שלח תשלח, חלק ההלכה, שו"ת ה׳Shaleach Teshalach, Halakhic Part, Responsa 5
א׳שו"ת התעוררות תשובה מרבי שמעון סופר
1
ב׳יו"ד חלק ד' סימן קנ"ד
2
ג׳בענין מצוות שילוח הקן ביונים ותרנגולים שמגדל בביתו
3
ד׳נלענ"ד החפץ במצות ה' לקיים מצות שלוח הקן יהדר לעשות שובך, או יכין מקום בעלייתו לגדל שם איזה זוגות תורים ובני יונה, (ויותר טוב אם יפקיר מיד התורים ובני יונה). ויזהר להשגיח לעמוד שם בעת שיטילו הביצים, וקודם שתגביה העוף עצמה מן הביצים ישלח אותה, וקיים בזה מצוה מה"ת, כמבואר בשו"ע יו"ד (סי' רצ"ב ס"ב) ובש"ך (שם סק"ד־סק"ו). וזה נקל מאוד, ובפרט במצוה כזו, דאם ימתין עד שיקרא קן צפור, יעבור זמנים טובא, בפרט ליושבי בתים, ובפרט בזה"ז שהולכי דרך במקומות מופקרין, מועטים מועטים המה, כי הכל נוסעים במסילת הברזל, ולא מתרמי מצוה זו אפילו לאחד מני אלף. הגם ששמעתי שיש בצוואת ר"י החסיד ז"ל שלא יגדל אדם יונים בתוך ביתו, אולי כוונתו יונים שהם שלו, אבל לא יוני שובך שהמה מופקרים ואינם שלו. ועוד כיון שעושה זה כדי לקיים מצוה רבה, פשיטא שמצוה מגינה ומצלת, ויקויים בו למען ייטב לך והארכת ימים.
4
ה׳וכעת נ"ל שיוכל להפקיר התרנגולים שבביתו, והוי כמו יוני שובך, דהגם שהשובך בתוך ביתו ושכיחים לו, אעפ"כ כיון דהיונים הפקר מה"ת חייב בשלוח. הגם שיש בו גזל מדרבנן [עיין חולין קמ"א ע"ב וברשב"א שם בשם הרמב"ן] כמו מי שיש לו יער רחוק מביתו כמה פרסאות, ובתוכה חצר המשתמרת, אע"פ שאינם מזומנים לו, מ"מ כיון שהם שלו פטור. מ"מ מוכח דאינו מזומן, כיון שהוא הפקר. ויפקיר את התרנגולת בפני אחד שמהני מה"ת כדא' בשו"ע חו"מ (סי' רע"ג ס"ז) ובדברי הג"ה שם. ובנידון דידן אפילו בינו לבין עצמו הוה הפקר מה"ת, כמבואר בסמ"ע (שם סקי"א) לענין שביתת בהמתו דאנן סהדי דניחא לי' לבעלים בהפקירא כדי שלא לעבור על עשה דשביתת בהמתו. וה"ה הכא שיש גם בזה לומר אנן סהדי, כיון שמפקיר כדי לקיים המצוה, אע"פ שאינו מחוייב להפקירו, אנן סהדי שבלב גמור מפקירו, כיון שמרצונו הטוב הוא עושה זאת בלי הכרח דבר אחר שמכריחו לזה. וימתין שם עד שתטיל את ביצתה וקודם שתגביה את עצמה ישלחנה. [דכל זמן שיושבת על הביצים אין חצירו קונה לו כדמבואר בחולין (שם)]. או יאמר שאינו רוצה שחצירו תקנה לו הביצה, הגם שחצר המשתמרת קונה אף שלא מדעתו כדאי' בחו"מ (סי' ר') מ"מ באומר לא ניחא לי דליקני לי חצירי פשיטא שלא זכתה לו, ואז אין צריך להמתין עד שתטיל הביצה וכאשר יראה ואתה רובצת על הביצים ישלחנה. (וצריך ליזהר שיקדים לשלחנה קודם שתהי' הביצה מוזרת, דאם הביצה מוזרת אז פטור מלשלח כדאי' בשו"ע שם סי' רצ"ב ס"ז).
5
ו׳ותמי' בעיני שלא ראיתי את המדקדקים במצוות לנהוג בזה. ואולי באמת נהגו כן אלא שעשו מעשיהם בהצנע לכת. והא דאי' בחולין (קמ"ב ע"א) דאמר לי' ללוי זיל טריף אקן "דליתגבהו". י"ל דכוונתו הי' שיטרוף אקן דליגבהינהו כדי שיוכל לזכות בביצים, דכל זמן שהאם יושבת עליהם לא יוכל לזכות בביצים עדיין, שעדיין הוא בבחינת חיוב שלח תשלח ולא זכתה לו שובכו את הביצים, וכיון דלא יכול ליטול הביצים עדיין, א"כ צריך דלגבהינהו כ"כ שיהא בבחינת שלוח, וקיים בזה מצות שלוח כדי שיהיו לו הביצים.
6
ז׳והנה אם מפקיר תרנגולו בפני שלשה ומניח פתחו פתוח כדי שכל אחד יוכל לזכות בו, פשיטא שהוא הפקר גמור בלי פקפוק. ואין לומר כיון שגם הוא יכול לזכות תמיד כיון ששרוי' בביתו אצלו מיקרי מזומן, דסתמא דמלתא לפי מושכל הראשון ופשטות הגמ' [שם קמ"א ע"ב] ורש"י שם [קל"ט ע"א, ד"ה אלא] ופוסקים כיון שאינו שלו לא מיקרי מזומן. וראי' לדבר, הרי ביוני שובך שהוא [לא] קנה היונה, והטילה בשובכו או בעליית ביתו ביצים, ויכול לקחתם בכל פעם בלי שום מניעה, ומזומנים בכל עת לפניו ליקחם, ואעפ"כ חייב בשלוח, כיון שלא יכול ליטלם אם האם רובצת עליהם בשעת הטלתה, משום דלא קנתה לו חצירו ולא הוה שלו וחייב בשלוח, משום שלא מיקרי מזומן עי"ז כיון שלא זכה בביצה (ויוני שובך הוה הפקר מן התורה), נראה להדיא אפילו מזומן בכל עת ליקח, כיון שאינו שלו מן התורה מקרי אינו מזומן, דאי הי' מיקרי מזומן הי' פטור משלוח והי' יכול ליקח ולזכות בביצים ושובכו קונה לו. וכן מוכח מלשון הרמב"ם הל' שחיטה (פי"ג הי"ח), וז"ל: אסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהן, לפיכך אפילו היתה רובצת על הביצים או על אפרוחים בעלייתו ושובכו אינו מזומנים ולא קנתה לו חצירו וכו' ולפיכך חייב לשלח עכ"ל. הרי שכתב להדיא מפני שאסור לזכות בביצים אפילו רובצת בעלייתו ושובכו הוי אינם מזומנים. נראה בעליל שהביצים המונחים בשובכו ובעלייתו הגם שמזומנים לו ליקח בכל רגע שירצה, כיון שאינם שלו ולא קנה לו חצירו, מיקרי אינם מזומנים.
7
ח׳ומדברי הריטב"א חולין (קל"ט ע"א) ד"ה ואלא, שכתב וז"ל: ומיהו הכא אלו הי' ביצים שלו אע"פ שאינה בחצר שלו פטור מלשלוח דחשיב מזומן אע"פ דהוה בחצר משתמרת שלא לדעתו עכ"ל, חזינן דעיקר הקפידא הוי כיון שהוא שלו מיקרי מזומן, ותליא דוקא אם שלו הוא או לא. [ואם אינו שלו, אף דהוי מזומן, לא מקרי מזומן]. אך אולי י"ל דסבר הריטב"א דתרתי בעי לחייבינהו בשלוח הקן, שלא יהי' שלו, וגם לא יהי' מזומן ומצוי אצלו, ונלמוד מקרא דכתיב כי יקרא קן צפור, דהיינו באקראי, דדבר שהוא שלו מסתמא יודע ממנו היכן מקומו, וכיון דכ' כי יקרא משמע שאינו מזומן, ומתיבת כי יקרא נלמד תרוויהו דפירושו כך וכך, אבל מה שכתבתי לענ"ד מוכרח הוא.
8
ט׳והנה יש לתמוה הרבה מה שאי' בחולין (קמ"א ע"ב) השתא דאמר ר' יהודה אמר רב אסור לזכות בביצים שהאם רובצת עליהן שנאמר שלח תשלח את האם והדר הבנים תקח לך, אפילו תימא אע"ג דנפל (הביצה) לחצירו כל היכא דאיהו מצי זכי חצרו נמי זכיא וכל היכא דאיהו לא מצי זכי חצירו נמי לא זכיא לי' עכ"ל. והגמ' מתרץ זה על הא דתני יוני שובך ויוני עליי' חייבות בשלוח, שמקשה עלה ואם איתא להא דא"ר יוסי בן חנינא דחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו, קרי כאן כי יקרא פרט למזומן, וכוונת תירוץ הגמ' על זה, כיון שאסור לזכות בביצים עד שישלח האם, ממילא לא יכול לקנות לו חצירו, ולא מיקרי הביצה מזומן. וקשה לי מאי מתרץ הגמ', נימא זיל לאידך גיסא, כיון שחצירו קונה לו מה"ת, א"כ הוה הביצים שלו והוא מזומן ופטור משלוח ויכול ליקח הביצים והוא שלו, בשלמא הא דא"ר יודא אמר רב אסור לזכות הביצים מתחת האם משום דכ' שלח תשלח את האם, ואח"כ ואת הבנים תקח לך, היינו אם מצא בדרך או בשדה, אם שרובצת על הבנים, אסור לזכות בביצים עד שישלח האם, אבל כאן הוא אינו עושה מעשה אלא חצירו ממילא קונה לו.
9
י׳ונלענ"ד ליישב דבאמת מה"ת קנתה לו חצירו, ומותר ליקח האם עם הביצים, רק חכמים גזרו על זה, דהיות שאסור לזכות בביצים בשדה קודם שישלח האם, והוא מה"ת, דכתיב שלח תשלח האם ואח"כ ואת הבנים תקח לך, וגזרו חכמים משום זה שלא יקח הביצים מן השובך קודם שילוח, גזירה שמא יקח הביצים מן השדה קודם שילוח האם או שיקח האם ולא ישלחנה, אבל מה"ת רשאי ליקח האם מעל הביצים משובכו. וראי' מפורשת מן הרמב"ם הל' מכירה (פכ"ג הל"י) וז"ל: הביצים והאפרוחין עצמן שיש בשובך לא קנה אותם בעל השובך כל הזמן שלא פרחו, ודבר זה "גזירת חכמים" היא ומשום לא תקח האם על הבנים נגעו בה עכ"ל, הרי מפורש להדיא שכל זה רק מדרבנן ותקנת חכמים, משום לתא דלא תקח האם.
10
י״אוניחא לי בזה האיך קאמר [בגמ' שם קמ"ב ע"א] ללוי לטרפינהו בקן כי היכי דליגבה האם, הלא לפי פשטות כיון שחייב בשלוח וצריך לשלח או בכנפיו או ברגליו לכל מר כדאית לי' כדא' בגמ' (שם קמ"א ע"ב) [יעויי"ש ברש"י, וברמב"ם הל' שחיטה פי"ג ה"ה], א"כ האיך יבטל מצות עשה דשלוח במה דטרף בקן, פי' היכי דלגבהה. אבל לפ"מ שכתבנו ניחא כיון דהוא רק תקנת משום שלוח הקן נגעו בה, א"כ כיון דעשה היכר דהוגבהה האם מעל הביצים די בזה דלא שייך עוד למיחש שיקח האם על הבנים או יזכה בבנים תחילה כל זמן שהאם רובצת עליה. וצ"ל הא דתנו רבנן דיוני שובך ועליי' חייבין בשלוח, היינו אס מטילה ביצים חוץ לעליי', חוץ לחצר, ברשות הרבים, או בחצר שאינו משתמר הוא, ודלא כר"ן דכתב דהברייתא מיירי באופן שלא הוגבהה מעל ביצתה (בשובכו).
11
י״בויש לומר סברא, כיון שגזרו חכמים שאסור ליטול הביצה, ממילא לא מיקרי מזומן וחייב בשלוח מה"ת כמו שהבאנו לקמן [בסימן שלאחר זה] סברא כזו. ובזה מיושב הרמב"ם (שם) שכתב סתם ביוני שובך כל זמן שלא הוגבהה מעל הביצה חייב בשלוח, דמשמע מסידור הלכות אלו ומסתימות הלשון שהוא מה"ת כדרכו בקודש, דמה שהוא מדרבנן מביא ומדברי סופרים דבר זה וכו', אלא כיון שכבר תקנו חכמים כך חייב באמת מה"ת בשלוח, לכן מביא סתם. אבל בהל' מכירה שמביא שם בכל הפרק תקנת חכמים, וחילוקים מה שקונה מה"ת, ומה שהוא רק מדרבנן, מביא דבר זה כיון שמעיקרו רק מדברי סופרים הוא, ומצד קנין יכול לקנות הביצים אם הוגבהה האם, (ויוכל לשלחה אח"כ).
12
י״גואולי בשובך שמוקף מכל צדדין ולו רק חלון קטן, ואם הוא עומד בפני החלון ואוחזה בכנפיה כדי להפריחה לא תוכל לצאת החוצה כיון שהוא עומד בפניה, באופן זה צריך לקשקש מן הצד על הקן כדי להגביהה שתוכל לעוף ויקיים המצוה. ומיושב מה שהקשינו למעלה [בד"ה וניחא לי] היכא אומר ליטרפינהו בקן כי היכי דליגבהינהו הלא צריך דוקא לשלוח ברגלה או בכנפיה למר כדאית לי' ולמר כדאית ליה.
13
י״דוכעת נתחדש לי סברא דיש לומר דהגם שהתרנגולת היא הפקר, הואיל ואי בעי לזכות בה בלי שצריך מעשה וממון לזה, רק שבדעתו שתקנה לו חצירו, מיקרי מזומן. כי לא כתיב בקרא "שלו" "ואינו שלו", אלא כי יקרא ודרשינן פרט למזומן, וזה מיקרי מזומן. וראיה לדבר ממש"כ הפ"י בפסחים בסוגיא דהואיל (מ"ו ע"ב) להסביר סברא דאמרינן "הואיל ואי בעי מיתשל עלה", דהיינו דכיון דאי מתשיל עלה ויהי' שלו, והוא רשאי ויוכל למיתשל עלה, מיקרי עי"ז מצוי, ועבר על בל ימצא. מכש"כ בזה שבמחשבה בעלמא יכול לקנות אותו מיקרי מצוי ומזומן.
14