שלח תשלח, חלק האגדה, טעמי המצוה א׳Shaleach Teshalach, Aggadic Part, Reasons for the Mitzvah 1

א׳טעמי מצות שלוח הקן

ב׳הקדמה

ג׳דברי קדמונינו בענין התבוננות בטעמי המצוות

ד׳כתב ב"נפש החיים" (שער א׳ פכ"ב) בנוגע לכלל המצות וז"ל: טעמי המצוות עד תכליתם לא נתגלו עדיין לשום אדם בעולם, אף למשה רבינו עליו השלום, רק לאדם הראשון קודם החטא, והוא היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית (ברכות דף ל"ד ב) והאור ששימש ביום ראשון שהיה אדם הראשון צופה ומביט בו בסוף העולם וכו׳ (חגיגה דף י"ב א) כי התורה הקדושה אצולה מלמעלה ראש מעל כל ההשגות, עכ"ל.

ה׳והרשב"א (שו"ת ח"א סי׳ צ"ד) כתב בנוגע למצות שלוח הקן בפרט, וז"ל: ועל ענין הפרט שבא בכתבך הרמז על מצות שלוח הקן ורמזת אתה עליו, שני פנים לתורה, ואמנם דע כי אי אפשר לגלות טעמה שיש בה לבעלי הקבלה כי אם יחיד שבדור לשתי סבות, אחת מצד המוסר והשנית מצד המקבל כי היודעים חן ערך המצות מעטו, ותמה אני אם יש בדור מי שראוי לדבר ליקר תפארת הענינים ולמיעוט הידיעה בהם, גם המבינים כי יאמרו אליהם מועטים מן המועטים לעמק הענינים ודקותם, אך דרך כלל אני אומר מדעתי שהמצוה ההיא רומזת באמתות בידיעת החכמה והאמונה מה אשר לא ימד ולא יספר ונשאל מאתו יתברך לגלות עינינו לראות בנפלאות תורתו כדכתיב (תהלים קי"ט) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, עכ"ל.

ו׳אכן, אין זה שולל החיוב להתבונן עד כמה שיד אדם מגעת בטעמי המצוות, בפרט כדי להוציא מהן מדות והנהגות טובות. וכמו שכתב ספר החינוך במצוה זו של שלוח הקן לאחר שהביא דברי הרמב"ם והרמב"ן בענין טעמי המצות וז"ל: והנה הארכתי לכתב לך בני על זה, להעיר על כל שרשי ספרי עדים נאמנים, שני עמודי עולם, חכמים גדולים ונבונים, בעלי שכל מזקק, ובסתרי התורה מקובלים, כי הנך רואה בעיניך דעת שניהם, כי יש במצות התורה טעם להועיל בני אדם בדעותיהם, להכשירם ולהרגילם להכשיר בהן כל פעולותיהם, ושאין התועלת בעשייתן חלילה לבורא ברוך הוא, ואם אמנם כי יש מן המצות שלא השגנו בטעמן במעוט שכלנו מרוב עמקן ותכלית גדלן - לא נמנע ממנו מהגיד בהם כל אשר נשיג למצא מן התועלת שיש לו לאדם בעשייתן, וזה דרכי בכל שיחתי בספרי זה, שיש במצות תועלת מצויה לנו אך לא אל המצוה בהן, ואם תתן לבך בדברים תמצא זאת הכונה בכולן, עכ"ל.

ז׳וז"ל ספר האשכול (יעוין ספר שם הגדולים, ערך ־ הראב"ד השני) על פרק שלוח הקן: וכן כל המצות שלא גלה הכתוב טעמן אין לנו לקיימן מטעם העולה על רוחנו אלא מצד גזרות השם, ואין תכלית האדם בחקירת טעם לרצון מחוקקנו אלא לשמור ולעשות רצונו כמ"ש אב החכמים והחוקרים (קהלת י"ב, י"ג) סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זהו כל האדם, עכ"ל.

ח׳המהרש"א ברכות (לג, ב) ד"ה ומ"ד מפני שעושה, כותב בזה"ל:... ר"ל במצות שאין מפורט טעמם כמו בשילוח הקן כיון דאינו מפורש בה טעם המצוה, אין בידינו שהיא מצד הרחמים אלא שיש לנו לקיים אותם מצד גזירותיו שקבול השכר על גזירותיו הם ודאי ביותר דבר שהשטן מונה בו כדאיתא במדרשות וכו', עכ"ל.

ט׳וז"ל הערוך השלחן הלכות שילוח הקן (יו"ד סי׳ רצ"ב סעי׳ ד׳): דאטו טעמי התורה גלויים לנו, והרי גזירת מלך היא והגם שמפרשי התורה נתנו איזה טעמים זהו לאסבורי בעלמא אבל באמת נעו מעגלותיה לא תדע, עכ"ל.

י׳ונסיים בדברי הרמב"ם (סוף הלכות מעילה) וז"ל: ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינם כפי כחו, ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה אל יהי קל בעיניו וכו'.

י״אוכן כתב (סוף הלכות תמורה): אע"פ שכל חוקי התורה גזירות הם כמו שביארנו בסוף מעילה, ראוי להתבונן בהן וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם תן לו טעם.

י״בהטעם הראשון - קיום המין ההוא

י״גכתב רבינו בחיי: שבזה יצוה הכתוב בקיום המין ושלא לעקרו, שאע"פ שהתירה תורה שחיטת בעלי חיים לתועלות האדם, לא תתיר ההשחתה והעקירה בהם. ואלו לקח האם עם הבנים כאחד הוא כאלו הכרית המין ההוא, עכ"ל.

י״דהרחב דבר
הטעם הראשון

ט״וטעם זה הובא גם בראשית דברי הרמב"ן, וז"ל: או שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה לעקור המין אע"פ שהתיר השחיטה במין ההוא, והנה ההורג האם והבנים ביום אחד, או לוקח אותם בהיות להם דרור לעוף, כאילו יכרית המין ההוא.

ט״זובספר החינוך (מצות תקמ"ה) כתב עד"ז וז"ל: משרשי המצוה לתת אל לבנו, שהשגחת האל ברוך הוא על בריותיו במין האדם בפרט, כמש"כ (איוב ל"ד) "כי עיניו על כל דרכי איש וגו'" ובשאר מיני בעלי חיים במינין דרך כלל, כלומר שחפצו ברוך הוא בקיום המין, ועל כן לא יכלה לעולם מין מכל מיני הנבראים, כי בהשגחת החי וקיים לעד ברוך הוא על הדבר, ימצא בו הקיום, ובהניח האדם דעתו על זה, יבין דרכי ה' ויראה, כי המשכת קיום המינין בעולם שלא כלה ואבד אחד מכולם מביצי כנים ועד קרני ראם מיום שנבראו, הכל במאמרו וחפצו על זה. וכן כן ידע האדם, כי אשר ישמור מצוות בוראו ויישר כל דרכיו והוא נקי כפים ובר לבב, תהיה השגחת האל עליו ויתקיים גופו זמן רב בעולם הזה, ונפשו לעד לעולם הבא, עכ"ל.

י״זוכן הרלב"ג הלך בדרך זו וז"ל: והנה התועלת בזאת המצוה היא להרחיק לקיחת הקן בזה האופן. כי הרבה יהיה שלא יקח אדם תועלת באפרוחים או בביצים. ויהיה זה סיבה אל שיניח הקן ההוא ותשלם ההויה בו. ולא יבלבל הטוב שמשפיע השם יתעלה בהמצאת אלו המינים, אם לא לתועלת אשר כוון בהם. ואם אמר אומר שבלקיחת הקן בכללו עם האם תשלם זאת ההויה. אמרנו לו כי דרך אלו העופות המדבריים הוא שיברחו מיד אדם. ואם ישימום במאסר יצטערו ותמנע האם מלרבוץ על בניה ויאבד הקן. עם שאין ראוי שיקח מהם האדם כי אם על דרך הצידה. לא שישתמש לצודם ולהשחיתם בכלי בעינו אשר שם ה' יתעלה בהם להתמיד הויתם, עכ"ל. והביאו בילקוט מעם לועז. והוסיף שם לטעם זה: שכן מצינו במשנה ב"ב (פ, א) שהמוכר פירות שובך לחבירו משאיר לעצמו האם וזוג בניה, כדי שלא יחרב הקן. וזוג בניה הם לצוותא לה, עכ"ל.