שלח תשלח, חלק ההלכה, שו"ת ח׳Shaleach Teshalach, Halakhic Part, Responsa 8
א׳ספר שיח השדה חלק קונטרס הליקוטים סי' ט'
1
ב׳ממרן רבינו חיים קניבסקי שליט"א
2
ג׳בענין שילוח הקן
3
ד׳דעת החות יאיר בתשו' סי' ס"ז וכ"ד הח"צ בתשו' פי' פ"ג (מובא בחי' רע"א ובפ"ת ביו"ד ר"ס רצ"ב) שהרואה קן אף שאין דעתו ליטול לא את האם ולא את הבנים יש עליו מצוה ליזקק לו ולשלח את האם ודעת החתם סופר בתשו' או"ח סי' ק' וכ"ד החזו"א ביו"ד סי' קע"ה דדוקא אם רוצה ליטול הבנים יש עליו מצוה ליזקק לו ולשלח את האם ולא אם אין רוצה כלל ליטול וכן מצאתי בהדיא בחידושי הר"ן חולין קל"ט א' שכתב שילוח מי הוה מצוה המוטלת עליו הרי אם לא רצה ליקח הבנים פטור מלשלח עכ"ל וכן מצאתי במאירי קל"ט ב' שכתב מצות שילוח הקן אינה מצוה שיהא צריך לחזר אחר' ר"ל אם ימצא לו קן שיטול את הבנים כדי שיקיים מצות שילוח באם או שיחזר כו' עכ"ל מבואר בהדיא דאפי' מצא קן אין עליו מצוה לשלח רק אם רצה ליטול הבנים וכן מבואר ברמב"ן קל"ח ב' שהקשה ל"ל קרא דמוקדשין פטורין תיפוק לי' שאינו יכול לשלחם שהרי של הקדש ותירץ דס"ד דלא יטול הבנים כדי שלא יתחייב בשילוח וכ"כ הרשב"א וריטב"א וחידושי הר"ן משמע שאם אין נוטל הבנים אין עליו חיוב שילוח.
4
ה׳והנה החו"י והח"צ הביאו ראיה מדברי הראשונים ז"ל גבי הא דבעי ק"מ א' ב' סדרי ביצים זה ע"ג זה מהו ופי' רש"י ז"ל [דעכשיו מיירי ששני הסדרים הם בני קיימא] ומיבעי לי' מהו אם נתכוין לזכות התחתונים מי הוי האמצעיים חציצה ופטור מלשלח או לא עכ"ל והקשו קמאי הרמב"ן ז"ל ורשב"א ז"ל וריטב"א ז"ל והר"ן ז"ל בחידושיו דכיון דגם סדר העליון הם ביצים בני קיימא הא יש כאן אם רובצת על הביצים מכח סדר העליון וא"כ אפי' לא יקח לא העליונים ולא התחתונים הו"ל כאומר הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים שחייב בשילוח ולכן תירצו דמיירי שמצד הסדר ליכא דין שילוח כגון שהם של עוף טמא א"נ שהם מזומנים, והשתא אי ס"ד שבלא נוטל לא אם ולא בנים אין עליו מצות שילוח מאי הקשו על פירש"י ז"ל מהא דהריני נוטל את האם חייב בשילוח דודאי נטילת האם אסור וכן נטילת בנים לפני שילוח האם אסור אבל זה הנוטל תחתונות שאינו נוטל לא אם ולא בנים [את"ל דעליונות חוצצות ולא קרינן בתחתונות האם רובצת כו'] שפיר דמי, אע"כ משמע דסברי שאפי' אינו נוטל לא אם ולא בנים חייב בשילוח ולכן הקשו דא"כ אין נ"מ במה שלגבי תחתונות לא קרינן בהו אם על הבנים את"ד ובאמת שגם לפ"ז צ"ע שהרי ייסדו קושייתם מכח הא דתנן אמר הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים חייב לשלח ומה זה שייך לדברי רש"י ז"ל דמיירי בשאינו נוטל לא אם ולא אותן בנים שרובצת עליהן [אלא סדר תחתון שאינו בכלל לא תקח] וי"ל לדרך החו"י והח"צ שהראשונים ז"ל למדו ממשנה זו דהריני נוטל את האם ומשלח הבנים חייב לשלח והול"ל לא יטול אבל למ"ל לשלח יניחנה במקומה כיון שהבנים אינו נוטל וגם האם אסרינן לי' ליטול יניחנה רובצת שם אע"פ דכשרואה אם רובצת חייב בשילוח ושפיר הקשו דממ"נ חייב בשילוח מצד סדר עליון.
5
ו׳ובדעת רש"י ז"ל משמע דסובר דקושטא דמילתא היא שכשאינו נוטל לא אם ולא בנים ליכא מצות שילוח [וי"ל דרש"י ז"ל לא ניחא לי' לפרש דמיירי שמצד סדר עליון ליכא דין שילוח לפי שהן מעוף טמא א"נ מזומנות דהא זהו בעיא ראשונה מהו שיחוצו ביצים מוזרות ולדעת הראשונים ז"ל הנ"ל י"ל דסברי דמוזרות שאני דהו"ל כמין אחר אבל ביצים שלמות אע"פ שאינן בדין שילוח אולי לא יחוצו דהו"ל יותר כמין במינו] ואולם כבר כתבו דמרש"י ז"ל ותוס' אין ראיה לדין רואה קן ואינו רוצה ליקח כלום אי יש בו מצות שילוח דאפי' את"ל שיש מצוה לשלח מ"מ בעי אי מותר ליקח תחתונות קודם שישלח דאילו אותן ביצים שהאם יושבת עליהן הא קי"ל דאסור לזכות בביצים כ"ז שהאם רובצת עליהן.
6
ז׳והחזו"א ז"ל כתב שגם מדברי הראשונים ז"ל אין ראיה להיפך [דסברי שחייב בשילוח אפי' אינו רוצה ליטול כלום] די"ל דמשמע להם דמיירי בשרוצה ליטול גם האם ולכן נדחקו לפרש דהוא בגוונא שאין שם דין מצות שילוח כלל מצד העליונות ע"ש ובאמת זה מוכרח לדעת הר"ן ז"ל שכבר הבאנו לעיל דקסבר שבאם אינו רוצה ליטול כלל אינו זקוק לשלח.
7
ח׳ועיין בהרמב"ם ז"ל פי"ג משחיטה הי"ד שכתב היו שני סדרי ביצים או שהיתה אם ע"ג אם כו' ה"ז לא יקח ואם לקח משלח ואם לא שלח אינו לוקה ע"כ, ובדבריו א"א לפרש כדפירש"י ז"ל בשלא לקח את האם שהרי סיים אינו לוקה [מפני שהוא ספק] ומלקות לא שייך אלא בנטילת האם אבל בנטילת הביצים והאפרוחים אפי' קודם שילוח איסורא איכא מלקות ליכא כמ"ש שם בהלכה י"ח, וגם כדפי' הראשונים ז"ל דמיירי שמחמת הסדר עליון אינו בדין שילוח כגון שהוא מזומן או מעוף טמא ליכא לפרש כן בדברי הרמב"ם ז"ל שאינו משמע כלל מסתימת הדברים שמיירי בשהסדר עליון אינו מסתם ביצים שיש מחמתן דין שילוח. והפשוט שהרמב"ם ז"ל מפרש הבעיא לענין מלקות וסובר דליכא מלקות אא"כ נטל שניהם היינו גם האם וגם הבנים כדמשמע פשטא דקרא וכמש"כ הח"צ ומספק"ל הכא בשנטל האם והסדר התחתון דאי מכח לתא דסדר תחתון ליכא דין שילוח אינו לוקה שהרי לא לקח הבנים היינו סדר עליון ולכן כתב הרמב"ם ז"ל דאינו לוקה ואיסורא ודאי איכא אפילו אי לא נטל כלל מהבנים כדתנן אמר הריני נוטל את האם ומשלח הבנים חייב לשלח.
8
ט׳עוד הביאו ראיה מהא דאמר קל"ט ב' יכול יחזור בהרים וכו' ת"ל כי יקרא ומשמע דעכ"פ כשפגע באם על הבנים חייב לשלח אפי' אינו רוצה ליקח ועמש"כ בזה החזו"א ולעיל כתבתי בשם המאירי ז"ל שמפרש דגם זה בכלל המיעוט דכי יקרא ומש"כ הח"צ עוד סמוכים לזה מלשון חייב לשלח עיין מה שהשיב בזה החזו"א.
9
י׳והחו"י כתב עוד סמוכין מהא דתנן קמ"ב א' לא יטול אדם אם על בנים אפילו לטהר את המצורע וילפינן לה מקרא ולמ"ל קרא הא יכול לחנק את האפרוחים או לעשותן טרפות [או לשבור את הביצים] וליטול האם אח"כ בהיתר שהרי כבר אינה על האפרוחים והביצים אע"כ דמיד כשראה הקן נתחייב בשילוח ויש לדחות דמיירי כשצריך גם את האפרוח לטהרת מצורע ומרן החזו"א זצלה"ה אמר לי די"ל דזה גופא שהורג האפרוחים וכו' הוי כלקיחה כיון שבזה עושה לו היתר לקחת אותם ושפיר יתחייב אז בשילוח [אפי' את"ל דבאינו רוצה ליטול כלום אין שם מצות שילוח] וצל"ע מהא דדף ק"מ ע"ב הושיט ידו לקן ושחט מיעוט סימנים מהו ואי נימא דמה שעושה לאפרוחים טרפה מקרי לקיחה א"כ מאי בעי הא מיד נתחייב בשילוח, ונראה דכונת מרן ז"ל היתה דהיכי דעשה את האפרוחים טרפה בשביל להכשיר הלקיחה נידון כבא ליקח, אבל הא דהושיט ידו ושחט מיעוט סימנים יתבאר שלא עשאן ע"מ להתיר את הלקיחה רק לכונה אחרת כמתעסק או להתלמד, ואח"כ נמלך ליטול ובכה"ג לא חל חיוב שילוח מצד שחיטת המיעוט סימנים.
10
י״אואאמו"ר שליט"א [זללה"ה] העיר דלכאו' מבעיא זו דהושיט ידו לקן ושחט מיעוט סימנים כו' מוכח שכל זמן שאינו נוטל כלום אין עליו מצות שילוח דאל"כ הרי כבר נתחייב בשילוח משעה שראה אותן ולומר דמ"מ כשמתבטל תורת ביצים ואפרוחים מהן כגון שנטרפו הו"ל כאילו ירדה האם מעל הבנים והלכה לה למקום אחר שאפשר לכאו' דפקע דין שילוח אבל כל זה אינו נראה מהא דדף קל"ט דבאגבה לאם והדר אקדשה לא מפטר משילוח אע"פ שעכשיו כבר היא מקודשין ואין בהקדש דין שילוח וכדמייתי מר"י ב"י דשחטה ואח"כ הקדישה חייב לכסות והדברים צריכים בירור עכ"ד אאמו"ר שליט"א.
11
י״בוהנה בדף קמ"ב גבי רב יהודא דקני פירות שובכו של לוי ב"ס, וא"ל שמואל לר"י זיל טרוף אקן וכו' ומפרשינן דלוי ב"ס עצמו עדיין לא זכה בהן שהיו פירי חדתי ואסור לזכות בבנים כל זמן שהאם רובצת עליהן, ורק אחר טריפת הקן דמגבהת עצמה וליכא אם רובצת על הבנים אז יכול לוי ב"ס לזכות ולהקנות לר"י, זהו תוכן הסוגיא וכתב מרן ז"ל בחזו"א שם דמשמע שטריפת הקן אינו קיום מצות שילוח מדלא קאמר לי' שמואל זיל שלח וגם מצוות שילוח הלא היא עד שלא יהא יכול לפשוט את ידו ולחזור וליטלה ובטריפות הקן לא משמע שנשתלחה כ"כ אלא רק הוגבהה קצת, נמצא שרב יהודא לא קיים שם מצוות שלוח, ומכאן ראיה דהיכא שאינו רוצה לזכות בהבנים לית עליו מצות שילוח ודלא כהחו"י והח"צ דלדידהו הי' חייב ר"י לשלח אע"פ שלא נתכוין לזכות בבנים עכשיו ולא הי' סגי לי' בטריפת הקן את"ד מרן ז"ל בחזו"א.
12
י״גוהנה י"ל דגם הסוברים שאפי' כשאינו חפץ לזכות את הבנים חייב בשילוח היינו דחייב לשלח האם ולקחת את הבנים, אבל שילוח האם בלא לקיחת הבנים אינו מצוה כלל דהמצוה הוא דוקא בדעביד תרתי משלח האם ונוטל את הבנים כדכתיב שלח תשלח וכו' ואת הבנים תקח לך, ולפ"ז י"ל דהכא שפיר לא הי' ר"י חייב בשילוח שהרי א"א לו לזכות בהבנים דהא קודם שילוח אסור לזכות בהו כל זמן שהאם רובצת וברגע ראשונה של שלוח כבר יזכה בהם לוי ב"ס מדין חצירו וכן כה"ג דליכא אפשרות לזכות בהבנים ליכא מצוות שלוח על האם וכנ"ל ולכן שפיר הי' סגי לר"י טריפת הקן בלא שילוח.
13
י״דואולם מרן החזו"א ז"ל כתב שם דאת"ל שיש מצוה לשלח וליטול הבנים לעצמו אפי' כשאינו חפץ בזכיית הבנים א"כ ה"נ הכא גבי פירי שובך היה ראוי לחייב את ר"י שיטול את הבנים שלא ע"מ לזכות בהן מעכשיו [דהא אסור לזכות בבצים כ"ז שהאם רובצת עליהן] רק נטילתו מהקן תועיל שאחר השילוח לא יזכה בו בעל החצר ושוב יהא אפשר לו לקיים מצות שלוח ולזכות אח"כ בהבנים כדינם, אע"כ דבאינו רוצה לזכות את הבנים ליכא מצות שילוח כנ"ל כ"ז כתב מרן החזו"א שם בלשון קצרה מאוד ע"ש.
14
ט״וולהסוברים גם באינו חפץ לזכות בבנים איכא מצוה לשלח [וליקח את הבנים כנ"ל] שלא יקשה לדידהו למה לא קיים רב יהודא מצות שילוח [ע"ד שכ' החזו"א שיטול מתחילה ע"מ שלא לזכות כו'] אמר אאמו"ר שליט"א די"ל דכל כה"ג פטור משום דהו"ל כמחזר בהרים ולא נתחייב במצות שלוח אלא בשיכול לקיים בו מצותו לשלח האם ולזכות בבנים כמו שהוא עכשיו בלי עשיית טצדקי והכנות, אבל בשמונח בחצר אחרים שכמות שהוא א"א לו לזכות בין קודם שילוח בין אחר שילוח, רק יכול להוציא הבנים מחצירו של זה ואז יהא אפשר לקיים המצוה זה כבר הוי כמחזר בהרים דפטור וכיון שפטור ממילא שוב אסור לו להשתדל בזכייתן מדין גזל דמפני דרכי שלום עי' בסוגיא ויש לפלפל בכ"ז.
15
ט״זולכאורה יש להביא ראיה מדפריך קל"ט א' הני מוקדשין ה"ד כו' אלא דחזא וכו' ועיין במנ"ח בקומץ מנחה וכן בהגהות מצפה איתן שהקשו לפמש"כ הרא"ש בנדרים ל"ד ב' בשם הר"א ממיץ שיכול להקדיש דבר לפני שזכה בו משום שבידו לזכות בו א"כ משכחת לה בכה"ג וכן יש להקשות לד' הר"ן שם שיכול לזכות מיד עבור הקדש שם כן משכחת לה בכה"ג ובשלמא אם נאמר דבכה"ג ג"כ נתחייב מיד שראה בשילוח ותו לא מצי פקע כמו בההיא דר' יוחנן בן יוסף דמייתי א"ש (והא דפריך ומי קדוש איש כי יקדיש כו' האמת פריך דלא קדוש כלל) אבל אם אין חיוב קשה.
16
י״זועוד יש להביא ראיה ממדרש רבה פ' ויצא שלח תשלח רבנן אמרי למה ב"פ שאם אירעה לך המצוה הזאת פעם שני' לא תאמר כבר יצאתי ידי חובתי אלא כל זמן שתארע לידך אתה צריך לקיים אותה ע"כ ואם המצוה דוקא ברוצה ליטול הבנים היכי ס"ד שפעם שני' יעבור הלאו, וכן יש להביא ראיה מתנחומא תצא מעשה בא' שעלה לראש האילן לקיים מצות שילוח הקן ונפל ומת לפי שנא' כי יקרא קן צפור לפניך בדרך לא שתראה אותן מראש האילנות ותעלה אחריה ע"כ והא דכתיב על העץ היינו בעץ נמוך וצ"ל דאסמכתא היא דבעץ של סכנה פשיטא דפטור וגם קרא דכי יקרא אתי לדרשא אחרינא בגמ' קל"ט ב' עכ"פ משמע מכאן דאם הי' מוצא בדרך חייב ליזקק לו, ובאמת לשון התוס' גבי ב' סדרי ביצים שכ' דמותר ליטול הבנים לפני שילוח משמע דעכ"פ חייב לשלח ועיין בחזו"א שכ' ליישב בדוחק, אך לעיל הבאנו דבהרבה ראשונים מבואר להדיא דאין חיוב אא"כ רוצה ליטול הבנים וכדעת מרן זצ"ל.
17