שלח תשלח, חלק האגדה, שכר המצוה וסגולותיה, הקדמהShaleach Teshalach, Aggadic Part, Rewards for the Mitzvah, Introduction
א׳שכר המצוה וסגולתיה
1
ב׳כהקדמה לפרק זה, העוסק בשכר המובטח למקיים מצות שלוח הקן, ראינו לנכון להקדים מדברי חז"ל והקדמונים, על שכר המצוות כולן, ועל הבטחת אריכות ימים שכתבה תורתנו הקדושה במצוה זו ובמצות כיבוד אב ואם. והדברים חשובים ונוגעים לכלל מערכת המצוות ושלימות עבודת הבורא.
2
ג׳טעם העלמת שכר המצוות
3
ד׳א. המדרש רבה תחילת פרשת כי תצא מבאר הטעם שלא גילה הקב"ה שכרן של כל המצוות, וז"ל: [כדי ש]לא תהא אומר, הואיל וזו מצוה גדולה אני עושה אותה ששכרה מרובה, וזו מצוה קלה איני עושה אותה, מה עשה הקב"ה, לא גלה לבריות מהו מתן שכרה של כל מצוה ומצוה, כדי שיעשו כל המצות בתום, עכ"ל, כלומר כל מצוה ומצוה שתבוא לידו יעשנה, שאינו יודע מאיזו יהיה לו שכר הרבה (פני משה, ירושלמי פאה א, א), וזהו ע"ד שאיתא באבות (ב, א): והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות.
4
ה׳הרחב דבר
א. בזה ביאר המדרש הפסוק (משלי ה, ו): ארח חיים פן תפלס, נעו מעגלותיה לא תדע. כלומר, לא תהא יושב ושוקל ומודד בפלס מצוותיה של תורה, מכיון שמעגלותיה לא תדע, נטולים ממך דרכיה, ולא תדעם.
א. בזה ביאר המדרש הפסוק (משלי ה, ו): ארח חיים פן תפלס, נעו מעגלותיה לא תדע. כלומר, לא תהא יושב ושוקל ומודד בפלס מצוותיה של תורה, מכיון שמעגלותיה לא תדע, נטולים ממך דרכיה, ולא תדעם.
5
ו׳ומתאר המדרש טעם הענין במשל. וז"ל: למה הדבר דומה למלך ששכר לו פועלים והכניס אותן לתוך פרדסו סתם ולא גילה להן מהו שכרו של פרדס, שלא יניחו דבר ששכרו מועט וילכו ויעשו דבר ששכרו מרובה.
6
ז׳בערב קרא לכל אחד ואחד, אמר לו תחת איזה אילן עשית, אמר לו תחת זה, אמר לו פלפל הוא שכרו זהוב אחד. קרא לאחר, אמר לו תחת איזה אילן עשית, אמר לו תחת זה. אמר לו שכרו חצי זהב, פרח לבן הוא. קרא לאחר, אמר לו תחת איזה אילן עשית, אמר לו תחת זה, אמר לו זית הוא שכרו מאתים זוז.
7
ח׳אמרו לו, לא היית צריך להודיע אותנו איזה אילן שכרו מרובה, כדי שנעשה תחתיו? אמר להם המלך, אלו הודעתי היאך היה כל פרדסי נעשה. כך לא גלה הקב"ה מתן שכרן של מצוות, עכ"ל המדרש.
8
ט׳ועיין להלן (אות ה) שבתנחומא מובא משל זה באופן שונה לגמרי. ולהלן בהרחב דבר (אות ז) דברי המפרשים ע"פ מדרש זה. ובמדרש תנחומא (פרשת עקב אות ב) הביא גם משל זה כמובא במדרש רבה הנ"ל. וכן איתא בפסיקתא רבתי (י' הדברות פ' רבעייתא) ובמדרש שוחר טוב (תהלים, ט).
9
י׳ב. ובמדרש תנחומא בפרשת כי תצא (אות ב) איתא טעם נוסף: לפיכך לא פרש הקב"ה שכר עושי מצות בתורה, שיהיו ישראל עושין אותן מעצמן, להרבות שכר. שכך שנינו, אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס. כלומר שהעלמת השכר גורמת להרבות שכר לישראל.
10
י״אג. טעם הדבר, שהעלם השכר גורם להרבותו, מתפרש בשני אופנים. האחד, כדמשמע במדרש הנ"ל, שמחמת שאין יודעין גודל השכר, מקיימים המצוות לשם שמים ולא על מנת לקבל פרס.
11
י״בוביתר ביאור, שאם היה הקב"ה מודיענו גודל השכר על כל מצוה ומצוה, לא היה אפשר לשום אדם לעשות שום מצוה בלא פניה מחמת תקות השכר. דאחרי שהיה נודע לו גודל שכרו על מעשה המצוה, לא היה אפשר לו להסיח דעתו מהשכר. לכן בחסדו הגדול העלים שכר המצוות, שעי"כ יש בכח האדם לעשות המצוות בתום.
12
י״גהרחב דבר
ב. ג. יעוין בפירוש תפארת ציון על המדרש רבה, לרבי יצחק זאב ידלר זצוק"ל, שפירש כן לשון המדר"ר "כדי שיעשו כל המצוות בתום". ומדבריו לקחנו את אשר כתבנו באות ג' ביתר ביאור.
ב. ג. יעוין בפירוש תפארת ציון על המדרש רבה, לרבי יצחק זאב ידלר זצוק"ל, שפירש כן לשון המדר"ר "כדי שיעשו כל המצוות בתום". ומדבריו לקחנו את אשר כתבנו באות ג' ביתר ביאור.
13
י״דד. והאופן השני, מבואר במדרש שוחר טוב (תהלים, ט)׃ רבי אחא בשם רבי אומר, טילטל [העלים] הקב"ה מתן שכרן של מצות בעוה"ז, שיהו ישראל עושין אותן משלם, וכשיבוא הקב"ה ליתן שכרן, יתן שכר אמנה ושכר עשייה. פירוש, שע"י העלמת השכר, מקיימים ישראל המצוות באמונה, שמאמינים בהקב"ה שיבטח עושרן ובוטחין בו, ולכן כשיבוא הקב"ה ליתן שכרן יתן גם שכר אמנה מלבד שכר העשיה.
14
ט״והרחב דבר
ד. כעין לשון זה איתא נמי בפסיקתא הנ"ל ובתנחומא (פרשת עקב). ושם בעץ יוסף פירש ע"ד שכתבנו בפנים. וציין שם לירושלמי (פ"ק דפאה) דאיתא בהדיא הלשון, שלא גילה הקב"ה מתן שכרן של מצוות כדי שיעשו אותן באמונה. כלומר, שיש להם תשלום שכר גם על האמונה שהיתה להן.
ד. כעין לשון זה איתא נמי בפסיקתא הנ"ל ובתנחומא (פרשת עקב). ושם בעץ יוסף פירש ע"ד שכתבנו בפנים. וציין שם לירושלמי (פ"ק דפאה) דאיתא בהדיא הלשון, שלא גילה הקב"ה מתן שכרן של מצוות כדי שיעשו אותן באמונה. כלומר, שיש להם תשלום שכר גם על האמונה שהיתה להן.
15
ט״זטעם גילוי השכר בשלוח הקן וכיבוד אב ואם
16
י״זה. במצות שלוח הקן כתבה התורה שכר המצוה - למען ייטב לך והארכת ימים, במדרש תנחומא איתא טעם הדבר: משל למה הדבר דומה. למלך שהכניס פועלים לשדהו לנטוע, ולא גלה להם שכר נטיעתן. לערב, כל מי שנטע אילן אחד, נתן לו זהוב אחד.
17
י״חהתחילו הכל תמהין ואומרין: ומה זה שלא נטע אלא אילן אחד קל ופחות, נתן לו זהוב אחד. אנו שנטענו הרבה, על אחת כמה וכמה. ומה שכר שלוח הקן, שכרה אריכות ימים. שכר מצות שיש בהם חסרון וטרוח והחית נפשות, על אחת כמה וכמה, עכ"ל.
18
י״טכלומר, שאע"ג שנמנעה התורה מלפרט שכר כל המצוות, בכ"ז גילתה לנו שכר מצוה קלה, לאלפנו בינה עד כמה גדול שכר המצוות החמורות וקשות יותר.
19
כ׳הרחב דבר
ה. מבואר מדברי המדרש דמצות שלוח הקן היא מצוה קלה וכדאיתא להדיא בחולין (קמב, א).
ה. מבואר מדברי המדרש דמצות שלוח הקן היא מצוה קלה וכדאיתא להדיא בחולין (קמב, א).
20
כ״אומבואר שם דמשום שאין במצוה זו חסרון כיס מרובה ע"כ נקראת מצוה קלה. וכן מדויק גם מדברי המדרש שלפנינו.
21
כ״באכן בספר ליקוטי יהודה עה"ת מביא בשם האמרי האמת זצ"ל דתמה שהרי יש עוד מצוות שאין בהם חסרון כיס ובכל זאת הם חמורות. וביאר הענין עפ"י הגמרא (קלט, א) דמצות שלוח הקן מתקיימת רק בקן שאין מזומן בידו. וא"כ זו מצוה שאין בה שום הכנה כלל, ומצוה ללא הכנה מצוה קלה היא. וכן הביא בקובץ הפרדס חודש אלול תרצ"ז (שנה י"א חוברת ו') שאמר כן האדמו"ר זצ"ל בשבת קודש פרשת כי תצא במרינבד. וע"ע בדעת זקנים (ריש פרשת עקב) שביאר ע"פ הלכה זו הא דכתב רש"י שיש מצות שאדם דש בהן בעקביו, עי"ש.
22
כ״גו. במדרש רבה איתא בענין זה׃ לא גלה הקב"ה מתן שכרן של מצות, חוץ משתי מצוות, החמורה שבחמורות והקלה שבקלות. כבוד אב ואם חמורה שבחמורות ומתן שכרה אריכות ימים וכו׳, והקלה שלוח הקן ומתן שכרה אריכות ימים.
23
כ״דז. והנה המדרש סתם ולא פירש טעם הדברים, והשוואת המצוה הקלה שבקלות עם החמורה שבחמורות, לענין השכר. - וביארו זאת המפרשים בשני אופנים׃
24
כ״ההאחד, שכמו במשל שהביא שם המדרש [עיין הרחב דבר אות א] להשלמת הפרדס צריך כל מיני האילנות, כך להשלמת הבריאה והאדם צריך לקיים את כל התרי"ג מצוות, וכל המצוות בכללם הם האורח שמוביל לחיים, ולכן יתכן ששכרן יהיה שווה, שכל אחת דבוקה לאחרת וכל אחת צריכה לאחרת, ולכן גם מתן שכרם שווה.
25
כ״ווהאופן השני, דיש לנו ללמוד מזה ששכר המצוות אינו תלוי רק ביגיעה וההוצאה הכרוכות בקיום המצוה, אלא הוא תלוי גם בגודל התיקון הנעשה ע"י המצוה שעשה.
26
כ״זולכן אפשר שיהיה שכרה של המצוה שנעשתה בלא עמל ויגיעה כמו שכר המצוה שנעשתה בעמל ויגיעה רבה, מכיון שעיקר התשלום הוא כפי גודל התיקון הנעשה על ידה.
27
כ״חהרחב דבר
ו. ז. האופן הראשון שכתבנו, מקורו בספר "מנחת עני" עה"ת (פרשת כי תצא) לבעל הערוך לנר, ונעתיק מקצת מדבריו: יש לדקדק בדברי המדרש אלו, למה באמת הקב"ה עושה כן ולא הודיע לפועלים איזה אילן שכרו מרובה, כדי שיעשו תחתיו, הלא עכ"פ יש מהפועלים מוטעים, ומה זה שמסיים קלה כבחמורה, האיך אפשר באמת שמצוה קלה דשלוח הקן יש לו שכר ככבוד אב ואם וכו'.
ו. ז. האופן הראשון שכתבנו, מקורו בספר "מנחת עני" עה"ת (פרשת כי תצא) לבעל הערוך לנר, ונעתיק מקצת מדבריו: יש לדקדק בדברי המדרש אלו, למה באמת הקב"ה עושה כן ולא הודיע לפועלים איזה אילן שכרו מרובה, כדי שיעשו תחתיו, הלא עכ"פ יש מהפועלים מוטעים, ומה זה שמסיים קלה כבחמורה, האיך אפשר באמת שמצוה קלה דשלוח הקן יש לו שכר ככבוד אב ואם וכו'.
28
כ״טאכן כמו להשלמת הפרדס צריך החשוב עם האינו חשוב והכל יחד יחשב פרדס, כמו כן כל המצות בכללם הם האורח שמוביל לחיים וכו', ולכן לא אמר במשל שהמלך שילם לאחד הרבה ולאחד מעט, רק שאמר שעבודתו זאת לא שוה רק זהוב או חצי זהוב, אבל מכ"מ כיון שהכל צריך לפרדס משלם לו הכל בשוה כפי רב עבודתו וכפי השתדלותו וכו', עכ"ל.
29
ל׳האופן השני שכתבנו מקורו בפירוש תפארת ציון על המדרש רבה. ובהמשך למה שכתבנו למעלה בשמו כתב עוד וז"ל: וזה נודע ממה שפרט הכתוב השכר על מצות כבוד אב ואם שהיא מצוה חמורה שתבא לאדם בעמל ויגיעה רבה, שע"כ אמרו חז"ל אשרי מי שלא חמאן, ועל מצות שלוה"ק שהיא מצוה קלה שבקלות, שתבוא לאדם דרך מקרה וגם אין לו לאדם שום טירחה בזמן עשייתה ולא חסרון כיס, ובשניהם פרט הכתוב שכר שווה, דמזה נודע לנו שאין הקב"ה משלם השכר [רק] כפי גודל היגיעה אלא [גם] כפי גודל התיקון הנעשה ע"י המצוה, עכ"ל.
30
ל״אכל זה כתבנו לפי הנראה בפשטות דאכן שכר שתי מצוות אלו שווה לגמרי. אמנם יש שנקטו לא כן, ודייקו לשון המדרש "הרי הן שוין במתן שכרן בעולם הזה". ומשמע דרק בשכר העוה"ז הם שווים.
31
ל״בובפירוש מהרז"ו על המדר"ר (אות ב) נקט כן בפשיטות דבאמת השכר בעוה"ב שונה הוא, יעו"ש דבריו. ויעו"ע בשם משמואל פרשת כי תצא (שנת תרע"א ד"ה במד"ר) שנקט גם כן עד"ז, עיי"ש.
32
ל״גגילוי שכר המצוות קודם חטא העגל
33
ל״דח. בשפת אמת כתב לחדש דלפני חטא העגל אפשר היה לגלות שכר המצוות, ורק לאחר החטא נתחדש הצורך להסתיר זאת.
34
ל״ההרחב דבר
ח. זה לשונו (פסח, תרל"ה): נשאלתי על מה שכתוב במדרש על פסוק ישקני (שיר השירים רבה א, ב), כי הדיבור אמר לכל אחד מישראל, כך וכך מתן שכר יש בי. והלא שכרן של מצוות לא נתגלה.
ח. זה לשונו (פסח, תרל"ה): נשאלתי על מה שכתוב במדרש על פסוק ישקני (שיר השירים רבה א, ב), כי הדיבור אמר לכל אחד מישראל, כך וכך מתן שכר יש בי. והלא שכרן של מצוות לא נתגלה.
35
ל״ווהשבתי כי קודם החטא אפשר היה ראוי להיות נגלה השכר, ובאמת ישקני נאמר על טעמים הפנימיים מהתורה כמו שכתב רש"י ז"ל. ועתה נסתרים הם כמו שמבקשין יגלה לן טעמי, ואז היה נודע וממילא נודע מתן שכרן, עכ"ל.
36
ל״זשכר מצוות בעוה"ז
37
ל״חט. להלן נביא בס"ד מדברי חז"ל הק׳ בשכר המקיים מצות שלוה"ק. ונתקשו המפרשים ממאמרם ז"ל דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא. והנה בענין זה ישנה אריכות גדולה בקדמונים בנוגע לכלל המצוות, ואכמ"ל, ונביא בכאן רק שתי דרכים שמצאנו ביחס למצוה זו של שלוה"ק.
38
ל״טהראשונה, דבודאי שאדם שעושה מצוה מטיבים לו בעוה"ז כדכתיב כמה קראי המורים על זה. וביאור המאמר "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא" כך הוא - שאין מנכין לאדם שהולך לקיים מצוה ונכנס לסכנה, משכרו בעולם הבא, כדי להצילו בעולם הזה. כלומר, שיתכן שהאדם ימות בסכנה שנכנס בה לצורך קיום המצוה, ולא מצילין אותו וגורעין משכרו עוה"ב.
39
מ׳השניה, בכל מצוה נדרש מהאדם מעשה ומחשבה. מעשה הגוף ומחשבת הכונה. והנה השכר על המחשבה דהיינו הנשמה יקבל בעוה"ב, אבל שכר המעשה שיקבל הגוף, עיקר שכרו בעולם הזה, ועל שכר כזה מצינו בכל התורה כמו ונתתי גשמיכם ואכלתם לשובע.
40
מ״אהרחב דבר
ט. התירוץ הראשון מקורו בספר צפנת פענח עה"ת (פרשת כי תצא) למהרי"ט.
ט. התירוץ הראשון מקורו בספר צפנת פענח עה"ת (פרשת כי תצא) למהרי"ט.
41
מ״בוהשני מקורו בספר דברי מהרי"א (פרשת כי תצא) לרבי יהודה אסאד זצ"ל.
42