהן, באופן שאסור לאבדן בלא הנאה, עד רביעה שניה, שמאז פקעה מנייהו קדושת שביעית, ומותר לשורפן גם בלא הנאה.
1