שלח תשלח, חלק ההלכה, דיני שלוח הקן כ״אShaleach Teshalach, Halakhic Part, Laws of Shiluach HaKen 21
א׳קן בחצר המשתמרת
1
ב׳כא. אין חייבים לשלח האם אלא בקן שאינו מזומן אצלו, כלומר שלא זכה בו. לפיכך קן הנמצא בחצר המשתמרת, אינו חייב בשילוח.
2
ג׳אמנם מבואר בגמרא שכל עוד שהאם לא עזבה את הקן כלל משעת הטלת הביצים, אין חצרו זוכה לו ועל כן יכול לקיים המצוה גם בחצר המשתמרת.
3
ד׳ולדעת הרבה אחרונים ופוסקי זמננו אם כיוון במחשבתו מיד בתחילת עשיית הקן לפני הטלת הביצים, שאין ברצונו שחצרו תזכה בעבורו באם ובביצים, אין חצרו קונה לו בעל כרחו, ויכול על כן לקיים המצוה גם אם עזבה האם כבר את הקן לזמן מה.
4
ה׳ואמנם י"א שהיום שרוב בני אדם אין דעתם נוחה מהמצאות יונים וקינים ברשותם, אין החצר זוכה עבורם בקן, גם אם לא חשב כן להדיא, ומשום כך יכול לקיים מצות שילוח, גם אם עזבה האם את הקן לזמן מה, וגם אם לא גמר בדעתו להדיא שאין ברצונו לזכות בהם.
5
ו׳הרחב דבר
כא. עיקרי הלכה זו מבוססים על סוגיות הגמרא בחולין ופסקי השו"ע (סי' רצ"ב). ונבאר הענין בקצרה. איתא בהמשנה (קל"ח, ב) דשילוח הקן אינו נוהג אלא בשאינו מזומן. וברש"י (קל"ט, א, ד"ה פטור) מבואר דכל שזכה בביצים מזומן קרינא בהו. ומכיון שכן לכאורה בכל קן שבחצרו אי אפשר לקיים מצות שילוח, כיון שחצרו של אדם קונה לו אפילו שלא מדעתו, ואפילו אינו נמצא כלל בעיר, יעוין ב"ק (מ"ט, ב) וברש"י ותוס' שם. ובש"ך חו"מ (סי' רס"ח סק"ג).
כא. עיקרי הלכה זו מבוססים על סוגיות הגמרא בחולין ופסקי השו"ע (סי' רצ"ב). ונבאר הענין בקצרה. איתא בהמשנה (קל"ח, ב) דשילוח הקן אינו נוהג אלא בשאינו מזומן. וברש"י (קל"ט, א, ד"ה פטור) מבואר דכל שזכה בביצים מזומן קרינא בהו. ומכיון שכן לכאורה בכל קן שבחצרו אי אפשר לקיים מצות שילוח, כיון שחצרו של אדם קונה לו אפילו שלא מדעתו, ואפילו אינו נמצא כלל בעיר, יעוין ב"ק (מ"ט, ב) וברש"י ותוס' שם. ובש"ך חו"מ (סי' רס"ח סק"ג).
6
ז׳ואמנם מבואר בשו"ע (ס"ב) ע"פ הגמרא (קמ"א, ב) דכל עוד שלא הוגבהה האם מעליהם אין חצרו של אדם קונה, דמכיון שלו עצמו אסור לזכות בהם כל עוד שהאם רובצת עליהם, גם חצרו לא קונה לו. אבל אם עזבה האם את הקן אפילו לזמן מה, מיד קונה החצר, דבשעה זו יכול גם בעל החצר ליקח הביצים. ושוב כשחוזרת האם אין יכולים לקיים בקן מצות שילוח, דמזומן קרינן ביה.
7
ח׳עצה לקיום המצוה בחצר המשתמרת
8
ט׳קינון בחצר המשתמרת מצוי מאד בזמננו, בפרט בתורים שמתקננים על אדני חלון, ובצפור דרור שמתקננים בתוך ארגז התריס, ומכיון שמצוי כיום אצל תורים ובני יונה שהאב והאם מתחלפים בדגירתם, וממילא האם עוזבת את הקן לזמן מה [וזוכה לו חצרו והוי מזומן ולא יוכל לקיים עוד את המצוה]. לכן שמעתי מהגרי"ש אלישיב שליט"א ומהגר"ח קניבסקי שליט"א עצה, שאם חושב בלבו שאין בדעתו לזכות בהאם ובביצים שאז חצרו אינה קונה לו, וממילא אין זה מהמזומן בידו, מכיון שמיד בשעת הטלת הביצים היו הפקר, שהרי אין ברצונו לזכות בהם לכן אין להם שם מזומן. וע' בתשובות הגר"ח קניבסקי שליט"א (מ"ז, מ"ח, קמ"ח). וכן מתבאר להדיא מתוכן דברי האגרות משה (יו"ד ח"ד סי' מ"ה).
9
י׳וראיתי בספר עמודי הארזים מרבי אליעזר חזן (בן מח"ס שו"ת חקרי לב, שנפטר בשנת תקפ"ג והובא לדפוס לראשונה ע"י ישיבת אהבת שלום בשנת תשמ"ג) על ספר היראים (סי' ס"ב תחילת סעיף ד') שכתב להוכיח כן בפשיטות מדברי הרבה ראשונים ממסכת בב"מ (דף ט, ב) לענין הא דעני מוזהר להשאיר פאה בשדהו, דמהני שיפקיר את שדהו מקודם, כדי לא להתחייב בפאה. וממילא כתב דה"ה י"ל דמהני בנדון דידן. והוסיף שם וכתב, וז"ל: "ואף למה שכתב התם הרב ברטנורה בדעת רש"י בכל שבא לכלל פאה שוב לא מהני הפקר להפקיעו מתורת פאה. וראיה מהפקיר כרמו והשכים ובצרו דחייב בפאה, ומהתם למדינן. וכהאי גוונא נראין דברי הרדב"ז שם בדעת רש"י עיי"ש. אכתי בנידון דידן דמפקיר קודם שבא זמן חיוב ולא חל עליו פטור מתורת מזומן מצי מפקיר וחייב בשילוח וזה ברור לעניות דעתי", עכ"ל.
10
י״אוהראה לי רבי ברוך יהודה רבינוביץ שליט"א דמצינו מקור נאמן לעצה זו בחידושי חתם סופר חולין (קמ"א, ב) דכתב (ד"ה ואם איתא) וז"ל: "ולדעתי נהי דלא בעי למימר תיקני ליה וממילא קנה מ"מ הכא ע"כ צריך לכוון שלא יקנה לו חצירו דא"כ אם יקנה לו מיפטר משילוח, עכ"ל. הרי מבואר להדיא כדעת האחרונים הנ"ל. וכן שמעתי מרבי אברהם הורביץ (מח"ס ארחות רבינו) ששאל למרן רשכבה"ג בעל הקהלות יעקב זצ"ל אם מהני לכוון כנ"ל בחצר המשתמרת ולקיים אח"כ המצוה, והשיב דמהני.
11
י״בועוד שמעתי בענין זה מהגאון רבי משה הלברשטאם זצ"ל דהאדמו"ר מסאטאמר בעל 'הויואל משה' זצ"ל וכן בעל המנחת יצחק זצ"ל והגרמ"א פריינד זצ"ל כולם קיימו מצות שלוח הקן ע"י עצה זו, דהיינו שהיה הקן בחצר משתמרת ונתכוונו שלא לזכות בה וכך קיימו המצוה). וכן הורה הג"ר חיים פנחס שיינברג שליט"א (עי' ב'תשובות הפוסקים' להלן בספרנו). וכן הוכיח הג"ר ישראל יעקב פישר זצ"ל מהרבה מקומות, יעוין בספרו שו"ת אבן ישראל (חלק ח', סי' ס"ז) עי' להלן בספרנו בחלק 'תשובות הפוסקים' שהבאנו דבריו בשלמותם. וכן הורה הג"ר שמואל ואזנר שליט"א (קובץ 'מבית לוי' חלק ג' עמוד מ'), וז"ל: "אין שלוח הקן במזומן, וע"כ אם הוטלו ביצים בקן שברשותו זכתה לו חצירו (אם הוגבהה האם מעליהם), ואינו יכול לקיים המצוה. ולכן צריך שיאמר קודם הטלת הביצים שאינו רוצה שתזכה לו חצירו בביצים, ואז נשארים הביצים הפקר ולא חשיבי מזומן", עכ"ל.
12
י״גוכן הוא בחידושי 'אור לציון' (לרבי בן ציון אבא שאול, כתובות דף פ"ג, א), וז"ל: "ואם מגלה דעתו שאינו רוצה שיזכה לו שלוחו או ידו ודאי לא קני להו על כורחו דאין זכין לו לאדם על כורחו. ולכן נראה דאם אומר שאינו רוצה לזכות בציפורים שיבואו לחצירו מעתה ועד עולם מהני דבריו אליבא דכולי עלמא ועצה זו עדיפה מאשר להפקיר את ביתו", עכ"ל.
13
י״דומצינו דוגמא לזה בשו"ע או"ח (סי' תמ"ח ס"ב) לענין גוי שמביא חמץ לבית ישראל בפסח, שיאמר הבעה"ב שאין רצונו שיקנה רשותו החמץ. ובביאור הגר"א שם כתב דסגי במחשבה ולא בעי שיאמר בפיו. ובאמת כבר מצינו בראשונים מקור לזה יעוין ריטב"א ב"מ (י"א, א ד"ה מתניתין) ובשו"ת הרשב"א (סי' קע"ח).
14
ט״ואכן דעת הג"ר שלמה זלמן אויערבך זצ"ל אינה כן, כמבוארת דעתו בספר מנחת שלמה (ח"ב סי' צ"ז אות כ"ו), וסברתו, דמכיון שיכול בכל רגע לזכות בהם חשיב מזומן בידו יעו"ש.
15
ט״זגדר חצר המשתמרת
16
י״זהגר"ח קניבסקי שליט"א כתב על שאלתנו אליו, 'מהו הגדר של חצר המשתמרת', בזה"ל (תשובה מ"ה): 'חצר המשתמרת לענין שלוח הקן נקרא שדרך בני אדם לשים שם חפציהם בלי פחד מגנבה'. וביתר ביאור השיב (תשובה קמ"ז) דהגדר בזה הוא, שבעל החצר ישן בלילה בלי פחד שיגנבו החפצים מחצרו, ואפילו הוא חפץ של ערך.
17
י״חועוד שאלנו על מי שגר בקומה גבוהה, ומצא קן על חלונו, והחצר בקומת הקרקע שתחת החלון היא בגדר 'חצר שאינה משתמרת', מה דינו, והשיב הגר"ח קניבסקי שליט"א בזה"ל (תשובה קנ"ח): "מסתבר שהיות שבקרקע המקום פרוץ לגנבים, אין זה מקום המשתמר גם בקומה גבוהה". כעין דבריו מצאנו ב'ארחות רבינו' מבעל הקהלות יעקב (כרך ד' עמ' כ"ט), וז"ל: "מו"ר זצוק"ל קיים שלוח הקן בקן שהי' מעל משקוף חלון של בית מוסד ילדים שפנה לרחוב ועלה אליו בסולם מהרחוב ולקח את הביצים, (לא מקרי חצר משתמרת ולא קנו את הביצים)", עכ"ל.
18
י״טהאם צריך לחשוב בכל קן מחדש
19
כ׳שמעתי מהגרי"ש אלישיב שליט"א שלפי העצה הנ"ל, שחושב לפני הטלת הביצים בחצרו המשתמרת שאינו רוצה לקנותם, ואז הוי אינו מזומן, סגי בכך שיכוון פעם אחת בחייו שאין רצונו שתזכה לו חצרו הקינים שיהיו בה ומהני גם אם יעבור דירה למקום אחר. היות שכבר חשב שלעולם אין רצונו שחצרו המשתמרת יקנה הקינים. וכן הורה הגר"ח קניבסקי שליט"א עיין בתשובותיו (קמ"ט).
20
כ״אזכיית חצר משתמרת בזמננו
21
כ״בוהנה מהגר"ח קניבסקי שליט"א שמעתי עוד די"ל שבזמננו אין צריך מחשבה חיובית להפקיר הקן, שמכיון שבזמננו אין אוכלים ביצי היונים מחמת מיאוס ואדרבה בדרך כלל נגרם סבל לדיירים מהיונים מחמת הרעש והלכלוך שהם עושים ואין רצון כלל שיעשו קן בביתם, על כן בסתמא אין החצר זוכה בהם. (וע"ע בתשובותיו נ"ג, נ"ד).
22
כ״גויעוין באגרות משה (יו"ד ח"ד סי' מ"ה) שכתב כעין זה וז"ל: "וגם בכלל גבי צפורים ואווזים ותרנגולים, אם אחד טוען שאין זה זכות בשבילו ולא רצה לזכות, יש להאמינו בזה למפרע ולא קנה ממילא יכול עדיין לקיים מצות שלוח הקן", עכ"ל.
23
כ״דוכן שמעתי מהג"ר ניסים קרליץ שליט"א, ומהג"ר חיים פנחס שיינברג שליט"א שאם מוצא קן בחצר המשתמרת (בזמן הזה) ואפילו לא חשב להדיא לפני הטלת הביצים שאין ברצונו לזכות בהן, יכול לקיים המצוה משום שבזמן הזה אין אנשים רוצים לזכות בהן (עיין בתשובותיו להלן בספרנו).
24
כ״הוכן כתב הג"ר ניסים קרליץ שליט"א בספר 'חוט שני' (הלכות שבת כרך ד' עמ' ת'), וז"ל: "ולפי זה בקננו בבתים העצה לקיים בהם מצות שלוח הקן, הוא להפקיר את המקום שבבית לפני שמטילה שם את הביצים, ואז אינו חצירו והרי הוא אינו מזומן. ונראה דלפי המצב בדורנו, יונים שקננו במרפסות הבתים או על אדני חלונות ביתו אין בעל הבית זוכה ביונים או בביצים או באפרוחים ושפיר יכול בעל הבית לקיים בהם מצות שלוח הקן אף שלא הפקיר מקודם את המקום ולא מיקרי מזומן, כיון דאנן ידעינן דבלבו, ובלב כל אדם אין אדם רוצה שימצאו בדורנו יונים או אפרוחים או ביצים במרפסת ביתו או על אדני חלונות ביתו, ולא ניחא ליה לזכות בהם, וממילא אין חצירו זוכה לו והדי הם הפקר, ושפיר יכול לקיים בהם מצות שלוח הקן, לפי המצב של דורנו, אף שלא הפקיר את המקום", עכ"ל.
25
כ״ווכן כתב רבי זלמן נחמיה גולדברג שליט"א בספר 'הישר והטוב' (חלק ו' עמ' י'), וז"ל: "ונראה שבזמנינו כיון שאין אוכלים ביצים אלו לא חשיבי כלל וממילא בטלי ונעשה הפקר וכל שכן שלא זכתה לו חצירו מעולם", עכ"ל.
26
כ״זאכן בדברי עם הגרי"ש אלישיב שליט"א לא הסכים עם זה, ואמר שמכיון שעכ"פ יש לו זכות השתמשות בביצים קונה לו חצרו, אלא אם כן חשב להדיא שאינו רוצה לקנותם טרם שבאו לעולם.
27
כ״חוכל דברינו בדין זה מיירי בנידון הפקרה קודם שהוטלו הביצים כלל. ולענין אם מהני הפקר בביצים או באפרוחים אחר שכבר זכה בהן, עיין להלן (דין כ"ד).
28
