שלח תשלח, חלק ההלכה, דיני שלוח הקן י״אShaleach Teshalach, Halakhic Part, Laws of Shiluach HaKen 11

א׳קיום המצוה, או זכיה בבנים, ע"י שליח

ב׳יא. יש אומרים שיכול למנות שליח לקיים מעשה שילוח האם, וי"א שלא מהני שליח.

ג׳אמנם לכולי עלמא אם שלח האם ע"י מקל וכיו"ב, וקשה לו ליטול בעצמו הבנים, כגון שהקן נמצא במקום גבוה, יכול למנות אדם שיהא שליחו לזכות בבנים, ויכוון השליח שהוא זוכה בהם עבור המשלח.

ד׳הרחב דבר
יא. דעת ה'מטה יהודה' (ליקוטים סי' דצ"ב) וה'מלמד להועיל' (יו"ד ח"ב סי' צ"ח) שלא מהני שליחות לקיים מעשה השילוח. וז"ל המלמד להועיל: "ויש בכלל הזה גם כן מצות שאינן תלויות בממון ואפילו הכי לא שייך בהו שליחות, כגון שילוח הקן וכדומה, בין שהשליח הוא בר שליחות או שאינו בר שליחות. דאם אמר לחרש שוטה וקטן שישלח האם לאו כלום הוא, דהוי כאילו פרחה האם מאליה. ואם אמר לאחר שהוא בר שליחות שישלח האם בשליחותו, אם כן השליח הוא שזכה במצוה ולא המשלח, אפילו אמר אני עושה מצוה בשביל המשלח לית ביה מששא, וכמו שכתבנו דגוף המצוה אינה נתפסת בשליחות", עכ"ל.

ה׳ובשו"ת 'דבר אברהם' (ח"ב סי' ח' ענף ח') כתב גם כן כשיטה זו, וביאר הטעם על פי דברי ה'אור זרוע' המובאים ב'דרכי משה' (יו"ד סי' רס"ד), יעו"ש. וכ"כ בשו"ת 'בית הלוי' (ח"א סי' י'), ומציין שכן משמע מהרשב"א (שבת קל"ז) בשם הרמב"ן. וכן הורו לי הג"ר ישראל יעקב פישר זצ"ל והג"ר יהודא שפירא זצ"ל שלא מהני שליחות לעצם השילוח, אלא המשלח את האם הוא שזכה במצוה.

ו׳אמנם בפני יהושע (קידושין ל"ד, א ד"ה מעקה) כתב וז"ל: "ולולי דבריהם היה נראה לי דבלא"ה איכא נפקותא אי שייך בנשים הנך מצות עשה, לענין דמצוה בה יותר מבשלוחה כן נראה לי", עכ"ל. ומבואר להדיא מדבריו דמהני שליחות לקיום מצות שלוח הקן, אבל יש נפקותא אי שייך הא דמצוה בה יותר מבשלוחה.

ז׳וכן עולה מדברי ספר המקנה (קידושין מ"א, א ד"ה מצוה) שכתב בזה"ל: "וכן בשילוח הקן דאינו מצווה לשלוח אלא אם רוצה ליקח הבנים וכו', וממילא שייך בהן מצוה בה יותר מבשלוחה", עכ"ל. וכן כתב בשו"ת 'אבן שתיה' (סי' כ').

ח׳וכן מבואר ב'ערוך השלחן' (חו"מ סי' קפ"ב סעיף א'), וז"ל: "וכן פדיון פטר חמור, ושלוח הקן ועשיית מעקה, יכול לעשות שליח מטעם זה משום דברצונו הביא עצמו לידי חיוב", עכ"ל.

ט׳וכן משמע מדברי הגר"ח קניבסקי שליט"א בספרו 'נחל איתן' (סי' ה' סעיף י"ז), דאיתא התם בזה"ל: "ונראה דכל מצוה שהוא ע"י מקרה כמו שלוח הקן וכיסוי הדם ומעקה או שאינו חיוב על איש זה כגון במדידה שהרי לא קבעה תורה איזה דיין יצא למדוד רק ג' או ה' מב"ד הגדול וכיון שאינו חיוב דוקא על דיין זה א"א לומר שרצון התורה שגופו יעשה מעשה המדידה רק הכוונה שהמדידה תיעשה ע"י דיינים מב"ד הגדול ועיקר המכוון הוא שיתברר ע"י המדידה", עכ"ל. ועיין בתשובות הגר"ח קניבסקי שליט"א (קנ"ט) שענה לי 'מסתברא דמהני' למנות שליח לקיים מעשה השילוח.

י׳כל זה הוא לענין קיום המצוה על ידי שליח, ולענין מינוי שליח לזכות בבנים עבורו, אחר שקיים בעצמו מעשה השילוח, כתב לי הגר"ח קניבסקי שליט"א דמהני, יעוין תשובותיו (פ"ג, קי"ט, קל"ה-קל"ז). וכן ראיתי שעשו שני גדולי ישראל שליט"א, שמחמת חולשתם לא יכלו לעלות על סולם, וביקשו משליח שיעלה ויזכה בבנים בשבילם. וכן העידו בפני שהג"ר שלמה זלמן אויערבאך, ובעל המנחת יצחק זצ"ל אחר ששלחו האם, עשו שליח לזכות בעבורם בהבנים.

י״אועוד כתב לי הגר"ח קניבסקי שליט"א שאם נמצא הקן בחצר משתמרת של חבירו, ולא זכה עדיין בקן עיין להלן (דין כ"א), אזי אין צריך לזכות בבנים ע"י שיקחם בידיו, אלא יכול לבקש מבעל החצר שיכוון לזכות בבנים בעבורו, וממילא מקיים בזה המצוה דהבנים תקח לך, יעוין תשובותיו (נ"ט), ומה שכתבנו לעיל (דין י').

י״בואגב, פשוט שבמקום שלקיחת הבנים כרוכה במעשה שיש בו צד של סיכון ברור, אסור לו לסכן עצמו. יעוין מסכת חולין (קמ"ב, א) הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ושלח את האם ולקח את הבנים ובחזרתו נפל ומת וכו'. וכן הוא בירושלמי חגיגה (פרק שני הלכה א דף ט, ב). וכן מובא מעשה זה בשינוי מעט במדרש רות רבה (פרשה ו, ד), ובקהלת רבה (פרשה ז, ח).