שאילת יעבץ, חלק א ק״טSheilat Yaavetz, Volume I 109
א׳ר"ח טבת תצ"ו לפ"ק
1
ב׳יעקב איש תם יושב אהלים. בקי כעקיבא בנגעים ואהלים. ה"ה אדוני מחו' הרב הגדול המפורסם כו' חכם ועניו כהלל. אין גומרין עליו הלל. כ"ש מפארים מהור"ר יעקב נר"ו יאיר. ר"ד יגדל אדון עולם:
2
ג׳הנה עברו זמנים טובא. שהגיעני גי"ה מחמת הגילוח. ודבריו נשמעים ע"י אנשי דלטורין להרב דקהלתינו. ומחמת הבושה שטעה. ויתר הקנס מה שקנס כו'. כי נדרש נדרשתי מב"ב א' והוא היה לו איזה סכסוכים עם ב"ב אחד מהנובר ור"ז הנ"ל ביקש ממני ליתן לו עצה הגונה. כי אב"ד דפה הוא עומד על צד ימין של ר"י הנ"ל והשבתי שישלח לאדוני מחו' הרב נר"ו כי הוא דן דין אמת לאמיתו. ונענע לי בראשו. ע"כ באתי בקידה ובהשתחויה שאל ירע בעיני דמר שאטריח אותו הצדיק ואודיע לו גופא דעובדא היכא הוה. רי"כ הנ"ל אמר לר"ז הא לך סוסים הללו ולך ומכור לי בכל אופן המועיל ובאחריות שלי. ובעד טרחתך יהא לך מכל סוס שני זהובים וכן עשה ר"ז ומכר הסוסים. ומאותן סוסים מכר ר"ז הנ"ל ג"כ לשררה אחת מסך י"ד מאות ר"ט ועל אותן י"ד מאות ר"ט נתן השררה הח"כ כנהוג לשלם בתוך י"ב חודש. ויהי כחלף ועבר הזמן הפרעון נסע ר"ז הנ"ל לגבות את חובו. ופרע שררה הנ"ל על הח"כ הנ"ל לערך שבעה מאות ר"ט ונשאר החוב שבעה מאות וששים ושנים ר"ט. והלך ר"ז ונתן מה שגבה לרי"כ. ויהי כי יבא יומו לשלם יתר החוב בא רי"כ לר"ז ואמר לו לך והסע את עצמך לגבות יתר החוב משררה הנ"ל. והשיב ר"ז מאחר שהיה תנאי מפורש בינינו שאתה רוצה ליתן לי מכל סוס וסוס שני זהובים שהסכום עולה קרוב ליתר החוב מה שיש לך לגבות משררה הנ"ל ע"כ תשלם לי מקדם שכר טרחתי שבעה מאות ר"ט ואז אגבה את חובך והשיב רי"כ מעולם לא עלה על דעתי ליתן לך שכר הרבה כזה. וטענו שניהם יחדיו לפני אב"ד דפה ויצא פשר דבר שר"ז הנ"ל צריך לשלם לרי"כ ד' מאות וכ"ה ר"ט. וע"ז נתן ר"ז לרי"כ ח"כ לשלם ד' מאות וכ"ה ר"ט הנ"ל בתוך שנה תמימה. נגד זה כל החוב משררה הנ"ל מן שבעה מאות וששים ושנים ר"ט יהא כולו שייך לר"ז הנ"ל. וכאשר נסע ר"ז הנ"ל לשררה לגבות החוב הנ"ל מן תשס"ב ר"ט לא רצה השררה לשלם אף פרוטה אחת כי הוא אמר שהיה כמה רמאות בסוסים ועל ראשונים הוא מצטער מה שפרע כבר וכ"ש על האחרונים שיפרע עוד חוב הנ"ל וכן באמת היה סוסים מכוערים והיה בהם כמה רמאות. ושב ר"ז הנ"ל לביתו בפחי נפש והלך לרי"כ הנ"ל שיתן לו שכר טרחתו שהוא עולה קרוב לשבעה מאות ר"ט בכן תן לי הח"כ שלי מן הד' מאות וכ"ה ר"ט והמותרות כי הפשרה היתה באופן ובתנאי באם שאקבל משררה הנ"ל אז אשלם לך ד' מאות וכ"ה ר"ט הנ"ל אבל באם שלא אגבה אז צריך אתה להחזיר חוב שלי וגם המותרות כדי שצריך לשלם שכר טרחתי. כי מכרתי הסוסים באחריות שלך. ורי"כ השיב כבר עשיתי
3
ד׳עמך פשרה ומזלך גרם והלכו שניהם יחדיו לפני אב"ד ונתן האב"ד כתוב וחתם לר"ז הנ"ל שיש לו לטעון טענות הרבה. ואחרי זאת שנתן כתוב וחתם שיש לר"ז טענות הללו חזר בו ושלח לר"ז שישלם לרי"כ הנ"ל את החוב ור"ז הנ"ל השיב שדברי הרב דפה המה סותרים זא"ז כי מתחלה עשה פשרה וכתב בה שאין לו טענה שבעולם ואח"ז כתב שיש לו עוד טענות. על כן מאחר שדברי אב"ד סותרים לכן אבטל פשרה שלי. ואפי' את"ל שהפשרה במקומה עומדת אפי"ה לא רצה לשלם ר"ז לרי"כ כי ר"ז טען שהפשרה היתה באופן הנ"ל באם שיגבה את חובו. ועוד טען ר"ז הנ"ל בפשרה נכתב בזה הלשון עד היום. ומשמעות היום משמע עד היום ההוא אין לו טענה אבל מיום ההוא והלאה יש לו טענות כמו שכתוב בח"מ סי' מ"ג סעי' נ"ז. וכדי להבין דבר על בוריו יקבל אדוני מחו' הרב נר"ו העתק מגוף הפשרה ע"כ השאלה הזאת כי הרבה שאלות יש לי לשאול רק מתיירא אני לכן אשאלה ממנו מענה לשון ולהשיב לי עי"מ על השאלה הזאת אם ר"ז הנ"ל יכול לבטל הפשרה או אפי' הפשרה קיימת אפי"ה צריך רי"כ להחזיר הח"כ וליתן שכר טרחתו. ויש שכר לפעולתו. מה' תהא שלמה משכורתו.
4
ה׳תשובה
5
ו׳גילוי דעת בפשרה סגי ופשרה שבטלה מקצתה מחמת שבטעות היתה שאירע אונס דלא שכיח לא בטלה כולה ועדיין קיימת היא בחלק שלא חל עליו טענת אונס
גי"ה ק' היו' והנה אע"פ שנזקקין לשואל כענין בד"ת. מ"מ תמהתי על שאלתו שלא כהוגן. שאטפל להשיב בדיני ממונות לצד א' בלבד. מבלי שמוע טענת הבע"ד חברו. פן נהיה לבוז כי יבוא רעהו וחקרו. וכבר אנו מוזהרים על זה מפי סופרים וספרים מכמה טעמים. ונזכר ג"כ בהגהת ש"ע סי"ז. ועוד לא ידעתי מה אועיל בתשובתי. ומה בצע כי אצדיק את הדין עם האיש אשר לו הריב הנשאל מעמדי. והוא ושכנגדו אינם תחת ידי. ועל כרחו שלא בטובתו יצטרך לקבל עליו כאשר יושת מבית דינו ושופטו. הנצב לראש קהלו מעביר צאנו תחת שבטו. ואינני רואה איזה תכלית טוב היוצא מזה. ויש לחוש שלא יגרום מעכ"ת רעה לעצמו. בהשמע הדבר שנית לאוזן המקבל. פן תצא כאש חמת גבר שתקיף ממנו ויתבזה. על כן איעצך ואל תתגרה במי שהשעה עומדת לו. ואף אני אין דעתי נוחה להכנס בתגר וליתן ידי ואצבעי להחזיק במחלוקת ח"ו. אין זה מדרכי. אכן להוציאך חלק אי אפשר לאהבתו המקלקלת השורה. וגם להיות קצת מצוה להשיא עצה הוגנת לשואל כהוגן שלא יפסיד בחנם ולאשר חמוץ (ועמ"ש בס"ד בספרי לח"ש אמתני' דאל תעש עצמך כעורכי הדיינין. ומתני' דונהנין ממנו עצה ותושיה) וגם מעכ"ת לאו בע"ד הוא ואהימנותיה קסמיכנא שלא יצא דבר שאינו מתוקן מת"י. על כן אמרתי אגלה אזנו בקצרה שהדבר פשוט בעיני. אם אין דברים אחרים בגו. שהדין עם הר"ז לתבוע שכרו משלם. ואצ"ל שלא יפסיד מכיסו. כי מתוך הפשרה עצמה מוכיח שעל דעת כן נתפשרו והושוו באופן זה. שנתחייב ר"ז בסך ההוא על מנת שיגבה כל החוב מהשררה ההיא. ואפי' לא דיברו מזה בפירוש בשעת הפשרה. אונסא דלא שכיח הוא ולא אסקו אדעתייהו. וכיון שעל אחריותו של בעל הסוסים נמכרו לרצונו. כל תנאי שבממון קיים. כל זמן שלא חזר וקיבל עליו הר"ז האחריות מפורש. ואף אחריות דאתי מחמתיה דהמוכר המשלח ואונאת המקח בכלל. דאל"ה ודאי דעליה הדר ומהדר ליה שטרא. ומפיק מניה אגרא כפום תנאיה כי קשו"רא. וכל זה פשוט מאד עד שא"צ לראיה. רק כשאין הכחשה ביניהם בענין האחריות ושכר המתעסק. ואמנם מאחר שכבר באו לכלל פשר אודות שכר ההתעסקות. א"צ לחקור עוד אחר זה. ומ"מ נשאר האחריות על בעל הסוסים מסתמא כנז'. כל זמן שלא פירשו בהדיא כאמור. אבל לחזור בו מן הפשרה. אינני יודע במה כחו יפה לבטלה. ואף שדברי האב"ד סותרין זא"ז. בזה לא נגרע מאומה מכח הפשרה. אם נעשית מרצון טוב בכא"ה. ומדוע יבקש לבטלה. והוא ג"כ קרוב בעיני להפסד. אם יחזרו לטעון מחדש על עסק השכירות. הילכך עצה טובה קמ"ל לאשרה ולקיימה. כמו שהיא בחזקתה ודאי. אחר שגם בעל דינו רוצה בה. וכפי עדותו של האב"ד בעצמו יוכל ר"ז לחזור ולטעון נגד הח"כ שנתן מידו. ובודאי בזה יפה כתב וחתם. ולא ידעתי. איזה כח ב"ד יפה לשנות פסק עצמו כל שלא טעה בבירור. ואיך יוכל לסתור דבריו ולמשוי נפשיה הדרנא בכדי. ותרתי לא עבדי. לכן לא אוכל לעמוד על אופיו בזה וכפי הנראה יספיק זה המועט ויש בו די. ויותר מזה אינו מהצורך גם אין הפנאי מסכים לע"ע עמדי. והי' זה שלו' מני מחו' הטרוד יעב"ץ ס"ט:
גי"ה ק' היו' והנה אע"פ שנזקקין לשואל כענין בד"ת. מ"מ תמהתי על שאלתו שלא כהוגן. שאטפל להשיב בדיני ממונות לצד א' בלבד. מבלי שמוע טענת הבע"ד חברו. פן נהיה לבוז כי יבוא רעהו וחקרו. וכבר אנו מוזהרים על זה מפי סופרים וספרים מכמה טעמים. ונזכר ג"כ בהגהת ש"ע סי"ז. ועוד לא ידעתי מה אועיל בתשובתי. ומה בצע כי אצדיק את הדין עם האיש אשר לו הריב הנשאל מעמדי. והוא ושכנגדו אינם תחת ידי. ועל כרחו שלא בטובתו יצטרך לקבל עליו כאשר יושת מבית דינו ושופטו. הנצב לראש קהלו מעביר צאנו תחת שבטו. ואינני רואה איזה תכלית טוב היוצא מזה. ויש לחוש שלא יגרום מעכ"ת רעה לעצמו. בהשמע הדבר שנית לאוזן המקבל. פן תצא כאש חמת גבר שתקיף ממנו ויתבזה. על כן איעצך ואל תתגרה במי שהשעה עומדת לו. ואף אני אין דעתי נוחה להכנס בתגר וליתן ידי ואצבעי להחזיק במחלוקת ח"ו. אין זה מדרכי. אכן להוציאך חלק אי אפשר לאהבתו המקלקלת השורה. וגם להיות קצת מצוה להשיא עצה הוגנת לשואל כהוגן שלא יפסיד בחנם ולאשר חמוץ (ועמ"ש בס"ד בספרי לח"ש אמתני' דאל תעש עצמך כעורכי הדיינין. ומתני' דונהנין ממנו עצה ותושיה) וגם מעכ"ת לאו בע"ד הוא ואהימנותיה קסמיכנא שלא יצא דבר שאינו מתוקן מת"י. על כן אמרתי אגלה אזנו בקצרה שהדבר פשוט בעיני. אם אין דברים אחרים בגו. שהדין עם הר"ז לתבוע שכרו משלם. ואצ"ל שלא יפסיד מכיסו. כי מתוך הפשרה עצמה מוכיח שעל דעת כן נתפשרו והושוו באופן זה. שנתחייב ר"ז בסך ההוא על מנת שיגבה כל החוב מהשררה ההיא. ואפי' לא דיברו מזה בפירוש בשעת הפשרה. אונסא דלא שכיח הוא ולא אסקו אדעתייהו. וכיון שעל אחריותו של בעל הסוסים נמכרו לרצונו. כל תנאי שבממון קיים. כל זמן שלא חזר וקיבל עליו הר"ז האחריות מפורש. ואף אחריות דאתי מחמתיה דהמוכר המשלח ואונאת המקח בכלל. דאל"ה ודאי דעליה הדר ומהדר ליה שטרא. ומפיק מניה אגרא כפום תנאיה כי קשו"רא. וכל זה פשוט מאד עד שא"צ לראיה. רק כשאין הכחשה ביניהם בענין האחריות ושכר המתעסק. ואמנם מאחר שכבר באו לכלל פשר אודות שכר ההתעסקות. א"צ לחקור עוד אחר זה. ומ"מ נשאר האחריות על בעל הסוסים מסתמא כנז'. כל זמן שלא פירשו בהדיא כאמור. אבל לחזור בו מן הפשרה. אינני יודע במה כחו יפה לבטלה. ואף שדברי האב"ד סותרין זא"ז. בזה לא נגרע מאומה מכח הפשרה. אם נעשית מרצון טוב בכא"ה. ומדוע יבקש לבטלה. והוא ג"כ קרוב בעיני להפסד. אם יחזרו לטעון מחדש על עסק השכירות. הילכך עצה טובה קמ"ל לאשרה ולקיימה. כמו שהיא בחזקתה ודאי. אחר שגם בעל דינו רוצה בה. וכפי עדותו של האב"ד בעצמו יוכל ר"ז לחזור ולטעון נגד הח"כ שנתן מידו. ובודאי בזה יפה כתב וחתם. ולא ידעתי. איזה כח ב"ד יפה לשנות פסק עצמו כל שלא טעה בבירור. ואיך יוכל לסתור דבריו ולמשוי נפשיה הדרנא בכדי. ותרתי לא עבדי. לכן לא אוכל לעמוד על אופיו בזה וכפי הנראה יספיק זה המועט ויש בו די. ויותר מזה אינו מהצורך גם אין הפנאי מסכים לע"ע עמדי. והי' זה שלו' מני מחו' הטרוד יעב"ץ ס"ט:
6