שלח תשלח, חלק האגדה, טעמי המצוה ח׳Shaleach Teshalach, Aggadic Part, Reasons for the Mitzvah 8

א׳הוספה לטעמי המצוה

ב׳ביאור בדברי הזוהר הק', ורבינו הגר"א

ג׳הנה בטעם הרביעי הבאנו דברי הזוה"ק דבשלוח הקן יש ענין של אכזריות כלפי האם, ובהרחב דבר הוספנו מדברי רבותינו הקדמונים שביארו ע"פ הנחה זו כמה וכמה ענינים, יעו"ש, ובאמת יש מקום לתמוה, מהא דבטעם השלישי הבאנו דברי הראשונים דטעם המצוה הוא להרגילנו ברחמנות. וכיצד יתכן שני הפכים בענין אחד, גם אכזרירת וגם רחמנות, ובאמת מצאנו כבר בחז"ל בכמה מקומות, דמוכח מדבריהם דבשלוח הקן יש ענין של רחמנות, ונציינם בקצרה:

ד׳א) במדרש רבה פרשת וישלח (פרשה ע"ו) איתא בזה"ל׃ פן יבא והכני אם על בנים, ואתה אמרת (דברים כב, ו) לא תקח אם על הבנים.

ה׳ב) במדרש רבה ריש פרשת בשלח איתא׃ ויהי בשלח פרעה אמר לו הקדוש ברוך הוא אני כתבתי בתורה (דברים כב, ז) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך ואתה שלחת את האבות ובנים השלכת ליאור אף אני משלח אותך לים ומאבד אותך שנאמר (תהלים קלו) ונער פרעה וחילו בים סוף.

ו׳ג) בויקרא רבה (כז, יא) איתא׃ יודע צדיק נפש בהמתו (משלי יב, י) ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר זה הקב'׳ה שכתב בתורתו לא תקח האם על הבנים. ורחמי רשעים אכזרי (משלי שם) זה סנחריב שכתוב בו אם על בנים רוטשה, עכ׳'ל. וכן הוא במדרש תנחומא (אמור סי' י'׳ח) ובפסיקתא דרב כהנא (פרשה ט ד'׳ה יא) ובילקוט שמעוני (אמור רמז תרמ"ג).

ז׳ד) דברים רבה (פרשה ו)׃ כשם שרחמיו של הקב'׳ה על האדם כן רחמיו על הבהמה וכו' וכך נתמלא רחמיו על העופות שנאמר כי יקרא קן צפור וכו'.

ח׳ולכאורה מבואר להדיא בכל המדרשים ששלוה"ק היא רחמנות גדולה, ודלא כהזוהר, הגר׳'א, והיערות דבש שכותבים שמצות שלוה"ק היא אכזריות גדולה?

ט׳והראה לי הגאון ר׳ משה ברזם שליט"א שכבר עמד על כך אביו הגאון הצדיק ר׳ שאול ברזם זצ"ל חתן מרן בעל הקהלות יעקב זצ"ל בחידושיו הנדפסים בספר זכרון שאול (חלק ב׳ עמ׳ קס׳'א) וכתב שם ליישב, דבאמת אין סתירה בין הדברים, כי אכן יש בזה גם צד של רחמנות וגם צד של אכזריות. דהלא זהו פשוט שלקחת הבנים בעוד האם נמצאת שם, זהו אכזריות גדולה מאד, ולכן, כדי להרגילנו ברחמנות צוותה התורה שננהג באופן שנשלח האם קודם, ורק אז נקח הבנים. אכן, עצם מעשה שילוח האם כשלעצמו, יש בו גם מעשה אכזריות, שהרי האם מרגשת צער רב כאשר מפרידים אותה מבניה ומסלקים אותה מהקן.

י׳וממילא פשוט שהכל מתיישב דברי הזוה"ק כמובן שרורים וקיימים, שבשלוח הקן נגרם צער לאם, וע"י כך מתעוררים רחמים גדולים למעלה, ודברי הרמב"ן וכל המדרשים הנ"ל, מתייחסים לעצם מעשה השילוח שהורתה לנו התורה לנהוג עד כמה שאפשר ברחמנות וגם כלפי בעלי חיים, ולכן חייבים לשלוח האם קודם לקיחת הבנים. דהתורה לא אסר לנו להשתמש באם כמבואר ברמב"ן (פרשת כי תצא) אלא צריך להתנהג בלקיחתו באופן הכי עדין ולכן ציותה התורה לשלח האם לפני לקיחת הביצים, ולא לקחת אם על הבנים שהוא הרבה יותר אכזרי.