שלח תשלח, חלק ההלכה, דיני שלוח הקן א׳Shaleach Teshalach, Halakhic Part, Laws of Shiluach HaKen 1

א׳חיזור אחר המצוה

ב׳א. מעיקר הדין אין חיוב לחזר בהרים וגבעות אחר קן, כדי לקיים מצות שלוח הקן, ומכל מקום בודאי יש להשתדל לקיימה, ודבר גדול הוא.

ג׳הרחב דבר
א. בגמרא חולין (קל"ט, ב) איתא: "ת"ר כי יקרא קן צפור לפניך, מה ת"ל, לפי שנאמר שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן, ת"ל כי יקרא במאורע לפניך", עכ"ל. ומבואר דמעיקר הדין אין חיוב מוטל על אדם לחזר אחר מצוה זו. ואולם כבר נאמר חכם לב יקח מצות. ואכן איתא בקדמונים בשבח המהדר ומשתדל לבוא לידי קיום מצוה זו.

ד׳בספר ארחות חיים מרבי אהרן הכהן מלוניל (הלכות שבת, הלכות קידוש סעיף כ') כותב: "לפיכך המחזר בהרים וביערים אם ימצא קן צפור לקיים שלוח הקן יש לו שכר ואינו נקרא הדיוט, ואף על פי שהוא פטור מלחפש אחריו", עכ"ל.

ה׳וכן כתב הברכי יוסף (גיליון השו"ע יו"ד סי' רצ"ב ס"ו) בזה"ל: "דמדברי האריז"ל משמע שצריך להשתדל לקיים מצוה זו", עכ"ל. וכן כתב בערוך השלחן (יו"ד סי' רצ"ב ס"א) וז"ל: "ואף שמן הדין אינו חייב לרדוף אחריה, מ"מ בוודאי דבר גדול הוא להשיג מצוה זו", עכ"ל.

ו׳מעלת המצוה

ז׳והענין מובן היטב ע"פ דברי המדרש תנחומא בפרשת שלוח הקן וז"ל: "אמר רב אדא, מאתיים וארבעים ושמונה מצוות עשה יש בתורה כמנין אבריו שבאדם, ובכל יום ויום צועקים על האדם, עשה אותנו שתחיה בזכותנו ותאריך ימים", עכ"ל.

ח׳וביתר ביאור איתא בהקדמה לשער המצות מרבי חיים ויטאל וז"ל: "ואפילו אותם שאינן חובה על האדם אלא בהזדמן כגון מצות שלוח הקן, שאינו מחויב לרדוף אחריה אלא כי יקרא קן צפור שהוא דרך מקרה וכיו"ב, עם כל זה צריך האדם לחפש אחריהם ולעשותם כי כל זמן שלא השלים התרי"ג מצות שהם כנגד רמ"ח איברים וגידי נשמתו, הנה נשמתו חסרה מן האיברים ונקרא בעל מום ועליו נאמר כל אשר בו מום לא יגש, וזה נזכר ומפורש בספר התיקונים תי' ע' דף קל"א ע"ב שאין לו תיקון עד שיחזור בגלגול וישלים כל התרי"ג מצות", עכ"ל רבי חיים ויטאל.

ט׳וכן כתב רבינו הגר"א על הפסוק "בז לדבר יחבל לו וירא מצוה הוא ישלם" (משלי י"ג, י"ג) וז"ל: "אבל הירא מלעזוב שום מצוה, ורואה לקיים כל דבר יהיה שלם בכל אבריו", עכ"ל.

י׳ופשוט שאין להקשות מכל זה על הא דמובא להלן (דין ב) שיטות הפוסקים שאפילו ברואה קן אינו חייב ליטפל בה אם אין לו צורך בבנים. דבודאי מצד עיקר הדין ס"ל להני פוסקים שאינו מחויב בזה. ומ"מ על פי קבלה וטעמי החכמה יש להדר אחר מצות שלוח הקן אע"פ שאין מחויב ע"פ דין. כן כתב לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, עיין בתשובותיו (פ"ט, קע"ח-קפ"ב).

י״אויש לנו עדות על בעל תרומת הדשן שהשתדל לקיים מצוה זו, כמובא בספר לקט יושר, שנכתב ע"י תלמידו והוא כולל הלכות ומנהגים של רבו, וז"ל (חלק יו"ד, עמ' ס"ט): "אין לי חידושים ממצות שילוח הקן, אבל זכורני שפעם אחת אמר לו בעה"ב אחד במרפורק שיש לו קן בכרם שלו, ושאל לבעה"ב כל הדינים משילוח הקן ואמר כן הוא, והלך הגאון זצ"ל אל הכרם ולא מצא כמו שאמר בעה"ב. כמדומה לי שאמר שלא בא לידו זו המצוה", עכ"ל.

י״בובפירוש שולחן גבוה על השו"ע לרבי יוסף מלכו (יו"ד סי' רצ"ב ס"ח) איתא בזה"ל: "וכך עושים פה ירושלים עיה"ק ת"ו חסידים ואנשי מעשה לרדוף בהרים וגבעות וכפרים באישון לילה ואפלה ומסכנין בעצמן כדי לקיים מצות שילוח הקן ובשנה הזאת שנת התקי"ט קיימו מצוה זו תוך העיר", עכ"ל.

י״גוכתב השל"ה בספרו 'שני לוחות הברית' (פרשת כי תצא), וז"ל: "דע כי מצוה זו של שלוח הקן גדולה ונפלאה במאד מאד. והאריכו בה בזהר ובתקונים וכל המקובלים. [להלן ב'הוספות לדיני שלוח הקן' הבאנו כל לשונו, יעו"ש].

י״דבספר 'שער הגלגולים' לרבי חיים ויטאל (הקדמה ל"ח) איתא בזה"ל: "אמר לי [האריז"ל] כי המצות אשר אני חסר מהם הם י"א [מצות] בלבד וכו'. ואחר שאשלים אותם אז צריך שאקיים מצות שלוח הקן אף על פי שכבר קיימתיה בגלגול אחר. וזו המצוה היא תיקון אחרון שבכל התיקונים שאני צריך לתקן, וכוונת הענין להורות על שלוח הנפש שכבר נגמרה להתקן", עכ"ל. ועוד כתב להלן שם (שער הגלגולים פרק ד'), וז"ל: "כל המצות שיש יכולת ביד האדם לקיימם בגלגולו וכו' צריך האדם לרדוף אחריהם ולקנות שדה לקיים מעשרות, ואם לא קיימם הוא מוכרח להתגלגל ולקיימם על כל פנים", עכ"ל. והביא רבי חיים ויטאל (בהקדמה לשער המצות) שמקורו הוא בתקוני זהר (ע'), וז"ל: "זכאה איהו מאן דשריא ליה בכל אבר ואבר דיליה למעבד ליה אתר דלישרי ביה ולאמלכא ליה בכל אבר ואבר דלא יהא אבר פנוי מיניה, דאם חסר חד אבר דלא שריא עליה קוב"ה בגין ההוא אבר אתחזר בגלגולא עד דישתלים באיברים דיליה", עכ"ל.

ט״ובספר 'אגרת דרך ה" לרבי משה מטראני (המבי"ט) כתב (דף כ"ה) בזה"ל: "ושלוח הקן וכל מצות מאלו שאינן מצויות בכל יום, ישתדל שיבא לידו ויעשה לשם שמים", עכ"ל.

ט״זבספר "מאזני צדק" (על ספר תהלים, נדפס בשנת תס"ז. לרבי יצחק מווינא, תלמיד רבי דוד אופנהיים, הרב דק"ק פראג קודם שכיהן שם רבי יונתן אייבשיץ), כתב המחבר בהקדמה בזה"ל: "אפילו [ק"ן] סימני תהלים הם ע"פ הסוד, כאשר שמעתי מפי אדוני מו"ר הגאון הנשר הגדול וכו' מוהר"ר דוד אופנהיים נ"י טעם נכון ע"פ הרוקח, למה הם ק"ן מזמורי תהלים, באשר שמצא אדוני מורי ורבי, רבי דוד אופנהיים כתוב בכתיבת יד הרוקח אשר עדיין לא זכינו לאורו שלא בא עדיין לדפוס, טעם למה המה ק"ן מזמורים, לפי שדוד היה במדבר ולא היה יכול לקיים המצות עשה של שלוח הקן לכך אמר כנגדו ק"ן מזמורים. ומפרש הרוקח למה באמת במדבר לא קיים שלוח הקן, לפי שעמלקים מכשפים היו (ומנעו מלקיים שלוח הקן)", עכ"ל.

י״זרבי יעקב עמדין בספרו 'מור וקציעה' (או"ח סי' כ"ד) כתב בזה"ל: "שמע מינה דאית לן למעבד טצדקי למיתי לידי חיוב מצוה אף על פי שאיננה חובה. ומכאן יש ללמוד לא לבד למצות ציצית, שהיא ודאי הכרחית בלא זאת, מכמה טעמים המוזכרים בסימן זה, וכל שכן בעת קריאת שמע ותפלה דלא סגי בלאו הכי כמו שכתבנו בסמוך בס"ד, אבל אפילו שאר מצות שאינן הכרחיות כלל אם לא באופן שיזדמנו כמו שלוח הקן ודכוותה, גם כן יש להוכיח מכאן שטוב לאדם החרד לדבר ה' לחזר אחריהן לקיימן. ולדעת בעלי הקבלה צריך האדם להתגלגל כדי לקיים תרי"ג מצות", עכ"ל.

י״חבספר כתבי המגיד מדובנא על תנ"ך (מגילת קהלת פרק ב, פסוק ד) כתב בזה"ל: "ונקדים מה שאמרו חז"ל על הכתוב 'צדקתך כהררי אל', מה ההרים כובשים את התהום שלא יציף העולם, כך המצוות כובשות את הפורענות מלבוא על האדם וכו' עד שאפילו בלכתו בדרך הוא חייב במצוות שילוח הקן", עכ"ל. [ועיין להלן בפרק הוספות לדיני שלוח הקן שהבאנו כל לשונו].

י״טהפרי מגדים כתב (או"ח אשל אברהם סימן ש"א, ס"ק ז): "ויש מצוה, אם עושה מקיים מצוה, ואין עושה אין עון, כשילוח הקן וצדקה אם יזדמן לו", עכ"ל. וכעין זה כתב הפרי מגדים (או"ח פתיחה כוללת חלק ג, אות א) וז"ל: "והמין הב' הוא נקרא מצוה לא חובה כמו שילוח הקן ומצות צדקה אם נתן כפי שיעור הראוי אין מחויב לרדוף אחריה, עיין יו"ד הלכות צדקה (סי' רמ"ט, סעיף א, ב)", עכ"ל.

כ׳ובספר יסוד ושורש העבודה (שער הכולל פרק כ') כתב וז"ל: "בכדי לבוא על המוגמר בכי טוב, ראה ראינו לסיים את הספר בעניני ביאת משיח צדקנו שאנחנו עם קדוש מצפים ומחכים שיבוא במהרה בימינו. ונכון הדבר להזכיר סיבה מעוררת את האהבה לקרב ביאתו במהרה בימינו, והוא ענין נפלא של קיום מצות עשה דשלוח הקן, כי מצא בקן ידו לעורר רחמים מרובים בעולמות העליונים", עכ"ל.

כ״אבמכתבי רבי צבי הירש קאלישר (מכתב קי"ח) כתב בזה"ל: "הלא בפירוש כתב השל"ה הק' בפרשת כי תצא והביא גם אזהרת האריז"ל שם בגליון שיתגלגלו ח"ו נפשות כאלו בכמה גלגולין, שכל שיש אפשרות בקיום שום מצוה אפילו אינה לפניו ממש הוא בא בגלגול עד שמקיימה. ואפי' אינו רוצה לחפש אחר קן צפור לקיימה צריך להתגלגל. ואם במצוה שכתוב רק כי יקרא הוא כן לדעת האר"י, ק"ו במצות הרבות הכתובות בתורה בלשון חוב שצריך להשתדל בכל עוז", עכ"ל.

כ״בבהגהות וחידושי הרש"ש (רבי שמואל שטראשון) על מסכת אבות (פרק ד' משנה ג') כתב בזה"ל: "הוי רץ למצוה קלה וכו' שמצוה גוררת מצוה, לכאורה תיפוק ליה משום מצוה זו גופא, וכדלעיל ריש פרק ב'. ונראה דכאן יכוון דאפילו מצוה שאין מחויב לרוץ אחריה כמ"ש בחולין (קל"ט, ב) גבי שלוח הקן יכול יחזור בהרים וכו'. ורמז לדבר דשם בסוף המסכתא קוראה מצוה קלה. וכן מצות ציצית שאינו מחוייב ללבוש טלית בת ד' כנפות כדי להתחייב בה, אשמעינן דמכל מקום ישתדל וירוץ אחריה כדי לקיימה, ועיין בפירוש הרמב"ם מה שהביא דוגמא לזה ממשה רבינו", עכ"ל.

כ״גבספר 'קובץ הערות' לרבי אלחנן וסרמן (סי' ג') כתב בזה"ל: "ולפי זה, כי בכל מצוה ישנן שני דברים תועלת ותיקון הנעשה מהמצוה, אשר בשביל זה ציוה הקב"ה לעשותה כי לכל מצוה יש טעם, כמו שכתב הרמב"ן בפרשת כי תצא במצות שלוח הקן וז"ל: 'וזה הענין שגזר הרב (הרמב"ם) במצות שיש להן טעם, מבואר הוא מאד כי בכל אחד טעם ותועלת ותיקון לאדם מלבד שכרן', וכו' עיי"ש באורך. ובשביל זה היה ראוי לעשות המצות אפילו לא נצטוינו עליהן וע"כ קיימו האבות את התורה קודם שנצטוו עליה מפני שהבינו התועלת והתיקון מזה", עכ"ל.

כ״דבספר 'מגילת סתרים' לרבי יצחק אייזיק מקאמרנא בעל 'היכל הברכה' (עמוד ט"ו) כתב בזה"ל: "בשנת תר"ה, ז' ניסן חלמתי שקיימתי מצות שלוח הקן, ואח"כ נזדמן לי שקיימתי בפועל. איתא במדרש (דברים רבה ו, ו) מה שכרך והבנים תקח לך, שיהיה לך בנים", עכ"ל.

כ״הבשו"ת מנחת אלעזר (חלק ג, סי' מ"ג), כתב וז"ל: "נסתפקתי במי שאירע לו קן צפור אם על הבנים, וזיכהו השם יתברך לקיים מצוה זו החשובה ובאה בחשיבותה בגודל ערכה". ולהלן שם (סי' ס"א) כתב עוד המנחת אלעזר: "ועיין שם בתיקוני זהר (תיקון ו') כמה כח המצוה הזאת שמעורר חסד למעלה על כנסת ישראל. ועיין במדרש רבה (פרשת כי תצא ו, ו) מה שכרה של מצוה זו שאם אין לך בנים אני נותן לך בנים. וכן ממהרין אליהו ומלך המשיח על ידי מצוה זו עיין שם במדרש רבה. ע"כ שפיר הוי קס"ד בגמרא יכול ירדוף בהרים ובגבעות", עכ"ל.

כ״והבן איש חי בספרו דעת ותבונה (פרק מ') כתב בזה"ל: "ודע כי המצות שיכול האדם לקיימם ובאה לידו איזה מצוה מהם ולא קיימם, או אם היה יכולת בידו לעשותם ולא עשאם, מוכרח הוא שיתגלגל עד שיקיימם וכו'. שלוח הקן דכתיב ביה כי יקרא קן צפור, או שלא היה לו בית ונמנע מלעשות מעקה וכיוצא באלו, כי לא נזדרז לחפש אחריהם ולקיימם, הנה האיש הזה מחוייב גלגול כנזכר אבל מובטח לו שלא יחטא בגלגול הזה", עכ"ל. [ועיין מה שכתב הגאון הנ"ל בשו"ת תורה לשמה, חלק יו"ד סימן רע"ז, וקצת צ"ע ליישב הדברים יחדיו].

כ״זבספר 'אורות ממזרח' (עמוד צ"א) העיד על רבי אליהו, אביו של בעל הבן איש חי, בזה"ל: "חיבה יתירה גילה בהשתוקקותו לקיים את כל המצוות הבלתי שכיחות שאפשר לקיימן, גם בזמן הזה היה מחזר אחרי קן ציפור כדי לקיים מצות שילוח הקן", עכ"ל.

כ״חבספר 'שמן ששון' לרבי ששון פרסייאדו זצ"ל, והוא פירוש על הספר הק' 'עץ חיים' לרבי חיים ויטאל (שער ט"ו) כתב בזה"ל: "ואם במצוה כזאת זוכה לכמה טובות לאריכת ימים, ולבנים זכרים כמו שכתב החינוך כל שכן שאר מצות. ועל זה היה תפילה לאל חיי שיעזרני על דבר שמו כן יהי רצון אמן. ותיתי לי דרדפתי אחר מצוה זו וקיימתי אותה ג' פעמים", עכ"ל.

כ״טרבי יעקב משה חרל"פ כותב בהערות לספר 'חבש פאר' בזה"ל (עמוד ע"א): "ויש לומר שלא אמרו דמחויב להכניס עצמו לחיוב אלא במצות של חובת הגוף גמור כמו בשלוח הקן", עכ"ל.

ל׳בספר 'עולמו של צדיק' (עמוד קכ"ה) נכתב: "מסופר על הצדיק המקובל רבי סאלימן מוצפי זצ"ל שרדף כל ימיו אחר מצות שלוח הקן. עבור שתי מטרות, האחת קיום מצות עשה מן התורה, וגם סגולתה המיוחדת של מצוה זו לקרב את הגאולה. חרף זמנו המצומצם שכולו עבר בשקידה בתורה כוונות ויחודים, מצא לו זמן לחפש במקומות מתאימים בו נמצאים קנים של עופות שעה ארוכה השתטח בקרבת הקן ומצא לו מקומות מסתור, וכשמצא שעת כושר קיימה והאירה לו ההצלחה בפניו שזכה לקיים מצות שילוחי הקן בארץ ישראל", עכ"ל.

ל״אבספר 'רמתים צופים' על 'תנא דבי אליהו', לרבי שמואל אבד"ק נאשעלסיק (נדפס בשנת תרמ"א. עמ' ק"ז), כתב בזה"ל: "המצות שאינם בכוונה כגון שלוח הקן ושכחת העומר הם גדולים מאד מחמת שמזמינים אותם מן השמים מחמת זכות נשמתו ומצא חן וכו' ולאו כל אדם זוכה לכך", עכ"ל.

ל״בובספר 'תפארת ציון' (עמוד ר"י) נכתב על רבי בן ציון אבא שאול כתב: "מי שראה אותו פעם איך שהוא רץ לקיים מצות שלוח הקן. אפשר לעשות רצון ה' גם בהליכה רגילה אבל הוא רץ ונתיגע לקיים את המצוה לעשות נחת רוח לקב"ה וזה היה עיקר מטרת חייו", עכ"ל. ועיין להלן (ב'הוספות לדיני שלוח הקן' מה שהוספנו בזה).