שלח תשלח, חלק ההלכה, הוספות לדיני שלוח הקן כ״אShaleach Teshalach, Halakhic Part, Additions to Laws of Shiluach HaKen 21

א׳האכלת צפורים בשבת שירה

ב׳איתא בשולחן ערוך (או"ח סי' שכ"ד סעיף י"א): "אין נותנין מים ולא מזונות לפני דבורים ולא לפני יוני שובך ויוני עליה ולא לפני חזיר. אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולים ויוני בייתות וכן לפני כלב שמזונותיו עליך", עכ"ל. ומבואר להדיא שאסור להאכיל עופות של הפקר בשבת.

ג׳אמנם יש מנהג עתיק המובא בפוסקים, להאכיל צפורים בשבת שירה, ודנו הפוסקים האם מותר לנהוג כך, או שמא יש להמנע מזה מחמת ההלכה המבוארת לעיל. ותחילה נציע בקצרה טעמי מנהג זה. ה'תוספת שבת' (או"ח סי' שכ"ד סעיף י"א. הובאו דבריו במהרש"ם, וערוך השולחן) כתב בזה"ל: "מרגלא בפומייהו שהעופות אמרו שירה בים".

ד׳ובליקוטי מהרי"ח (ח"ג חודש טבת) כתב בשם החוזה מלובלין כי דתן ואבירם רצו ברשעתם להכחיש דברי נביאות משה רבינו, וכאשר הגיד משה כי בליל יום השביעי לא ירד המן כי שבת הוא, עשו דתן ואבירם תחבולות להכחיש את דבריו וקמו בלילה ופזרו מהמן שנשאר להם מערב שבת לחם משנה ליומיים כדי שיוכלו להראות לפני העם שירד המן בלילה של שבת. זימן הקב"ה צפורים ואכלו את כל המן קודם אור היום וכאשר רצו דתן ואבירם בבוקר יום השבת להראות לפני העם המן שהניחו, לא מצאו מאומה כי אכלוהו הצפורים וחזרו בבושת פנים, וזה שכתוב (בשלח ט"ז, כ"ז) 'ויהי ביום השביעי יצאו מן העם', היינו איזה מסויימים מן העם, ללקוט מה שהניחו אתמול ולא מצאו, כי אכלום כבר הצפורים טרם בואם, עכתו"ד.

ה׳טעם נוסף לנתינת חיטים בשבת זו לצפורים ועופות, הובא בספר 'אור פני משה' (פרשת בשלח) לרבי משה סופר אב"ד פשעווארסק (והובא בספר טעמי המנהגים), וז"ל: "שהוא ע"ד הפסוק (שמות ט"ז, ל"ב) 'למען יראו את הלחם' היינו למען ידעו ויראו הדורות איך אשר בוטחים בישועתו יתברך בלב שלם, הוא ממציא מזון להם כאשר המציא לישראל במדבר. ונודע מאמר חז"ל שישראל נמשלו לציפור ועתה בעונינו חרב בית המקדש ונגנזה צלוחית המן, לכך נהגו בשבת שירה אשר שם נאמר פרשת המן זורקים מזונות לצפורים להורות ישראל הנמשלים לצפור יפנו עצמם מעסקיהם ויעסקו בתורה ומצות אז ימציא להם השי"ת מזונות בלי עמל ויגיעה וירד להם המן מלמעלה כאשר הצפורים מוצאים מזונותיהם נזרקים למעלה על גגותיהם", עכ"ל.

ו׳דעת האוסרים

ז׳עתה נציע בס"ד שיטות הפוסקים בענין מנהג זה. המקור הראשון לאסור קיום המנהג, הוא ב'מגן אברהם' (סי' שכ"ד סעיף ז'), וז"ל: "יש נוהגין לתת חטין בשבת שירה לפני העופות, ואינו נכון שהרי אין מזונתן עליך", עכ"ל. וכן נפסק להלכה בשו"ע הרב (סי' שכ"ד סעיף ח'), בקיצור שו"ע (סי' פ"ז סעיף י"ח), ובמשנה ברורה (סי' שכ"ד סעיף ל"א).

ח׳רבי יעקב עמדין אף הוא כתב בסידורו 'שערי שמים' (חלק ב' שער י"ב אות י"א) לאסור זאת, וכתב בחריפות נגד מנהג זה, וז"ל בתו"ד: "מה שנוהגין להטיל חיטין לפני העופות, שטות הוא ואסור", עכ"ל.

ט׳ובספר 'נוהג כצאן יוסף' לרבי יוסף סג"ל (עמ' קצ"ג. והוא ליקוט מנהגים של ק"ק פרנקפורט דמיין), כתב, וז"ל: "נוהגין לאכול חטין בשבת שירה. ושמעתי סמך לזה בשל"ח נוטריקון בשבת שירה לאכול חטין. ולא באתי להודיע הכא המנהג, אלא להזהיר העם הנוהגים ליתן חטין לפני העופות דאסור מפני שאין מזונותן עליך עיין בשבת (קנ"ה, ב), ומ"ש הב"י באו"ח (סי' שכ"ד). וז"ל המגן אברהם (סי' שכ"ד) יש נוהגין לתת חטין בשבת שירה לפני העופות ואינו נכון", עכ"ל.

י׳ובספר 'ארחות רבינו' (חלק א' עמוד קנ"ב) כתב: "שאלו את מרן החזו"א זצוק"ל אם מותר לתת קאשע (שיריים של חמין) לצפורים בשבת שירה, ואמר מרן שאסור כמו שכתוב במגן אברהם (סי' שכ"ד, ז) ובמ"ב (סי' שכ"ד, ל"א). אמנם מו"ר (בעל קהלות יעקב) זצוק"ל נותן לצפורים ביום א'", עכ"ל.

י״אדעת המתירים

י״בבעל ה'חות יאיר' כתב בספרו 'מקור חיים' (סי' שכ"ד), וז"ל: "כתב במגן אברהם שאין לתת חטים בשבת שירה לפני העופות. ולי נראה דלא נאסר רק בשנותן לפניהם דמינכר לכל שטורח בשבילם וכאן דמניח לפני החלון מאי קעביד", עכ"ל. משמע מרהיטת לשונו שאסור להניח לפני העופות ממש אמנם מותר ליתן חיטים על חלונו [וכן בכל מקום אחר, כגון מרפסת], בכדי שיגיעו העופות לשם.

י״גומטעם זה התיר ג"כ בשו"ת 'ציץ אליעזר' (חלק י"ד סי' כ"ט), וז"ל: "ונראה להוסיף דיש גם היכר שעושים זאת לא לשם טורח בשבילם אלא בשבילנו, דהא אנו מניחים החיטים בחצר או על הגג עוד לפני שהעופות נמצאים שם, ורק לאחר מכן המה באים בהריחם שנמצא אוכל עבורם". ועוד כתב שם בזה"ל: "כך הוא מנהגן של ישראל, וזכורני ממנהג זה מילדותי, ונהגו ככה בבתים של תלמידי חכמים יראים ושלמים באין פוצה פה ומפקפק", עכ"ל.

י״דוב'תוספת שבת' (שם) כתב לבאר טעם ההיתר באופן אחר, וז"ל: "ואפשר דכיון שנהגו כן לשם מצוה דמרגלא בפומייהו שהעופות אמרו שירה בים לכן אין להקפיד בכך. וכה"ג כתב באליה רבה בשם מעדני יו"ט בסוף סי' של"ה, דהא דנוהגים בשמחת תורה לפזר פירות והנערים מלקטים ונותנים לסלים, דאסור לעשות כן משום דהוי עובדא דחול כמבואר שם, היינו דכיון שעושין כן לשמחה לא הקפידו בכך, א"כ אפשר דהוא הדין נמי לענין זה. כן נראה ליישב מנהג זה", עכ"ל. והובאו דבריו להלכה בהמרש"ם (בספרו דעת תורה חלק ג' סי' שכ"ד סעיף י"א).

ט״ווז"ל ה'ערוך השלחן' (סי' שכ"ד סעיף ג'): "יש מתרעמים על מה שהמנהג בשבת שירה לזרוק חטין לפני העופות והרי אין מזונותן עליך (מג"א שם). אבל נראה לי דמנהג ישראל תורה, שהרי אין אנו טורחים בשבילם אלא בשבילנו, דמרגלא בפי ההמון שהעופות אמרו שירה על הים ולכן אנו מחזיקין להם טובה, וא"כ הכוונה כדי לזכור שמחת שירת הים ולית לן בה. ויש מי שכתב (תוספות שבת) כיון דכונתינו לשם מצוה מותר", עכ"ל.

ט״זועיין ב'אשל אברהם' מבוטשאטש (סי' קס"ז) דבשבת שירה נהוג לשלוח ע"י קטן לתת לפני העופות. וע"ע מה שכתב (סי' שכ"ד) דשיריים של מאכלו שממילא יזרקנו לאשפה מותר לכו"ע לזרקו לפני העופות. ולפי דברי ה'אשל אברהם' כתב ב'שמירת שבת כהלכתו' (פרק כ"ז סעיף כ"א), וז"ל: "מותר לנער מפה מן הפירורים שעליה במקום שיש בו עירוב הגם שצפורים תאכלנה אותם", עכ"ל.

י״זהוראה למעשה

י״חיעוין להלן בתשובות הגר"ח קניבסקי שליט"א (תשובות קע"ג-קע"ז) שכתב כי הזמן הנכון להאכילם הוא ביום א' לפרשת יתרו (במוצאי שבת פרשת בשלח), ושלא ראה מנהג להאכילם לפני שבת שישאר קצת מהאוכל לשבת, יעו"ש.