שלח תשלח, חלק ההלכה, דיני שלוח הקן ג׳Shaleach Teshalach, Halakhic Part, Laws of Shiluach HaKen 3

א׳ברכה על המצוה

ב׳ג. י"א שמברכים בעת קיום מצות שלוח הקן. אכן דעת הרבה מהפוסקים שאין לברך, וכן היא דעת פוסקי זמנינו. אך הרוצה יכול לברך בלא שם ומלכות, ויאמר הנוסח: ברוך אתה מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו לשלח הקן.

ג׳הרחב דבר
ג. שיטות הפוסקים שיש לברך

ד׳בספר תמים דעים להראב"ד בעל ההשגות (סי' קע"ט) מביא השאלה שנתחבטו בה הרבה הקדמונים, על איזה מצות מברכים ועל אלו מצות אין מברכין. והשיב דהכלל בזה שכל מצוה שאינה בינו לבין עצמו אלא תלויה באחרים כגון צדקה והשבת אבדה, אין צריך לברך עליהם. וכל מצוה שהיא בינה לבין עצמו כגון סוכה ולולב ושופר וציצית והדומות להן צריך לברך עליהן. וסיים בזה"ל: "והלכתא צריך לברך בשלוח הקן ובמעקה ובפדיון הבן", עכ"ל.

ה׳ובספר הרוקח לרבי אלעזר מגרמיזא כתב (סי' שס"ו): "כל המצות שהן חקות וגזירה צריך לברך, שילוח הקן וראשית הגז ושאר מתנות כהונה", עכ"ל. הרי לנו לכאורה דעתו של הראב"ד, ודעת הרוקח, שיש לברך על שלוח הקן. [ויעוין בברכי יוסף יו"ד סי' רצ"ב ובשיורי ברכה שהביא הערת הפוסקים בנוגע לשיטת הראב"ד בזה. ודעתו נוטה שתיבות "לברך בשלוח הקן" הוא טעות סופר ותוספות של מאן דהו].

ו׳ובספר 'פשטים ופירושים על התורה', שנכתב ע"י אחד מן הראשונים, רבי יעקב מווינא זצ"ל, כתב (פרשת כי תצא) שיש לברך על שלוח הקן, וז"ל: "שלח תשלח יש לברך על שילוח הקן כמו על שאר מצות", עכ"ל.

ז׳וכן מבואר בספר המקנה עמ"ס קידושין (דף מ"א, א ד"ה מצוה) דיש לברך. ובספר פאת השולחן לרבי ישראל משקלוב (הלכות ארץ ישראל פ"ג) גם נקט דמברכים. ופסק כן לדינא בספר ערוך השולחן (יו"ד סי' רצ"ב, סעיף י) וז"ל: "ונראה פשוט שחייב לברך בשעת שילוחה אקב"ו על שילוח הקן", עכ"ל. וכן פסק הערוך השולחן במקום אחר שיש לברך (חו"מ סי' תכ"ז, סעיף י), וכן פסק לדינא בשו"ת בית אב (חמישאי, יו"ד סי' ש"ז).

ח׳שיטות הפוסקים שאין לברך

ט׳אמנם דעת רוב ראשונים שאין לברך על שלוח הקן. אלא שנחלקו בטעם הדבר. ונציין עיקרי השיטות בזה. הנה בשו"ת הרשב"א (סי' י"ח) עסק גם בהרחבה בשאלה הנ"ל, למה אין מברכין על המצות כולן וכו'. ובתוך דברי תשובתו כתב וז"ל: "וכן כל מצוה שהיא באה מתוך עברה, כגון השבת הגזלה וחזרת הריבית. שלא צונו לגזול כדי להשיב וליקח האם כדי שנחזור ונשלח אותה, ועל כיוצא באלו", עכ"ל. ומסיים הרשב"א דכך השיב הרב רבי יוסף אבן פלט ז"ל להראב"ד. [ועיין בברכי יוסף (שם) שתמה מדברי הרשב"א במקום אחר (ח"ג סי' רפ"ג) שכתב די"א שמברכים עליה. ומ"מ כתב הברכ"י דנראה דלא פסיקא ליה מילתא התם, כמדויק מלשונו שם]. ושאלתו של הראב"ד בהרחבה ותשובתו הארוכה של רבי יוסף בן פלט הובאו בשלמות באבודרהם בשער השלישי.

י׳ונראה דבעקבות דברים אלו הלכו בעל הארחות חיים לרבי אהרן הכהן מלוניל (הלכות ברכות סי' ע"ב) והאהל מועד לרבי שמואל ירונדי (שער הברכות דרך ראשון נתיב ב), ובספר המאורות לרבי מאיר המעילי (ברכות ס, ב), וספר המנוחה לרבי מנוח בן יעקב מנארבונה (הלכות ברכות פרק י"א), שכתבו דאין מברכים כשמקיים שלוח הקן משום שהיא מצוה הבאה בעבירה עיין היטב בדבריהם. ובספר הפרדס לרבי אשר בן רבי חיים ממונתשון כתב (תרומת הפרדס, השער התשיעי פרק ג') בזה"ל: "וכן כל מצות עשה שיש עמה לאו כגון שלוח הקן או הדומה להן אין מברכין עליהן", עכ"ל. וכן כתב עוד להלן שם (פרק כ"א, כללי הברכות) שאין לברך כשמקיימים מצות שלוח הקן, ומביא זאת גם מבעל העיטור (הלכות ציצית ש"ג ח"ב).

י״אובאמת טעם זה צריך תלמוד, אמאי חשיב שמצוה זו באה בעבירה. ואכן הביא האבודרהם דהראב"ד השיג על טעמו של רבי יוסף בן פלט וטען בזה"ל: "אמר אברהם הא לא מחוורתא, שאם נטלה ע"מ לשלחה מאי עבירה איכא", עכ"ל. יעוין בספר מעשה רקח ובמה שכתבנו בזה באריכות להלן (דין ה).

י״בוטעם נוסף להא דאין לברך על שלוח הקן מבואר במאירי מגילה (כ"א, ב) וז"ל: "וכמה מצות נעשות בלא ברכה, עשיית מעקה וכו' ושלוח הקן. אלא שיש מי שכולל בזה שלכל אלו אינן חובה קבועה על אדם, אלא כשיזדמן אותו ענין לידו, ובכל כיוצא בזו אין ברכה", עכ"ל. ועד"ז כתב רבנו בחיי בפרשת כי תצא (כ"ב, ז) וז"ל: "ומצוה זו מן המצות המקובלות, והחכמים ז"ל תקנו ברכה בכולן ולא תקנו בזו, לפי שאינה מצוה מחוייבת כמו שאר המצות ואינו חייב לחזר אחריה במכוון, אלא כשיזדמן לו", עכ"ל.

י״גוהנה מלבד טעמים אלו הוסיפו האחרונים עוד טעם שלא לברך, מחמת שיש בזה ספק ברכה לבטלה. בשו"ת תורת נתנאל לבעל הקרבן נתנאל (סי' ט', הביאו הפתחי תשובה סק"ב) כתב דאין לברך על מצוה זו שמא יהיו הבצים מוזרות (עיין להלן דין כ) ואין לברך על הספק. ובערוך השלחן כתב דאין כדאי לשומעם לדברים אלו, דאם כן לא נברך על תפילין שמא נפסל אות אחת, ואלא ודאי דמעמידין על חזקה, וא"כ גם כאן כן.

י״דובשו"ת בנין ציון החדשות לבעל הערוך לנר (סי' י"ד) טען עד"ז וז"ל: "ובזה יש ליתן טעם ג"כ שלא מברך על שלוח הקן, דבשעה שמברך עובר לעשייתה יש ספק שמא תפרח האם מאליה מעל הקן מבלי שישלחנה והוי ברכה לבטלה", עכ"ל.

ט״וונראה להוסיף חשש נוסף. דהנה קיום המצוה הוא דוקא כשהאם רובצת, ומסתמכים על ידיעת טבע העופות שאין האם נמצאת בקן בלילה אלא אם כן יש לה ביצים לרבוץ עליהם. אכן אין כלל זה קבוע, ופעמים הרבה יש שהאם ישנה בקן עוד קודם שהטילה ביציה, ואף שנראה לעין אדם שהיא רובצת על הביצים, באמת אין הדבר כן. ושוב יש תמיד חשש ברכה לבטלה. ויש להוסיף עוד דלפעמים קורה שהאם שוברת את הביצים, תוך כדי שילוחה מהקן ואז נכנסים במחלוקת הפוסקים אם מקיימים בכה"ג את המצוה, כמבואר להלן (דין י"ז) וזהו טעם נוסף שלא לברך על מצוה זו.

ט״זומצאתי בשו"ת 'דברי יציב' (חלק יו"ד סי' קצ"ב) להגה"ק מקלויזנבורג זצ"ל תשובה ארוכה בענין זה. ובתו"ד כתב שם (אות ב') וז"ל: "ומ"מ לדינא כתב גם בשערי דעה דאף שמבואר ברוקח לברך, מיהו כיון שהרבה ראשונים כתבו דאין לברך, וכן נראה דעת הטור ומחבר ושאר אחרונים, וגם ברמב"ם לא נזכר כלל מן הברכה, לכן נראה דאין לברך", עכ"ל. ויעו"ע בשו"ת 'תורת נתנאל' (סי' ט'. דבריו מובאים במלואן להלן בספרנו) שגם ציין לכך שהטור והבאים אחריו לא הזכירו ברכה במצוה זו, ויעו"ש שנתן טעם לזה.

י״זוהוסיף בשו"ת 'דברי יציב' עוד טעם מדנפשיה אמאי אין מברכין, משום שיש במצוה זו ענין של צער בעלי חיים, כמבואר בזוהר (יעוין להלן בספרנו חלק האגדה, הטעם הרביעי), ולכן אין מברכין, על דרך שכתב הרשב"א (תשובות, סי' י"ח) בטעם שאין מברכין על מיתת בי"ד שהשי"ת חס על בריותיו, והוסיף דמה שמברכין על שחיטה, י"ל כיון דהוי לצורך אדם שנהנים בכך, משא"כ בשלוח הקן. ועיין בשדי חמד (מערכת הבי"ת אות מ') שדעתו גם כן שאין לברך.

י״חסיכום לדינא

י״טלדינא נהגו שאין לברך מספק וכשיטת הרבה פוסקים שסדרם הברכי יוסף (יו"ד סי' רצ"ב בשיורי ברכה), ה"ה: הר"י בן פלט והראב"ד והרשב"א והרב העיטור ומהר"ם מרוטנברק ורבינו אשר ב"ר חיים, והמאירי והרמ"ע מפאנו בספר אלפסי זוטא פ"ק דפסחים. וכדכתב הברכי יוסף עצמו שם וז"ל: "ומ"מ לענין דינא פשיטא דנקטינן שלא לברך כיון דאיכא כמה רבוותא שכתבו בפירוש שאין מברכין והכי נקטינן", עכ"ל.

כ׳מעשה רב

כ״אאיתא בספר 'ארחות רבינו' (כרך ד' עמ' כ"ט) שבעל הקהלות יעקב זצ"ל לא בירך כשקיים המצוה. וכן הועד על ראש ישיבת פוניבז' הג"ר אלעזר מנחם מן שך זצ"ל שזכה לקיים מצוה זו כמה וכמה פעמים ולא בירך, עיין קובץ מבקשי תורה כרך י"ב. ושמעתי מהרב שמעון מרגליות שליט"א שכיבד בעצמו את הגרי"י וייס זצ"ל בעל המנחת יצחק ואת הג"ר שלמה זלמן אויערבך זצ"ל ולא בירכו. וכן שמעתי להורות לדינא מהגרי"ש אלישיב שליט"א, ומהגר"ח קניבסקי שליט"א עיין בתשובותיו (א), ומהג"ר יהודא שפירא זצ"ל. וכן הורה לי הג"ר חיים פנחס שיינברג שליט"א, יעוין תשובותיו להלן בספרנו.

כ״בברכה בלא שם ומלכות

כ״גכתב בבית לחם יהודה (בגיליון השו"ע, סי' רצ"ב) וז"ל: "ואם מברך על מצוה זו יש מחלוקת הפוסקים, לכן נראה שיכול לברך בלי שם ומלכות", עכ"ל. והערוך השלחן, אף דס"ל דראוי לעשות ברכה גמורה על מצוה זו, הביא גם שיטה זו וכתב שהביאה גם הבאר היטב למהרי"ט. וכן פסק בשו"ת מהר"ם שיק (סי' רפ"ט-רצ"א). והגר"ח קניבסקי שליט"א כתב לי (תשובה ג) שיכול לברך בלי שם ומלכות. וכן שמעתי מהג"ר משה הלברשטאם זצ"ל.

כ״דנוסח הברכה

כ״הולענין נוסח הברכה, הנה האריך בענין זה בנוגע לכל המצוות, בספר נחל איתן להגר"ח קניבסקי שליט"א, ושם (סי' ה' ס"ג סק"א) ערך קונטרס מיוחד עם כל שיטות הראשונים. והעולה מכל דבריו דלפי הרבה ראשונים היה ראוי לומר הכא בנוסח על שלוח הקן. אולם לדעת ר"ת יש לומר לשלח הקן. ועיין בתשובותיו (ד) שאם מברך בלי שם ומלכות יש לומר כשיטת ר"ת וכמובא בקרבן נתנאל (מסכת פסחים פרק א סי' י' אות כ'). ויש להוסיף דבשו"ת הרשב"א (ח"ג סי' דפ"ג) הנוסח הוא כך, לשלח הקן.

כ״ואכן בשו"ת מהר"ם שיק (סי' ד"צ) פסק שנוסח הברכה הוא על. ובסימן שלאחריו הוסיף דיש לומר הנוסח על 'מצות' שלוח הקן. אולם בספר נחל איתן (דף פ"ז) כתב דלשיטת הבבלי עולה שרק על ג' מצוות מברכין בנוסח על מצות, תפילין של ראש, ציצית, ועירוב, יעו"ש טעמא דמילתא. ולפי"ז גם אי נימא דמברך בעל, אין לומר על מצות. ולמעשה כתבנו למעלה כמו שהורה לי הגר"ח קניבסקי שליט"א שנוסח הברכה הוא לשלח הקן.