שלח תשלח, חלק ההלכה, דיני שלוח הקן י׳Shaleach Teshalach, Halakhic Part, Laws of Shiluach HaKen 10
א׳קנין באפרוחים
1
ב׳י. מכיון שנתבאר שלדעת הרבה פוסקים לקיחת הבנים היא חלק מהמצוה, ממילא צריך לעשות בהם קנין גמור. לכן, באפרוחים גדולים שיוצאים חוץ לכף ידו, צריך לדקדק להגביהם ג' טפחים. אבל בביצים ואפרוחים שנכנסים בתוך ידו, הרי שזוכה בהם מדין חצר.
2
ג׳אמנם אם מקיים המצוה בחצר המשתמרת, [על פי האופנים שיתבארו להלן דין כ"א], או בחצר שאינה המשתמרת ובעל הבית עומד בצידו ואומר תזכה לי חצירי, הוי קנין, ואינו צריך לעשות קנין נוסף בידים, ויעוין ב'הרחב דבר'.
3
ד׳הרחב דבר
י. הנה בשו"ע חו"מ (סי' קצ"ח ס"ב) הביא מחלוקת אי לקנין הגבהה בעינן שיגביה ג' טפחים או סגי בטפח אחד. ויעו"ש בביאור הגר"א (סק"ד) שמציין לשיטות הראשונים. ובביאור הגר"א להלן (סי' רס"ט סק"ד) מציין למחבר שסתם כדעה שצריך להגביה ג' טפחים.
י. הנה בשו"ע חו"מ (סי' קצ"ח ס"ב) הביא מחלוקת אי לקנין הגבהה בעינן שיגביה ג' טפחים או סגי בטפח אחד. ויעו"ש בביאור הגר"א (סק"ד) שמציין לשיטות הראשונים. ובביאור הגר"א להלן (סי' רס"ט סק"ד) מציין למחבר שסתם כדעה שצריך להגביה ג' טפחים.
4
ה׳ואמנם, בנתיבות המשפט (סי' קצ"ח, ביאורים סק"ג) כתב דכל המחלוקת שייכת רק באופן שמגביה חפץ שבולט חוץ מידו, אבל אם כל החפץ מונח בתוך כף ידו, אין צריך להגיע לקנין הגבהה אלא קונה מדין חצר. וע"ע בביאור הלכה (סי' שס"ו ד"ה צריך) שהביא דבריו והביא ראיות לזה.
5
ו׳ועפ"ז כתבנו דבביצים ואפרוחים שנכנסים לגמרי בתוך ידו, אין צריך לדקדק להגביה אפילו טפח, דזוכה בהם מדין אוויר ידו, דהוי כחצרו. אכן באפרוחים גדולים שיוצאים מחוץ לידו יש להגביהם ג' טפחים. וכן שמעתי מהגרי"ש אלישיב שליט"א. וכן השיב לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, יעוין תשובותיו (מ"א).
6
ז׳ברם, כל זה הוא אם קיום המצוה אינו בחצר המשתמרת, אבל אם מקיים המצוה בחצר המשתמרת, [ומכל מקום לא נעשה הקן מזומן, על דרך שנתבאר להלן (דין כ"א), כגון שחשב בדעתו שאינו רוצה שחצרו תזכה לו בקן, או כהשיטה המבוארת שם, דבזמננו יש אומדנא שאין רצון האדם לזכות בקן שברשותו יעו"ש. או כהשיטה המבוארת להלן (דין כ"ד) דאפשר להפקיר הבנים אחר שזכה בהם], אזי לאחר ששלח האדם את האם אינו צריך לעשות מעשה מיוחד של קנין בבנים בידים, אלא זוכה בהם בעל החצר בקנין חצר, ועל ידי כך מקיים המצוה ד'ואת הבנים תקח לך", כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' ד' סעיף א', וכן בחו"מ סי' רס"ח סעיף ג') דחצר המשתמרת קונה חפץ לבעל החצר.
7
ח׳וכן כתב הגר"ח קניבסקי שליט"א בנוגע למקיים מצות שלוח הקן בחצר המשתמרת, שאחר ששלח האם אינו צריך לעשות זכייה בהבנים בידים, עיין בתשובותיו (תשובה נ"ט). והוסיף הגר"ח קניבסקי שליט"א שם כי אף אם מקיים המצוה אינו בעל החצר, מכל מקום יכול בעל החצר המשתמרת לכוון לזכות בבנים עבור חבירו ששלח האם, ומקיים בזה המשלח 'הבנים תקח לך'.
8
ט׳אמנם כאשר מקיימים המצוה בחצר שאינה משתמרת, אזי אין החצר קונה עבורו את הבנים, אכן יש עצה גם באופן זה, שלא יצטרכו לעשות מעשה מיוחד של קנין בבנים בידים, והוא כפי המבואר בשו"ע (חו"מ סי' ר' סעיף א', וכן בחו"מ סי' רס"ח סעיף ב') שאם עומד בצד שדהו ואומר תזכה לי חצירי, הוי קנין. וכן כתב הגר"ח קניבסקי שליט"א, דאם בעל החצר עומד בצידה ואומר תזכה לי חצירי, הוי קנין מעליא, ואין צריך לעשות קנין נוסף בידים, עיין בתשובותיו (קכ"ט-קל"ג). ועיין עוד בתשובותיו (שם) כי גם באופן זה יכול בעל החצר שאינה משתמרת לכוון שתזכה חצירו בבנים עבור חבירו, כאשר הוא עומד בצד החצר. וכן יכול בעל החצר למנות שליח ללכת לחצירו ולומר תזכה לי חצירו, יעו"ש.
9
י׳וכדברי הגר"ח קניבסקי שליט"א מבואר להדיא בספר לחם שמים על המשניות, לרבי יעקב עמדין זצ"ל (חולין פרק י"ב משנה א'), דכתב בזה"ל: "שקננו בפרדס. נראה לי כהאי גוונא דהו"ל חצר שאינה משתמרת, אפילו הוגבהה האם מעליהם ואפילו שלחה, אם חזרה חייב לשלח אף מאה פעמים. דבחצר שאינה משתמרת בעינן תרתי, עומד בצד שדהו, ואומר זכתה לי שדי. משום הכי כל כמה דלא לקח הבנים ולא אמר מידי אכתי לא קנינהו ולא מזומן נינהו", עכ"ל. ומבואר דבחצר שאינה משתמרת אם עומד בצד שדהו ואומר תזכה לי חצירי, הרי זה מהני לענין קיום המצוה ד'ואת הבנים תקח לך'.
10
