שלח תשלח, חלק ההלכה, דיני שלוח הקן כ״דShaleach Teshalach, Halakhic Part, Laws of Shiluach HaKen 24
א׳הפקר לאחר הזכייה
1
ב׳כד. י"א שלאחר שזכה בביצים או באפרוחים, שוב לא יועיל אם יפקירם, להפקיע מהם שם מזומן. וי"א שמכיון שלאחר ההפקרה אין הם עוד שלו, שפיר לא חשיב מזומן. ולכן אחר שזכה בהם יכול להפקירם ולהחזירם לקן, וכשתחזור האם לרבוץ עליהם יכול לקיים מצות שלוח הקן פעם נוספת. ולענין הפקרת תרנגולתו המזומן אצלו קודם שהוטלו הביצים, עיין בהרחב דבר.
2
ג׳הרחב דבר
כד. שיטת האחרונים שלא מהני הפקר
כד. שיטת האחרונים שלא מהני הפקר
3
ד׳בפירוש מלאכת שלמה על המשניות לרבי שלמה הערני וכן בברכי יוסף (סעיף ג), הביאו דברי הרב הגדול מהר"ר סלימאן בן אוחנא זצ"ל (שהיה מגורי האריז"ל, וע' בשם הגדולים) שכתב שבאופן שכבר זכתה לו הביצים או האפרוחים, לא יועיל אם יפקירם לאחר מכן, שכיון שכבר נקרא עליהם שם מזומן תו לא פקע. וכן שמעתי מהגרי"ש אלישיב שליט"א.
4
ה׳שיטת האחרונים שמהני הפקר
5
ו׳מדברי רבי יעקב עמדין זצ"ל בספרו לחם שמים על המשניות (חולין פרק י"ב משנה א'), יש ללמוד כי שפיר מהני מה שמפקירים הבנים אחר שזכו בהם, ואפשר לקיים בהם המצוה כדת וכדין, דכתב התם בזה"ל: "שקננו בפרדס. נראה לי כהאי גוונא דהו"ל חצר שאינה משתמרת, אפילו הוגבהה האם מעליהם ואפילו שלחה, אם חזרה חייב לשלח אף מאה פעמים. דבחצר שאינה משתמרת בעינן תרתי, עומד בצד שדהו, ואומר זכתה לי שדי. משום הכי כל כמה דלא לקח הבנים ולא אמר מידי אכתי לא קנינהו ולא מזומן נינהו (ועיין בשו"ע חו"מ סי' רס"ח). ושמא אפילו באמירה בעלמא, אף על גב דקני קנין גמור, לא הוי מזומן, דמדשבק להו התם הוו להו הפקר", עכ"ל. הרי מבואר להדיא מדבריו שאפילו אחר שקנה הבנים בקנין גמור, יכול להפקירם, וההפקר מחזיר הבנים להיות בגדר אינו מזומן. ומכאן מקור איתן לשיטת הפוסקים, אשר נקטו כך לעיקר, דמהני הפקר בבנים, ודו"ק.
6
ז׳ויעוין עוד בשו"ת 'באר יצחק' לרבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל אבד"ק קובנא (יו"ד סי' כ"ג ד"ה ועוד) דמשמע מדבריו נמי דמהני הפקר בבנים, ויכול שוב לקיים בהם המצוה. וכן יש ללמוד מדברי רש"י (קל"ט, א ד"ה אלא דחזא) דמהני הפקר לאחר זכיה, דמפרש ש'מזומן' הוא דבר שהוא קנוי לו והוי שלו, ומכיון שכן נראה שאם יפקירם הרי יפקיע ממנו שם מזומן.
7
ח׳וכן שמעתי אומרים משמו של הג"ר יהודא שפירא זצ"ל שמהני להפקיר הבנים לאחר שזכה בהם. ושלחתי לו שאלה בכתב האם נכון הדבר. וכה השיב לי: "מה ששמע בשמי שאפשר להפקיר אחר ששלח האם ולקיים אח"כ שילוח הקן. נכון השמועה וכן ראיתי מעשה של בעלי תריסין בדור הקודם", עכ"ל. ובהיותי אצלו אמר לי שראה כן אצל בעל הקהלות יעקב זצ"ל. ושמעתי מנכדו של בעל האגרות משה, הרב מרדכי טנדלר שליט"א, שהיה נוכח בשעת מעשה כשנשאל סבו בשאלה זו, האם מועיל הפקר להפקיע שם מזומן, והשיב שאכן אפשר להפקיר ואחר כך לקיים המצוה. וכן השיב לי הגר"ח קניבסקי שליט"א בתשובותיו (מ"ט-ס"א, קל"ח-ק"מ).
8
ט׳ועיין בפירוש עמודי הארזים על ספר היראים (סי' ס"ב סוף סעיף ד') שכבר נסתפק בזה, אי מהני שיפקיר הביצים או האפרוחים לאחר שזכה בהם, ולאחר אריכות גדולה מאד, סיים דעכ"פ מידי ספק לא נפיק ומצי לקיומי מצות שילוח.
9
י׳ובדברי עם הגר"ח קניבסקי שליט"א עוד בענין זה אמר לי שמבואר כמעט בכל הראשונים והאחרונים שמהני להפקיר הבנים אחר הזכיה ולקיים המצוה אפילו מאה פעמים, ודברי חכם סלימאן המובאים במלאכת שלמה הוא דעת יחיד בזה. והוסיף שכשלמד הסוגיא עם אביו מרן בעל ה'קהלות יעקב' זצוק"ל כך עלה בידיהם כדבר פשוט, וכן הפקיר אביו הבנים שבקן אחר שקיים בעצמו מצות שלוח הקן בכדי שאחרים יכולים לקיים המצוה עכתו"ד. וע"ע בספר 'ארחות רבנו' (כרך ד' עמ' כ"ט) שמביא מעשה שהיה עם בעל ה'קהלות יעקב' שאחר שזכה בבצים החזירם להקן, והפקירם בכדי לקיים מצות שלוח הקן פעם נוספת. וז"ל ה'ארחות רבינו': "בעת שמו"ר [בעל הקהלות יעקב זצ"ל] קיים את המצוה היו שם עוד כמה בחורים שרצו ג"כ את המצוה, ואמר להם מו"ר שכל אחד לאחר שישלח את האם ויקח את הביצים יפקירם וישימם בחזרה וכן יעשה זה שאחריו וכן הלאה", עכ"ל.
10
י״אומהג"ר זלמן נחמיה גולדברג שליט"א שמעתי שלדינא מהני הפקר כדי להחשיבם כאינם מזומנים ויכול לקיים בהם מצות שילוח. אלא שהעיר דהדבר תלוי בנדון האחרונים בגדר הפקר. דלמש"כ הקצות החשן (סי' רע"ג סק"א) שהפקר אינו פועל קנין בחפץ, וכל כוחו מדין נדר, ומצדד לומר שאם הפקיר ומת ועדיין לא זכה בו אחר, יכולים היורשים לחזור, שאין יורשים מחוייבים לקיים נדר אביהם, א"כ נראה דבענין שלוח הקן אין ההפקר מועיל להחשיבו כאינו מזומן דגם לאחר ההפקר עדיין הביצים והאפרוחים נחשבים שלו, ורק מדין נדר אסור לו לקחתה. וא"כ שפיר הוי עדיין מזומן ברשותו. ולשיטת שאר הרבה אחרונים יעוין בשו"ת חת"ס (יו"ד סי' שט"ז), ובערוך השלחן חו"מ (סי' רע"ג סעיף ד') צפנת פענח (נדרים פ"ב ה"י) שהפקר אכן מוציא החפץ מרשותו שפיר מהני להחשיבו כאינו מזומן.
11
י״במעשי רב בענין הפקר
12
י״גויש להוסיף עוד שני 'מעשי רב' בענין זה. האחד, דשמעתי מהגר"ח קניבסקי שליט"א שלפני הרבה שנים גילו בהיכל של 'כולל חזון איש' קן צפור על מנורה (פלורוסנט) שהיתה תלויה במקום גבוה מאד. והורה אביו בעל הקהלות יעקב זצ"ל, שאפשר לקיים מצות שילוח בזה אחר זה, דהיינו לשלח את האם, לזכות בבנים ולאחר הזכיה להחזירם לקן ולהפקירם בכדי שגם אחר יוכל לעשות המצוה. ואכן כך עשו, וכיבדו ע"י עצה זו חמשה אברכים מלומדי הכולל [ה"ה, הגר"ח קניבסקי שליט"א, רבי יעקב ישראל פוזן, רבי פנחס קלמן, רבי בערל וינטרוב, רבי שאול קוסובסקי], ובתוך שנה אחת מקיום המצוה זכו כולם בחסדי השי"ת בבן זכר, ואצל הגר"ח קניבסקי שליט"א נולד אחר קיום המצוה בנו רבי שלמה שליט"א. [אמנם עיין בתשובות הגר"ח קניבסקי שליט"א (תשובה קי"ב) ש'בנים' לאו דווקא, וקיום המצוה הוא ג"כ סגולה להוליד בנות. והראוני שכעין זה איתא ברמב"ן עה"ת (דברים ל"ב י"ט) שכשכתוב 'בנים' הוא הדין ל'בנות']. ומובא מעשה זה גם ב'ארחות רבינו' (כרך ד' עמ' כ"ט), ובהקדמה לקונטרס 'מצות איש' על שלוח הקן, שנכתב ע"י רבי אברהם ישעי' שטיינמן שליט"א, נכד הגר"ח קניבסקי שליט"א.
13
י״דוהשני, דשמעתי מרבי גרשון ריבנר שליט"א, נכד הג"ר אהרן קוטלר זצ"ל, שאירע שמצאו קן ליד בנין הישיבה הקדושה של בית מדרש גבוה בלייקואד, והורה מרן רבי אהרן קוטלר זצ"ל שאחרי שמקיימים המצוה ושולחים האם וזוכים בבנים, אפשר להפקירם ולקיים המצוה פעם נוספת לאחר שחוזרת האם להיות עליהם. ואף קיים בעצמו המצוה הג"ר אהרן קוטלר זצ"ל באופן זה, שכיבדו אותו לקיים המצוה בבנים שהפקירו אותם לאחר שכבר עשו זכייה בהם, עכתו"ד.
14
ט״והפקרת תרנגולו קודם הטלת הביצים
15
ט״זבשו"ת אמרי יושר (סי' קנ"ח) לרבי מאיר אריק הביא משמו של רבי שמעון סופר אב"ד ערלוי [בעל שו"ת התעוררות תשובה. יעוין בספרו ח"ד סי' קנ"ד], להסתפק האם מועיל להפקיר תרנגולו קודם שהטילה ביציה. ועיין בהתעוררות תשובה (שם) שבכל תשובותו היה פשיטא לו דמהני הפקר, ורק בסוף תשובתו כתב שנתחדש לו דאולי לא מהני להפקיר תרנגלתו, ולא הכריע בזה הלכה למעשה.
16
י״זוצדד הגאון רבי מאיר אריק לומר דאפשר דלא מהני משום שמזומן אינו תלוי בקנין הממוני, אלא במציאות שהאם וביציה מזומנים בפועל בידו.
17
י״חוכתב ראיה לזה מהא דהגמרא אומרת (קל"ט, ב) יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן וכו', ואי מהני בכה"ג, היה יכול בנקל לקיים המצוה ע"י שיפקיר תרנגולו. וכן הוכיח מדברי החת"ס עיי"ש. ובסוף דבריו כתב שמתחילת דברי המלאכת שלמה משמע שמהני הפקרת תרנגולו לפני שהטילה ביציה, ורק הפקרת הביצים לאחר הטלתן לא מהני. משא"כ מסיום דבריו משמע שלא מהני אפילו להפקיר תרנגולו לפני שהטילה ביציה ומסיים שצ"ע. ועיין להלן (בפרק 'תשובות הפוסקים') שהעתקנו כל לשון האמרי יושר, וההתעוררות תשובה.
18
י״טומהגרי"ש אלישיב שליט"א שמעתי שלדינא אינו מועיל להפקיר תרנגולו לפני שהטילה הביצים. אולם כתבנו לעיל מעשה רב מכמה מגדולי זמננו דמהני הפקרה בביצים אחר שזכה בהם. אלא שמהג"ר יהודא שפירא זצ"ל שמעתי דהפקר מהני רק בנמצאים במקום הפקר, או אפילו בנמצאת במקום המשתמר, אם הגיעה לשם יונה של הפקר, אז שפיר יוכל לקיים המצוה כמה פעמים ע"י שיפקירו כל אחד את הקן. אבל ביונה השייכת לבית, לא מהני בה הפקר כיון שהיא בגדר מזומן בידו, דבמציאות, היונה מזומנת אצלו. וכן מבוארת סברא זו בספר עמודי ארזים הנ"ל, שתרנגולו החיה בביתו, לא מהני בה הפקר וכן כתב לי הג"ר חיים פנחס שיינברג שליט"א (עיין בתשובותיו להלן בספרנו). אולם דעת הגר"ח קניבסקי שליט"א בתשובותיו הנ"ל, דבכל אופן מהני הפקר האם והביצים ואפילו בתרנגולו מזומן הנמצאת בביתו.
19