שלח תשלח, חלק ההלכה, דיני שלוח הקן ב׳Shaleach Teshalach, Halakhic Part, Laws of Shiluach HaKen 2

א׳שלוח הקן באין לו צורך בבנים

ב׳ב. יש מגדולי האחרונים שסוברים שכל שרואה קן צפור, יש עליו חיוב לשלח האם, ואפילו אם לא עלה בדעתו ליטול הבנים. אכן המנהג הפשוט הוא ששלוח הקן אינו חיוב, אלא שאם רוצה ליטול הבנים, חייב לשלח מקודם האם.

ג׳הרחב דבר
ב. הנה בשאלה זו נתחבטו הרבה גדולי הפוסקים, ושקלו וטרו בזה הרבה בראיות מש"ס ראשונים ומדרשי חז"ל. ואציין עיקרי השיטות, בס"ד.

ד׳שיטות המחייסים לשלח האם בכל אופן

ה׳ראשון הפוסקים שמצאנו שדן בזה להדיא הוא רבי יאיר חיים בכרך בספרו שו"ת חות יאיר (סי' ס"ז) וז"ל שאלתו: "נשאלתי אם כי יקרא קן ציפור לפני איש בשדה, אם מחויב עכ"פ לזקוק לה לשלח האם, או רשאי לילך לדרכו דלא אמרה תורה שלח תשלח רק באם ירצה ליקח הבנים", עכ"ל. ולאחר שקליא וטריא צדד להכריע כהצד הראשון דמחויב הוא ליזקק לקן ולשלח האם, אפילו אם לא רצה מלכתחילה ליקח הבנים.

ו׳ועיקר ראייתו מהא דאיתא בגמרא חולין (קל"ט, ב): כי יקרא, מה ת"ל, לפי שנאמר שלח תשלח יכול יחזור בהרים וכו' ת"ל כי יקרא במאורע. ומהא הוכיח דעכ"פ במאורע רמי עליה ליזקק לה, דאי לא נימא הכי מהיכא תיתי לן למימר שחייב לחזור בהרים. ובפתחי תשובה (סק"א) הביא דבריו והגרע"א בחידושיו על השו"ע הוסיף דכן הוא בתשובת חכם צבי (סימן פ"ג). [ועיין בחזו"א (יו"ד סי' קע"ה) שנקט גם דהחכ"צ ס"ל כהחו"י בזה. אכן בשו"ת אבני נזר או"ח סי' תפ"א סעיף קטן ו' כתב דלהחכ"צ אין חיוב שילוח אם אינו רוצה ליקח הבנים].

ז׳ומצאתי כי מדברי המשנה למלך על הרמב"ם (הלכות עבדים, פרק ג' הלכה ג') יש ללמוד דס"ל כה'חות יאיר', דבכל אופן שרואה קן חייב לשלח האם ולקיים המצוה, דז"ל שם: "מצות שלוח הקן שאינו מחוייב לרדוף אחריה, אלא אם יזדמן לו יתחייב בה", עכ"ל.

ח׳וכן יש ללמוד להדיא מדברי המהר"ל מפראג בספרו 'תפארת ישראל' (סוף פרק ס"א) דכתב בזה"ל: "מפני שכתיב (דברים כב, ו) 'כי יקרא קן צפור', שמצא אותו, ולא היה מזומן לו (חולין קל"ט, ב), וצוה אותו לשלח האם. וזהו כמו פריעת חוב גם כן, שהקרה השם יתברך לפניך, לכך מוטל עליך לקיים המצוה שיש בזה", עכ"ל.

ט׳ועיין בספר 'מור וקציעה' לרבי יעקב עמדין (או"ח סי' כ"ד) שכתב בזה"ל: "שמע מינה דאית לן למעבד טצדקי למיתי לידי חיוב מצוה אף על פי שאיננה חובה. ומכאן יש ללמוד לא לבד למצות ציצית וכו', אבל אפילו שאר מצות שאינן הכרחיות כלל אם לא באופן שיזדמנו כמו שלוח הקן ודכוותה, גם כן יש להוכיח מכאן שטוב לאדם החרד לדבר ה' לחזר אחריהן לקיימן, ולדעת בעלי הקבלה צריך האדם להתגלגל כדי לקיים תרי"ג מצות", עכ"ל. ומוכח להדיא דסבירא ליה כשיטת החות יאיר, דכל שנזדמן קן לפני האדם הרי הוא מחוייב לקיים המצוה, ואין זה תלוי כלל אם יש לו צורך בבנים אם לאו.

י׳וכן יש ללמוד מהא דכתב רבי משה חאגיז בספרו לקט הקמח על השו"ע (יו"ד סי' רצ"ב), וז"ל: "כי יקרא קן צפור לפני איש בשדה, מלשון הגמרא דקאמר יכול יחזור בהרים וכו' דמשם מוכח דאם הקרה ה' לפניו קן צפור שמחוייב ליטפל בו ובפרט לפי טעם הזוהר לעורר אהבת ורחמי ה' על בניו בני ישראל", עכ"ל. וכן מדוייק מלשון רבי שמשון רפאל הירש בספרו חורב (פרק ג'), דז"ל: "אם תמצא קנים ואפרוחים בלי בעלים מוטלת עליך החובה של שלוח הקן", עכ"ל.

י״אויש לדייק כשיטה זו מלשונו של רבינו ירוחם (ספר אדם נתיב ט"ו אות כ"ג), שכתב בזה"ל: "ואינו חייב לחזר אחר מצוה זו אלא אם כן מצאו דרך מקרה", עכ"ל. ומשמע דאם מצא דרך מקרה נתחייב בשילוח, גם אם אין לו צורך בבנים.

י״בוכן מדוייק מלשון הלבוש (יו"ד סי' רצ"ב סעיף א'), דז"ל: "מי שימצא קן מעוף טהור ישלח את האם ואת הבנים יקח לו", עכ"ל. וכן משמע מדברי האור שמח (הלכות יום טוב פרק ג' הלכה ח') דכתב בזה"ל: "בשילוח הקן עיקר הכוונה היא בשילוח האם, מוכח מזה דאף אם אינו רוצה ליקח הבנים מצוה בשילוח האם, דלפי זה עיקר המצוה היא שילוח האם", עכ"ל.

י״גויש להוסיף שה'ברכי יוסף' בסוף ספרו הביא ב'קונטרס אחרון' (יו"ד סי רצ"ב) שיטה מחודשת מאד בענין זה, ונחלק עליה, וז"ל: "עיין מה שכתבנו בפנים (הספר) משם הרב חות יאיר (אות ח'), ועתה ראיתי להרב המפורסם מהר"ר פנחס עניו בשו"ת גבעת פנחס (ח"א סי' ל"ג) שחלק על זה דאם אינו רוצה ליקח האם או הבנים אין עליו מצות שלוח הקן. וכתב דהמתחסד בזה לא טוב עשה בעמיו והיא מדת אכזריות. ואני בעוניי כמעט שעברתי על דבריו, לא מצאתי ראיה החלטית, ואמינא לא מסתפינא דאשריו לזה שמקיים מצות עשה, ומה צורך יש לאדם כי אם לקיים מצות בוראו וקבלת רבינו האריז"ל תכריע", עכ"ל.

י״דויעו"ע בחידושי הרד"ל לרבי דוד לוריא על המדרש רבה (דברים פרשה ו, סק"ט) שדייק משתי מקומות במדרש שם דמבואר להדיא שאפילו מהלך בדרכו וראה קן צפור, שמחויב לטפל בהקן ולשלח האם. והגר"ח קניבסקי שליט"א בספרו שיח השדה (קונטרס הליקוטים פ"ט) הביא עוד מדרשים דמוכח מדבריהם כן, עיין להלן בספרנו שהעתקנו כל לשונו. וכן יש משמעות מתוך דברי המדרש רבה פרשת צו (פ"ט סי' ט) וז"ל: "חזקיה אמר וכו' כי תראה, כי תפגע, כי יקרא אם באת מצוה לידך אתה זקוק לעשותה ואם לאו אי אתה זקוק לעשותה", עכ"ל. וכעין זה איתא נמי במדרש תנחומא פ' חוקת (אות נ"א).

ט״וועיין בשו"ת 'אבן שתיה' לרבי אליעזר דון יחיא (או"ח סי' ב') שהוכיח מהרבה ראשונים כדברי החות יאיר יעו"ש. וכן איתא בשו"ת מראה יחזקאל לרבי יחזקאל פנט (סימן ע"ג) וז"ל: "וכן מצות שלוח הקן דאיתא בשלהי חולין (קל"ט, ב) יכול ידדוף בהרים וכו' ת"ל כי יקרא וכו', רק דהנהו מצות מ"מ יש בהם עדיפות קצת יותר שלעת מצוא כשלובש טלית, ומוצא קן צפור עכ"פ הוא מצווה ועושה", עכ"ל.

ט״זפוסקים הנוקטים כן להלכה

י״זכדברי החות יאיר פסקו להלכה בברכי יוסף (יו"ד סי' רצ"ב סעיף ח), ובערוך השלחן (יו"ד סי' רצ"ב סעיפים א, ב). וכן פסק להלכה גם בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' ר"ט) יעו"ש בהרחבה. וכן כתב עוד המהרש"ם בספרו 'עין הרועים' (ערך עונשין אות ג'), וז"ל: "גם במ"ע של שלוח הקן, אף דאמרינן בחולין (קל"ט, ב) דאין צריך לחזור בהרים וכו' ולא אמרה תורה שלח תשלח רק באם ירצה ליקח את הבנים וכו'. מ"מ אם נזדמן לו ורואה לפניו קן מחויב לקיים מצות שילוח הקן ואם לא קיים נענש בעידן ריתחא", וציין בזה לדברי החות יאיר. ויעוין מה שכתב עוד בענינים אלו המהרש"ם בספרו 'תכלת מרדכי' (פרשת עקב עמוד קכ"א). וכן אמר לי הג"ר ישראל יעקב פישר זצ"ל שהעיקר להלכה הוא כשיטת החות יאיר, וכדהוכיח בספרו אבן ישראל על הרמב"ם (הל' שחיטה פי"ג).

י״חשיטות המחייבים רק כשרוצה הבנים

י״טואמנם, מאידך גיסא, יעוין בדברי הגר"ח קניבסקי שליט"א בספרו 'שיח השדה' חלק קונטרס הליקוטים סי' ט' (הבאנו דבריו בשלמותם להלן בספרנו) שהביא לשונו של הר"ן (קל"ט, א) דמוכח להדיא לא כן, שכתב: "שילוח מי הוי מצוה מוטלת עליו, הרי אם לא רצה ליקח הבנים פטור מלשלח", עכ"ל. וכן משמע מלשונו של המאירי (קל"ט, ב) שכתב "מצות שלוח הקן אינה מצוה שיהא צריך לחזר אחריה ר"ל שאם ימצא לו קן שיטול את הבנים כדי שיקיים מצות שלוח באם, או שיחזור אחר מצוה זו בהרים וגבעות, אלא לכשיזדמן לידו יקיים שנאמר כי יקרא", עכ"ל. ועוד הוכיח שם דהרמב"ן, הרשב"א, והריטב"א סבירי להו שאין חיוב להיזקק לקן אם אין לו צורך בביצים. וכן כתב רבנו בחיי (דברים כ"ב סוף פסוק ז) להדיא שאינו חייב בשילוח אלא כשהוא רוצה ליקח הבנים, וז"ל: "שאינו חייב בשלוח אלא כשהוא רוצה ליקח הבנים", עכ"ל.

כ׳וכן משמע מפירוש הרוקח על התורה לרבי אלעזר מגרמיזא (סוף פרשת כי תצא), דכתב בזה"ל: "ממורי הר"ר יעקב בר יהודה הלוי זצ"ל, פירש רבינו שמואל חסיד שמצות שילוח כשלוקח הבנים, אבל אם רוצה להניח הבנים אז אינו חייב לשלח", עכ"ל.

כ״אוכן איתא בדרשות ופירושי רבינו יונה על התורה (פרשת כי תצא) וז"ל: "המצות מתחלקות לשלשה חלקים. יש מהן מצות המחויבות בעצמן מבלי מיצוע והקדמה אחרת, כגון מצות תפלה ותפילין ודומיהן, שהאדם צריך לרדוף אחריהם. ויש שצריכין מיצוע והקדמה כגון למול את בנו, שתחלה צריך להיות לו בן. ויש שבאין אחרי מצוע, והן רשות לאדם, אם ירצה לעשותן יעשה על פי התורה, ואם לא ירצה לעשות אינו עובר כגון מצות יפת תואר ושלוח הקן", עכ"ל.

כ״בוכן מבואר בספר 'מגילת ספר' לרבי בנימין קזיש על הסמ"ג, וז"ל (לאוין ק"ן): "אמנם אם זה האיש לא רצה ולא התאוה תאוה ליקח שום אחד מהם לא האם ולא הבנים אין מכריחין אותו שלא כרצונו שישלח האם ויקח הבנים כיון שאין לו חפץ בשום אחד מהם. ולכך לא כתב הרמב"ם בחיבורו מצות עשה לשלח האם כאילו נראה שהיא מצות עשה מחוייבת. אבל אין הכי נמי דאם זה האיש אף שלא היה לו חפץ בהם התאוה תאוה ליקח הבנים כדי לקיים מצות עשה לשלח האם בודאי כי שכרו טוב ואריכות ימים, שעשה מ"ע דמעיקרא נמי איכא עשה וכמו שכתב ג"כ רש"י", עכ"ל.

כ״גוכן כתב בספר המקנה (קידושין מ"א, א ד"ה מצוה) בזה"ל: "וכן בשילוח הקן דאינו מצווה לשלוח אלא אם רוצה ליקח הבנים", עכ"ל. ובהגהות 'אמרי ברוך' המודפסות בסוף השו"ע לבעל ה'ברוך טעם' איתא: "מדברי שו"ת הרשב"א (סימן י"ח) וכו' נראה ג"כ מבואר שאם רואה אדם קן ואינו רוצה ליקח כלל מהקן אין כאן חיוב לשלח האם", עכ"ל. וכן כתב בספרו ברוך טעם (דין ד' פ"א), וז"ל: "שאינו חיוב על האדם כי אם כשרוצה ליקח הבנים, אבל אם אינו רוצה ליקח הבנים ואינו רוצה לזכות מן הקן יכול להניח ולילך לדרכו", עכ"ל.

כ״דוכן מדויק מה'מנחת חינוך' (ריש מצוה תקמ"ד) שכתב, וז"ל: "המוצא קן בדרך של הפקר וכו' והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים ורוצה ליקח", עכ"ל. הרי שבאופן שאינו רוצה ליקח הביצים אין צריך כלל לשלח.

כ״הואף החת"ס (או"ח סי' ק) פסק שאין חיוב לשלח האם אם אינו רוצה בבנים. והוכיח זאת גם מהא דאיתא במשנה סוף חולין דשלוח הקן היא מצוה קלה כאיסר, ומפרש"י שאין בה חיסרון אלא דבר מועט. ואי נימא שכל שרואה קן מחויב הוא ליטפל ולשלח האם, הרי יתכן שמפסיד אז הרבה יותר מאיסר מחמת שמתבטל מעיסוקיו, וע"כ שמיירי שרוצה לזכות בביצים וחייבתו תורה להפסיד האם ולשלחה. וכ"כ גם בשו"ת אבני נזר או"ח סי' תפ"א. וכך הוכיח גם הנצי"ב בספרו מרומי שדה חולין (קל"ט, ב). והוכיח גם מהרי"ף דס"ל כן, וסיים דכן המנהג הפשוט שאין חיוב לשלח הקן אלא ברוצה הבנים. וכן מוכיח המהר"ם שיק בחיבורו על התרי"ג מצות (מצוה תקמ"ה).

כ״ווכן הביא בספר עיקרי דינים לרבי דניאל טירני (סי' ל"ב ס"ק ט"ז) המודפס בסוף השו"ע מספר עדות ביהוסף, וז"ל: "הורה חכם שההולך בדרכו ורואה קן צפור על העץ או על הארץ אינו חייב ליזקק ליטפל לשלח את האם ורשאי לילך לדרכו ולהניחה עיין בפרק שלוח הקן", עכ"ל.

כ״זוכן מדויק מלשונו של מרן החפץ חיים, שכתב בספרו ספר המצות הקצר (חלק המ"ע, מצוה ע"ד) וז"ל: "המוצא קן צפור בדרך, והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים ורוצה לקחתם, צריך לשלח האם מקודם", עכ"ל.

כ״חועיין בחזו"א (יו"ד סי' קע"ה סק"ב) שהוכיח עוד כשיטה זו ודחה דאיית החו"י. וכן בחזון יחזקאל על תוספתא חולין (דף ל"ט מדפי הספד) דחה ראיית החו"י, ואדרבה הוכיח מהתוספתא שלא כדבריו. וכן הוכיחו הרבה אחרונים מתוס' קידושין (ל"ד, א ד"ה מעקה).

כ״טושאלתי את הגרי"ש אלישיב שליט"א, כיצד יש לנהוג למעשה כשרואים קן. דהא לשיטת החות יאיר מחויב לקיים המצוה כל פעם שרואה קן, ואפילו צריך להוציא הרבה ממון ולבטל מעיסוקיו כמו שכתבו החתם סופר, והנצי"ב בדעת החות יאיר, וכמו שהבאנו לעיל. והשיב לי בזה"ל: "יש ענין גדול לקיים מצות שלוח הקן, אמנם מדויק מרוב פוסקים דלא כהחות יאיר, וממילא אין כאן חיוב אלא ענין גדול", עכתו"ד.

ל׳וכן פסק להדיא רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל בשו"ת 'מנחת שלמה' (תנינא ב' סי' ה' סעיף ד') וז"ל: "מצות שילוח הקן דנקטינן אין זו מצוה חיובית והרואה את הקן מותר לו לילך לדרכו ולא לעשות כלום", עכ"ל.

ל״אעונש בעידנא דריתחא

ל״באיתא בהפתחי תשובה (יו"ד סי' רצ"ב סק"א) בשם הספר משנת חכמים שלפי שיטת החות יאיר מקבל עונש בעידן ריתחא אם רואה קן ואינו מקיים המצוה וז"ל: "דכמו שאמרו בציצית דליכא עונש כי אם בעידן ריתחא, הוא הדין בזה, אם רואה קן ואינו נזקק לשלח את האם, מענשי ליה בעת ריתחא אבל ליכא עונש", עכ"ל.

ל״גוכן איתא בספר משכיל לדוד עה"ת לרבי דוד פארדו (בעל החסדי דוד על התוספתא) שכותב (סוף פרשת יתרו) בזה"ל: "מצות שלוח הקן שאינו חייב לדלג על ההרים למצוא הקן כדי לקיימו, אלא שאם אירע לו, חייב לקיימו, ואם לא קיימו אף על פי שלא עבר על הלאו, שלא לקח לא האם ולא הבנים כלל, אף על פי כן בעידן ריתחא נענש, אך אם לא בא לידו אין לו שום עונש אפילו בעידן ריתחא", עכ"ל. וכן כתב המהרש"ם שמקבל עונש בעידן ריתחא אם רואה קן ואינו מקיים המצוה (הבאנו לשונו לעיל).

ל״דאמנם לפי השיטות החולקים על החות יאיר כתב לי הגר"ח קניבסקי שליט"א שמשום שאם אינו רוצה הבנים אין חיוב כלל לטפל בקן שמצא, אזי אף בעידנא דריתחא לא מענישים על זה, עיין בתשובותיו (צ, קפ"ה). ומצאתי להדיא כדבריו בחידושי הכתב סופר עמ"ס חולין (קל"ט, ב ד"ה יכול יחזור), דכתב ממש ככל הדברים האלו, וז"ל: "דגם בעידן דריתחא לא מענשינן על שלא קיים מצות שלוח הקן, דגם דבפרק התכלת מנחות (מ"א, א) וכו', היינו כשעושה לו בגד ועושה טצדקי לפטור עצמו מציצית וכו', אבל בשלוח הקן וכדומה ששב ואל תעשה הוא, ולא עשה התחכמות לפטור נפשיה, נ"ל דלא מענשינן לעולם. ומינה בנוטל האם ומטדיף הבנים כדי לפטור נפשיה משלוח וכדו', יש לומר שמענישים כמו בציצית כיון שעשה התחכמות לפטור נפשיה", עכ"ל.

ל״הוכן כתב במהר"ם שיק (סי' ר"צ) וז"ל: "והפתחי תשובה (יו"ד סי' רצ"ב) הביא שם דיש אומרים דבעידן ריתחא מענשינן עלי' ולפי ענ"ד דווקא בציצית דאיכא מצות למען תזכרו, נהי דהוא רשות אבל אינו רשות לגמרי. אבל בשלוח הקן דהוא רשות לגמרי בוודאי לא מענשינן עליו, כן נראה לפי ענ"ד", עכ"ל. ועיין להלן (ב'הוספות לדיני שלוח הקן') מה שהוספנו בענין עידן ריתחא.