שלח תשלח, חלק ההלכה, שו"ת ו׳Shaleach Teshalach, Halakhic Part, Responsa 6
א׳שו"ת אמרי יושר לרבי מאיר אריק
1
ב׳סימן קנ"ח
2
ג׳לכבוד ידידי הרב הגאון הצדיק
3
ד׳מו"ה שמעון סופר נ"י אבד"ק ערלוי
4
ה׳יקרתו הגיענו וע"ד אשר נסתפק כת"ה בענין מצות שילוח הקן שאינו נוהג אלא בשאינו מזומן וכפי הנראה בחולין קל"ט ברש"י ד"ה אלא דחזי דכל שזכה בבצים הוי מזומן וכן מבואר בגמרא חולין קמ"א ואי איתא להא דריב"ח דאמר חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו קרי כאן כי יקרא פרט למזומן ומוכח דבלא זכה אף שהביצים הם בחצר המשתמרת לא הוי מזומן וכיון שכן הרי באפשר לקיים שלוח הקן בנקל שיפקיר תרנגולתו שבתוך ביתו בפני שלשה וכשתטיל ביצה ותשב עליה יקיים מצות שילוח דאין הבית קונה לו התרנגולת כיון שאין רצונו לזכות בתרנגולת כלל דאפילו למ"ד חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו אבל באין רצונו לזכות לא זכה כתוס' ב"ב נ"ד בשלא מדעתו דאינו רוצה שיזכה לו חצירו ובביצים בלא"ה לא זכה כ"ז שתרנגולת הפקר יושבת עליהן כמסקנת הגמ' בחולין קמ"א שם ויו"ד סי' רצ"ב. ושאלה גדולה היא.
5
ו׳ולענ"ד הדבר מוכרח דאי אפשר לקיים מצות שילוח הקן באופן קל כזה דאל"כ למה ס"ד דש"ס חולין קל"ט שיחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן לקיים המצוה הלא באפשרי בנקל יותר להפקיר תרנגולתו. גם אם הדבר תלוי רק אם התרנגולת והביצים הפקר זה הוי אינו מזומן ואם אינם הפקר הוי מזומן למה נקיט במשנה לשון שאינו מזומן ליתני אינו נוהג אלא בהפקר וכן יש לדקדק בלשון הגמרא חולין קל"ט אלא לפניך למה לי לאתויי שהיו לפניך ומרדו הרי משכחת לה לחייב גם כשהם עתה לפניו בביתו רק שהפקיר האם וילדה אח"כ לזאת נלע"ד דהדבר כפשוטו דכל שמזומן לפניו אף שהפקירו פטור משילוח כיון שהתרנגולת בביתו ומזומן לפניו ודוקא באווזות ותרנגולין שמרדו בבעליהן וקננו בפרדס חייב בשילוח כיון דמרדו לאו מזומן הוא אבל הפקיר תרנגולתו בתוך ביתו ולא נעשה מורדת מזומן מיקרי אף שאינו שלו והא דגבי ביצים פריך בש"ס ואי איתא לדריב"ח קרי כאן כי יקרא פרט למזומן ומוכח דאי ליתא לדריב"ח ולא זה חצירו אף שהם בשובך שלו המשתמר לגבי אפרוחים קטנים וביצים שלא יכלו לברוח אפ"ה כיון דאינו שלו חייב בשילוח התם שאני כיון דאין חצירו קונה לו שלא מדעתו ולא ידע בהם כלל לאו מזומן מיקרי לגבו ובזכה בהם דהיינו לריב"ח כיון דחצירו כידו וכבר זכה בהם ע"י חצירו הוי שפיר מזומן דהא הדבר משתמר שם. אבל באם שיכולה לברוח אפשר דמיקירי אינו מזומן כשמרדו אף שהם שלו ולא נעשה הפקר דהרי התוס' בחולין קל"ט כיון דמרדו פקעה קדושתן הוכיחו מזה דאווזין ותרנגולים שמרדו נעשה הפקר וכן הוכיח הר"ן שם ובמהרש"א שם דקדק למה לא הוכיחו מגוף הדבר דהרי חייבין בשילוח מוכח דהוי הפקר דאל"כ הרי הוי מזומן ולמה להו להוכיח מהקדש ובלב ארי' שם כתב דדעת התוס' דיתכן דאע"ג דהם שלו אפ"ה כיון דמרדו לאו מזומן מיקרי וחייב בשילוח ע"כ הוכיחו כן מהא דהקדש יעו"ש ומוכרח לפי"ז לחלק בין ביצה שזכה בה לא הוי מזומן כדמוכח בדף קמ"א כיון דהדבר משתמר משא"כ לענין האם שמרדה.
6
ז׳ולהיפוך באם התרנגולת בביתו ולא מרדה אף שהפקירה והיא יוצאת וחוזרת לביתו כבתחילה אף שנעשה הפקר מכ"מ אכתי מוזמן היא כיון דהיא בביתו והיא מזומנת לפניו ול"ד לביצה דאם לא זכה בה לא הוי כמזומן דשם לא ידע בה מעולם משא"כ בתרנגולת שכבר היו שלו וידע בה הוי מזומן אף שהפקירו. והעיקר תלוי במזומן לפניו. ומצאתי סעד לדברי בדברי מרן החת"ס זצ"ל בחדושיו לחולין דף קמ"א בד"ה אאמם שכתב שם וז"ל והנלע"ד אותן האפרוחים שכבר זכה בהם ויש בהם גזל גמור שוב כשיגדלו ויהיו אפרוחים נהי דשוב לית בהו גזל גמור כאווזין ותרנגולין שמרדו מכ"מ כיון שבאין לכלובן לערב וגם בילדותן היו שלו ממש כו' ול"ד נמי לאווזין ותרנגולים שמרדו דהוי הפקר גמור כיון שאין באין לכלובן לערב אבל הני מתחילה הי' שלו וגם עתה באין לכלובן לערב בהני הוי גזל מפני דרכי שלום ואפשר מזומנים נמי הוי ובהא איירי בסנהדרין עיי"ש ואם כהמובן הפשוט דכל דאינם שלו לאו מזומן מיקרי וחייב בשילוח א"כ האיך כתב הח"ס דאפשר מזומנים מיקרי הרי כיון דמה"ת הוי הפקר האי לאו מזומן הוא וע"כ דאין דבר זה תלוי בזה דאף דהוי הפקר כיון דעכ"פ היו שלו מתחילה וגם עתה באין לכלובן לערב הוי מזומן ופטור משילוח:
7
ח׳עכ"פ מבואר מדבריו דאפשר להיות מזומן אף שהוא הפקר א"כ הכא בהפקיר תרנגולתו והיא בתוך ביתו נראה פשוט דהוי מזומן ושוב מצאתי המשניות שנדפסו מחדש בפירוש מלאכת שלמה בחולין ר"פ שלוח הקן במשנה שם דקננו בבית פטור משילוח כתב שם דאפילו הפקיר אח"כ הבית פטור משילוח ול"ד לאווזין ותרנגולים שמרדו דשם היינו שמרדו ואח"כ קננו באיזה מקום אבל הכא שקננו בבית והיו פטורין משילוח אף הפקירן לא נתחייבו דאלת"ה כל אדם יכול להפקיר תרנגולתו שבביתו ויקיים מצות שילוח הקן עכ"ד. והנה מריש דבריו נראה דעיקר החילוק בין מרדו להפקירו היינו דשם מיירי שמרדו ואח"כ קננו היינו שהולידו בצים אחרי מרידתן אבל הפקיר תרנגולתו שכבר קננה והיתה פטורה תו לא הדרא ומיחייבא וא"כ הי' יראה דה"ה הפקיר תרנגולתו ואח"כ קננה בביתו דהיינו שילדה ביצים וישבה עליהם שפיר חייב בשילוח אבל מראייתו דאלת"ה כל אדם יוכל לקיים שילוח הקן שיפקיר תרנגולתו מוכח דאף בכה"ג שיפקיר ואח"כ ילדה ביצים בביתו וישבה עליהם ג"כ פטור משילוח דאל"כ אכתי קשה כל אדם יכול לקיים בכה"ג וע"כ דכיון דפשיטא לי' דאי אפשר לקיים בנקל באופן שיפקיר תרנגולתו מוכרח לומר דדוקא מרדו מהני דלאו מזומן הוא אבל הפקיר תרנגולתו אף שקננה אח"כ הוי מזומן לפניו ופטור אף דהוי הפקר גמור וכן מסתבר עכ"ז אין בידי להחליט בבירור לאשר מריש דברי המלאכת שלמה נראה דסובר דהפקיר תרנגולתו וילדה אח"כ וקננה על הביצים חייב בשילוח וצ"ע:
8